האציל הבודד: הסוד האפל של אמיל החייכן
אמיל היה איש עדין בעל נפש אצילה. הוא תמיד חייך חיוך רגוע. הוא היה פרופסור למשהו, אך היה חף ממניירות מתנשאות של אנשי אקדמיה. יכול להיות שהוא היה קאפו? אגדות טעמון
כשהוא היה מצטרף לשולחן, הופמן היה קם בקפיצה ועובר לשולחן אחר/ לא הבנתי למה/
>>> כולם אהבו את מוישה הטורקי, חוץ מסלומון הטורקי
>>> מה קרה כשמשה התימני הביא את אשתו לקפה?
יום אחד לחש לי הופמן, שהיה חבר באצ"ל וניצול שואה/ אני חושב שהוא היה קאפו/ זה לא נראה לי הגיוני/
אמיל היה איש עדין בעל נפש אצילה/ הוא תמיד חייך חיוך רגוע/ הוא היה פרופסור למשהו, לא זוכר למה, ועדיין היה חף ממניירות מתנשאות של אנשי אקדמיה/ לא הייתה לו בעיה לשוחח איתי, למרות הבלורית המופרעת שהייתה לי/ והחזות הלא שגרתית/
פעם אמר לי משפט יפה, כשניסה לשכנע אותי ללכת ללמוד/ הוא אמר: לי אמרו תלמד, כדי שתוכל ללמד/
הגישה הקהילתית הזאת ריגשה אותי/ אל מול הגישה שברחתי ממנה, שניסתה לכפות עליי מקצוע/
ערב אחד נכנס אמיל לקפה בהליכה כבדה/ מה חדש, אמיל?/ שאלתי כשהצטרפתי אליו לשולחן/ /הוא הביט בי, והעיניים הצוחקות שלו נראו סדוקות/ בשבוע שעבר, אמר והאדים מצער, מת הבן שלי/
נחנקתי/
אני מצטער לשמוע/
איזה ילד הוא היה, המשיך, ופניו הטובות התעקמו מכאב/ ולא רק בגלל שהוא היה הבן שלי/
הבטתי בו, ולא יכולתי שלא לחשוב על הסיפור העצוב ההוא של צ'כוב/ הבנתי שאמיל בודד, אם הוא הגיע ככה לקפה, והרגליים הפכו כבדות/
מסביבנו המשיכה המולת המקום/ ואני, לראשונה בחיי, הרגשתי כאילו נעקרה לי הלשון/ הבטתי בו חנוק/ ונתתי עוד לגימה
אמיל. פניו הטובות התעקמו מכאב
איור: נדב מצ'טה יהל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם