מחפשים חופשה זולה? תכירו את גולשי הספות הירושלמים
מאות תיירים כבר יודעים שכדי ליהנות מטיול אמיתי בירושלים, כל מה שצריך זה אינטרנט וספה. קהילת גולשי הספות בעיר מספקת לאורחים מחו"ל הצצה לחיים האמיתיים בעיר, וזוכה בתמורה ללינה חינם ברחבי העולם ואולי גם לכמה חברים חדשים
הם מתקשרים זה עם זה באמצעות אתר האינטרנט couchsurfing.org, מציעים את הספה שלהם או מבקשים להתארח – בכל מקום על פני הכדור. בירושלים, קהילת גולשי הספות מונה 5,324 מארחים ומספר לא ידוע של תיירים המתארחים אצלם. הראשונים זוכים לחוות את ירושלים כמו תיירים, והאחרונים זוכים לחוות אותה כאילו הם גרים כאן.
החיבור בין המארחים לתיירים אינו מקרי: באתר האינטרנט לכל משתמש יש פרופיל, שהוא מתאר בו את עצמו, את עיסוקיו ואת תחביביו, ואפילו את המוזיקה ואת הסרטים שהוא נהנה מהם. התיירים בוחנים את הפרופיל ומשתדלים למצוא מארח המתאים להם. כאשר הם מתכננים טיול בחו"ל, חברי קהילת גולשי הספות יכולים לשלוח בקשות להתארח אצל חברי קהילה אחרים בארץ היעד.
אלה אנשים בטווח גילים רחב, בעלי תחומי עניין מגוונים, והאינטרסים לאירוח משתנים: החל מהשאיפה להפוך את העולם לכפר גלובלי, המשך ברצון להכיר אנשים חדשים מתרבויות שונות וכלה בסחר חליפין - לארח במטרה להתארח אצל אחרים בחו"ל.
"באמת יש הרבה סוגים של אנשים שעושים קאוץ' סרפינג", מסביר נתן (28), גרפיקאי המתגורר בירושלים ומארח בביתו אנשים רבים. "יש אנשים שבודקים את הגילים של המארחים, למשל אנשים מבוגרים יחסית שעושים קאוץ' סרפינג. יש אנשים שמסתכלים על התנאים, כי הם אנשים מפונקים יותר. אבל אחד הדברים הכי חשובים, לדעתי, הוא כמה פנוי זמן יש למארח, כי הרבה אנשים שעושים קאוץ' סרפינג רוצים להסתובב איתו.
יש כאלה שרוצים לחסוך כסף, אז הם באים בעיקר כדי לישון, והם יסתובבו בכל המקומות התיירותיים במשך היום ובסוף היום רואים אותם רק כמה דקות; ויש את אלה שפשוט רוצים להסתובב עם המארח. הם יבקרו בכל המקומות התיירותיים בזמן שהמארח עובד, אבל בערב הם ייצאו לשתות איתו בירה ואפילו יפגשו את החברים שלו. בשבתות אפשר להסתובב איתם, ללכת איתם לעיר העתיקה".
גלישת ספות היא דרך חדשה לחוות את העולם – לא דרך מדריכי טיולים ואתרי תיירות, אלא דרך האנשים. "לקחתי אותו לבית כנסת שאני מכיר", מספר נתן על תייר גרמני שהתארח אצלו, "בית כנסת של אמריקאים בנחלאות. אחרי התפילה הם אמרו שמי שרוצה, יכול לבוא להתארח אצלם. הם מדברים אנגלית, אז לא התערבתי. התייר הגרמני אמר: 'טוב, אני הולך אליהם לארוחת ערב'. הוא חזר רק למחרת בערב ואמר לי שהם לקחו אותו למאה שערים".
שותפתו של נתן, שקד (24), מסבירה כי זאת דרך "לטייל בלי לצאת מהבית". היא מסבירה כי "העיקר, מבחינתי, הוא להכיר אנשים. ככה יוצא שמכירים אנשים ושומעים סיפורים מעניינים בסלון הבית". דורותה (35), תיירת מפולין שהתארחה אצל נתן בעבר, שיבחה את צורת התיירות הזאת, ואמרה כי "ברגע שהתחלתי עם קאוץ' סרפינג, זה הפך להיות הדרך הטובה ביותר מבחינתי לטיול וללינה.
"זה הפך להיות משהו שחושבים עליו לפני אפשרויות אחרות כמו הוסטל, מלון או אכסניה. זאת הדרך היחידה שאפשר לחוות בעזרתה את החיים האמיתיים במדינה, איך האנשים מתנהגים כשהם בבית, איך הדירות שלהם נראות. זה מרתק בעיניי".
אגניצקה (36), חברה של דורותה אשר בילתה גם היא כמה לילות על הספה בסלון של נתן, מסבירה שבזכות גלישת הספות היא הכירה אנשים רבים בישראל, בעיקר בירושלים ובתל אביב, והיא ממשיכה לחזור אליהם בכל הזדמנות שיש לה. "למעשה, זאת הבעיה של קאוץ' סרפינג", היא אומרת. "ברגע שמכירים אנשים מגניבים, תמיד חוזרים לבקר אצלם".
בימים אלה היא מבקרת בישראל, זאת הפעם השלישית, עם ידיד שפגשה בפאב "הקסטה" בפעם הקודמת שביקרה בירושלים. דורותה מתבדחת ומספרת כי "אחרי שחזרנו לפולין, חלמנו על מנהרה סודית שתחבר את ורשה לדירה של נתן, שקד ואריה, אז כמו שאת רואה, זאת חיבה רצינית. זה מיוחד, אני מניחה".
אבל לא תמיד הכול כל כך ורוד. אניצקה מספרת כי בפעם שעברה ששהו באזור, היא וחברותיה ביקשו לבקר בירדן. הן תיאמו לישון בדירתו של רופא שיניים פולני שגר בעקבה. "כשחצינו את הגבול, היו שם הרבה מוניות, אבל רופא השיניים בא לקחת אותנו בג'יפ עם חבר שלו", היא מספרת.
"הוא היה צריך לשלם לנהגי המוניות, כי הוא כאילו גנב להם לקוחות. הוא הביא אותנו לדירה שלא הייתה שלו. הסברנו לו שזה לא הרעיון של קאוץ' סרפינג, ואז הוא התחיל לומר שזה לא יהיה נוח אם נישן אצלו עם כל המשפחה שלו ושהוא ישלם על השכירות של הדירה. הוא והחבר שלו לקחו אותנו לצלול ולאכול ארוחת ערב.
"החבר שלו הציע לישון איתנו בדירה, אבל סירבנו. היינו שם שבוע ואחרי זה חזרנו לירושלים, אבל כשחזרנו לפולין, בדקנו את הפרופיל שלו שוב. לפני הנסיעה הפרופיל שלו היה מלא בתמונות של אנשים וחברים שלו, ואחרי שחזרנו פתאום ראינו שם המון תמונות פורנוגרפיות".
אכן, גלישת הספות עלולה להיות חוויה לא נעימה, והסיכון הוא בעיקר כלפי האורח. "בעיניי הרבה יותר מפחיד להתארח מאשר לארח", מסביר נתן. "כמה תיירים פושעים יש? לא הרבה. לא נראה לי שמישהו יטייל בחו"ל וינסה לגנוב דברים לאנשים. אם מישהו בא לכאן מספרד או מיוון, גונב לי משהו ובורח, לאן הוא יכול ללכת? מתישהו הוא יהיה חייב לצאת מהארץ, ואז יתפסו אותו. הפוך זה נראה לי יותר מסוכן".
נתן מסביר גם כי לאתר יש מנגנונים שמטרתם להגן על המשתמשים. "נותנים לאתר פרטי כרטיס אשראי, משלמים סכום לא גדול, בסביבות חמישה דולרים, הם שולחים לגולש גלויה הביתה, הוא חותם עליה ושולח לאתר. זה מעין מנגנון אימות כדי לוודא שהגולש הוא מי שמצהיר שהוא. נוסף לכך, יש להם את הפרטים שלך, ואם תעשה משהו ומישהו יתלונן עליך, אז יש להם את כל המידע עליך.
