אגו טריפ: גיא מרוז רוצה לנהל את המדינה
איך להתמודד עם בריונות, ייצוא הגז ונפוטיזם. הטור האישי של גיא מרוז חוזר בגרסת "סופשבוע". וגם: צריך לעזור לנועם שליט לחפש עבודה
עשרה ימים אני מתלבט איך לפתוח את הטור הראשון. אקטואליה לא הייתה על הפרק - היא מעטרת כבר את עמודי החדשות - אז החלטתי לעשות את מה שאני עושה כמעט ללא טעויות, ואם אני צריך להגזים אז זה רק לטובה: לכתוב על עצמי.
ואולי גם הגיע הזמן להפריך כל מיני שמועות אידיוטיות כמו האם סגרתי כבר עם מפלגתו של יאיר לפיד על ריצה משותפת בבחירות הבאות, וכמה כסף בדיוק שילם לנו (לי ולרעייתי, אורלי הווילנאית) יצחק תשובה כדי שנחשוב, בניגוד לעדר, שייצוא הגז דווקא טוב לישראל. נתחיל.
אף שאני מחזיק תעודת עיתונאי, אני פסנתרן במקצועי. זה מה שבאמת למדתי ברצינות. הייתי אפילו בלהקה צבאית עם רמי וריטה (עץ גימל מאחורי רמי).
הבמאי היה חנן גולדבלט. תקופה נפלאה. אגב, חשבתי על זה לא מזמן, חנן גולדבלט היה הבמאי שלי, עבדתי תקופה קצרה עם עמנואל רוזן, ראיינתי את קצב והסתכסכתי (להבדיל שבעים הבדלות) עם שרון גל: אני כנראה סוג של נס רפואי.
אני נשוי באושר אין קץ לדבר הכי טוב שקרה לעולם הרווחה בישראל, והיא אפילו יודעת איך להפוך את זה לעיתונות שאנשים רוצים לראות ולקרוא. אני גם גרוש באושר לאישה (אולי היינו צריכים ללכת רק על העניין הזה, כי אנחנו גרושים מצטיינים). שלושה ילדים יש לי מהסיפור ההוא, אחד מהם מאייר את המדור הזה. נפוטיזם? ברור
הוא הסכים לצייר רק כי אני אבא שלו. והנה השמועות בתחום המשפחתי: "גיא מרוז הכה קשות את אשתו הראשונה". נשבע לכם שהיה דבר כזה שהופיע מדי שבוע כתגובה לטוריי במעריב. האמת? בכיתה ג' חטפתי מכות רצח ממלכת הכיתה ומאז אני לא הולך מכות, במיוחד לא עם נשים.
זכיתי בפרס אומץ אבל אני די פחדן. כל העניין של בומבה לפנים לא עושה לי טוב, ולכן אני בורח (במהירות) בכל פעם שמתקרבים איש או אישה בלתי רגועים. ככה חינכתי גם את ילדיי: תברחו בכל פעם שאתם רואים ביריון צודק עם מקל גדול או קטן. הגודל כאן באמת לא חשוב.
אני בעיקר עובד בלנסות להביא ילד לעולם. אנחנו נורא רוצים - אבל בינתיים לא מצליחים. הבעיה היא אצלי, למרות שלושת ילדיי. מישהו הפסיק את הזרם בסניף המרכזי מסיבות השמורות לו בלבד.
ואנחנו עובדים בזה, מגיעים מדי פעם לבתי חולים, והעם שלנו, כן... הוא עם נפלא אבל כל כך פתוח
הנה מקבץ מייצג: אחות בתל השומר במחלקה לפריון הגבר: עוד פעם באתם? לא נמאס לכם? טוב, שיהיה במזל הפעם (בצרחה): רותי , איפה פרופ' קינדרמאכן? אורלי וגיא באו עוד הפעם
שיחה עם רופא שקיבל את תוצאות בדיקת הזרע שלי: תגיד, לפני שהתחלת לעבוד בתקשורת, עבדת פעם בכור האטומי? וככה האושר הזה נמשך, אבל אנחנו ננצח בסוף ולו למען הבעיה הדמוגרפית. בינינו לבין המתנחלים, כמובן.
אני חושש מאוד מרחוב חשוך, כשממול יהודי גדול וצודק (מדי) או ערבי בינוני ומיואש (לגמרי). זה לא ייגמר טוב. גם הסכסוך לא. אני לא מאמין שיהיה כאן מנהיג שיצליח להוציא כ-200 אלף מתנחלים (בתסריט האופטימי) ולהישאר בחיים.
אני לא מאמין שיקום מנהיג פלסטיני שיוביל את העם שלו לפשרה סבירה וימשיך לנגב חומוס בסבבה. איך זה כן ייגמר? לא ברור. גם אני שייך לאלה שאין להם הצעה אמיתית ביד והם ממשיכים לגדל כאן את הילדים כאילו הכל בסדר בזמן שהכל מאוד אקוטי.
לפני כמה זמן סיפרתי בהרצאה שלא אסיים את חיי בטלוויזיה ובעיתון. לא סקופ גדול, אמרתי את זה כמאה פעם. איכשהו זה הפך לרבע כותרת ושוב החלו השמועות. אז ככה: כשאהיה ממש מבוגר אני נורא רוצה לנהל את המדינה.
זה מגלומני וכנראה חסר סיכוי, אבל זה מה שאני רוצה לעשות בעוד עשר שנים. לפני המון שנים רציתי להיות מנכ"ל רשות השידור, כי הייתי בטוח שחייבים להציל את המקום הזה. הכי קרוב שהגעתי לזה היה להנחות את "זאפ לראשון" וגם משם זרקו אותי.
אם לא אצליח לנהל את המדינה בעוד עשור, אני מבטיח להפוך בה כל אבן כדי שהילדים שלנו לא ישכבו מתחת לאבן גדולה וקרירה כי מסרו את חייהם למען המולדת או קלישאה אחרת כלשהי. אני רוצה שהילדים שלי ושלכם ימסרו את נפשם בשביל האושר. זה מספיק יהודי בשבילי. עד כאן על עצמי. עכשיו סתם למה שקרה לי השבוע.
השבוע לפני שבע שנים נחטף גלעד שליט. פגשתי אותו לפני כמה ימים (לראשונה מאז שוחרר) בלובי של מלון בירושלים. אני הייתי בדרך ליומולדת של פרס והוא העדיף ללכת לגמר של הכדורגל.
תוך כדי הסמול טוק הוא סיפר לי שלאבא שלו, נועם, אין עבודה, והוא מחפש, ואם אני יודע... הבטחתי לעזור. אז הנה, אם אתם יודעים על משהו, מהנדס, כמעט פוליטיקאי ו"אבא של" מחפש משהו חדש עכשיו, כשהכל בא על מקומו בשלום.
אין לובי חברתי שלא תקף אותי השבוע על התמיכה שלי בייצוא הגז. קנו אותך, עיתונאי חצר עלוב נפש - אלה התארים הפחות חשוכים שהולבשו עליי, וזה רק כי חשבתי אחרת מדבל'ה גליקמן למשל, איש ציבור ידוע שתומך באיסור ייצוא הגז כי הוא מתמצא בזה מאוד.
תמיד ידעתי שנורא מסוכן להתנגד או לרדת על הומואים, על ארגוני נשים או על אוהבי בעלי חיים. עכשיו צריך להוסיף גם את לובי אנשי הגז. אז הנה בקשה קטנה מהעדר: כשאתם שועטים ודוהרים קדימה תיזהרו לא לדרוס את כל מה שלא נראה כמוכם, וזה כולל גם את זוג הקרניים הזקורות והמלאות בצדק וטוהר
כלב: ברכות על הטור החדש בסופשבוע
אני: תודה רבה.
כלב: מאוד-מאוד שמחתי שקיבלת את זה
אני: שוב, תודה. כלב: ממש התרגשתי
אגב, מה אני מקבל?
אני: כלום?
כלב: כלומר כמו קודם רק קצת פחות?
אני: בדיוק!
כלב: היה כיף לדבר איתך. אני עובר למירי רגב.
אני: אין לה טור...
כלב : יהיה להסבלנות. תן להרוג סודני ולנוח
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם