שמו"צניקים לדורות: "השומר הצעיר" חוגג 100
סבתא דרורה החלה את דרכה בימי הבריטים, הבן אמוץ מתגעגע להאחזות הנח"ל בסיני והנכדה טל ממשיכה את המסורת בקומונה בחיפה. אלפי חניכי עבר והווה יפקדו היום את יער הקיבוצים לרגל חגיגות המאה לתנועת השומר הצעיר. בין הנוכחים תבלוט משפחת מסד מקיבוץ ניר יצחק, שהפעילות בתנועה עיצבה שלושה מדורותיה
"אל תנועת השומר הצעיר הגעתי בפרוטקציה", מספרת בחיוך דרורה בת ה-80. "אחותי, שמבוגרת ממני בארבע שנים, כבר הייתה חברה בתנועה. בגיל שמונה בלבד הצלחתי להשתלב בקן התנועה בחיפה בזכות אחותי".
בראשית הדרך התקיימו הפעילויות תחת כיפת השמים. בימי הקיץ החמים, עברו החניכים לפעולות בצילם של העצים. רק בשנים שבאו אחר כך קיבלו החניכים רשות להשתמש במבנה מסודר - ברחוב מסדה בחיפה.
את דרכה בתנועת השומר הצעיר החלה דרורה בשנת 1941, עת שלטו הבריטים על ארץ ישראל. "בכל פעם שהבריטים תפסו אוניות של מעפילים הם היו מטילים עוצר על הבתים שלנו", היא מספרת. "זה לא מנע מאיתנו להמשיך ולקיים את הפעילויות, ואת ההודעות על דבר קיומן היינו מעבירים בחשאי, במעבר בין חצרות הבתים. היינו צריכים להזהר שלא ניתפס על ידי הבריטים".
לדבריה , החניכים האידיאליסטים לא ישבו בשקט לנוכח גירוש המעפילים. "הרדיו של ההגנה היה מודיע על התארגנות ויציאה אל הרחובות בניגוד לעוצר", היא אומרת. "היינו יוצאים בהמונינו לכיוון הנמל ומזעזעים את שעריו במחאה על גירוש המעפילים".
לזכות תנועת הנוער הציונית הראשונה, שהוקמה באירופה בשנת 1913, ניתן לזקוף את הקמתם של עשרות קיבוצים ברחבי הארץ כגון עין שמר, מעברות, בית זרע, משמר העמק, נגבה וגעש. דרורה עצמה הגיעה בראשית שנות החמישים לנגב המערבי אל קיבוץ "ארץ ישראלי ט"ו", שלימים קיבל את השם ניר יצחק על שמו של האלוף יצחק שדה ז"ל.
"גרנו בצריפים, ארבעה חברים בכל חדר, בתנאים צנועים ביותר", היא מספרת. "בתקופתי המטרה האמיתית של השומר הצעיר היתה להביא את האנשים להגשמה בקיבוצים, וליישב את הארץ. הערכים המרכזיים שעליהם התחנכנו היו קרובים לרעיון הציוני והחלוצי".
עוד בטרם מלאו לה 20 היא נישאה לבחיר ליבה אפרים, שאותו הכירה כבר בימיה הראשונים בשומר הצעיר. "היינו עשרה זוגות של חברי הקיבוץ", היא נזכרת, "כולם, כמובן, גם חברי התנועה. התחתנו באותו יום. מכיוון שבקיבוץ לא היו תנאים לקיים חתונות, אז איפשרו לכל זוג להביא שניים שלושה אורחים בלבד".
את דרכם של דרורה ואפרים בשומר הצעיר המשיכו גם שלושת ילדיהם. בנם הבכור אמוץ, שצפוי בקרוב לחגוג 60, מדבר בהתלהבות גדולה על התקופה ההיא. "כילדים של שנות החמישים בקיבוץ כולנו לקחנו חלק בתנועת נוער", הוא אומר. "מרכז חיי החברה שלנו היה התנועה - שתי פעילויות בשבוע וטיולים רבים ומשמעותיים. המון טיולי תנועה שהיו מאד משמעותיים".
אמוץ , מה ההבדל בין הפעילויות היום לאלה של אז?
"בניגוד למה שקורה היום, היינו יוצאים לטיולי שטח של חמישה ימים ונושאים על גבינו את הציוד מהיום הראשון ועד היום החמישי. אני זוכר שבאחד הטיולים לים המלח הגענו לשפך נחל ולשם הייתה אמורה להגיע ספינה כדי לאסוף אותנו לעין גדי.
"השעות חלפו והספינה לא הגיעה. כ-300 מאות נערות ונערים המתינו בלי אוכל ובלי מים. רק באמצע הלילה הגיעה הספינה המיוחלת ולקחה אותנו אל הקיבוץ, שם שתינו ואכלנו לשובע".
מסד מציין בנוסף גם את הוויכוחים שתמיד חזרו על עצמם בין הבנות לבנים מכיוון שהבנים התנגדו לסחוב ציוד כבד יותר מאשר זה של הבנות. כמו רבים מבוגרי תנועת השומר הצעיר בחר אמוץ להתגייס לנח"ל וארבעה חודשים לפני תום תקופת שירותו הוא נשלח להקים האחזות חדשה בצפון סיני - קיבוץ סופה.
שנים מאוחר יותר, לאחר פינוי ימית, העתיק הקיבוץ את מושבו בסמוך לקיבוץ ניר יצחק שבו חיו הוריו. וכמו הוריו גם אמוץ מצא את אהבתו בשומר הצעיר. בראשית שנות העשרים לחייו החל להדריך בקן השומר הצעיר באשדוד. בין חניכיו, לצד אילן גילאון, שמכהן כח"כ מטעם סיעת מרצ, הייתה גם ריקי, שלימים תהפוך להיות אשתו ואם ילדיו.
"העובדה שבתנו הצעירה טל השתלבה כל כך בתנועה היא לא מובנת מאליה", אומר אמוץ ומספר כי בניגוד לטל, שתי אחיותיה הגדולות אמנם היו חניכות בשומר, אך פרשו בסוף שנות התיכון. לעומתן טל בת ה-25 עוד רחוקה מלמצות את מה שיש לשומר הצעיר להציע.
אל שכונת הדר בחיפה, שם החלה סבתה את פעילותה בשומר הצעיר לפני יותר מ-70 שנה , טל הגיעה לאחרונה. היא חיה בקומונה של הגרעין בקיבוץ העירוני בחיפה. כמו כן, היא גם מרכזת את קן אופק של השומר הצעיר במועצה האזורית מטה אשר שבגליל המערבי.
"זה היה ברור מאליו שאלך לתנועה כי בקיבוץ כל הילדים שמגיעים לכיתה ו' נכנסים אוטומטית לתנועת הנוער", אומרת טל. "מה שלא היה ברור זה שאשאר בה לאורך כל כך הרבה זמן. מבחינתי להיות היום בשומר הצעיר זה לחיות חיים של הגשמה גם בחיים הבוגרים".
באחת מארוחות השישי אמר לה אחד מבני המשפחה שהיא צריכה להתחיל לדאוג לחייה האישיים ולביטחונה הכלכלי. אבל את המענה סיפק מישהו אחר עבורה. "ליד השולחן ישב גם סבא שלי, שמיד קם ואמר:'אם אני הייתי דואג רק לעצמי, לא היה קם קיבוץ ניר יצחק'", היא מדגישה.
"אני חושבת שבמובן מסוים כל התנועה כולה לא היתה יכולה להתקיים לאורך זמן אם לא היו בה אנשים שדואגים לכלל אלא רק לעצמם. הרי בדיוק על זה מושתתת תנועת השומר הצעיר - על ערכי הסוציאליזם והדאגה לאחר.
"כשאתה חי בקומונה זאת דרך חיים שמביאה את האדם לתהליכים אישיים ולעיצוב עצמי מודע לכל החיים. אתה לא תופס את עצמך בגיל 18 כמוצר מוגמר. אתה חי עם אנשים בצורה כזו שהם כל הזמן משפיעים עליך ואתה משפיע עליהם. יש דינמיקה מיוחדת שמקרינה כל הזמן על עיצוב האישיות".
כמו אביה, גם טל התגייסה לשירות צבאי בנח"ל. וכמו הוריה גם היא פגשה את בחיר ליבה בשומר הצעיר. "כשהייתי בשבוע חפיפה לקראת תחילת התפקיד שלי בקן מבואות הנגב בקיבוץ שובל, הוא הגיע לבקר את חברה שלי, שהיתה איתי בחפיפה. "הוא" זהו רונן, שאיתו נמצאת טל בקשר רומנטי כבר שבע שנים.
במרוצת השנים השתנה גם תפקידה של תנועת הנוער. בעוד סבתה ראתה בתנועה כלי להגשמה ציונית וליישוב הארץ, טל סבורה כי תפקידה של התנועה כיום טמון בסוגיות חברתיות.
"אנחנו צריכים לנסות ולהשפיע על החברה הישראלית ולהפוך אותה לחברת מופת", היא טוענת, "באמצעות חינוך של בני הנוער להיות מנהיגים, לקחת אחריות על מה שקורה כאן ולהתמודד עם תחלואי החברה שכוללים אינדיבידואליזם, אדישות וקפיטליזם חזירי".
בשונה מאביה, שחושש כי התעצמותם של הגירויים הטכנולוגיים עלולים לדחוק הצידה את מקומן של תנועות הנוער, טל חושבת שדווקא הם הופכים את התנועה לרלוונטית יותר.
"דווקא בגלל שהישיבה מול מסך כרוכה בקרירות ובבדידות אנשים מחפשים את הקרבה האנושית. לאט לאט אנשים חוזרים לקומונות והתקשורת הבלתי אמצעית מקבלת שוב מקום. המחשב לא יגיד לך את המילה החמה שלה אתה זקוק - המדריך בתנועת הנוער דווקא כן".
"בכל פעם שאני רואה חולצה שומרית עם שרוך לבן, אני מתרגשת", מסכמת סבתא דרורה. "אני מאחלת לתנועה שתגדל ושתמשיך לחנך לאותם ערכים שאנחנו התחנכנו עליהם". הבת טל מסכימה. "יש משפט שאומר:'במקום לכבות את החושך, צריך להגביר את האור", היא אומרת. "אני מאחלת לעצמנו שנמשיך לעשות עוד טוב לאנשים ולהוסיף לחתור לצדק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם