אות הזהב: האישה שצבעה את קריית שמונה בירוק
אחרי שלחמה בוועדות תכנון מחוזיות, ניצחה חברות פרטיות וגברה גם על נציגי הממשלה, יכולה יוהנה ניזרי להתפנות ב"יום כדור הארץ" לקבל את ההכרה על פעילותה בתחום השמירה על הסביבה: פרס "הגלובוס הירוק". מבט לפועלה של האישה שיחד עם חבריה החייתה את פארק הזהב בקריית שמונה
הפרס היוקרתי יוענק לניזרי על ניצחונה במאבקים שהציבו בפניה גלגלי הענק של הביורוקרטיה מאז נוסדה העמותה ב-1990, במטרה להציל, לשקם ולהחיות את פארק הזהב בעיר שנחצתה בידי הנחל המיתולוגי שעבר בתחומה.
"מאוד שמחנו לשמוע שזכינו בפרס, אף שלא היו לנו ציפיות", מצטנעת ניזרי. "מדובר בהוקרה לפעילות שלנו, אחרי לא מעט שנים של מאבקים סיזיפיים שבסופם זורמים מים בנחל כל השנה. זה כבוד גדול, אבל יש עוד דרך ארוכה לפנינו. אני מאמינה שבעוד עשור יקום פארק שיוכלו להגיע אליו עוד ועוד אנשים וליהנות ממה שיש לו להציע.
"תלמידים וסטודנטים יבואו לעשות פה עבודות מחקר, ומוזיאון קריית שמונה, שמקודם בימים אלה בתוך הפארק, ייתן גם הוא חוויה מעניינת. אני מקווה שבזכות הפארק אנשים יראו את קריית שמונה בעיניים אחרות, ולא רק כעיירת פיתוח עם בעיות ביטחוניות".
החל בוועדות התכנון, ובכללן המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, וכלה בחברות ענק פרטיות וממשלתיות, "עין זהב" היה לסמל המובהק ביותר של קריית שמונה.
"בימים הראשונים של העיר היה זה מרכז החיים החברתי. בשנות ה-50 הפכו תושבי העיר את הפארק למקום שבו כיבסו ואספו מים לבישול ולמקלחות", מספרת יוכי ירמיהו לוי, תושבת קריית שמונה שכתבה ספר על תולדות העיר שבה גדלה והתבגרה.
"אפילו רועי הצאן השקו במעיין את העדרים שלהם, והאנשים באו לשחות בו ולדוג דגים. המים האלה נעלמו בעשורים האחרונים אחרי ששמו אותם בבקבוקים של נביעות והזרימו לאזור כמי שתייה".
ניזרי (62) הגיעה לקריית שמונה מאמסטרדם הרחוקה ב-1979. הימים היו ימי מבצע ליטני, והעיר הצפונית החלה להרגיש לראשונה את נחת זרוען של כ-5,000 קטיושות שנחתו באזור מאז ועד היום.
אבל בצל האיום הביטחוני והדאגה המתמשכת מהעתיד להתרחש בעיר המופגזת, ניהלה "העמותה לשימור קסמי טבע ונוף" בסיוע כמה ארגונים גדולים מאבק כדי להשיב עטרה לפארק שפיאר את עברה.
אלא שדווקא כשהחל לשרור באזור שקט התחילה העמותה לקצור את הישגיה המשמעותיים ביותר. בשנת 2007 אנשיה כבשו את היעד הראשון שלהם, אחרי שהביאו לביטול הכוונה לבנות 70 יחידות דיור בלב הפארק ובסמוך לנחל.
בשלהי 2011 כבשה העמותה יעד נוסף, עם החלטתה של רשות המים לצמצם את היקף השאיבה מהמעיין שהזין את הנחל עד שנות ה-80. בקיץ האחרון הפסיקה גם חברת נביעות לשאוב מים מהמעיין, וכיוון הזרימה בצינור שהוביל מים למפעל המשגשג השתנה: מאז הם זרמו הפוך - מהמעיין לנחל העירוני.
"העמותה הוקמה ב-1990 בזכות הקהילה היהודית בסן פרנסיסקו, שתרמה את הסכום הראשוני לתכנון ולטיפוח פארק הזהב במסגרת פרויקט שיקום שכונות", נזכרת ניזרי.
"במסגרת תפקידי אז כממונה על אדריכלות הנוף בעיריית קריית שמונה, לקחתי אותם לסיור במקום. אז הוא עוד נקרא'הג'ונגל'. נציגי הקהילה זיהו את הפוטנציאל הטמון בו והמליצו לתקצב את התכנון של הפארק. במשאל שערכנו בין התושבים הוחלט לשנות את שמו לפארק הזהב, על שם מעיין עין זהב שהזין בעבר את הנחל וגם על שם גשר הזהב, כהוקרה לקהילה בסן פרנסיסקו שתרמה רבות לשיקומו. בעקבות ההפסקה המוחלטת של הזרמת המים מהמעיין לנחל, מצב הפארק הידרדר ופחות ופחות אנשים הגיעו אליו".
בסוף שנת 2005 נאבקה העמותה יחד עם החברה להגנת הטבע, עם "מגמה ירוקה" ועם ארגון שתי"ל בתוכנית שהופקדה לבניית 70 יחידות דיור בלב הפארק ובסמוך לנחל שחוצה אותו. העירייה, שהמליצה לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה לאשר את התוכנית, טענה אז כי היא נועדה להביא אוכלוסייה חזקה לעיר.
"לא קנינו את התוכנית ואמרנו שיש דרכים אחרות לחזק את העיר", ממשיכה ניזרי. "בעזרת המאבק הציבורי הצלחנו לגרום לעירייה להבין שהיא עשתה טעות בהמלצה על התוכנית. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה הציעה כפשרה לבנות במקום 24 יחידות דיור בלבד, אבל בכך היא רק הגבירה את ההתנגדות שלנו. מה ההיגיון להחריב את שכיית החמדה הזאת בשביל כמות כל כך קטנה של יחידות דיור? האם זה מה שיחזק אותה? לבסוף הגישה העירייה התנגדות לוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לתוכנית שהיא בעצמה המליצה עליה.
"בנוסף, גם אנחנו עלינו לדיונים שנערכו בירושלים והגשנו להם עצומות שעליהן חתמו יותר מ-6,000 תושבים מתוך 22 אלף שחיים בקריית שמונה. זה קרה בשנת 2007, קצת אחרי מלחמת לבנון השנייה. אחרי הניצחון הזה הרמנו כוסית, וכבר אז היה ברור מה המשימה הבאה שלנו. הנחל ריק ואין בו מים. אמרנו שעלינו להחזיר עטרה לנחל שפעם היה מאוד משמעותי לחיי התרבות בעיר".
ארבע שנים מאוחר יותר ולמעלה מ-20 שנה מאז שהנחל יובש, הגיע הרגע המיוחל. בקיץ 2011 התקיים הטקס הממלכתי לחידוש הזרמת המים לנחל עין זהב. במעמד ראש עיריית קריית שמונה נסים מלכה, יו"ר רשות ניקוז נחלים וכנרת אהרון ולנסי ונציגי רשות המים, חברת מקורות, רשות הטבע והגנים ופעילי "העמותה לשימור קסמי טבע ונוף" ו"מגמה ירוקה", נפתח השיבר שמנע במשך שנים ארוכות את זרימת המים.
"זה נכון שבשנים האחרונות רשות המים החלה להשיב מים לנחלים, אבל הפעולה הזאת נעשית בתיאום עם רשות הטבע והגנים. פארק הזהב הוא לא שמורת טבע, ואנשי רשות הטבע והגנים כלל לא היו מודעים לקיומו. כשראו את המקום הם נדהמו מהיופי שלו. לכן זה ממש לא ברור מאליו שהמים של נחל עין זהב הושבו אליו", מסבירה ניזרי.
שנה מאוחר יותר, בקיץ 2012, גם חברת נביעות הפסיקה את השאיבה מהמעיין ושחררה את המים לנחל המיתולוגי של קריית שמונה. הדבר קרה אחרי שנים שבהן העמותה, בשיתוף האגודה לצדק חלוקתי, ניהלה מאבק נגד הגדלת מכסות השאיבה שרשות המים נתנה למפעל. נביעות עברה לשאוב מים מהקידוחים החדשים בכפר יובל שהתגלו כאיכותיים יותר מאלה ששאבה במשך למעלה משני עשורים מהמעיין.
"אני הולכת לשם כמעט כל שבת, יושבת ליד הנחל הזורם ועושה מדיטציה", מוסיפה יוכי ירמיהו לוי. "זה לא בדיוק מה שהיה בשנות ה-50, ה-60 וה-70, אבל הזרימה משיבת נפש. אבל אני כנראה לא היחידה שחזרה לבלות בפארק. הרבה אנשים באים וממלאים את המקום.
"ילדים ומבוגרים שעושים פיקניקים וקשישים שמשחקים ששבש ושחמט. המטיילים מכירים את הכביש הראשי של העיר כי הוא מוביל לאתרי הטבע שמסביבה, אבל מגיע לנו שיהיה גם בתוך העיר נחל זורם ופנינת טבע. מאז שנות ה-70 ועד היום הנחל הזה היה חסר לנו, והכל סביב הפך מתועש ומבוטן. אני שמחה שיש משהו שמחזיר אותנו קצת לימים ההם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום חיפה והקריות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם