מיהו הרנטגן הירושלמי, שהמונים נוהרים אליו שוב ושוב?
יש לו 19 ילדים, מעל מאתיים נינים ונכדים ולאחרונה הוא נבחר לקבל את תואר יקיר ירושלים. כבר 40 שנה שהרב נחום כהן מקבל קהל מבקרים עצום בחדר קטן ליד רחוב הטורים, מברך אותם, משיא עצות ומכוון את הבריות. סיפורו של רנטגן ירושלמי שהבטיח לאולמרט כי ינצח את טדי אם יעמוד בתנאי אחד
הרב עצמו שמח גם הוא לשמוע את החדשות הטובות. "תודה, ברוך השם", הוא הגיב לברכות. "גם ראש העירייה התקשר אליי לברך. האמת היא ששאלו אותי האם אפשר להציע אותי, ואמרתי להם, 'למה לא?'. חמישה דורות אני פה, בארץ ישראל; אחרי הפרסום העלו אותי לשידור ברדיו קול חי, וסיפרתי על החשיבות של ירושלים - זו של מעלה וזו של מטה. יש לה חשיבות גדולה מאוד", הוא סיפר ל"זמן ירושלים".
השושלת המשפחתית של הרב מתחילה בצפת, שם קבורים שני סביו, ממשיכה במעבר המשפחה לחברון ומסתיימת בירושלים, בעיר העתיקה – שבה הוא עצמו נולד לפני 72 שנה. אביו, ששימש גבאי של בית הכנסת תפארת ישראל בעיר העתיקה, על שם הרבי מרוזין, נפל במלחמת העצמאות בשבי הירדני לאחר שהתעקש להישאר בבית הכנסת וסירב להתפנות ממנו.
בית הכנסת הוקם בידי חסידים מקרב היישוב היהודי הישן בארץ ישראל ונהרס בידי הירדנים, מיד לאחר שכבשו את העיר העתיקה ב-1948. תשעה חודשים אביו ישב בשבי, בזמן שאם המשפחה עברה עם ששת הילדים לשכונת קטמון. "אלה היו מעברים לא קלים", נזכר הרב. "לעתים לא היו לנו אוכל, שתייה ובגדים, אבל חיזקנו את עצמנו באמונה. אמא, עליה השלום, החדירה בנו את האמונה החזקה".
ממליציו של הרב לקבלת העיטור כתבו עליו כי "הרב בולט בתחומו, בפעילותו למען קירוב לבבות וסובלנות". בעבר שימש מורה ומחנך, לימד ילדי עולים, ניהל מוסדות חינוך בעיר, בהם ישיבת מחנה ישראל, והקים לשכה לייעוץ ולתמיכה שיועדה לציבור הירושלמי על עדותיו השונות. אך הדבר שעמו הרב מזוהה במיוחד זה ארבעה עשורים הוא קבלת הקהל שלו, שבמהלכה דלתו פתוחה לכל מי שמבקש לקבל ממנו ברכה. קבלת הקהל והייעוץ שהוא מספק למאות מאמינים, שמשחרים על פתח דלתו, החלו בעקבות הפעילות החינוכית שהוא עוסק בה כבר שנים.
לפני ימים אחדים גולל הרב בפנינו את ראשית ימיו ואת ההתפתחויות שהובילו אותו להיות מי שהוא היום. כשהשתייך בצעירותו לישיבת מיר, ביקשו מכהן להתחיל להעביר שיעור שבועי בבית הכנסת שבת אחים בשכונת עיר גנים. הוא נענה, אך במהרה הפך השיעור החד-שבועי לאירוע שחוזר על עצמו פעמיים בשבוע, ובתוך שבועות ספורים נוספים הוא התבקש להגיע להעביר שיעור בכל לילה. "בסוף כל שיעור אנשים פנו אליי, כדי לדבר איתי על הבעיות שלהם, וככה זה התחיל, לאט-לאט", הוא משחזר.
לאחר מכן, לפני קצת יותר מ-30 שנה, פנה הרב יצחק דוד גרוסמן לרב כהן, וביקש ממנו לבוא למגדל העמק כדי לסייע לו להקים ישיבה במקום. הרב כהן נענה, השאיר בירושלים את אשתו ואת 13 ילדיהם שנולדו עד אז (מאז הצטרפו עוד שישה: ג"נ), ונסע צפונה. השניים הקימו יחד את המוסד החינוכי מגדל אור, ובמשך כשנתיים בילה הרב את שבועותיו, מיום ראשון ועד יום חמישי, הרחק מהבית והמשפחה.
"היו לי אז 13 ילדים, לא הייתי בבית כל השבוע, וזה לא היה פשוט", הוא נזכר. "אבל ההורים של התלמידים הגיעו בעקבות הבחורים, והקמנו בית אחרי בית". הן ההורים והן הצעירים נהגו לפנות אז לרב ולחלוק איתו את קשייהם, והיכולת המיוחדת שלו לייעץ, לברך ולסייע עשתה כנפיים.
באותם ימים הרב כבר עשה לעצמו שם גם בירושלים, מה שהוביל אותו למסקנה שביתו שבשכונת גאולה קטן מלהכיל את כל המבקשים להגיע ולהתברך על ידו. "התחלתי לקבל קהל אצלי בבית, אבל כל כך הרבה אנשים באו אליי הביתה, עד שהמקום נראה כמו שוק מחנה יהודה. אבנר עמדי פנה אליי אז, ואמר שיש לו חדר בשבילי – ומאז אני פה", הוא אומר, בהתייחסו למבנה קטן וצנוע מאחורי תחנת הדלק הטורים ברחוב יפו, לא הרחק משוק מחנה יהודה האמיתי. "זה היה לפני כבר למעלה מ-20 שנה, ואני עדיין פה".
מלבד גיחה קצרה של כחצי שנה למעון חלופי בתלפיות – אז התארחו קבלות הקהל של הרב בחדר משרדי קטן במעמקי חנות דלתות – נותר משכנו באותו מבנה אבן בעל שני חדרים. המבנה, שכולל את משרדו של הרב וחדר המתנה, מתמלא פעמיים בשבוע עד אפס מקום, וממתינים רבים משתרכים בחוץ. היום כבר מובילים למקום שלטים, שמורים לקהל הגדול כי הגיע למקום הנכון.
בספטמבר 2005 ביקשו ב"מעריב" לראיין את הרב כהן ולכתוב אודות פועלו. לאחר שהתחבט בשאלה שוב ושוב נתן לבסוף את הסכמתו, אף שלא היה נלהב מעצם הפרסום ולא רצה להיות במרכז העניינים. הפעם הוא דווקא נענה לפנייה בשמחה. הסיבה לכך נעוצה אולי באות יקיר ירושלים שהחליטו להעניק לו – החלטה שריגשה אותו עד מאוד – ואולי בתהליכים אחרים שעברו עליו, ועל החברה החרדית בכלל, בשבע השנים שחלפו בינתיים.
כך או כך, לא רק היענות הרב להתראיין היא שהשתנתה בפרק הזמן המדובר; בשלהי 2005 סיפר הרב כי הוא סב ליותר ממאה נכדים, ואילו היום המספר כבר עומד על יותר מ-200 נכדים ונינים, צאצאיהם של 19 ילדיו. "נולדו לי עכשיו נינה ונין", הוא מספר, ומציין כי ביום רביעי שעבר חגג את הברית של האחרון.
"כל שבוע יש לי שמחות אחרות; בר ובת מצווה, בריתות, חתונות של הנכדים. ברוך השם שזכינו להגיע לכאן, התחתנתי וזכיתי להקים בית נאמן בישראל. הקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה. יש לי 11 בנים ושמונה בנות וכולם הולכים בדרך הנכונה. כולם שומרים מצוות, וברוך השם, יש לי מהם נחת. כך אנחנו בונים את ירושלים. אנחנו מקימים דורי דורות ולכולם בתים נאמנים בישראל, ברוך השם".
כולם נשארו קרובים ומתגוררים בירושלים?
"לא, זה כבר בלתי אפשרי. תגידי לניר ברקת שייתן לנו דירות בזול, ואני אשכן בירושלים את כל הילדים שלי. כרגע הם מפוזרים בצפת, בביתר, בבני ברק ואיפה שרק תרצי. בכל מקום שאני הולך אליו בארץ אני יכול למצוא את הילדים והנינים שלי. אני יכול להיות בכל שבת אצל מישהו אחר".
אשתו של הרב כהן, שאותה הוא מתאר כאישה מיוחדת במינה, נפטרה באופן פתאומי מדום לב בשנת 2006. "היא הייתה אישה שלא היה כדוגמתה", מספר הרב. "היא אף פעם לא כעסה, הייתה מכניסה אורחים מתי שרציתי וקיבלה את כולם בסבר פנים יפות. היא הייתה אישה מיוחדת מאוד. הילדים היו קשורים אליה מאוד ולמדו ממעשיה. כל הילדים שלי מכניסי אורחים, והם ילדים מקסימים. אני מודה לקדוש ברוך הוא על החסדים שהוא עושה איתי".
גם בשבוע שעבר, כמו בכל יום ראשון ושלישי, התגודדו עשרות רבות של מאמינים מחוץ לדלת חדרו של הרב, המשתייך לחסידות רוז'ין, שמקורה בפולין. את דלת הכניסה לחדר הצנוע חוסם בגופו דוד, עוזרו של הרב, אשר מחליט מי נכנס אחרי מי. פעם הונהג התור בכניסה למשרד הרב באמצעות מספרים, אך היום דוד הוא הפוסק הבלעדי שמחליט מי נכנס, ומתי.
המלאכה אינה פשוטה; בחדר קטן המימדים שמוביל לחדרו של הרב מתגודדים פעמיים בשבוע מבקרים רבים, שמבקשים ברכה, עצה או מילה של הכוונה. רבים מהם, ובעיקר רבות – שכן מספר הנשים בקרב הקהל גבוה באופן משמעותי מזה של הגברים – מגיעים מרחוק, חלקן עם תינוקות, וכולם מבקשים "רק דקה" מזמנו של הרב כהן.
"בואי, את מאשקלון", או "עכשיו האישה עם התינוק", מכווין דוד את התנועה במקצועיות. האמת היא שהתור אינו נראה כמו תור כלל ועיקר, אלא כמו התקבצות של המון אדם. כולם עומדים ופניהם נתונות בדלת העץ הפשוטה, שמאחוריה יושב הרב. אף שהתור מתקדם מהר, מספר הממתינים בחוץ מתרבה בקצב מהיר בהרבה.
משרדו של הרב כהן אינו אלא חדר בגודל בינוני, שאת רובו תופס שולחן מלבני עמוס ממתקים וכיבודים. מאחוריו יושב הרב, וחיוך רחב נסוך על פניו. על הקיר, מאחורי גבו, תלויות תמונות של הרבנים גדולי הדור, ולצדו ניצבת ספרייה צרה ועמוסה בכתבי קודש. ההמונים הממתינים בחוץ, שנדמה כי ייקח לרב שעות רבות לקבל אותם, הרבה מעבר לשלוש שעות קבלת הקהל שהוא מקיים פעמיים בשבוע, אינם מצליחים להסיח את תשומת לבו ממי שיושב מולו, והוא מצליח להעניק את מלוא תשומת הלב לכל אחד ואחת מהמבקרים שפוקדים את המקום.
אף שבין עשרות הממתינים ובין המשרד מפרידה דלת שעובייה סנטימטרים ספורים, החדר מרגיש מבודד ונעים. "בימי ראשון ושלישי באים אליי אנשים, מתברכים ומבקשים עצות, והקדוש ברוך הוא נותן לי הכוונה לכל אחד ואחת במה לעזור לו. זה מגיע אליי מן השמים", מסביר הרב. באמתחתו של הרב עשרות סיפורים על עצות שנתן ואנשים שהכווין, וכל אלה רק מהשבוע האחרון.
בספירה מצטברת של עשרות שנות ברכה, קשה לאמוד בכמה סיפורים ובכמה אנשים מדובר. "תפקידי לעזור לעם ישראל, בין אם זה שלום בית בין איש לאישה, בין ילדים להורים או בעסקים", הוא אומר. "אפילו היום הגיעו אליי אנשים ששאלו אותי אם למכור את החנות או לא, אם לעשות עסק או לא. הקדוש ברוך הוא מכווין אותי בדרך הנכונה, ואני מעביר את זה הלאה".
המבקרים שמגיעים לרב מביאים איתם כל אחד סיפור משלו; בריאות לקויה, קושי במציאת בן או בת זוג, ניסיונות מתמשכים להצליח בעסקים, התלבטות בבחירת מסלול בחיים ואפילו מועקה נפשית אמורפית שקשה לתאר במילים. הביקור אצל הרב אינו עולה כסף, אך מגש אליפטי רחב שניצב מולו, במרכז השולחן המלבני, ועליו ערימת שטרות של 20 שקל ומטבעות, מרמז למבקר כי תרומה תתקבל בברכה.
מול הרב ניצבים שני ספרי קודש, שאותם הוא פותח ובהם הוא מעלעל, לעתים, במהלך השיחה. פרט לאלה, הוא שואל שאלות בדבר הבעיה, ושאלות כלליות על המבקר. הוא מקפיד שלא להסיט את מלוא הריכוז מהמתייעץ שיושב מולו, מלבד כאשר הטלפון שלו מצלצל. אז הוא עונה, מקבל שיחה קצרה, שרק לעתים מתנהלת בעברית, וחוזר לנקודה שממנה הפסיק.
הרב מקפיד גם לתמוך בנזקקים, ומעיד כי סעודות פורים וסוכות אצלו הם אירועים "בלי עין הרע", עם המשפחה המורחבת. "מכינים סעודה, באים אנשים, מכינים משלוחי מנות וכותבים ברכות, ואני מחלק ברכות. יש כל מיני אנשים שתומכים בי, ואני מעביר את זה הלאה", הוא אומר ולא מרחיב.
הרב (72) מכונה בפורומים חרדיים בשם "הבבא נחום", על משקל הבבא סאלי, ולא בכדי. "דברים באים אליי מן השמים, כי הבבא סאלי, זכרונו לברכה, בירך אותי שכל הברכות שאני נותן יתקבלו בשמים – כבר לפני קרוב ל-40 שנה, כך התחילו לבוא אליי אנשים.
"אני כהן, הנכד של אהרון הכהן, אבל האמת היא שאני גם תלמידו, ולא רק הנכד שלו. בפרקי אבות נכתב שתלמידו של אהרון 'אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה', ואני אוהב כל יהודי ויהודי". הרב מוסיף ומדגיש כי "לא חייבים להיות דתיים כדי לבוא אליי. אנשים באים בכיף; אני אוהב כל יהודי, רוצה שיהיה טוב לכל יהודי ומברך אותו מכל הלב".
במסגרת ברכת הבבא סאלי מוסיף הרב כהן ומתאר כי "הבבא סאלי בירך אותי ש'מלך המשיח יגיע בחייך', ואני מאמין שאדם שלא פגע מעולם באחר, הקדוש ברוך הוא מקיים את ברכותיו. אני באמת מאמין שאנחנו הדור שמקבל את פני משיח". הרב כהן דן גם עם הרב אלישיב בעיסוקו. "הייתי אצל הרב אלישיב ואמרתי לו שלוקחים לי את הזמן, אני לא מספיק ללמוד", מספר כהן. "הוא אמר לי: 'לשם כך נוצרת, התפקיד שלך הוא לעזור לאנשים', וזה מה שאני עושה".
מעבר לשעות הקבלה פוקדים את הרב בקביעות גם פוליטיקאים ואנשי עסקים, שמבקשים לטכס עצה, אך אלה מתייצבים לרוב בשעות הערב בבית הרב, ולא במשרד. בעבר התרוצץ סיפור שלפיו בשנת 1993, כשאהוד אולמרט התמודד על ראשות עיריית ירושלים מול ראש העיר הוותיק טדי קולק, הוא פנה לרב וביקש ממנו שיבטיח לו שאכן ינצח בבחירות. הרב נענה כי הוא מוכן להבטיח זאת, אך רק אם אולמרט יתחייב שלא ישיב רעה למשמיצים אותו. האחרון הסכים, וההבטחה מולאה.
שמחה קוגלר, המתגוררת במושב אביעזר, ביקרה בשבוע שעבר בקבלת הפנים של הרב, וחיכתה בסבלנות במשך שעות לתורה. "הגעתי לרב לפני כחודש, כי הרגשתי שיש לי מועקה בנשמה", היא מספרת בעודה ממתינה מחוץ לדלת משרדו של הרב. "הוא רב מקובל, ושמעתי עליו כבר לפני הרבה שנים מקרובים ומחברים, שהציעו לי ללכת אליו. אפילו הבן שלי היה אצלו. כשהגעתי אליו לפני חודשיים הוא בירך אותי, ובזכות הברכה הכול עבר, התחדשתי".
הפעם הגיעה קוגלר עם בתה הצעירה וביקשה מהרב שיחדש גם אותה, "מבחינה רגשית, נפשית ופיזית". על הרב כהן היא מספרת בהתרגשות: "יש לו מין קדושה; הוא מגלגל את העיניים, והקדושה צפה באוויר. זה לא ייאמן איך כל כוח השכינה שיש לו מתממש. אין לי מילה אחת להגיד עליו שאינה ממעמקי הלב".
משה מחלי, צעיר המתגורר בהר נוף, הגיע גם הוא השבוע לביקור חוזר אצל הרב. "לפני כמה חודשים הגעתי לרב וסיפרתי לו שקשה לי בעבודה, וביקשתי שיברך אותי", הוא הסביר מיד לאחר שיצא ממפגש חטוף של דקות ספורות עם הרב כהן. "היום חזרתי אליו כדי לבשר לו שקודמתי, וכדי שיברך אותי עכשיו, כשאני בתפקיד החדש. אחרי הברכה שלו מוניתי להיות מנהל, ואמרתי כבר לכל המשפחה שלי שכדאי להם להגיע אליו. אחרי ברכה מהרב רואים רק ישועות וישועות".
גם לרב, כאמור, לא חסרים סיפורים משלל האנשים שפוקדים את משרדו בשעות הקבלה ומחוץ להן. "בשבוע שעבר היה אצלי בחור שאמר שיש לו בחורה והם לא מסתדרים, אז בירכתי אותו", הוא מספר. "היום, ממש באמצע קבלת הקהל, הגיעה בחורה ואמרה לי שהיא והבחור שלה לא הסתדרו ונפרדו. שאלתי אותה איך קוראים לו, והתברר שמדובר באותו הבחור. אמרתי לה, 'אתם זוג מתאים'.
"הוא גר לא רחוק, אז לקחתי את מספר הטלפון שלו, התקשרתי אליו, ואמרתי לו: 'בחור יקר, אני רוצה לראות אותך פה עכשיו'. הם נפרדו בגלל ויכוחים, ואני אמרתי להם שהם כל כך מתאימים; הוא הגיע, ושניהם כמעט התעלפו מרוב התרגשות. הם לא הבינו איך עשיתי דבר כזה. עכשיו הם רוצים שאני אחתן אותם. אמרתי להם שאין בעיה, אבל בתנאי אחד – בלי ויכוחים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם