ערבים, חרדים, דתיים וחילונים: מספרי הברזל של י-ם
ההגירה השלילית נמשכת, אבל יש מי שמוצא נחמה בכך שמבין הצעירים העולים לירושלים, רק רבע הם חרדים. חמישית מתושבי הבירה הם חילונים, 31 אחוז חרדים, 21 אחוז דתיים ו-36 אחוז ערבים. לקראת יום ירושלים, כל המספרים
מדוח של מכון ירושלים לחקר ישראל שיצא לקראת היום החגיגי עולה כי בתחום הכלכלי, תושבי ירושלים התעלו במדד שביעות הרצון על אחיהם התל אביבים. לפי הדוח, 63 אחוז מתושבי ירושלים היו מרוצים עד מרוצים מאוד ממצבם הכלכלי, שיעור הגבוה במקצת מכלל תושבי הארץ (59 אחוז) ובאופן מפתיע גם מתל אביב, שם 56 אחוז מהתושבים מרוצים עד מרוצים מאוד ממצבם הכלכלי.
מדד משלים למדד זה הוא מדד הסיפוק מרמת ההכנסה הכלכלית בקרב התושבים. אף שהעיר נחשבת לבעייתית מבחינה תעסוקתית, 60 אחוז מתושבי ירושלים היו מרוצים עד מרוצים מאוד מהכנסתם, שיעור הזהה לזה שבישראל וגבוה מזה שבתל אביב, שם הוא עומד על 59 אחוז.
בניגוד לממצאים המעודדים שלפיהם תושבי העיר מרוצים ממצבם הכלכלי, תושבי הבירה פחות שבעי רצון ממקום עבודתם בהשוואה לתושבי תל אביב ולממוצע בכלל הארץ: 85 אחוז מתושבי העיר היו מרוצים עד מרוצים מאוד ממקום עבודתם, בהשוואה ל-87 אחוז בישראל ול-88 אחוז בתל אביב.
מרוצים או לא, בשנים האחרונות התפתחה בעיר מגמה מעניינת שמראה כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים יהודיות גבוה מזה של גברים יהודים, ועומד על 52 אחוז לעומת 49 אחוז בלבד. בישראל המצב הפוך, ושיעור ההשתתפות של הנשים בכוח העבודה מהווה 59 אחוז מכלל הנשים - נמוך מזה של הגברים, 63 אחוז.
כאמור, מרבית הירושלמים מרוצים מהכנסתם, ממצא שעשוי להסביר את העובדה שבשנת 2011, 90 אחוז מהמועסקים תושבי ירושלים עבדו בעיר, בהשוואה ל-76 אחוז מהמועסקים תושבי חיפה שעבדו בעירם, 64 אחוז מהמועסקים תושבי תל אביב שעבדו בעירם ו-48 אחוז מהמועסקים בישראל שעבדו ביישוב מגוריהם. נתון זה מחזק את מעמדה של ירושלים כעיר מטרופולינית שמהווה מוקד תעסוקתי כלכלי למגוון אוכלוסיות.
השינוי המשמעותי ביותר שחוותה ירושלים מאז איחודה הוא, באופן לא מפתיע, הגידול האסטרונומי במספר תושביה. העיר, על שלל האוכלוסיות המרכיבות אותה, גדלה עד שהפכה לעיר הגדולה בישראל מבחינת מספר התושבים. משנת 1967 ועד היום אוכלוסיית ירושלים שילשה את עצמה, האוכלוסייה היהודית גדלה ב-159 אחוז והאוכלוסייה הערבית גדלה ב-327 אחוז. בשנת 2011 מנתה אוכלוסיית העיר 804,400 תושבים, מתוכם 64 אחוז יהודים ואחרים שאינם ערבים (511,400 נפש) ו-36 אחוז ערבים (293 אלף).
נושא ההגירה השלילית, שעומד בראש סדר העדיפויות העירוני מזה שנים רבות, עודנו טעון שיפור. מאזן ההגירה נותר שלילי: בשנת 2011 עברו אל העיר 10,400 תושבים חדשים ועזבו אותה 17,800 מתושביה, במאזן הגירה שלילי של 7,400 תושבים. עם היישובים שאליהם עבר המספר הגדול ביותר של העוזבים את העיר נמנים בית שמש, ביתר עילית, גבעת זאב וכמובן תל אביב - שקיבלה לזרועותיה 1,500 ירושלמים לשעבר.
אך אף שמאזן ההגירה נותר שלילי, ניתן לראות שינוי מגמה בקרב העוזבים: ירידה נרשמה בשיעור העוזבים בגילאי 34-20 מהמגזר הכללי, לעומת עלייה במאזן הגירה השלילי של צעירים מהמגזר החרדי בגילים אלה. בשנת 2011 מאזן ההגירה של צעירים מהמגזר הכללי היה שלילי ועמד על 1,100, בהשוואה למאזן שלילי של 1,370 בשנת 2010 ומאזן שלילי של 1,940 בשנת 2009.
מאזן ההגירה של בני 34-20 מהמגזר החרדי בשנת 2011 היה שלילי ועמד על 1,660, בהשוואה למאזן שלילי של 1,300 בשנת 2010 ומאזן שלילי של 1,290 בשנת 2009. בהתאם לכך, מתוך כלל היהודים בגילאי 34-20 שעברו לגור בירושלים, בולט חלקם של צעירים מהמגזר הכללי - הם היוו 74 אחוז מהם (4,000 איש), לעומת 26 אחוז (1,430 איש) מהמגזר החרדי.
אגב צעירים, השכונות שבהן האחוז הגבוה ביותר של בני 34-20 מכלל אוכלוסיית השכונה הן מרכז העיר - בעיקר ברחובות בן יהודה, המלך ג'ורג' ושלומציון המלכה - שבה 41 אחוז צעירים; נחלאות, אשר אוכלוסיית הצעירים בה מונה 38 אחוז; רחביה ללא קריית וולפסון, שבה הצעירים מהווים 33 אחוז מכלל תושבי השכונה; ובראש הרשימה, באופן לא מפתיע, הגבעה הצרפתית, הסמוכה לקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, שבה לא פחות מ-45 אחוז צעירים. מנגד, השכונות שאחוז הצעירים מכלל אוכלוסיית השכונה הוא הנמוך ביותר הן קריית קמיניץ בנווה יעקב, שבה 13 אחוז צעירים, ורמת בית הכרם, שבה 12 אחוז צעירים בלבד.
צמצום הפערים במגמות הדמוגרפיות בעיר לא פוסח גם על תחום הפריון והילודה. בין השנים 2011-2001 שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים עלה, בעוד שבקרב האוכלוסייה הערבית הוא ירד. מגמת השינוי בשיעור הפריון בירושלים דומה לזאת שבישראל.
מבחינת ההתפלגות הדתית, אוכלוסיית ירושלים עודנה כוללת אחוז גבוה של דתיים וחרדים לעומת שאר חלקי הארץ. שיעור החרדים מתוך כלל תושבי העיר הוא 31 אחוז, ושיעור הדתיים 21 אחוז. נתונים אלה גבוהים באופן משמעותי משיעורם בכלל אוכלוסיית ישראל, שעומד על תשעה אחוזים ועשרה אחוזים בהתאמה, וכן משיעורם בערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה מעל 200 אלף תושבים. לשם השוואה, בתל אביב, בראשון לציון ובחיפה מהווים החרדים אחוז אחד עד שלושה אחוזים מהאוכלוסייה.
שיעור החילונים בירושלים מהווה 20 אחוז מכלל אוכלוסייתה, והוא נמוך בהשוואה לשיעורם של החילונים בישראל ובערים הגדולות - 43 אחוז בישראל, 61 אחוז בתל אביב ו-55 אחוז בחיפה. התפלגות זו, אשר שונה משאר הערים הגדולות בישראל באופן משמעותי, מותירה את ירושלים כעיר ההטרוגנית ביותר בארץ. שילוב של גודל האוכלוסייה והרבגוניות שלה גורם למערכת החינוך בירושלים להיות הגדולה והמורכבת בישראל. לומדים בה כ-258,800 תלמידים, כולל כ-21 אלף תלמידים בחינוך הערבי הפרטי.
הנתונים מתחום החינוך מצביעים על שינוי מגמה: בחינוך הממלכתי חל גידול במספר התלמידים בכיתות א'-ו', מ-11,130 תלמידים בשנת הלימודים תשע"ב ל-11,270 תלמידים בתשע"ג. מגמה דומה ניתן לראות גם בחינוך הממלכתי-דתי, שבו נספרו 11 אלף תלמידים בשנת הלימודים תשע"ב לעומת 11,460 בתשע"ג. בחינוך החרדי המגמה הפוכה: בשנת תשע"ב נספרו 36,349 תלמידים חרדים, לעומת 35,880 בשנת תשע"ג, כלומר - ירידה במספר התלמידים.
בשנת הלימודים תשע"א עמד שיעור הזכאות לבגרות בקרב הלומדים בכיתות י"ב בחינוך הממלכתי-דתי בירושלים על 71 אחוז - נתון אשר מהווה עלייה לעומת שנת הלימודים שקדמה לה, שבה השיעור עמד על 68 אחוז. שיעור הזכאות לתעודת בגרות בחינוך הממלכתי-דתי בעיר גבוה מהשיעור בישראל כולה, שבה נרשם שיעור זכאות של 69 אחוז.
לעומת זאת, בחינוך הממלכתי בירושלים עומד שיעור הזכאות על 60 אחוז, לעומת שנת הלימודים תש"ע, שבה היה שיעור הזכאות 62 אחוז. שיעור זה נמוך מהשיעור בחינוך הממלכתי בכלל הארץ, שעומד על 67 אחוז. במגזר החרדי בעיר שיעור הזכאות לבגרות דומה לזה שבישראל- בין עשרה ל-11 אחוז.
במערכת החינוך הערבית נרשמה מגמה מובהקת של עלייה במספר התלמידים. בשנות הלימודים תשס"ג-תשע"ג הוכפל מספר התלמידים בחינוך הערבי העירוני והמוכר שאינו רשמי ועלה מ-39,200 ל-78,400 תלמידים. באותה תקופה גדל מספר הילדים הערבים בירושלים בגילי חמש עד 14 פי 1.3.
ההבדל המשמעותי בין הגידול במספר התלמידים ובין הגידול במספר הילדים נובע הן מגידול במספר התלמידים שלומדים בבתי הספר הציבוריים הרשמיים והן מהכללתם של הלומדים בבתי הספר הפרטיים, שקיבלו הכרה ממשרד החינוך והפכו לבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים.
91 אחוז מהירושלמים ציינו כי הם מרוצים או מרוצים מאוד מחייהם, בהשוואה ל-88 אחוז בישראל, 86 אחוז בתל אביב ו-81 אחוז בחיפה. כשהתושבים נשאלו עד כמה הם אופטימיים לגבי העתיד, הם העידו כי הם אופטימיים ביותר לגבי העתיד לבוא: 70 אחוז מתושבי העיר העריכו כי חייהם בעתיד יהיו טובים יותר. שיעור זה גבוה באופן משמעותי מהשיעור בישראל, העומד על 60 אחוז, מהשיעור בתל אביב – 60 אחוז, ובחיפה - 53 אחוז.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם