
האיש שמטיס את הספיטפייר השחור, טס כבר מגיל 12
כבר 23 ימי עצמאות ברציפות שאלוף משנה דדי רוזנטל מתיישב בקוקפיט של מטוס "הספיטפייר השחור" וממריא איתו למטס הראווה של חיל האוויר. זה נשמע קשה? חכו שתגלו כמה קשה היה לו לשכנע את עזר ויצמן שיאפשר לו להטיס את המטוס שלו
בכל חגי ישראל מתגייסים טייסי מוזאון חיל האוויר לשירות מילואים למטס הראווה. הם עוזבים את העבודה לכמה ימים, מוותרים על בילוי עם כל המשפחה ומקיימים את המסורת הקבועה שלהם. כל אחד והמטוס שנבחר בשבילו. בראש הלהק נמצא את אלוף משנה במילואים דדי רוזנטל, טייס המוזאון הוותיק והמנוסה, עם מטוס "הספיטפייר השחור", אותו הוא מטיס זה 23 שנה ברציפות.
האהבה של דדי למטוסי הספיטפייר החלה עוד בילדותו. כשהיה בן 12 הוא כבר הטיס מטוס בעצמו. "אבא שלי היה טייס חובל ובמהלך חייו הוא שיפץ שישה מטוסי ספיטפייר", משחזר רוזנטל. "הספיטפייר הוא מטוס אימון אמריקני שחיל האוויר רכש במלחמת העולם השנייה. למדתי לטוס עליו במהלך ילדותי, זה היה חלק מהחיים שלי".
זה לא קצת מפחיד לטוס בגיל 12?
"בכלל לא. כולם רצו לטוס במטוס הזה והתלהבו ממנו. מעבר לכך, לא טסתי רק במטוס הזה אלא במטוסים אחרים. היינו עושים החלפות. בגיל 15 כבר עשיתי טיסת סולו. היום זה כבר לא חוקי, אבל בזמנו זה היה בסימן שאלה. המדריך שלי קיבל אישור חד-פעמי. ביום ההולדת ה-15 שלי המדריך הפתיע אותי וטסנו ביחד. בסיום הטיסה הוא יצא מהמטוס והודיע לי שעכשיו אני טס לבד. בגיל 17 קיבלתי רישיון טיס פרטי. זה מצחיק שלשדה התעופה הייתי מגיע רכוב על אופניים כי רישיון נהיגה עוד לא היה לי".

כצפוי מילד שהטיס מטוסים כבר בגיל 12, דדי הפך את התחביב למקצוע וכיום הוא טייס באל על. אך אף שהעביר את ילדותו כטייס, הדרך לקבלת רישיון הטיס בארץ לא הייתה קלה. כשרצה להתגייס לקורס טיס בצבא, הוא נמצא לא כשיר בשל בעיה בשמיעה. כך שאת שירותו הצבאי העביר בבסיס חיל האוויר, ואף סופח בשלב מסוים לבסיס צנחנים כדי להדריך את מדריכי הצניחה לאור ניסיונו הרב.
"את תפקיד טייס הקרב קיבלתי רק אחרי מלחמת יום הכיפורים", הוא מספר. "אז נוצר צורך בטייסים ושינו את הקריטריונים לקבלה. קראו לי לקורס טיס, וסיימתי אותו כטייס קרבי. הייתי מוכשר, אז העלו אותי למסלול קידום מאוד מהיר שאהבתי. הייתי במערך הקרב, נבחרתי להיות במערך ההקמה של טייסת F-16 ואת רוב השירות שלי עשיתי על המטוסים המתקדמים ביותר".
בגיל 42 החליט דדי לפרוש מהצבא ומתפקידו כטייס קרבי, והצטרף לחברת התעופה אל על. "באותה תקופה הייתה מגבלת גיל באל על. הגיל המקסימלי להצטרף לשורותיה ולהיות טייס היה 42. במקביל ראיתי שמיציתי את עצמי בתור טייס קרב, ורציתי להמשיך במקצוע הטיס. הדרך לאל על הייתה פתוחה בפניי, והחלטתי להמשיך בקריירה הזו".
ואיך הצטרפת לצוות טייסי המוזאון?
"תמיד הייתה לי משיכה לטוס במטוסי מוזאון חיל האוויר. מדובר במטוסים מיוחדים, מטוסים עם ערך היסטורי, במיוחד הספיטפייר שעליו גדלתי, ורציתי לסגור מעגל. בכל הזדמנות שהייתה לי נדנדתי למפקדים שאני רוצה להצטרף לצוות טייסי המוזאון. בסופו של דבר הנדנודים שלי עזרו, ומפקד חיל האוויר הודיע לי שהוא מגשים לי את החלום".
ומצאו לך מקום.
"כן, ועוד במקום הטייס המהולל דני שפירא, שהגיע לגיל 60 - גיל הפרישה. המטוס שלי היה הספיטפייר השחור, מטוס חזק עם מנוע אדיר של 1,870 כוח סוס. מדובר במטוס קרב מפואר ומיוחד מבחינת הביצועים שלו. הוא גם מיוחד כי הוא היה שייך לעזר ויצמן, בעבר נשיא המדינה, מפקד חיל האוויר ושר הביטחון. הספיט השחור הוא אחד מהמטוסים היחידים שנשארו במצב טיסה, בהוראת ויצמן. גם לאחר שחרורו מחיל האוויר המשיך ויצמן לטוס במטוס, והוא גם עשה בו סממנים אופייניים - חץ אדום וסמל חיל האוויר. אבל האמת היא שעזר ויצמן לא התלהב מזה שמינו אותי לטוס על הספיט השחור".
למה?
"הוא לא אהב את זה שבחיל האוויר החליטו למנות אותי למחליפו של שפירא ללא התייעצות איתו, והחליט שאף אחד לא נוגע במטוס שלו. למזלי, אבא שלי היה חבר של ויצמן, ובזכותו קיבלתי פגישה איתו. הוא שאל אותי מספר שאלות, עניתי תשובות נכונות וקיבלתי את האישור שלו לטוס. האמת היא שהטיסה הראשונה על הספיט הייתה מרגשת ומפחידה.
"למזלי, יצרתי קשר עם הטייס דני שפירא וביקשתי ממנו שיתדרך אותי. זו הייתה חוויה מרגשת להצליח להשתלט על החיה הזאת, נוסף להתרגשות לטוס על מטוס בעל מורשת כל כך רחבה בעולם, שהבעלים שלו היה נשיא מדינת ישראל שישב באותו זמן מול המסכים ובדק שהכול בסדר".

אתה טס עם המטוס הזה בכל מטס של חיל האוויר?
"כן. אני טס על הספיט השחור כבר 23 שנה, משנת 1990, ומופיע איתו בכל מסדרי חיל האוויר. אני מייצג את מורשת חיל האוויר בגאווה רבה. זו חוויה בלתי רגילה להיכנס לתא של טייסים שהם משכמם ומעלה".
זה לא מעייף לעשות את זה כל יום עצמאות ברצף? לא היית מעדיף לעשות הפסקה ולמנגל כמו כולם?
"נוהלי חיל האוויר קובעים שהגיל המרבי של טייס בקטגוריה של המטוס שלי הוא 67. בקרוב אהיה בן 60, כך שנותרו לי שבע שנים נוספות ליהנות מזה, ואני באמת נהנה. צריך להבין שזו התרגשות בלתי רגילה בכל פעם מחדש. המטוס הזה הוא פלא, זה מטוס שהכריע את המלחמה במלחמת העולם השנייה בקרב על בריטניה. הוא היה בשורה הראשונה של מטוסי חיל האוויר ובעצם עמוד התווך של מטוסי הקרב של חיל האוויר. טסו עליו ראשוני החיל וזה כבוד גדול לטוס על מטוס כזה, ולהטיס אותו כל עצמאות".
"לגבי המנגלים עם המשפחה - זה קשה להם שאני לא שם איתם, אבל הם יודעים שאני אוהב את מה שאני עושה, אז הם תומכים. הם משתתפים בתרומה שלי. אני טס על מטוס שהתחיל מורשת מפוארת. אני טס עבור כל הטייסים שהקימו את חיל האוויר ועבור אלה שטסים בו היום. אני טס עבור כל בוגר של חיל האוויר ב-23 השנים האחרונות ומצדיע להם מלמעלה, מהאוויר, בגאווה".
