טעם נרכש: המאכלים המוזרים בעולם
בן ג'ונס והדג המבאיש, מה בא קודם, הביצה או העובר? וצלי שמכיל 17 ציפורים: משחר ההיסטוריה המין האנושי התקין לא מעט מאכלים מוזרים
ג'ונס חקר את הנושא, ובדיקתו העלתה כי מדובר בדג הרינג המותסס במשך כמה חודשים טובים בחבית עץ עד שהוא מעלה ניחוח של ביצה קשה, מוצאו משוודיה והוא נמכר בקופסת שימורים שיודעי דבר טוענים בתוקף כי חובה לפתוח אותה מחוץ לבית, ורק בתוך דלי עם מים. מגעיל או לא, ג'ונס אינו אחד שיוותר על אתגרים. הוא התוודה שבזמן שהתגורר בספרד עברו במערכת העיכול שלו כל מיני שרצים מוזרים, והוא שרד כדי לספר.
ג'ונס המנוסה חש שהוא נכון למשימת הסורסטרומינג. יום אחד הוא ערך מסע קניות קטן במכולת שבמקום מגוריו וגילה להפתעתו שעל המדפים נחות צנצנות שימורים ובתוכן המסריח מכול.
"כשחזרתי מהקניות", פצח וסיפר, "שמתי את הקופסה במרכז שולחן האוכל ולקחתי את הפותחן מהמגירה. מה שאף אחד לא סיפר לי זה שהדג ממשיך לתסוס בקופסה, שהרבה לחץ נשאר כלוא בפנים ושכדאי לכסות את הקופסה במשהו כשפותחים אותה. דבר נוסף שלא ידעתי הוא שנהוג לאכול סורסטרומינג מחוץ לכותלי הבית".
ג'ונס רכן מעל הרכישה המשונה וניגש למלאכת הפתיחה. "ברגע שניקבתי את הקופסה שמעתי צפצוף מחשיד, ואז זרם של מיץ נורה באוויר ופגע בעדשה השמאלית של המשקפיים שלי", קונן האיש האומלל.
"תודה לאל שהרכבתי משקפיים, אני לא מדמיין מה זה היה עושה לעין שלי. חלל המטבח התמלא בריח של שירותים ציבוריים שלא נוקו 20 שנה. בעזרת מזלג הרמתי חתיכה של דג, עצמתי את עיניי חזק ככל שיכולתי והכנסתי אותו לפי. עכשיו דמיינו שאתם מכניסים לפה גוש של אלכוהול רפואי. הלשון שלי נצרבה. רצתי לכיור וירקתי כמו משוגע, השתעלתי בלי סוף ושתיתי כמה כוסות מים.
"התאוששתי וחזרתי לשולחן. הכנסתי את הקופסה לשלוש שקיות פלסטיק וזרקתי לפח האשפה. חלק מהמיץ נשפך על מפת הלינוליאום, אז ניקיתי אותה בעזרת סמרטוט ופתחתי את החלונות, כדי שהריח המזעזע יתנדף. יצאתי משם וחזרתי אחרי עשר דקות רק כדי לגלות מחזה מעורר קבס: החדר היה מלא בזבובים, שעפו שם כמו משוגעים במהירות מסחררת.
"שמתי ממחטה על הפנים (העובדה שלא שפכתי את מעיי על הרצפה הייתה בבחינת נס), ריססתי ספריי נגד זבובים במשך דקה וסגרתי את החלון. מה אגיד, בשוודיה יש כמה מאכלים נחמדים, אבל בכל הנוגע לסורסטרומינג, נראה לי שאמרתי מספיק".
במרוצת ההיסטוריה הביא האדם לשולחנו שלל מאכלים מוזרים מאוד. מספיק להזכיר את המאכל היפני שיוקארה, המורכב מחתיכות בשרם של מגוון מאכלי ים השוחים בתוך ג'יפה סמיכה בצבע חום, שעשויה מהקרביים של אותן חיות ים ומותססת במשך חודש בצנצנות עם מלח וקמח אורז. אחרי ההכנה, הסועד היפני זוכה לקבל קערה ובה מורסות קטנות שמבצבצות מתוך רביכה חלקלקה בעלת מרקם של בלרה (סמחטת בוקר) של מעשן כבד.
שיוקארה הוא מקרה רדיקלי אפילו בעבור יפנים חזקי מעיים. אבל לא צריך ללכת למקרים קיצוניים; זיתים מקופסה הם דווקא מאכל נפוץ. מה מוזר בזיתים כבושים? התהליך. בכל פעם שאתם פותחים קופסה של זיתים תעשייתיים, קחו בחשבון שבשביל להוציא את המרירות מהזיתים במהרה, ולא בשבוע של החלפת מים כנהוג בפרקטיקות מסורתיות, התעשייה משתמשת בסודה קאוסטית, ובעברית: בנוזל לפתיחת סתימות.
אם נתעלם לרגע מהגפילטע פיש - דג טחון על עורו ועצמותיו ששוחה בתוך ג'לי תפל, ומככב בכל אזכור אינטרנטי של אוכל מוזר - ונפליג למחוזות רחוקים יותר, נוכל לגלות פאסט פוד פיליפיני העונה לשם בלות, ביצת ברווז שלוקה. לכאורה אין כל מוזרות בביצה של ברווז.
אלא שהביצה הזאת כוללת בתוכה את העובר, וההעדפה היא לעובר בן 17 יום שעדיין לא פיתח מקור, נוצות וטפרים ועצמותיו שקופות. מנגד, יש כאלה שמעדיפים עובר בוגר יותר, נניח בגיל 21 יום, ואז הבעיה הגדולה היא להוציא את הנוצות שנתקעות בין השיניים.
תסמכו על האמריקנים שבכל הקשור לאוכל ובהגזמות, יהיה להם מקום נכבד. מה יותר אמריקני מחג ההודיה ומתרנגול הודו? אבל באומה שהמציאה את הסופרסייז ואת פרוסות עוגת הגבינה במשקל קילוגרם, לא הסתפקו רק בתרנגול אחד.
כך נולד הטורדוקן, הלחם בסיסים של שמות המרכיבים: הודו, ברווז ותרנגולת (Turkey, Duck, Chicken). מקור המנה לוט בערפל, אך על דרך ההכנה אין עוררין. לוקחים תרנגול הודו ומוציאים את עצמותיו. מעבירים את הברווז תהליך זהה, וכנ"ל את התרנגולת. ואז, ממלאים את הברווז בתרנגולת, ממלאים אותה בבשר טחון או במילוי אחר, ואת כל אלה דוחסים להודו.
אממה, כמה שהאמריקנים גאים בשילוש שלהם, כבר בראשית המאה התשע עשרה הצרפתים עקפו אותם בהכנת מטריושקה אכילה, מסובכת ומורכבת שקיבלה את הכינוי "צלי שאין דומה לו", ותועדה באלמנך של מומחה הקולינריה הצרפתי גרימו דה לה ריינייר בשנת 1803.
שימו לב למצרכים, מגדול לקטן, אחד ממולא בשני: חובה (עוף הדומה לעגור), תרנגול הודו, אווז, פסיון, תרנגולת, ברווז, פנינייה, שרשיר, חרטומן יערות, חוגלה, חופמי, קיווית, שליו, קיכלי, עפרוני, גבתון ואחרון חביב - סבכי אפור קטן, שאותו ממלאים בזית. בסך הכול 17 עופות וזית אחד, שכל עוד לא הוציאו לו את המרירות בעזרת סודה קאוסטית, זה הולך טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם