ישו ומריה במחלקה הסגורה: הסינדרומים המוזרים בעולם
נהג מונית מוסלמי, רופא יהודי וחולה נוצרי נוסעים לנמל התעופה בן גוריון. זאת לא תחילתה של בדיחה, אלא סופה של תופעה מוזרה ביותר
הערבים מתנגדים לסיוע הצה"לי ורוצים לעשות בעצמם שפטים בזר, אבל לבסוף עוצרים אותו החיילים ומעבירים אותו ל"מחלקת התיירים" בכפר שאול, המחלקה הסגורה של בית החולים שמאושפזים בה תיירים הלוקים בסינדרום ירושלים.
הפסיכיאטר התורן מתחקר את האיש ומגלה שהוא בריטי, שביקר באותו היום בקבר ישו כדי לחגוג את סיום מסע הצלב הפרטי שלו בארץ הקודש. במהלך הביקור הוא פיתח הזדהות הולכת וגוברת עם ריצ'רד לב הארי וכמובן עם ישו, עד שהגבולות בינו ובין המושיע הנוצרי היטשטשו לגמרי, והוא רצה לצלוב גם את עצמו.
שלושה ימים אושפז "האביר" במחלקה הסגורה. כוחותיו אזלו, הוא תודלק בתרופות, ובתיאום עם הקונסול הבריטי הוחלט להחזירו ללונדון. רופא ישראלי הגיע באישון לילה כדי לקחת אותו לנתב"ג. אווירת המסתורין הלילית בכפר שאול, שהיה פעם דיר יאסין, והאבנים העתיקות של בתיו הגבירו את קסמה של ירושלים, המצליח לשגע לא מעט מהמבקרים בה.
מונית צפצפה בשער, ונהג ערבי מוסלמי, רופא יהודי וחולה נוצרי עשו את דרכם ללוד, ומשם המריאו יחד "אביר החלומות" והרופא הישראלי, שנתבקש ללוותו, לנמל התעופה הית'רו. בטיסה היה הרופא מודאג מהאפשרות שבן הלוויה שלו יתפרע, אולם זה הסתפק בחיוך מונה ליזה שכמו הביע את מחשבותיו הכמוסות: "אני את המשימה שלי בארץ הקודש כבר השלמתי, ועכשיו אני יכול לחזור ללונדון".
כל מי שחוצה בקביעות את רחוב יפו בירושלים בואכה העיר העתיקה, מכיר את התופעה: תיירים, שפניהם מודלקים באור זר, פורצים בשירת "הללויה" רמה, מתחילים לרקוד ולצעוק ולעתים גם להתפשט ולהתפלש באספלט. עוברים ושבים מבליעים גיחוך, נבהלים או פורצים בצעקות: "משוגע" ומזעיקים את המשטרה.
התיירים המוזרים האלה מובלים אחר כבוד לכפר שאול, ומשם, לאחר סיכום עם הקונסוליות שלהם, מוחזרים לארצותיהם. לפי הנתונים, כ-50 תיירים מאושפזים כך מדי שנה, חלקם יהודים החיים בפזורה ורובם נוצרים. לאחוז מסוים מהם יש עבר של בעיות נפשיות, אולם המומחים מבהירים שלא רק בעלי עבר פסיכופתולוגי או פונדמנטליסטים דתיים עלולים לסבול מהתמוטטות נפשית בעיר.
על מספר המאושפזים יש אמנם נתונים מסודרים, אולם מה ידוע על כל אלה שאינם מגיעים לאשפוז וסובלים מסימפטומים דומים אך קלים יותר של התמוטטות נפשית? ומה ידוע על כל התימהונים האחרים המבקרים בירושלים, העיר שהפכה אבן שואבת לאנשים מוזרים, עד שכמדומה חל עליה הכלל: עשרה קבין של מוזרות ושיגעון ירדו לעולם, תשעה מהם נטלה ירושלים?
חתן פרס נובל, הסופר היהודי-אמריקאי אלי ויזל, אמר פעם שאל ירושלים נמשכים כמו אל מגנט משוגעים מכל העולם. לא כולם הם מקרים קליניים, כמובן, ולכן הם לא נכללים בסטטיסטיקות של כפר שאול. מחקר אקדמי מלומד יגלה שבירושלים אפשר למצוא אנשים המדברים לעצמם יותר מאשר בכל מקום אחר. קדושת העיר בהחלט מושכת, מהפנטת ומשגעת אנשים.
הלהט המשיחי של התיירים, המתח הדתי בעיר והפער שהם חווים בין המציאות לחיזיון התנ"כי, שהם מזדהים איתו בעוצמה גדולה, גורם להם להתמוטטות נפשית דווקא ביום שבו הם מגשימים את חלומם ומבקרים בעיר הקודש.
השילוב של עבר והווה, דתיות ורוחניות, מסתורין והיסטוריה, ארכיטקטורה עתיקה ולבירינט של סמטאות צרות ומפותלות, נהפך לבליל קודח היוצר התנהגויות מוזרות, ואף מחריף אותן עד כדי פתולוגיה. סינדרום ירושלים הוא פסיכוזה דתית; הוא מגלומניה שהאדם הלוקה בה מרגיש שיש לו כוחות אלוהיים והוא יכול להציל את העולם. משום כך לירושלים נוהים משיחים רבים כל כך מטעם עצמם.
סינדרום ירושלים זכה להגדרה קלינית רק בתחילת שנות ה-80, אולם בשנת 1920 איבחן אותו לראשונה, לא בצורה רשמית, הפסיכיאטר חיים הרמן, מנהל בית החולים עזרת נשים, כשקבע כי בין המבקרים בעיר יש כאלה הנתקפים בטירוף דתי.
תיעוד ראשון של טירוף זה מופיע כבר בספרות של עולי הרגל לירושלים במאה התשע עשרה, והאדם המוכר ביותר שלקה בו הוא הסופר הרוסי הידוע ניקולאי גוגול, מחבר "החוטם" ו"נפשות מתות", שסבל ללא ספק מהסינדרום כשביקר בעיר, ועם שובו לרוסיה השתגע. בין הפרשות הידועות שקשורות לאנשים שלקו בסינדרום אפשר למנות את הניסיון של דניס רוהן להצית את המסגדים בהר הבית ב-1969 ואת ניסיונותיהם של אלן גודמן וכנופיית ליפתא לחזור על המעשה - ניסיונות שנגמרו כולם באשפוז.
הלוקים בסינדרום בדרך כלל לא מסוכנים לסביבה, אלא לעצמם, כמו פרח הכמורה הצרפתי שצעד ימים ולילות ללא הפסק בעיר העתיקה, לא אכל ולא שתה עד שהתמוטט; כמו המורה הפרוטסטנטית האמריקאית שלאחר שביקרה בקבר ישו הסתגרה בחדרה במלון וצעקה עד אבדן עשתונות שהיא המשיח; כמו התייר האמיד שקיבץ נדבות ליד הכותל כי גזר על עצמו ייסורים; וכמו האמריקאית בת ה-55 שהכריזה שהיא מריה הבתולה ושהיא נושאת ברחמה את המשיח.
באשפוז קצר הפסיכיאטרים לא יכולים כמובן לעקור מראשיהם של הלוקים בסינדרום את הרעיון שהם המשיח, ולא נותר להם אלא לומר למטופליהם: "אולי אתה באמת המשיח, אבל אתה לא יכול להישאר כאן ולפעול כפי שפעלו לפני 2,000 שנה , אלא אתה צריך לחזור לארצך ולפעול שם בעניינך".
סינדרום דתי כזה מתרחש ככל הידוע אך ורק בירושלים, ואין עדויות שהוא מתרחש למשל ברומא, בירת הקתולים, או במכה ובמדינות המוסלמיות. אולם בפסיכוזה בעלת כמה מאפיינים דומים יכול ללקות כל תייר המבקר במדינה או בעיר זרה ברחבי הגלובוס.
ההצטברות של תשישות הדרך, הג'ט-לג ותחושת הבדידות העוטפת אותו בחבלי מחשבות קשות, עלולים לרפט את עצביו. אין לו אל מי לפנות בדברים, איש לא מבין אותו, ולרגע נדמה לו שסוף העולם קרב. התחושות האלה, שעלולות לפקוד כל תייר ובכל מקום, מועצמות בירושלים.
לא פעם נרשמו עדויות על תיירים שהשתגעו בפירנצה שבאיטליה, אולם לא בשל מפגשם עם הקדושה הדתית בעיר, אלא עם אוצרות האמנות שבה. במשך שמונה שנים ספרו הרופאים בפירנצה 107 אשפוזים של תיירים שאיבדו בה את איזונם הנפשי לאחר שביקרו במוזיאונים או בשכיות התרבות בעיר, התפשטו והחלו לרוץ עירומים ברחובות. בירושלים זה קורה פי ארבעה לפחות.
גם אתונה נמצאת על מפת השיגעון. אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד עבר חוויה מיסטית מיוחדת, הדומה אולי לצורה קלה של סינדרום ירושלים, כשביקר בשנת 1904 באקרופוליס; את החוויה הזאת כינה פרויד לימים הרגע הרוחני החשוב ביותר בחייו; פרויד לא אושפז, ויצא אף מחוזק מהחוויה שעבר. גם בלימה, בירת פרו, סיפרו לי פסיכיאטרים בבית החולים לחולי נפש במבואות העיר על תופעה דומה, אם כי במימדים קטנים, שהם כינו אותה "סינדרום מאצ'ו פיצ'ו".
סינדרום אחר המוכר בעולם, אם כי הוא לא מוגדר בהכרח כדומה לאלה, הוא סינדרום גואה. תיירים, חלקם ישראלים, מגיעים להודו, נוטלים סמים, משתגעים ומוחזרים לארצותיהם כמו שבר כלי. בקרב התיירים הישראלים בדרום הודו התופעה זכתה לכינוי "גואה-גהה".
במקסיקו ובכמה מארצות האנדים בדרום אמריקה מוכרות תופעות דומות של היטרללות מודעת או השתגעות אמיתית כשמוצ'ילרים או תיירים מבוגרים יותר מתנסים בצמח האיוואסקה. ברומן שלו, "נוילנד", עוסק אשכול נבו בתופעת התיירים שהולכים לאיבוד במסעם הרוחני. גיבור הרומן, מני פלג בן ה-60, מתאלמן מאשתו, סוגר את העסק שלו ונוסע לדרום אמריקה. שם הוא מתוודע לנקטר האלים של השמאנים, הגורם למי שגומע ממנו לתקשר עם רוחות המתים, לחבר מחדש את חלקי הפאזל הפגועים של אישיותו או להשתגע.
בעקבות נטילת הסם בחווה נידחת, נתקף פלג בפסיכוזה המעוררת בו את הלם הקרב שלו ממלחמת יום הכיפורים. אחוז טירוף, הוא מתזז בין כדורים דמיוניים, משתטח על הארץ כשהוא מצעק: "מיגים, מיגים", מונה את שמות חבריו הפצועים וקורא לעזרת מפקדו שמואל גורודיש. לאחר ההתנסות שלו עם צמח האיוואסקה מגלה פלג את זהותו מחדש, עוטה על עצמו גינוני גורו, ומקים חווה לישראלים פצועי נפש, המשתקמים אף הם בעזרת השיקוי האינדיאני.
גם בהודו וגם בדרום אמריקה הפסיכוזות האלה פורצות בעקבות נטילת סמים, בשונה מירושלים שבה הן פורצות כתוצאה מחוויה דתית. צעקות ה"הללויה" מפי המוזרים והמשוגעים למיניהם המבקרים בירושלים ימשיכו כנראה להדהד ברחובותיה עד אחרית הימים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם