מיהו השר שדרש מהפקידה להמתין לו בפה פתוח באדום עז?
מחר ב"זמן מעריב": המיניסטר שאהב לשחק מחבואים עם עוזריו, השר לשעבר שדרש מהפקידה שלו לחכות לו בפה פתוח ובשפתיים מרוחות באודם בוהק וסגנית השר בעלת הפטיש לפירות אקזוטיים. הגחמות המוזרות ביותר של הפוליטיקאים הישראלים. חלק ראשון מתוך "איזה עולם מוזר", פרויקט מיוחד לחג של מקומוני מעריב
תחושת השררה מזמנת לנו מקרים מוזרים, לפעמים סוטים. את החשבון משלמים האנשים בסביבת הפוליטיקאים, שהרי ההתעמרות היא חלק מההנאות הפרוורטיות שמזמנים הכוח והמעמד. שר אחד למשל, שנמצא היום במקום אחר, ביקש מאחת הפקידות שלו לקבל אותו בכל בוקר עם פה פתוח.
הבחורה, טובת מראה במיוחד, חיכתה לו בפוזה הנדרשת, עם אודם בצבע עז שמרוח על השפתיים, וניהלה איתו בחדר יחסי מרות כדבר שבשגרה. הפקידים שמסביב נצטוו שלא להפריע.
שר זוטר אחר, שבינתיים פרש מהפוליטיקה, רצה פעם להראות שהוא איש חשוב. השר ישב במסעדה בתל אביב עם אורח עשיר מחו"ל. העוזר האישי שלו, איש גדול קומה, נצטווה לעמוד בחוץ ולהיכנס פנימה מדי שבע או שמונה דקות ובידו פתקים דחופים לשר (הדבר קרה לפני עידן הטלפונים הניידים), שלא היה כתוב בהם דבר. היועץ שיחק את המשחק עד הסוף, ניגש עם הפתקים הריקים מתוכן, שמע את השר מחלק לו הוראות בלחש, בארשת מלאת חשיבות, ויצא החוצה כרדוף שד למלא אותן, מול עיניו המשתאות של האורח המכובד.
שר אחד, בכיר מאוד, נהג להחביא את התיק האישי, שהיו בו מן הסתם גם מסמכים סודיים בהחלט. מיד אחרי שהיה מניח את התיק במקום המסתור היה השר פוצח בזעקות שבר: "איפה התיק שלי? איפה תיק הג'יימס בונד שלי?" בלשכה קמה כמובן מהומה. פקידים ופקידות, יועצים ומרכזניות, עוזרים ומזכירות היו נזעקים ללשכתו של השר בפנים מודאגות, ומתחרים ביניהם על הזכות למצוא את התיק האבוד. השר המוזר, או אפילו הסוטה, נהג לצפות במהומה הגדולה מרחוק, נהנה לראות את העוזרים שלו מתרוצצים סביבו וסביב התיק כדי לגרום לו נחת. האיש, אגב, עדיין מכהן בתפקיד לא רע בכלל.
והייתה גם השרה, או סגנית השר, שדרשה פירות טריים ונדירים, חתוכים היטב, שימלאו לה את הצלחת במשך כל שעות היום. היא רצתה אפרסמון ותות שדה, מנגו וצ'ילי, מלון בחורף ורימונים בקיץ. פקידה אחת הייתה ממונה על התפריט הנדיר, הולכת לשוק מדי יום ביומו, קונה ושוטפת, חותכת ומסדרת בטוב טעם על הצלחת המיניסטריאלית, כדי שחלילה לא יחסר הפרי לרגע. הגברת המוזרה ההיא, אגב, נהגה להנחית את ההוראות על נתיניה בלחש זועם. כך כמובן תקשה עליהם ותפחיד אותם יותר, כי למה לעשות למשרתים חיים קלים ולא ליהנות קצת יותר ממבוכתם?
והכרתי עוד שר, איש רע למדי, שהכריח את הנהג שלו לעמוד ליד מכונית השרד, גם אם הוא היה עסוק בדיונים ובישיבות במשך שעות. מדי פעם בפעם השר היה גם מציץ מחלון הישיבות במשרד ראש הממשלה, או במקומות אחרים, כדי לראות אם הנהג המסכן ממלא את ההוראה היטב ושומר על דום מתוח ליד הדלת. אני מניח שאילו היה יכול, היה תובע השר מנהגו שיחבוש כובע מצחייה וילבש מדים תואמים עם פס אדום לאורך המכנס. זה היה עושה לו את זה, כמו לשרים האחרים שהוזכרו כאן.
הפרויקט המלא על הדברים הביזאריים בעולם יפורסם בסוף השבוע במקומוני "זמן מעריב"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם