למה הקואופרטיבים בתל אביב נסגרים בזה אחר זה?
רוח המחאה החברתית הביאה עמה את טרנד הקואופרטיבים לתל אביב. שנה וחצי אחרי, כשהאידאולוגיה פגשה את המציאות הכלכלית, חלק גדול מהם דעכו או נסגרו. שינויים בהרגלי הצריכה? ממש לא בטוח
"נפגשנו במאהל", מספר ישי סקלי מהוועד המנהל של הקואופרטיב, שאמור להתחיל לפעול בקרוב. "היו שם הרבה אנרגיות, אנשים, רעיונות ודיבורים ומתוך זה התגבשה הקבוצה שהקימה את 'שלנו'".
בדיוק כמו חברי קהילת נורדאו, הביאה עמה המחאה החברתית לא מעט קואופרטיבים וניסיונות להקמת התארגנויות מהסוג הזה. הרעיון: קהילות שמאחדות כוחות במטרה לרכוש מוצרים, לרוב מזון, בכמויות גדולות, ישר מהמגדלים ללא תיווך של רשתות השיווק, וכך להביא לחיסכון כלכלי.
ויש כמובן גם אג?נדה מאחורי הסידור הזה - שינוי השיטה הכלכלית. שנה וחצי אחרי, מתברר שבמבחן המציאות, כמו שניסח את זה קודם יובל בנאי, "אידאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד. ואכן, חלק גדול מהקואופרטיבים, שהתגבשו אז, נאלצו להרים ידיים.
עוד טרם הוקם האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, התחילו לצוץ ברחבי העיר קואופרטיבים: הקואופרטיב האורגני של דרום העיר, קואופרטיב פלורנטין וקואופרטיב התקווה, שבבסיסם רכישת מזון משותפת.
ההתעוררות שאחרי המחאה החברתית כבר הובילה להצפה של ממש עם לא מעט ניסיונות להקים קואופרטיבים, כאשר באתרים הרלוונטיים במרחבי הרשת ובעמודי הפייסבוק העוסקים בנושא קל למצוא הודעות מהשנה וחצי האחרונות של יזמים שמעוניינים להקים קואופרטיב חדש במרכז ובצפון העיר ומחפשים חברים שיצטרפו.
גם הקואופרטיבים הוותיקים הרוויחו. קואופרטיב דרום העיר, סיפור הצלחה שפועל כבר ארבע שנים, הכפיל את מספר החברים שלו אחרי המחאה והיום הוא עומד על כ-70 חברים . כך למשל מספר אביב עדשי שהוא ובת זוגו הגיעו אל קואופרטיב דרום העיר בעקבות אירועי המחאה:
"השתתפנו בהפגנות ובדיונים וענבל, בת זוגי, נהייתה מעורבת פוליטית לראשונה. קיימנו בינינו דיונים על העניין, ראינו סרטים שעוסקים בנושא, הבנו שהשיטה הקיימת נידונה לכישלון ורצינו לנסות אלטרנטיבה. הצטרפנו לקואופרטיב ואני הפכתי גם מעורב בניהול".
המחאה הובילה גם להתפתחות של הקואופרטיבים לכיוונים חדשים - לא רק תחליף סופרמרקט אלא גם התארגנויות קואופרטיביות כמו הוצאת ספרים, בנקים, בגדים ואפילו בר קואופרטיבי ראשון - ה"בר קיימא". כך למשל קואופרטיב "שלנו", שנולד כאמור מקרב קהילת נורדאו, מבקש להקים שלושה מוסדות: גוף השקעות פנסיוני, גוף פיננסי, שיאפשר מתן שירותים של בנק אבל ללא כוונות רווח, וחנות שתציע סל מוצרי מזון.
החנות, שתיפתח בקרוב, תפעל באזור שכונת ביצרון, תהיה פתוחה לקהל הרחב ותציע מחירים מיוחדים לחברי האגודה. "אנחנו קואופרטיב צרכני, אבל לא רק מתוך רצון להוזיל עלויות, אלא מתוך שאיפה להביא לשינוי בתרבות העסקית בישראל", מספר חבר הוועד המנהל ישי סקלי, שצבר את הניסיון שלו בתחום בפעילותו בקבוצת האוהדים של הפועל תל אביב בכדורסל, שהוקמה מחדש ב-2007 תחת השם הפועל אוסישקין כקבוצה במתכונת של קואופרטיב.
"להקים רשת מכולות קואופרטיבית זה טוב ויפה ונעשה את זה, אבל אנחנו בתהליכים של הקמת קופת גמל ופנסיה משותפת וגם איגוד אשראי. צריך לקחת בחשבון את הסבלנות שיש למי שמתחייב להקמת דבר שכזה".
בימים אלה מקימה קרין מישייקר קואופרטיב חדש במזרח העיר. מישייקר, תושבת שכונת רמת ישראל, מתכננת להקים אלטרנטיבה לקניות בסופרמרקט עבור תושבי השכונות ביצרון ונחלת יצחק, ומדווחת על היענות נלהבת בעמוד הפייסבוק של השכונה- 20 משפחות כבר הביעו את רצונן להצטרף. בימים אלה היא מחפשת מקום שיארח את הקואופרטיב.
"ברור שזה מתחבר למחאה", היא אומרת. "זה מתחבר אידאולוגית לרעיונות של כלכלה יותר צודקת ושל מחירים יותר שפויים ומוצרים יותר איכותיים. אנשים יותר ערים לכוח של הצרכנות, זה פחות זר להם, והם גם מאמינים יותר בכוח שלהם לשנות".
למרות רוחות השינוי, בפועל התברר כי חלק גדול מהקואופרטיבים לא ממש שרדו. רבים מניסיונות ההתארגנות נכשלו וגם קואופרטיבים פעילים, כמו זה שבפלורנטין וזה שבשכונת התקווה, נסגרו.
"בקיץ של המחאה היה נדמה שקואופרטיבים צצים כמו פטריות אחרי הגשם ואין ספק שהתוצאות בשטח, שנה וחצי אחרי, לא ממש מתאימות לרושם הזה", אומר סקלי מ"שלנו". "היום יש בקושי ארבעה-חמישה קואופרטיבים פעילים בעיר, ולעומת כל ההתארגנויות זה נראה ממש מעט, אבל צריך לקחת בחשבון את הקשיים העצומים בפתיחת דבר כזה".
קואופרטיב התקווה, שהוקם באמצע שנת 2010, הכריז על הפסקת עבודתו ממש לאחרונה והפך לקואופרטיב שפועל ברשת. גל גולן, תושבת השכונה שהקימה אותו, מספרת שהסיבה העיקרית לשינוי הפורמט, שהוא הלכה למעשה פירוק הקואופרטיב, הייתה העומס שנפל על הגרעין הקשה ובעיקר עליה.
"היינו קבוצת גרעין של חמישה עד עשרה אנשים שהיו מחויבים לארגון ועבדו קשה", היא אומרת. "כל התפעול נפל על הקבוצה המצומצמת, כאשר 40 החברים בקואופ נהנו מהעבודה שלנו אבל לאו דווקא נתנו כתף. הייתה המון עבודה סביב הארגון. מה שהביא לסגירה היה שזה התנהל אצלי בבית.
"בסך הכול הפעילות גדלה והבית לא היה מספיק גדול והחלטנו לעשות את זה דרך האינטרנט, להשתמש ברשת כדי לתאם קניות מרוכזות, אבל זה מצריך יוזמה של מי שרוצה מוצר מסוים. הוא מארגן רכישה ומציע לאחרים להצטרף. בלי התחייבות חודשית ובלי תורנויות ומטלות".
אמנון דפני, שהיה פעיל בקואופרטיב בפלורנטין, מחזק את הדברים: "נדמה לי שמה שהכריע את הקואופ בפלורנטין היה היחס בין המאמץ של הגרעין הקשה לבין כל השאר. מעט מאוד אנשים בסופו של דבר לוקחים אחריות ויש גרעין שמנהל ועובד קשה עד שבסוף הוא קורס תחת הנטל".
"זה דורש המון אנרגיה לייצר משהו שישבור את החוקים", אומרת תמי צרי מהארגון לאקולוגיה עירונית "עץבעיר". "מדובר בניהול לכל דבר ובקואופ אין תגמול כספי. אנשים עם הרצון הכי טוב בעולם עדיין משלמים שכר דירה, ואם יש לך משפחה וילדים זה מאוד מסובך להתקיים בלי שכר. צריך בשביל זה קהילה וקואופ זה קהילה, אבל בהתחלה זה לא משתלם. בכלל, קשה מאוד לפנות זמן לכל יוזמה שאינה מניבה ואינה מכסה את שכר הדירה".
גם קואופרטיב דרום תל אביב נאלץ לאחרונה להכריע בסוגיית המשכורת. חברי הארגון הגיעו למסקנה שאנשי הגרעין המייסד, שהקימו את הקואופ, לא יכולים להמשיך לשאת בעול לבד. "גם אנשים מחוץ לגרעין נשאבו לעבודה היוםיומית", מספר חבר הקואופרטיב אביב עדשי.
"זה הגיע למצב בו אנשים הרגישו שהם משקיעים הרבה מזמנם, ונדרשנו לחשוב מחדש ולהחליט אם להקצות כסף לטובת משכורת לאחד מאיתנו או לחלק את התפקידים להרבה חלקים. הוחלט ללכת לכיוון הפיזור, והתקבלה גם החלטה שמי שלוקח על עצמו תפקיד יהיה משוחרר מתורנויות המיון והחלוקה בימי שישי".
טל-אל וייסמן, שהקים את הקואופרטיב המצליח של דרום העיר כשהיה חייל בשירות חובה, מספר שמראש שאף לכך שאחרי שלב ההקמה המנהלים יוכלו להתחלף בשל השחיקה, בלי שהארגון יקרוס. מניסיונו, הוא אומר, הקבוצה הקטנה שמחזיקה את ההתארגנות על כתפיה עלולה להתעייף ולכן פעל להכשרת מחליפים.
לדברי גל גולן מקואופרטיב התקווה, מעבר לעומס, המנהלים צריכים להתמודד גם עם דרישות חברי הקואופרטיב. "זה לא רק העבודה אלא יותר ההרגשה שנוצרת שהמנהלים מחויבים", היא אומרת, "אבל מי שנמצא במעגל הרחוק התייחס לכל העניין כמו אל חנות, וחברים אפילו באו בטענות קטנוניות, ממש כמו לקוחות בחנות. מישהו אמר אפילו 'אין פח זבל', ואני חשבתי שכל הרעיון הוא שאם חסר משהו כזה, אז מישהו צריך פשוט לתפוס יוזמה ולהביא אחד במקום להתלונן. חסר לך משהו? אז פשוט תביא. הבעיה היא שכשאתה קונה מניה ומרגיש שמגיע לך בגלל זה - אתה יותר לקוח מאשר חבר".
"כחבר בקואופרטיב יש שינוי פרדיגמה שלא מבינים כמה הוא עמוק", מוסיפה צרי מ"עץבעיר". "הרבה חברים מגיעים עם דרישות של עולם ישן: אני לקוח ואני דורש שירות. הקואופ דורש לקחת אחריות. אם אני באה לקנות ואין שקיות אני לא שואלת איפה השקיות, אלא לוקחת על עצמי ואומרת 'אני אתפור שקיות'".
התארגנות קואופרטיבית נוספת שלא הצליחה להתרומם היא זו שבקמפוס אוניברסיטת תל אביב. מיכל צורן, שיחד עם סטודנטים נוספים ניסתה להקים בסוף קיץ 2011 קואופרטיב מזון סטודנטיאלי, שיכלול גם קפיטריה, עדיין לא מתייאשת ומסבירה כי הקבוצה נתקלה במכשולים לוגיסטיים ובירוקרטיים רבים בדרך למימוש החזון.
"זה עדיין בשלבים", היא אומרת. "מפני שאנחנו סטודנטים יש כל הזמן עצירות בתהליך, למשל בתקופת מבחנים. זה התחיל בקיץ שעבר, קצת אחרי המחאה, התחלנו לעבוד על זה, וזה מאוד-מאוד קשה. יש פה עניין ייחודי כי זה קואופ בגבולות האוניברסיטה, ואנחנו חייבים את האישור שלהם. רוב הקשיים שנתקלנו בהם התעוררו כי היינו צריכים להתאים את עצמנו - יש המון פקולטות במקומות רחוקים, והיה צריך להחליט למי לפנות ואיפה לבקש להקים אותו.
"הרבה בירוקרטיה. ביקשו מאיתנו תוכנית עסקית ואנחנו ממדעי הרוח, אז נעזרנו בשירותיו של סטודנט לכלכלה ואנחנו עושים עבודת שטח. יש לנו היום תוכנית עסקית, ואנחנו צריכים להציג אותה בפני המשנה לדיקן. אני מאמינה שזה יצא לפועל, אבל לא חושבת שנקבל את אותו בניין שדמיינו שנקבל לצורך הפעילות שלו, שהיה אמור לכלול קפיטריה בריאה, טרייה וזולה בהעסקה הוגנת ולא דרך תאגידים".
סיבה נוספת ומשמעותית לדעיכתם של חלק מהקואופרטיבים היא שבסופו של דבר מתחוור לחבריהם שמלבד הערכים והאג'נדה, הם לא ממש מצליחים לראות חיסכון בכיס. "יש הוצאות מסביב שדי מייקרות את הסיפור", מסבירה גל גולן מקואופרטיב התקווה. "בחלק מהמקרים הפער בין המחירים שלנו למחירים במקומות אחרים בעיר לא הצדיק את העבודה הקשה, שנעשית בהתנדבות כמובן".
"חלק מהציפיות הן שזה יהיה יותר זול, וזה לא בהכרח יותר זול", מוסיפה צרי מ"עץבעיר". "מאוד קל ל'עדן טבע מרקט' להתחרות בעולם של קואופרטיבים. תאגידים מסוגלים למכור בהפסד חלק מהמוצרים כי מוצרים אחרים הם מוכרים בהמון כסף.
"את הדברים הפשוטים, כמו אורז ועדשים, הם מוכרים במחירי הפסד ומתחרים בקואופים שזו הסחורה שלהם. ועם זה קשה מאוד להתמודד. הצטרפות לקואופ זה מעשה אידאולוגי ולא של הארנק. אנשים מתחילים לעשות את ההתחשבנויות האלה, שקל יותר שקל פחות, ואני אומרת - באנו לשנות את העולם, לא להתחשבן אם חסכנו שקל או לא".
"כל הרעיון הוא לא להוריד מחירים אלא לשנות את הגישה", מוסיפה עו"ד יפעת סולל, שעוסקת רבות בהקמה וקידום של קואופרטיבים בארץ. "הקואופרטיב גם חוסך עלויות, אבל הוא עושה הרבה מעבר לזה, הוא משנה את הכלכלה. לא חייבים תפיסה אידאולוגית חזקה בשביל להצטרף לקואופרטיב.
"בכל הקואופים החברים מגיעים קודם כול כי זה מוריד עלויות וחלק קטן עושה זאת בשביל האידאולוגיה, ואז גם לוקח חלק יותר פעיל, הם הפעילים המסורים. יש גם כאלה שמגיעים כדי להוריד עלויות ונסחפים לעשייה".
"רוב האנשים מקווים שקניית מוצרים ביחד תוזיל מחיר", אומרת קרין מישייקר, שתפתח בקרוב את הקואופרטיב של מזרח העיר. "יותר קשה למצוא את האנשים שמתחברים לזה ערכית. לדעתי, לא סתם הקואופ בדרום מחזיק מעמד. מי שבוחרים לגור שם הם אנשים שבוחרים לחיות בקטע אחר.
"אחר במובן אלטרנטיבי, מובן שמנסה לייצר תרבות אחרת גם סביב הצריכה. בביצרון רוב האנשים מעדיפים ללכת לסופר או לאחת מחנויות הטבע. אני יודעת שאני הולכת לעבוד קשה אבל אני אופטימית".
כדי להתמודד עם הקשיים הללו עוסק בימים אלה טל-אל וייסמן בהקמת ארגון גג, שאמור להוות גורם מקשר בין כל הקואופרטיבים. "הניסיון הנדרש שווה כסף וזמן", הוא אומר. "לא צריך להיכשל מאותן סיבות שאחרים נכשלו, ואנחנו נוכל לספק את הניסיון".
ויש גם פתרונות ביניים: הקמת קואופרטיבים ללא ניהול וללא התחייבות. כזה הוא "קואופ גרילה", שהוקם לפני חודשיים על ידי אמנון דפני, מפעילי קואופרטיב פלורנטין. הקואופ החדש הוא בעצם עמוד פייסבוק, שנועד לקנייה משותפת של מוצרים, עם עדיפות למוצרים אורגניים.
בקבוצה חברים כבר כ-1,200 איש והפעילות שם רבה ומגוונת. "זה קואופ בו כל חבר מוזמן להיות גם ספק קטן", הוא אומר. "החברים מוזמנים ליצור קשר עם יצרנים קטנים או לייצר בעצמם ולשווק תוצרת איכותית ובריאה לחברים. הגיע הזמן שנתחיל לדאוג לעצמנו ולקחת אחריות על החיים והמזון שלנו כי האמת היא שאף אחד אחר לא עושה את זה במקומנו. הקואופ שלנו אומר לחברים דבר פשוט: אם לא תיקחו יוזמה - לא יהיה. והחברים לוקחים יוזמה".
איך מתנהל הקואופ ללא ניהול ודמי חברות? החברים בקבוצת הפייסבוק מפרסמים הודעות כמו "מי רוצה קילו תמרים אורגניים?" וקונים לפי בקשות החברים. את התוצרת הם מביאים אל דפני או למקום אחר בעיר ומי שהזמין מגיע, משלם ולוקח.
"אתמול למשל הגיע אלינו נמרוד מהגליל", מספר דפני, "בחור שלא הכרתי והצטרף לקואופ. הוא אסף כמה חבר'ה צעירים והם עוברים בין מטעים בגליל ומציעים לבעלי המטעים לעבוד במסיק ללא תשלום תמורת כמות מסוימת של זיתים, אותם הם לוקחים לכבישה קרה בבית בד. התוצאה - שמן טרי שנמסק לפני שבועיים, באיכות הכי טובה והטעם הכי מדהים שטעמתי ובמחיר 30 שקלים לליטר, שזה בערך שליש מהמחיר בסופר. יש לנו גם תמרים אורגניים, פולי קקאו אורגניים, טחינה וחומוס תוצרת בית, וכל יום מתווספים חברים וגם מוצרים".
מנגד , אין פה שינוי דרמטי של הרגלי הצריכה כמו שמציע קואופרטיב דרום העיר שמספק לחבריו את כל המוצרים הטריים. "לא, אין לנו שאיפות כאלה. אנחנו רוצים לאט להגדיל את הסל, לפי הצרכים, היכולות וההתגייסות של החברים. אנחנו כמו רפואה משלימה. לא מחליפים את המערכת הרגילה, רק מוסיפים דברים שחסרים ועושים את זה בזול, תוך כדי יצירת קהילה".
באחת התגובות בעמוד הפייסבוק של הקואופ כתב מישהו כי מדובר ב"דרך מאוד נעימה וכיפית ליצור קהילה. היא לא דרך קצרה ויעילה לעשות קניות". תשובתו של דפני לכותב הייתה: "היופי בקואופ הוא חוסר היעילות. . . זה לא יעיל אבל זה הכיף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם