ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

"מה המצב, יא אוחצ'?": הזוגיות של "סוזי בום" ו"לולי פוט"

קורעות את שדרות רוטשילד בעקבים, בונות על תוכנית אירוח בטלוויזיה, ומנהלות זוגיות מופלאה. ליאור ישראלי ("סוזי בום") ויובל שמרון ("לולי פוט") הן/הם הדור החדש והמשופר של הדראג קווינס התל-אביביות

"מה המצב, יא אוחצ'? אויש , אני אגיע ואראה לך כמה אני מהממת". כך נשמע קטע מתוך שיחת טלפון בין ליאור ישראלי, דראג קווין חסרת מעצורים, הידועה יותר בשם הבמה שלה "סוזי בום", לבין עוד לקוחה פוטנציאלית.

"האמת, תמיד חלמתי להיות שחקן", אומר ישראלי, המככב כמעט מדי ערב במסיבות הרווקות והחתונות של אזור המרכז. "בתור נער תמיד חששתי ללכת עם זה רחוק מדי. רציתי להיות נורמטיבי עבור ההורים, לעשות תואר והכול, אבל באיזשהו אופן רק הדראג הצליח להעצים אותי.

"תבין, הייתי נער לא הכי מקובל בבית הספר. סבלתי מהרבה הצקות וחוסר ביטחון. באיזשהו מקום התחפושת העניקה לי במשך השנים מגן מפני ביבה. פיתחתי עור של פיל. היום אני שם קצוץ על מי שיקרא לי ברחוב 'קוקסינל' או יקלל. אני מאחורי זה. אין ספק שעצם היותי 'סוזי' בחלק נכבד משעות היממה סייע לי להשלים עם עצמי".

כבר שנתיים שישראלי הוא מסמר הערב באירועים, אפילו בכאלה של ועדי עובדים, אך לא שוכח לפרגן לשותפו ובן זוגו בחיים יובל שמרון, העלמה "לולי פוט' בשבילכם. "אי אפשר להישאר אדישים אלינו", מצטרף שמרון לשיחה.

"אנשים צמאים למשהו חדש ושונה כל בן אדם שני ברחוב מבקש להצטלם איתנו. אפילו סטרייטים מביעים בנו עניין, עד שנופל להם האסימון. הגברים יודעים שאנחנו גברים וזה גם מה שמדליק אותם. זה מבדר בטירוף".

מה זה אומר להיות דראג קווין?
שמרון: "לשחק דמות שלא באמת קיימת. אנחנו יכולים להשתטות, להתחצף ואפילו לקלל, אבל כל עוד אנחנו מחופשים לדראג-יש לנו את הלגיטימציה לעשות זאת מצד הקהל שלנו. יש אפילו כאלה שדורשים את זה".

ישראלי: "מדובר בעצם במשחק של דמות נשית מוקצנת ומוגזמת. אנחנו לקחנו את זה למקום של סטנד-אפ ופאן. אנחנו מגיעים לאירוע, ובעיקר דואגים להעלות חיוך על פני החוגגים. זה יכול להתבטא בריקודים, במשחקי תפקידים. העיקר שיהיה מצחיק ומדליק. אין מצב שאגיע למקום שלא יעוף באוויר. מילה שלי".

סיפורי החיים של הצמד הזה מעוררים השראה. ישראלי (28) גדל במשפחה דתית בדרום תל אביב. בזמן ששני אחיו הגדולים התחרדו, הוא עבר לצד השני של המתרס - ויצא מהארון לאחר אין-ספור לבטים וחששות.

"הבלבול התחיל אצלי בגיל מאוד מוקדם", הוא נזכר השבוע. "כבר בבר מצווה, בעלייה לתורה, הצטמררתי מפסוק של אחת הפרשות שנגלה לעיניי - 'וכי ישכב איש את זכר משכבי אישה, מות יומתו שניהם'. בתור ילד שכל היום למד תורה, משנה וגמרא, היה לי מאוד קשה לעכל את הפסוק הזה. הרבה פעמים יצא לי לכעוס על אלוהים. שאלתי את עצמי אם הוא החליט לכתוב פסוק שכזה, מדוע הוא בכלל ברא אותי ככה".

היציאה הסופית מהארון של ישראלי הגיעה רק לפני שנתיים. "זה לא היה כמו בסיפורים הרגילים שהבן מושיב את ההורים בסלון ומודיע להם", הוא משחזר. "אבא שלי נכנס אליי לחדר ותקף אותי שהוא שמע שאני הומו. עניתי לו: 'נכון'. מאז אני בן אדם חופשי. כמובן שהחברים ידעו הרבה קודם, אבל כבר לא יכולתי להחזיק את זה בפנים. שנים הרגשתי שאני מתפוצץ. היכולת לחשוף מי אני סוףסוף העניקה לי הקלה גדולה".

פרט פיקנטי מרתק נוסף על משפחתו של ישראלי קשור בזהותו של אחיו הגדול, שהפך בשנים האחרונות לאישה. "אין ספק שגדלתי במשפחה הכי צבעונית שיש", הוא אומר. "בוא נגיד שאימא שלי הזילה הרבה דמעות, אבל מצד שני - נתנו לנו את החופש להיות מי שאנחנו, וזה מה שיצא".

את שמרון (28), ילד טוב גבעת אלה שבעמק יזרעאל ובעל תואר שני במדעי המחשב, הכיר ישראלי במסיבה במועדון התאטרון ביפו לפני כארבע שנים. "כשפגשתי אותו הוא היה הכי חננה בארץ", מעיד ישראלי. "תראה למה הפכתי אותו. בשבועות אנחנו חוגגים את היום שבו הכרנו. איזו התרגשות. אני מתה".

לאחר דקות ארוכות של התארגנות לקראת עוד מופע, מתגלה ישראלי בלוק הנשי שלו. "אתה חייב להודות שאני כוסית", הוא מבקש. "שמע, זה מגיע לרמות שאפילו בנות מקנאות בי. אני שם לב לזה בחלק מההשקות שאני הולך אליהן בתל אביב. אני בהחלט יכול להבין את זה. אני מושך תשומת לב בכמות מטורפת. אין אחד שלא ישים לב אליי".

האמת, קשה שלא להתרשם. ניצבת מולי אישה מסוגננת ומטופחת. עקבים עבים מגביהים אותה ללא פחות מ-203 סנטימטרים של נשיות, היא מאופרת בכבדות, חובשת פאות נוצצות, גורבת גרביונים חלקים, והחזה שלה מוגדל בעזרת גרביים ושקיות אורז.

תגיד, כמה זמן לוקח לך להגיע ללוק הזה?
"וואו, שעות. הבית שלנו דומה בערך לחדר ההלבשה של תאטרון הבימה. מלא שמלות זרוקות, עקבים בכל מקום, בגדים נוצצים, איפור. זר שיגיע לכאן יכול לחשוב בטעות שמדובר בבית שגרות בו לפחות ארבע בנות".

ואיך התגובות להופעות שלכן?
ישראלי: "הרבה אנשים מופתעים, אבל הקהל שלנו מורכב רובו ככולו מסטרייטים. כנראה שהקהילה הגאה כבר שבעה מזה. רק לפני שבועיים הופענו מול חבר?ה מהסתדרות המורים, וקיבלנו תגובות ואס-אם-אסים מפרגנים בטירוף. מספיק אדם אחד שהעלינו לו חיוך על השפתיים בשביל לספק לנו אנרגיה לעוד 20 מופעים".

שמרון : "לצערי, יש מקומות שאתה מגיע אליהם ונתקל בדעות קדומות, אבל בגדול - הרבה אנשים מבינים כמה פאן ושמחה עולם הדראג מעניק. מספיק לטייל איתנו חמש דקות ברוטשילד בשביל להבין כמה עיניים וחיוכים אנחנו מושכים. זה כבר אומר הכול".

יש לאן לשאוף בתחום?
ישראלי: "טפו-טפו, תל אביב היא אולי העיר הכי ליברלית במזרח התיכון, והיא מאפשרת לנו לבטא את עצמנו כדראג ללא כל חשש. יובל פחות יאהב את זה, אבל אני באופן אישי מכוון לטלוויזיה. נורא היה זורם לי להופיע ב'האח הגדול' בתור הדמות, אבל לאחרונה דווקא עלה לי רעיון יותר מגניב: חשבתי על תוכנית אירוח בהנחיית סוזי ולולי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...