"מארח שעבר את האימות מסומן בוי ירוק וגדול בפרופיל שלו, וזה הדבר הכי טריוויאלי שמישהו שמתחיל לעשות קאוץ' סרפינג צריך לעשות. חוץ מזה, יש גם דירוג של הגולשים, וזה כמו משחק מחשב - אפשר לצבור קרדיטים, ואי אפשר לזייף את זה".
למרות זאת, האתר מאפשר הרשמה בחינם וניתן לקבל בו מידע וליצור קשר עם אנשים גם אם לא מקבלים את כל האישורים. נתן, מצדו, מצא שיטה יצירתית למדי לערוך סינון של הפונים אליו בבקשה להתארח. "אני כותב המון שטויות בפרופיל שלי על התחביבים ועל היכולות שלי, דברים לא קשורים, ואם מישהו מתייחס לדברים האלה בהומור אז אני יודע שהוא בסדר", מסביר נתן.
"יש אנשים שלא מבינים, וזה מרחיק אותם. היכולות שלי הן בין השאר 'לקלף תפוח אדמה', בעיקר שטויות. אני מעדיף שיגיעו אליי אנשים שטותניקים כאלה, זה פשוט יהיה יותר כיף, כי זה אומר שהם גם יהיו באווירה הזאת".
אבל לא תמיד השיטה שלו עובדת, ופתיחת הבית לזרים גמורים, גם אם הם צלחו את המיון הראשוני, עלולה לטמון בחובה גם אי נעימות. התייר מגרמניה שהתארח אצל נתן ושותפיו, למשל, לא ממש שידר איתם על אותו גל. "הוא בדיוק הגיע מהודו", מספר נתן. "הוא נהיה זן, ילד פרחים, נראה כאילו לא מזמן הכה בו משהו, והוא כל היום היה יושב פה בשרוואל ובשיער ארוך ומחייך. הוא היה שקט מאוד, וזה נהיה מעיק. יכולתי לסבול אותו יום אחד, וזהו.
"הוא היה יושב פה בחוסר מודעות מוחלט. אנחנו רוצים שכל אחד ירגיש בבית, רוב מי שהיה פה הרגיש בבית, וזה אחלה; אבל הוא ישב פה ושמע מוזיקת טכנו איזה שעה, והיה בטוח שהוא עושה לכולנו טובה שהוא חושף אותנו למוזיקה המדהימה הזאת, שהיא חופרת חבל על הזמן. הוא היה שם טרקים של שעות, ויושב פה וקורא".
אז לפעמים החיבור האישי לא ממש הולך, אבל ברוב המקרים, מערכת היחסים בין בעל הספה לתייר נותרת ידידותית למדי, בעיקר בגבולות הרשתות החברתיות. נתן מספר על הפעם שאחיו ואשתו נסעו לברצלונה ורצו לבלות ערב בסגנון מקומי. "אחי רצה לצאת לפאב שאנשים באמת הולכים אליו, ולא רק למקומות שהתיירים הולכים אליהם, אז קישרתי ביניהם למישהו שהתארח אצלי מספרד", הוא אומר.
אחיו ואשתו זכו לבלות ערב נחמד עם גולש הספות מספרד ונפרדו כידידים, ללא מחויבות, בדומה למערכת היחסים של נתן עם גולשי ספות אחרים שהוא אירח. "אני לא כותב להן מכתבים ודברים כאלה", הוא אומר על התיירות מפולין, "אבל זה מרגיש לי כאילו שאנחנו בקשר, כי הן היו פה בסך הכול כמעט חודש, וזה היה לא מזמן.
"אבל אם אני לא אסע לפולין והן לא יבואו לפה, אז לא נהיה בקשר. האמת היא שעכשיו, כשאני עובד מהבית, תכננתי לעשות טיול קטן באירופה ולהתחיל בפולין. היו פה די הרבה אנשים מאירופה, אז נראה לי שיש לי די הרבה מקומות לעבור בהם, אבל חשבתי להתחיל בפולין, כי אצל הפולניות האלה אני מרגיש הכי נוח להיזרק".
מערכת היחסים בין המארח לאורח, בהנחה שנפרדו בנעימים, מאפשרת למארח "לגבות את החוב" ולחסוך בהוצאות אם וכאשר יחליט לבקר במדינה שממנה הגיעו אורחיו. זוהי רשת חברתית של ספות ברחבי העולם, המבוססת על יחסי תן וקח חופשיים למדי – אתה יכול לארח אדם בסלון ביתך ולא תראה אותו יותר לעולם, או שהוא יכול להיות החבר הקוסמופוליטי החדש שלך.
בכל מקרה, גלישת הספות היא חוויה מאירת עיניים, לפחות בעבור נתן. "לפגוש אנשים זה מעניין, כי בכל מדינה אנשים מתנהגים אחרת בדברים טריוויאליים לגמרי. פולנים הם קצת כמו הישראלים. בכלל, כל הקונספציה שלי לגבי פולנים השתנתה לגמרי אחרי שלושה ביקורים שונים של פולנים. הם ממש מגניבים", הוא אומר.
אבל לא רק על פולנים או על גרמנים או על נפאלים אפשר ללמוד מהחוויה, אלא גם על עצמך. הראה לי מי חבריך ואומר לך מי אתה, גורס הפתגם הידוע והשחוק, אך במקרה הזה, נראה שהוא נכון במיוחד. האינטראקציה בין אנשים מתרבויות שונות מאפשרת לשני הצדדים ללמוד יותר זה על זה, ומתוך כך מאפשרת גם לכל צד ללמוד על עצמו.
בישראל כמו בישראל, הכול פוליטי, והמפגש עם תיירים בעלי דרכון זר, המאפשר להם לנוע בין ירושלים לרמאללה בחופשיות, "מאלץ" את המארחים להתמודד עם עמדותיהם של שכנינו, שמועברות באמצעות האורחים הזרים. "אנחנו מעדיפים לא לדבר על פוליטיקה, ואני אף פעם לא אתחיל להסביר לאנשים מה דעתי על מה שקורה פה", פותח נתן ומסביר.
"הספרדי דיבר על זה רק ביום האחרון, אחרי שהוא נסע לחברון. כשהוא היה שם, דיברו איתו בעיקר על מה הישראלים עושים לפלסטינים. הוא קטלוני, והוא אמר שכל החברים שלו הם פרו-פלסטינים מאוד ואנטי-ישראלים. לא ניסינו לשכנע אותו אחרת, והוא פשוט יצא מפה בהרגשה שהוא הבין שזה מורכב, בלי שנצטרך לדבר על זה יותר מדיי. "הוא שאל כמה שאלות, אז אמרנו לו מה אנחנו חושבים. אבל גם לנו, פה בבית, אין את אותן הדעות".
לדברי נתן, היו גם מקרים שבהם התייר לא היה סובלני ורגיש למצב. "היה פה איזה גרמני, שביקר גם בבית לחם. בבית לחם יש עניין עם המים, שישראל לוקחת משם את כל המים ומקציבה להם מעט מים. אני לא מכיר את פרטי הסיפור, אבל אחרי שהגרמני עזב הוא שלח לי מכתב ארוך, שהוא כותב בו שהוא הרגיש שהחברה פה גזענית ושהוא הרגיש שאנשים לא מקשיבים לו בטענה שהוא גרמני, ולכן הוא לא יכול להעביר עלינו ביקורת. אני מבין את זה. כשהוא דיבר על זה הוא היה ביקורתי מאוד ואנחנו מאוד התגוננו, והוא הרגיש שאף שאנחנו נחמדים, הוא חייב להגיד לנו שהחברה שלנו חולה".
האם המארח הופך בשלב כלשהו למייצג של המדינה שהוא חי בה? "זה לא היה בראש שלי בהתחלה", מודה נתן, "אבל אני חושב שמה שאנחנו עושים זה הייצוג הכי טוב שאפשר לתת - פשוט להראות שאנחנו לא מפלצות. רוב הסיכויים שהספרדי הזה, למשל, בא לארץ עם דעות נגד ישראל. הוא לא דיבר על זה יותר מדיי, אבל זה פשוט היה טבוע בו - הוא קטלוני, שזה גם סוג של עם נרדף, ולכן הם מתחברים מאוד לצד הפלסטיני באופן טבעי.
"מה שהוא קיבל מהביקור זה שהוא הבין שהדברים הם לא שחור ולבן. הוא לא יצא מפה פרו-ישראלי, הוא פשוט יצא בהבנה שזה לא בדיוק מה שהוא חשב. אם הנושא עולה אז אני אומר את מה שאני חושב, אבל אני מבהיר שזאת דעתי ושנראה לי שזה תמיד מורכב יותר ממה שאנשים אומרים. אנשים שבאים מחו"ל לא יודעים כלום;
"הם יודעים רק את מה שהם קיבלו שם, אז הספרדי – או למעשה הקטלוני – יצא מפה עם ההבנה שבפעם הבאה שידברו איתו על זה, אז הוא יגיד: 'וואלה, אתם לא יודעים'. גם זה משהו. נראה לי ששטיפת מוח היא פחות יעילה מלתת לאנשים להרגיש ולהבין בעצמם".
נראה שהשהייה בירושלים לבדה מלמדת את האורחים משהו על המורכבות של המצב בישראל. אגניצקה, למשל, אוהבת במיוחד את שוק מחנה יהודה מצד אחד, את החומוס של ערפאת בעיר העתיקה מצד שני וגם את עין כרם. "הלכנו לשיעור תורה של חסידים שם, וישבה לידינו מישהי שתרגמה לנו את הכול לאנגלית. זה היה מגניב", היא מספרת.
הגיוון שמציעה ירושלים, מעצם המגוון האנושי שקיים בה, מרתק את האורחים, ולעתים אף מוציא מהם תגובות שבעיניים ישראליים נראות משעשעות למדי. "אני חושב שהרבה אוהבים את ירושלים כי היא מרגישה קצת יותר אמיתית, זה משהו שהוא קצת שונה ממה שהם חיפשו", אומר נתן.
"תל אביב היא כמו כל מקום אחר, במיוחד בעבור אלה שבאים מאירופה. מה יכול לרגש אותם בתל אביב? לא נראה לי שיותר מדיי. פה יש חבר'ה, ויש את המתח הזה שאפשר ללכת כמה דקות ולראות חרדים. את זה הפולניות הכניסו לי לראש: היה להן קטע עם חרדים. לאחת מהן הייתה משיכה מינית חזקה לחרדים, היא הייתה מצחיקה. הם גם רואים את זה בצורה אחרת לגמרי, זה נראה להם ממש מגניב".
ובכן, זוהי ירושלים: גם הדבר הכי טריוויאלי בעיר הוא מרתק כשרואים אותו בפעם הראשונה. המצב נהיה מעניין אף יותר, כשחלק מהאורחים מצליחים לחשוף בפני המארחים שלהם חלקים שהם עצמם לא הכירו בעיר. "את מכירה את 'בית ריק'?", נתן שואל, ומיד מסביר. "זאת קבוצה של אמנים, שכל כמה זמן משתלטת על מקום נטוש כלשהו ומכינה אותו חודש-חודשיים מראש לשבוע של תרבות. זה מעניין, יש שם הופעות, וזה אלטרנטיבי מאוד. הפולניות היו פה והגיעו לשם, בלי קשר אלינו".
משהו בנקודת המבט של האורח, שלא לוקח שום דבר כמובן מאליו, חושף גם את המארחים לרבדים שונים ולא תמיד מוכרים בעיר מגוריהם. בדיוק בגלל זה, אירוח גולשי ספות בירושלים יכול להיות כל מיני דברים - מצחיק, מעשיר, לפעמים קצת לא נעים – אבל מה שבטוח, מעניין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם