חי בסרט מצויר: האנימטור מיקנעם שכבש את הוליווד
איילת זורר וגל גדות, מאחוריכן. האנימטור אבנר אנגל יוצר סרטים עבור האולפנים הגדולים של הוליווד, ובעבודה שלו נתקלתם כנראה בלהיטים "טד" ו"תזיזו את הרגליים 2". בריאיון מקנדה הוא מספר על האהבה לתחום, שהתחילה ב"במבי" ועל הגעגועים לפלאפל של הארץ
השנים חלפו, והיום אפשר למצוא את אנגל בן ה-31 עובד עבור אולפני האנימציה הנחשבים ביותר בעולם. אנגל, יליד יקנעם, למד בתיכון כרמל זבולון שבקיבוץ יגור, במגמת אמנות מורחבת ולאחר השירות הצבאי עזב את הארץ לטובת לימודים באוניברסיטת RMIT באוסטרליה. "חיפשתי דרך לשלב את האהבה שלי לאנימציה ולמשחקי וידאו ביחד עם לימודים", הוא מספר. "באותו שלב למעשה כבר התקבלתי לבצלאל, אבל אז שמעתי שממשלת אוסטרליה נותנת מענקים גדולים לתעשיית משחקי הווידאו, וזה השפיע על בחירת הכיוון שלי.
"רציתי להיות בסביבה שבה אוכל להשתלב בשוק העבודה. עם כל האהבה שלי לישראל, לירושלים ולמשפחה שלי, חיפשתי סביבה חדשה ולא מוכרת שתכריח אותי להיות מושפע ממנה ולעבוד קשה על מנת להצליח. התחלתי ללמוד לתואר כללי מכיוון שידעתי שאני אוהב לצייר, לערוך וידאו, פוטושופ ולעצב פונטים. הייתה לי ללא ספק נטייה להיות מאוד כללי, כדי ללמוד הכול מהכול. בסופו של דבר, אחרי ארבע שנות לימוד, היה לי ברור שאני חייב להתמחות במשהו ובחרתי באנימציה".
בסיום לימודיו התחיל לעבוד בסטודיו קטן על שני משחקים בסדרת "סקובי דו". אחרי שנתיים וחצי עבר לעבוד בחברת THQ, ובמקביל למד בבית הספר הווירטואלי "אנימיישן מנטור". " כשהתחלתי לעבוד ראיתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולשפר, והמשכתי ללימודי אנימציה מתקדמים שנמשכו שנתיים", הוא מספר.
ב-2011 השתתף בטקס הסיום של לימודיו, וניצל את ההזדמנות כדי לבקר את מוריו העובדים בשניים מאולפני האנימציה המובילים בעולם, "דרים וורקס" ו"פיקסאר", וגם כדי לפגוש סטודנטים עמיתים. דבר הוביל לדבר ואנגל מצא את עצמו עובד על כמה מסרטי "לוני טונס" עבור אולפני "ריל אפקטס" מטקסס, בעודו גר במלבורן עם חברתו המקומית. "עד היום עבדתי על שלושה סרטים, מה שבשבילי היה הגשמת חלום, שהגיעה דווקא מאוד מוקדם בקריירה המקצועית שלי", הוא אומר. "בינתיים הנפשתי דמויות כמו דאפי דאק, סילבסטר החתול, טוויטי, אלמר, ואני מקווה שיצא לי בעתיד להנפיש גם את באגס באני. זה יהיה השיא מבחינתי".
אז מה בעצם המשמעות של להנפיש את הדמויות? "בכל הפקה כזאת יש כמה מחלקות, שכל אחת מהן אחראית על חלק אחר של הסרט", מסביר אנגל. "לצורך העניין, אפשר לחלק את זה לכתיבת תסריט, יצירת פסקול וקולות הדמויות ולמחלקה שמעצבת את הדמויות עצמן. אמני ה"סטורי בורד" לוקחים את התסריט והדמויות ויוצרים את הרצף שמספר את הסיפור.
"האנימטורים מנפישים ומעניקים רוח חיים לדמויות שאיתן הם עובדים. אם ממשילים את זה לעולם התאטרון, אפשר לומר שאני מתפקד על תקן השחקן - זה שנותן את הרוח לדמות ומחליט אם היא קלה או כבדה, בוכה או שמחה. הכול בהתאם כמובן למה שמתאים לתסריט. לפעמים יש יותר מרחב לתמרן, ולפעמים פחות".
איך מאפיינים את הדמויות?
"צריך לדעת המון על דברים שונים, כמו איך להזיז פיזית את הדמות, מה הסמנטיקה של הדמות שצריכים ליצור, ובכלל מה גורם לאנשים להגיב, להתרגש, לצחוק, לבכות ולזכור את מה שהם ראו - כדי שאחר כך הם ירצו להעביר את החוויה הזאת הלאה. החל מרמה של לשמוע שוב שיר שהופיע בסרטון ועד לשיתופו של הסרטון כולו בדף שלהם ברשת החברתית"
אלה החלטות שלך או של הבמאי?
"נתחיל עם זה שהאג'נדה של הבמאי תמיד צודקת מכיוון שאחרת מה שתעשה לא נכנס לסרט. אתה יכול להביא לאותו הדבר פרשנות שונה לגבי הרגע שאתה מנסה להפיח בו חיים. חוץ מזה, יש דיאלוג מתמיד בין הבמאי לאנימטור. בגדול, אתה יכול להכניס לדמויות הללו משהו ממך מתוך ניסיון שעברת. ההוספה הזאת מעניקה עומק ייחודי, שאין לכל דמות שאתה רואה על המסך.
"השבוע למשל הייתי צריך לעשות בעבודה מבחן אנימציה לאחת הדמויות של הסרט, ברמה של איך אזיז אותה. התחלתי מרפרנס של מורה ליוגה, משם זה נתן לי השראה להסתכל על ציורים של מצרים העתיקה, ואז הדבר הבלתי נמנע היה להיזכר בסיפורי ההגדה של פסח - ובום, היה לי את החזון הייחודי עבור הדמות הזאת".
ואיך העבודה עם אנימטורים מרחבי העולם?
"כל אחד מביא את הניואנסים מהתרבות שבה גדל, אבל זה מתבטא גם במשמעת עבודה אחרת. למשל עובד איתי בחור מדרום קוריאה שעובד סביב השעון ומתקתק עבודה של שלושה אנשים. לעומתו יש את החבר'ה המקומיים, עם ההומור הצפון-אמריקני, שמבינים את מה שהבמאים מנסים ליצור. כולם ביחד יוצרים מרקם מגוון של השפעות על אותו הסרט, כשהבמאי נותן לכל אחד מהם לבוא לכדי ביטוי פחות או יותר".
בשנים האחרונות הגיע אנגל לליגה של הגדולים ועבד על "תזיזו את הרגליים 2", סרט ההמשך ללהיט האנימציה זוכה האוסקר, ועל "טד" הסרט של יוצר "איש משפחה" סת' מקפרלן ובכיכובו של מארק וולברג. לאחרונה התחיל לעבוד על סרט ההמשך ל"גשם של פלאפל" שהיה מועמד לגלובוס הזהב, ובעקבות העבודה על הסרט הזה עשה רק לפני חודש רילוקיישן לוונקובר שבקנדה.
"אחת מהסיבות שהסכמתי לקחת את הפרויקט הזה על עצמי הייתה שהוא משלב שני דברים שאני אוהב: אנימציה מוגזמת בסגנון ה"לוני טונס" ואוכל" , הוא אומר. "זה הולך להיות אחד הסרטים המבדרים של 2013, ובכל יום אני מגיע לעבודה עם חיוך מטורף על הפנים. אישית אני עדיין לא מאמין שאני חלק מזה, זו הרגשה פנטסטית".
אמרת שהסרט הזה משלב שני דברים שאתה אוהב - איך האוכל מתחבר לאנימציה?
"זה נותן לי השראה. סבתי היא בשלנית גדולה, וכשאני צריך כיוון מחשבה אחר אני עוצר הכול, נכנס למטבח ושואל את עצמי מה היא הייתה מבשלת. אחר כך אני מגיע לשולחן העבודה והכול מתבהר לי".
אומרים שדברים טובים באים יחד, אז הקלישאה במקרה הזאת נכונה מאוד. בחנוכה האחרון קיבל אנגל הצעה, פנים מול פנים, לעבוד בבית הספר הווירטואלי "פריים ביי פריים", המופעל כולו על ידי אמנים ישראלים שהצליחו בתעשייה ההוליוודית, ובראשם לירון טופז מ"דרים וורקס", אותו הכיר דרך האינטרנט. "בכל שבוע אני מדריך את הסטודנטים ונותן להם משימה חדשה, כשבמהלך אותו שבוע מועברות הרצאות וידיאו דרך האתר", מסביר אנגל.
מה השתנה בעולם האנימציה מאז סרטיו הראשוניים והראשונים של וולט דיסני?
"הדרך שבה עושים ומפיקים סרטים. מה שלא השתנה זה הדבר הפשוט והיפה, הסיפור. ג'ון לסטר מ'פיקסר' אמר פעם: 'The art challenges the technology, and the technology inspires the art', ואני מאמין בזה מאוד. אם אין לך מה להגיד, שום טכנולוגיה בעולם לא תוכל לעזור לך. אבל אם יש לך משהו להגיד, הטכנולוגיה תוכל למצוא דרכים לעזור לך לשפר את היכולת שלך להביע את זה".
האם יוצא לך לשפר בעבודה שלך דברים תוך כדי לימוד של אחרים?
"אני נמצא בלימוד מתמיד, מה שעוזר לי להשתפר גם בדרך שלי ללמד אחרים. ולעשות את זה הכי ברור ופשוט שיש, דבר שאני רואה כפריווילגיה גדולה. לדעתי, כשאגיע לרגע שארגיש אני לא יכול ללמוד יותר, אתלה את הנעליים ואעבור להתעסק במשהו אחר".
ומה אתה עושה כשאתה לא מאייר?
"אני מבשל ומצייר לעצמי או לפחות מנסה מכיוון שכרגע כל האנרגיות מתועלות לכיוון העבודה. אני משתדל לא להתעסק באנימציה אם אני לא חייב, אבל מוצא את עצמי יושב וחוקר בשביל הכיף שלי. בינתיים לא המצאתי דמות משלי, אבל הכול נמצא בפנקס. אם יש תקופת הפוגה בין פרויקטים, אני נוסע לא פעם עם בת הזוג שלי. כרגע בכל אופן אני מתרגל להיות מוקף בהרים המושלגים של ונקובר. זה משהו מדהים, שנותן לי חשק לצאת ולחוות דברים חדשים".
קורה לך שבאמצע הרחוב אתה הוזה דמויות מצוירות?
"כל הזמן אני מקבל מהסביבה רעיונות ונקודות למחשבה. זה יכול להיות בכל מקום. אני מקבל השראה חדשה גם מסתם לרדת לרחוב או לשבת בבית קפה ולהסתכל מסביבי. הנה, למשל כשאני וזוגתי היינו בביקור בישראל ישבנו בשדרות רוטשילד בתל אביב ופתאום מצאתי את עצמי משרבט בזריזות מישהו שישב מולי"
מלבד המשפחה, מה חסר לך בחו"ל?
"כשאני מגיע לביקור בארץ אני אוכל המון חומוס ופלאפל. הייתי מבסוט אם ליד הבית שלי היה לי סניף של 'פלאפל אוריון' ו'חומוס סעיד'".
איך מקבלים אותך כישראלי באולפנים הגדולים?
"כולם תמיד מופתעים לגלות את המוצא שלי מכיוון שאין לי מבטא, וחושבים שאני אוסטרלי או דרום-אפריקני. כששומעים מאיפה אני בא, לא יודעים מה להגיד אלא אם מדובר בכאלה שביקרו בארץ".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום חיפה והקריות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם