ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

רחובות הפחד: איפה באמת הכי מסוכן בתל אביב?

אחרי שהדהים את ניו יורק וסיאטל וקטף את הפרס היוקרתי בעולם לקרימינולוגיה, מתפנה פרופ' דיוויד וייסבורד למגר את הפשע גם מרחובות תל אביב. במחקר ראשון מסוגו שתוצאותיו הגיעו לידי סופשבוע הוא חושף את רשימת הרחובות המסוכנים. התגלית הגדולה: כמחצית מאירועי הפשיעה מתרכזים בכחמישה אחוזים משטח העיר

ביום חמישי לפני שלושה שבועות, כשירושלים התמלאה שלג וכבישי הצפון נחסמו לתנועה, החריד פיצוץ עז את מרכז העיר תל אביב. שבעה פצועים קל פונו לבית החולים איכילוב מזירת האירוע, בצומת הרחובות מנחם בגין ושאול המלך. במהרה התברר כי מדובר בחיסול חשבונות בעולם התחתון - הניסיון התשיעי, אולי העשירי, לחסל את העבריין הוותיק נסים אלפרון.
 
גם בפעם הזו הוא ניצל: אופנוע התקרב לרכבו והדביק לו מטען חבלה, אך אלפרון זיהה את הסכנה, נמלט בזמן מהרכב ויצא מן האירוע ללא פגע. בכלי התקשורת התייחסו בהרחבה למוקד הפיצוץ, במרכז תל אביב, כדי להדגיש שחיסול חשבונות בין עבריינים מתרחש באמצע היום באזור הומה אדם, ולא בסמטאות חשוכות בשעות הקטנות של הלילה.

בשביל משטרת תל אביב, למיקום הפיצוץ הייתה משמעות נוספת. שוטרי המחוז השחירו עוד יותר את הקו השחור המסומן במפות המיוחדות שלהם, קו המתחיל בצומת הרחובות שאול המלך ומנחם בגין ונמשך על דרך נמיר לאורך גן וולובלסקי. בסך הכל כמה מאות מטרים בודדים, אבל משמעות הקו השחור על המפה היא שבאותו מקטע רחוב התרחשו במהלך השנה יותר מ-51 - כלומר, הרבה מאוד - אירועי פשיעה מוכרים למשטרה.

אמצעי הבקרה הזה של המשטרה הוא כלי ייחודי, חלק משיטה מהפכנית למלחמה בפשיעה שפיתח הקרימינולוג דיוויד וייסבורד, ראש המכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. פרופ' וייסבורד פיתח את מודל "הנקודות החמות" (Hot Spots), המאפשר מעקב דינמי ממוחשב אחר "נדידת הפשיעה".

בתחילת שנות ה-90 הוא החל לעקוב אחר אופי הפשיעה בערים מערביות. הוא חילק אותן למקטעי רחוב, בדרך כלל בין צומת אחד לאחר, ובאמצעות שיתוף פעולה של המשטרה והרשות המקומית עקב אחר מקרי הפשיעה בעיר מסוימת במשך שנה. הוא גילה כי יש "נקודות חמות" של פשיעה, מקטעי רחוב המהווים מוקדי אלימות וונדליזם. הוא מצא דפוס חוזר: כמחצית מאירועי הפשיעה בעיר מתרכזים בסך הכל בכחמישה אחוזים ממקטעי הרחוב שבה, וכרבע מאירועי הפשיעה מתרכזים בסך הכל באחוז אחד של מקטעי הרחוב.

אין הכוונה לשכונות אלימות במיוחד, אלא למקטעים שאורכם לרוב עשרות מטרים בלבד. גם בשכונות הנחשבות ל"טובות" יש מקטעים עם רמת פשיעה גבוהה, וסביבם מקטעים שוממים מאלימות. במקרים רבים אזור של כ-50 מטר יהיה רווי אלימות, אך המשך הרחוב יהיה נטול אלימות בכלל. באותו אופן, בשכונות פחות "טובות" יהיו מרבית רחובות השכונה "נקיים", ובכמה מקטעים תתקיים רוב הפשיעה.

באמצעות התובנות הללו פיתחו פרופ' וייסבורד ועמיתיו מודל להפחתת הפשיעה, שהראה כי התמקדות של המשטרה במקטעים האלימים מפחיתה משמעותית את הפשיעה בעיר, ולא מעבירה את מוקדי הפשיעה לאזורים הסמוכים. בתחילה אומצה השיטה במדינות רבות בארצות הברית, לאחר מכן באירופה, ובשנת 2012, באיחור אופנתי, גם בתל אביב.

פרופ' וייסבורד ייבא את המושג "נקודות חמות" לתחום הקרימינולוגיה מתחום בריאות הציבור. "לפני יותר ממאה שנה, רופא אנגלי ששמו ד"ר ג'ון סנואו חקר את מקור מגפת הכולרה, ומצא שהיה ריכוז של המחלה במקום אחד שבו היו מים מזוהמים", הוא מסביר. "הוא סגר את הברז, ופתאום המחלה נעלמה. הוא גילה שהוא יכול לשלוט עליה".

שי עמרם, תלמיד מחקר באוניברסיטה העברית שערך לצד פרופ' וייסבורד את המחקר על הנקודות החמות בתל אביב, מוסיף כי "המושג 'נקודות חמות' שימש בעבר את תחום האקולוגיה. כשאתה רוצה לבדוק את הריכוז של בעלי חיים, אתה מוצא אותם מרוכזים באותם מקומות. הם נעים במשך השנה ומגיעים למקורות מים ולמקורות מזון. הצפיפות בתאי השטח האלה גבוהה יותר לעומת תאי שטח אחרים".

המושג סייע גם בתחומים נוספים, כמו תחבורה, גנטיקה וטכנולוגיה. אלברט-לסלו ברבאשי, שנחשב לאבי תורת הרשתות, מצא כי רשתות בתחומים שונים נוטות להתמרכז. למשל, לכ-90 אחוז מדפי האינטרנט יש עד עשרה קישורים בלבד, ומעט מאוד אתרים זוכים לרוב ה'כניסות'. בתחום התחבורה, רוב שדות התעופה מנקזים מספר מועט של טיסות, ומספר מצומצם של שדות מנקזים את רוב הטיסות. המשמעות היא שפגיעה בשדה תעופה מרכזי יכולה לשבש אחוז ניכר מהתעבורה האווירית. פרופ' וייסבורד ועמיתיו היו הראשונים שעשו שימוש בנוסחה הזו לתחום הפשיעה, כשגילו כי שיעור קטן של אזורים גאוגרפיים מרכזים את מרב הפשיעה. בהתאם הם גיבשו את הפתרונות.

ביוני 2010 ניצב פרופ' וייסבורד על מדרגות העירייה בשטוקהולם, בירת שוודיה, כדי לקבל את פרס שטוקהולם לקרימינולוגיה, המקביל לפרס הנובל. שווי הפרס מעט יותר מחצי מיליון שקלים, וטקס הפרס לווה בכנס בינלאומי שנערך במקום לכבודו, בהשתתפות כ-400 חוקרים בכירים מרחבי העולם. "בדרך כלל המלכה נותנת את הפרס, אבל בשבוע שקיבלתי אותו הנסיכה התחתנה, ושר המשפטים העניק לי את הפרס", אומר וייסבורד. "המשפחה שלי הייתה שם, היה מרגש מאוד".

הפרס סייע מאוד למחקר שלו, ולאחריו קיבל הקרימינולוג פניות מסין וממדינות רבות באירופה ובדרום אמריקה, שביקשו ממנו לייעץ להן כיצד להפחית את הפשיעה. רק אז, לאחר שקיבל את כל ההכרה הבינלאומית האפשרית, החלו להתעניין בו גם בארץ.

כבר בשנת 1979 פורסם מחקר ראשון שטען כי הבנה מלאה של סוגיית הפשע חייבת לכלול הכרה בכך שהזמינות של מטרות פשע אפשרויות, כמו המון אדם, תיירים וכו', וכן היעדרם של שוטרים או שומרי חוק אחרים, משפיעים על קיומם ומספרם של אירועי הפשיעה. עד אז הגישה השלטת הייתה מבוססת-עבריין, והתמקדה בנטיות של הפושעים. רק אז, בסוף שנות ה-70, החלו לבחון את האפשרות של העבריין לבצע את הפשע ברמה הפיזית, בהתחשב בסיכוייו להימלט, בנוכחותם של קורבנות פוטנציאליים באזור וכן הלאה.

"המדיניות של המשטרה בעבר הייתה לפזר את הכוחות כמה שיותר, כדי שיהיו שוטרים בכל מקום", אומר פרופ' וייסבורד. "בעקבות המחקר הבינו שזהו בזבוז של משאבי המשטרה, כי הפשע מרוכז בנקודות חמות. את משאבי המשטרה צריך להעביר לנקודות האלה".

במחקר חלוצי בתחום, שנערך בשנת 1989 במיניאפוליס שבמינסוטה, נמצא כי רק 3.5 אחוזים מהכתובות בעיר מייצרות 50 אחוז מכלל השיחות למשטרה. בתחילת שנות ה-90 החל גם פרופ' וייסבורד לפרסם מחקרים בנושא. בשנת 2004 ערכו הוא ועמיתיו מחקר מקיף בסיאטל שבמדינת וושינגטון: הם חילקו את העיר ל-30 אלף מקטעי רחוב, ומהמידע שאספו גילו כי בכ-5 אחוזים מהם אירעו מחצית ממקרי הפשיעה בכל שנה במשך 16 שנים, וכי באחוז אחד מהמקטעים אירעו כרבע ממקרי מהפשיעה.

פרופ' וייסבורד בדק אם המודל מתאים רק לסיאטל, וערך מחקרי המשך דומים בניו יורק ובסקרמנטו, ובשתי הערים קיבל תוצאות דומות. התוצאות הדגישו את החשיבות שבהתמקדות בנקודות חמות מסוימות ולא בשכונות בעייתיות, שכן אפילו בשכונות האלה רוב הרחובות מאופיינים בשיעורי פשיעה נמוכים.

"יתכן שההסבר לכלליות של התופעה, על אף ההבדלים בין הערים, טמון בתושבי הערים, שמוכנים לסבול רק כמות מסוימת של 'נקודות חמות' ברחובות העיר", אומר וייסבורד. "הסוציולוג אמיל דורקהיים דיבר כבר בסוף המאה ה-19 על שיעורי פשיעה 'נורמליים', או 'מקובלים' בחברה. אולי אלה לא באמת קיימים, אבל בהחלט נראה שיש שיעורים נורמליים של ריכוזי פשיעה באזורים גאוגרפיים".

הסברה הרווחת היא שרוב הפשיעה מתקיימת בסמטאות חשוכות, בשעות לילה מאוחרות, באזורים שיש בהם מעט אנשים. אלא שהמציאות שונה. המקטעים שבהם מתקיימים רוב מקרי הפשיעה הם צירי בילוי מרכזיים, רחובות ראשיים שמסתובבים בהם אנשים רבים. למשל, נקודות פשיעה חמות אפשר למצוא במרכז קניות, בתחנה מרכזית, בחוף ים, במועדון או במסעדה פופולרית. "מצאנו שברחוב ראשי, הסיכויים לנקודה חמה הם פי עשרה מאשר ברחוב צדדי, בניגוד לחשש של האזרחים מסמטאות חבויות", אומר פרופ' וייסבורד. "קל יותר להגיע לרחוב ראשי, יש שם הרבה קורבנות פוטנציאליים ואין שם שמירה מספקת של המשטרה. עם זאת, הסיכוי שדווקא לך יקרה משהו הוא קטן, כי בדרך כלל יש במקטעים הללו יותר אנשים".

המחקר שנערך בסיאטל הצביע על ממד נוסף: יציבות הפשיעה. הנתונים שנאספו במשך 16 שנה הראו שלא חל שינוי מהותי בזהות הנקודות החמות במהלך התקופה הזו. העבריינים משנים את דפוסי הפעילות שלהם בהתאם לגילם, ובגיל צעיר יותר הם אחראים ליותר עברות, אך המקומות לא משתנים ואחוזי הפשיעה בהם יציבים.

המיפוי והגילויים החדשים הובילו ליצירת מודל חדש שהוצע לראשי הערים ולמפקדי המשטרה במדינות שהמחקרים נערכו בהן, במטרה לשנות את הדרך שבה מנסים לצמצם את הפשיעה. לא עוד התמקדות בדפוסי הפעולה של העבריינים, לא עוד התעסקות בשאלה למה אנשים מבצעים פשעים, אלא התמקדות בנקודות החמות. הרעיון הוא לרכז את הכוח במוקדי הפשיעה, בין היתר באמצעות הצבת כוחות קבועים, התקנת מצלמות ותגבור האכיפה, והרבה פחות סיורים בשכונות, שפרופ' וייסבורד מכנה "בזבוז זמן וכוח אדם".

בעקבות המחקר של פרופ' וייסבורד אותרו בסיאטל 110 נקודות חמות. המשטרה המקומית הציבה נוכחות משטרתית קבועה ב-55 מהן. במוקדים הללו ירדה הפשיעה משמעותית, ואילו באחרות לא חל כל שינוי. רבים הרימו גבה והניחו כי העבריינים ודאי זיהו את כוחות המשטרה מתגברים כוחות באזור מסוים, נדדו לאזור סמוך והמשיכו במעלליהם. הנתונים הראו אחרת: לא רק שבאזורים הסמוכים לא חלה עלייה בפשיעה, אלא להפך: חיסול המוקדים המרכזיים הביא לירידת הפשיעה במקטעים הסמוכים ולירידה כללית במספר מקרי הפשיעה בעיר.

לטענתו של פרופ' וייסבורד, "הפשע לא כל כך גמיש, הוא תלוי מאוד במיקום. הפושעים מכירים היטב את המוקדים שהם פועלים בהם. הם מכירים בכל מקום את הסכנות - דיירים שיסגירו אותם או אנשים שלא כדאי להתעסק איתם. כל סוג פשע גם מאופיין בצרכים אחרים: גנבים פועלים בתחנות תחבורה, בתי בושת פועלים במקומות דיסקרטיים".

לקרימינולוג הישראלי מגיע חלק מהקרדיט גם על המהפכה שהוביל ראש עיריית ניו יורק, רודי ג'וליאני, במלחמה בפשיעה. לאחר שהתמנה לתפקיד, מינה ג'וליאני את ויליאם בראטון, ששימש מפקד משטרת בוסטון, לעמוד בראש משטרת ניו יורק. מפקד המשטרה החדש מיפה את נקודות הפשיעה בעיר ודרש מכל מפקד תחנת משטרה לדווח מה עשה כדי לצמצם את מספר העברות באזור שלו. "לבראטון היה קשר בבוסטון עם סטודנטית שלי, והוא החל לחשוב על האלמנטים הגאוגרפיים. הוא הביא סטטיסטיקות של אוריינטציה גאוגרפית של פשע", אומר פרופ' וייסבורד. "כשקיבלתי את הפרס בשטוקהולם, קיבלתי ממנו מכתב יפה מאוד".

דייויד וייסבורד (58), נשוי ואב לשלושה, נולד בברוקלין למשפחה דתית וגדל בגרייט נק, פרבר עשיר של ניו יורק. לישראל עלה לפני עשרים שנה, אך המבטא האמריקני הכבד מלמד כי את רוב שנותיו בילה מעבר לים. בגיל 31 השלים דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת ייל. הוא ערך מחקר מקיף על אלימות מתנחלים בישראל בשליחות האוניברסיטה וחזר לארצות הברית, הפעם לניו ג'רזי, ושם הקים מרכז מחקר בקרימינולוגיה.

כשבתו שרית התקרבה לגיל מצוות החליטה המשפחה לציין את האירוע בישראל, ופרופ' וייסבורד הגיע לשנת שבתון באוניברסיטה העברית. מאז הם כאן. היום הוא משמש ראש המכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה, ובמקביל פרופסור לקרימינולוגיה, משפטים וחברה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בווירג'יניה, ארה"ב. הוא ייסד את כתב העת-ogy Journal of Experimental Criminol ומשמש עורכו, והוא מייעץ לערים רבות בעולם בתחום הפשיעה. פרט לפרס שטוקהולם, זכה וייסבורד גם בפרס משפחת קלצ?קי לקידום המדע ובפרס השרה לקליטת עלייה למדען מצטיין.

רק לאחר קבלת פרס שטוקהולם החלו בארץ להתייחס למחקריו. ביוני 2010 קיבלה הממשלה החלטה על הפעלת שיטור עירוני במסגרת רפורמה בתחום הביטחון האישי. "ברשויות המקומיות שישתתפו בפיילוט יוקם מערך טכנולוגי מתקדם אשר יכלול מוקד עירוני ופרישת מערך מצלמות, חיישנים ועוד בנקודות החמות", נכתב בהודעה לעיתונות שהוציא משרד ראש הממשלה.

בתחילת 2011 החלה משטרת ישראל לאמץ באופן נרחב יותר את שיטת הנקודות החמות. מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, הגדיר "אירועי איכות חיים" כיעד ארגוני לשנת 2012. אלו כוללים אירועי הפרעות מנוחה, מטרדי תנועה, סכסוכי שכנים, רעש מופרז ועוד. בסקירה רחבה של המטה הכללי במשטרה הוסבר כי "משטרת ישראל תגדיר לכל מפקד תחנת משטרה את הנקודות החמות בשטחו. הנקודה החמה נקבעת במודל גאוגרפי המחשב את השטח הקטן ביותר שמייצר את כמות האירועים הגדולה ביותר ביחס לשטח התחנה. טיפול ממוקד באותן נקודות יוביל בהכרח לקירורן ולשיפור באיכות החיים של האזרח".

עוד הוסבר כי "בכל יחידה טריטוריאלית, חושבו מקטעי הרחוב החמים,שמספר האירועים בהם הוא הגבוה ביותר. אורך המקטע נע בין עשרות למאות מטרים". במשטרה התגאו כי "מפקד התחנה מנתח את הנקודות החמות בתחומו עד לרמת האירוע הבודד, ומפיק מפות ונתונים עדכניים באופן שוטף ומקוון היישר מבסיס הנתונים המשטרתי".

"בסוף הקדנציה של המפכ"ל הקודם התחילו במשטרה להכיר בנקודות החמות", אומר וייסבורד. "לפני שנה הגדיר המטה הארצי בכל עיר 15-5 נקודות חמות במיוחד על בסיס קריאות למשטרה, וכל מפקד תחנה נדרש לגבש תוכניות לנקודות אלה. בשנה הראשונה הם מאוד הצליחו, הייתה ירידה גדולה בכמות הפשיעה ברוב התחנות. זו התקדמות, אבל עדיין לא נעשה מעבר של השיטור הכללי לתפיסת הנקודות החמות".

מעבר כזה, אומר וייסבורד, יכלול דגש רב יותר על טובת האזרח ועל שיטור עירוני. בערי ארצות הברית קיימת משטרה עירונית הכפופה לראש העירייה. מאחר שזה נבחר בידי הציבור, הרעיון הוא שהמשטרה תהיה קשובה לצרכיו ותטפל בבעיות הקטנות, החשובות לאזרח יותר מכל. מנגד, שליטתם של ראשי הערים במשטרה הביאה לשחיתות רבה. בארץ, לעומת זאת, המפכ"ל והשר לביטחון פנים הם הממונים הבלעדיים על המשטרה. מה עדיף? פרופ' וייסבורד סבור שיש ליצור מודל משולב.

"מבנה המשטרה בישראל נותן את המענה הטוב ביותר לאירועי טרור. זו תפיסה המשרתת את השב"כ, את הלחימה בפשע המאורגן, את המאבק בפשעים על רקע לאומי", הוא מסביר. "למשטרה יש אוריינטציה לאומית, אבל אין לה הכוונה מקומית, שהיא החשובה לאזרחים. האזרח מבקש תחושת ביטחון כשהוא הולך ברחוב, הוא רוצה שלא יפרצו לו לרכב או לבית, ואם זה כבר קרה, אז שיתפסו את הפורצים.

"בשנים האחרונות הייתה ירידה בפשע ועלייה בסגירות התיקים, אבל באותו הזמן הייתה ירידה באמון הציבור במשטרה. המפכ"ל לא הצליח להבין כיצד יש נתונים טובים אבל הקהילה אוהבת את המשטרה פחות. לדעתי, הסיבה היא שהמשטרה לא קשובה מספיק לקהילה, ולא מבינה שהיא נותנת שירות ושהאוריינטציה צריכה להיות יותר מקומית".

אימוץ המודל שפיתח פרופ' וייסבורד בידי משטרת ישראל היה אמנם מחמיא מאוד, אולם החוקר לא היה בטוח לחלוטין כי מה שנכון לערים בארצות הברית נכון בהכרח גם לערי ישראל. הממצאים העלו שאלה כללית יותר על תופעת פשיעה בערים: האם יש חוק כללי שחל על ערים, המכתיב את הריכוז הכללי של פשע? השאלה נבחנה בספר שכתבו לאחרונה וייסבורד, אליזבת' גרוף ובו-מינג יאנג, "קרימינולוגיה של מקום: מקטעי רחוב וההבנה שלנו את בעיית הפשיעה", בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד.

המסקנה העולה מן הספר היא שאכן קיים עיקרון אחד הנכון לערים מערביות בכלל; אלא שתל אביב היא לא רק העיר הראשונה במזרח התיכון שנלמדה בהקשר זה, אלא גם עיר שמייצגת הקשר תרבותי שונה מערים שנבדקו עד כה. אם "החוק של ריכוזי פשע" חל גם בה, אזי תאוריית הנקודות החמות מתחזקת מאוד כחוק כללי.

במחקר של פרופ' וייסבורד ושל שי עמרם - "חוק ריכוז הפשע באזור - המקרה של תל אביב" - שיתפרסם בשבועות הקרובים, נבחנו נתוני הפשיעה בתל אביב בשנת 2010, במסגרת שיתוף פעולה עם המשטרה. השניים אספו נתונים, חילקו את העיר למקטעים ומיפו את רמת הפשיעה בכל מקטע.

המחקר מראה כי אופי הפשיעה בתל אביב דומה לזה שנמצא בסיאטל, בניו יורק ובסקרמנטו: בשנת 2010, ב-0.9 אחוזים מהמקטעים בעיר (159 מקטעים בלבד) התקיימו רבע ממקרי הפשע. כמו כן, ב-4.5 אחוזים מהמקטעים התקיימו כמחצית ממקרי הפשע. "התוצאות מדהימות בדמיונן לממצאים של המחקרים שנעשו בערים בארה"ב", כתבו החוקרים.

404,400 תושבים התגוררו בעיר תל אביב-יפו בשנת 2010. 17,160 מקטעי רחוב הוגדרו ברחבי העיר. האורך הממוצע של מקטע הוא 62 מטר. המקטעים חולקו לכמה קבוצות: נקודות הפשע החמות החמורות ביותר מיוצגות באדום , ובהן נעשו יותר מ-50 תקריות פשע באותה שנה. הנקודות הללו כוללות רק 0.3 אחוזים ממקטעי הרחוב של תל אביב, אך כ-15 אחוז ממקרי הפשע. הקבוצה הבאה, כוללת מקטעי פשע חמים בעיר, אבל בעוצמה נמוכה יותר (50-16 מקרי פשע בשנה). בשני שלישים ממקטעי הרחובות בתל אביב-יפו לא נרשם ולו מקרה אחד של פשיעה במשך כל שנת 2010.

מהממצאים - שהתבססו על מקרים מדווחים - עולה כי במהלך השנה נעשו בעיר 43,258 פשעים מדווחים. שיעור פשיעת הרכוש בתל אביב-יפו עמד על 54 מקרים לכל 1,000 איש , מה שהציב אותה ראשונה בין הערים בישראל ב-2010. שיעור הפשיעה האלימה בעיר עמד על 10.8 מקרים לכל 1,000 אנשים, מהשיעורים הגבוהים בין הערים ישראליות.

חלק מהמקטעים מתאפיינים בסוג עברות מסוים. "בבולטימור בדקתי נקודות חמות של סמים ונקודות חמות של אלימות פיזית, ומצאתי שיש חפיפה של כ-25 אחוז. כלומר, יש חפיפה מסוימת. אבל לכל סוג פשיעה יש גם בעיות ספציפיות המאפיינות את המקום שבו הוא מתרחש", מסביר פרופ' וייסבורד.

"במהלך היום הקניון רווי בגנבות, כי יש הרבה הזדמנויות לכך. אם הוא פתוח עד מאוחר בלילה, אם יש בו בר או קולנוע, אז יהיו גם הרבה עברות אלימות. בשירותים ציבוריים יש הרבה פעמים עברות מין, וכך גם בפארקים, שם אין הרבה אנשים: אפשר לעבור עברה בלי שיראו אותך ובלי שכנים שיוכלו להתקשר למשטרה".

"בכלל, באזורים של צפיפות אוכלוסייה יש הרבה נקודות חמות. בסמוך לחוף הים, במקומות מרובי תיירים, יש יותר הזדמנויות, יותר אנשים שלוקחים חופש ולא חושבים על הארנק שלהם. גם במרכזי קניות וקרוב לבתי ספר, כשילדים באים ויוצאים. ליד התחנה המרכזית, למשל, יש הרבה אנשים שעוברים, הרבה קורבנות פוטנציאליים והרבה שעות ללא שמירה".

כל אזור הטיילת, מגן צ'רלס קלור בדרום ועד גן העצמאות באזור חופי הצפון - הילטון ונורדאו - רווי בפשיעה. צפון תל אביב, האזור העשיר יותר של העיר הכולל את אוניברסיטת תל אביב, מאופיין במעט מאוד פשע. עם זאת, גם באזור האמיד יותר יש כיסים צבועים באפור, שהיו בהם בין 5 ל-15 מקרי פשיעה בשנה.

הכניסה לקניון רמת אביב מאופיינת בפשיעה רבה, וכך גם מקטע קטנטן היוצא מכיכר ג'ורג' גרשווין דרומה, וכמעט משיק לדרך נמיר. בנוסף, רחוב הברזל זוכה לפס אדום באזור התעשייה עבר הירקון. יש קטעי רחוב ברמת פשיעה בינונית באזור הצפוני, והם מתרבים ככל שנעים לכיוון מרכז תל אביב. "רבים חושבים שאם המצב הסוציואקונומי טוב יותר יש יותר פריצות לבתים או למכוניות", אומר עמרם. "זה לא כך, כי באזורים הללו גם יש אמצעי הגנה טובים הרבה יותר".

במרכז העיר, בסמוך לאזורי העסקים המרכזיים, יש הרבה יותר רחובות עם בעיות פשיעה חמורות. עם זאת, גם במרכז העיר, ברוב המכריע של הרחובות יש מעט מאוד פשיעה או היעדר מוחלט שלה. ברחוב בן יהודה, בקטע שבין בוגרשוב למנדלי מוכר ספרים, דווחו יותר מ-50 מקרי פשע. בסמוך ממוקמת לשכת התיירות. גם דיזינגוף סנטר והמתחם הצמוד לו רוויים מקרי פשיעה.

השכונות הדרומיות של תל אביב-יפו כוללות את האזור סביב התחנה המרכזית, שמתגוררים בו עובדים זרים ומהגרים בלתי חוקיים וחסרי בית רבים. באזור זה יש ריכוזי פשיעה גבוהים מהממוצע. למעשה, באזור שמסביב לתחנה המרכזית נמצא הריכוז הגבוה ביותר של נקודות חמות בעיר.

למשל, על המפה מופיע פס אדום קצר במיוחד ברחוב בת עמי, כאשר לצדו השטח נקי כמעט לחלוטין מפשיעה. מה מאפיין את המתחם הצר הזה, על התפר בין תל אביב ויפו, שדווקא הוא רווי פשיעה ואילו סביבתו הקרובה לא? נסעתי לבדוק מה סוד פשעו. דקות ארוכות חיפשתי את הרחוב. עברתי בין הסמטאות, הבטתי מקרוב בסימונים שעל הבתים ולא מצאתי.

"זה רחוב בת עמי, ממש כאן", אמר לי הספר מהמספרה הניצבת בתחילת שדרות ירושלים. אבל כתוב לך מעל הדלת "שדרות ירושלים", תמהתי . "אז כתוב, המדרחוב עצמו זה בת עמי, הכביש זה השדרה". רק אז הבנתי כמה קטן השטח שבו התקיימו במהלך שנה אחת יותר מ-50 מקרי פשע מדווחים. שני "בלוקים" - כלומר, שני בניינים: האחד בנק לאומי, האחר נראה מפוקפק מספיק כדי להסביר לפחות חלק מהמקרים.

תושב המקום מספר כי "לפני שנה הייתה כאן באזור כנופיה שגנבה בעלי חיים", אבל לא ידע לומר אם זו פעלה בדיוק בשלושים המטרים רוויי הפשיעה. "רואים פה מלמעלה אוטו יפה, לוקחים. בכל מקרה, אל תפחיד לנו את הבחורות, אחר כך הן לא יבואו עם הכלבים".

קל לזהות שהמקום אסטרטגי. האזור כולו, הכניסה ליפו, אינו ידוע בשקט השורר בו. "תיכנס פנימה, לשכונות", אומרים התושבים, "שם תמצא פשע אמיתי. לא כאן, באור הזרקורים, באזור תיירותי ומואר". דווקא כאן, טוענת התאוריה של פרופ' וייסבורד. כביש ראשי, צומת מרכזי מאוד, מדרחוב שהולכים בו אנשים רבים, חלקם תיירים. הרבה קורבנות פוטנציאליים, מספיק בעלי עניין, אפשרות בריחה מהירה וקושי רב לשלוט ולאכוף.

בבניין סמוך ניצב המבנה ההיסטורי של קולנוע נגה, היום משכנו של תיאטרון גשר. בשתי סמטאות קטנות היוצאות מהמדרחוב המוגדר כאזור הפשיעה נראה שחלים חוקים מיוחדים. התושבים טוענים שהסמטאות הופקעו בידי תושבים מקושרים, כותרו במחסומים מאולתרים, הפכו לפרטיות כמעט. ניידת שיטור עירוני נעצרת בסמוך, השוטר מציץ החוצה וממשיך בדרכו.

"אומרים שבתוך עשר שנים יהיה פה 'נווה צדק'", אומר הרפד המרוחק מרחק סמטה מאזור הפשע. "פותחים פה חנויות אופנה. מה זה חנויות? מעצבות אופנה! בית שעלה פעם 20 אלף דולר עולה עכשיו 10 מיליון, הצרפתים קנו כאן הכול". השחקן תומר שרון מגיח מבית קפה אופנתי הניצב בלב המאפליה, בלי שידע שהוא כזה.

מטרתו העיקרית של המחקר היא כמובן להקטין משמעותית את רמת הפשיעה. בסיכום כותבים החוקרים כי "בהתחשב בכך שהפשע בתל אביב מרוכז במקומות קטנים, כך גם פעילות המשטרה צריכה להיות מרוכזת ברמה גאוגרפית מקומית. משטרת ישראל התייחסה לבעיות הפשע בדרך כלל ברמות הגאוגרפיות של שכונות או ערים. הגיע זמן להכיר בכך שפעולת הפשע היא לעתים קרובות ברמה גאוגרפית מקומית הרבה יותר, כמו מקטע רחוב... עדויות מתוכניות של המשטרה בנקודות חמות מצביעות על כך שהמשטרה יכולה להיות יעילה במניעת פשע כאשר היא מתמקדת בנקודות חמות, קטנות מבחינה גאוגרפית".

המשטרה אכן פועלת בכיוון. המהלך שהכריז עליו המפכ"ל לאיתור נקודות חמות בשנת 2012 בכל המחוזות הביא להקטנת הפשיעה ברוב הארץ. "בעקבות פעילות נמרצת בתאי השטח, המשטרה הורידה משמעותית את מספר העברות", מדווח עמרם. "אנחנו רוצים לשתף גופי אכיפה נוספים, כמו המשרד לביטחון הפנים ומשרד החינוך, שהוא מאוד משמעותי בעניין הזה".

"התקנו בעיר מערך מצלמות שנשלט באמצעות מרכז שליטה משוכלל, ומהווה כוח הרתעה משמעותי", אומר רובי זלוף, המשנה למנכ"ל עיריית תל אביב. "מרכז השליטה רואה באופן סלקטיבי מקומות שאנחנו רוצים להפעיל בהם כוח תגובה. למשל, אפשר לקבוע שבשעה אחת בלילה תתקבל התרעה אם מישהו יעבור באזור שהגדרנו שלא צריכים לעבור בו אנשים בשעה כזו. עשינו זאת בשכונות נווה שאנן ושפירא, והשבוע המערכת הופעלה גם בשכונת התקווה.

"אנחנו גם מתקינים עמודי תאורה בהרבה מקומות, כי זה מרתיע, ומשקיעים במרחב הציבורי, מפתחים אותו. אנשים שנכנסים לאולם מטופח מתייחסים אליו באופן אחר. רוב ההתייחסות היא למקומות שהתושבים חוששים בהם, שהביטחון האישי שלהם פחות חזק בהם. אנחנו גובים אגרת שמירה, ובאמצעותה אנחנו מעסיקים יותר מ-200 פקחים שעוסקים רק בסדר הציבורי, בתחום הבולטות, הנראות וכוח ההרתעה".

עם זאת, העירייה אינה מסונכרנת עם המשטרה בנושא הנקודות החמות ואינה פועלת לפי הממצאים של פרופ' וייסבורד ועמרם. עמרם אף טוען כי התקנת מצלמות אינה יעילה. "זה בזבוז כסף, כי מחקרים בעולם הראו שהמצלמות לא משיגות הצלחה בעברות אלימות אלא רק בעברות רכוש, וגם זה בעיקר בחניונים, כשיש התקהלות של כלי רכב. המצלמות גם לא תורמות לתחושת הביטחון של האזרחים".

כעת חושבים החוקרים כיצד לפתח ולהרחיב את המחקר בארץ. עמרם עובד כעת על מחקר שיבחן את הנקודות החמות בתל אביב על רצף של עשרים שנה, 2010-1991, בדומה למה שעשה פרופ' וייסבורד בסיאטל. "אני מתכוון לבחון אם כאשר חל שינוי בשימושי הקרקע, יש לכך ביטוי בעלייה או בירידה בפשיעה. אנסה להבין מדוע מקטעי רחוב מסוימים יציבים בפשיעה ומה מבדיל מקטע רחוב שרצים אותו בעשר שניות והוא רווי בפשיעה לאלו הסמוכים אליו, שהם נקיים. אנחנו יודעים שתחנת אוטובוס, למשל, יכולה לעשות הבדל, כי היא מביאה ריכוז של אנשים. אבל יש עוד הרבה מה לבחון".

מחקר ההמשך צפוי גם להפריד בין סוגי הפשיעה, כך שכל סוג פשע יאופיין בנפרד לפי האזורים הסובלים ממנו.

לא בכדי נערך גם מחקר ההמשך בתל אביב. "אחד היתרונות של תל אביב במחקר הוא שהיא עיר מודרנית, ולכן הנתונים חוזרים על עצמם גם בערים רבות אחרות ברחבי העולם המערבי, למרות ההבדלים הרבים בין האוכלוסיות שגרות בהן", מסביר פרופ' וייסבורד. "בערים כמו ירושלים או בערים בעולם השלישי התוצאות יהיו שונות".

להלן קטעי הרחוב שהתרחשו בהם רוב מקרי הפשע בתל אביב בשנת 2010:

מרכז תל אביב :
1. טיילת הרברט סמואל, מגן צ'רלס קלור בדרום ועד גן העצמאות בצפון
2. רחוב אלנבי, בין צומת פינסקר-בן יהודה לצומת הס-יונה הנביא
3. רחוב בן יהודה, בין בוגרשוב למנדלי מוכר ספרים
4. ריבוע הרחובות גן הכובשים, חנניה והירקון, בסמוך לכרמלית ולגן הכובשים
5. שוק הכרמל, בין רחוב שפר לסמטת הכרמל
6. רחוב נחלת בנימין, בין רחוב השומר לצומת מגן דוד (הצטלבות אלנבי-הכרמל-שינקין-המלך ג'ורג')
7. רחוב דיזנגוף, בין מגדלי הסנטר
8. רחוב ויצמן, בין שדרות שאול המלך לבית אסיה
9. רחוב ויצמן, בין בית אסיה לשדרות דוד המלך
10. הצטלבות נמיר-מנחם בגין
11. תחנות האוטובוס ליד קניון עזריאלי בדרך מנחם בגין צפונה

דרום תל אביב:
1. רחוב גולומב, בין דרך ההגנה לדרך חיל השריון
2. רחוב לוינסקי, בסמוך לתחנה המרכזית החדשה
3. רחוב נווה שאנן
4. רחוב הגדוד העברי בסמוך לגן לוינסקי
5. רחוב פין
6. רחוב ארלינג'ר
7. רחוב סלומון בין יסוד המעלה לפיין
8. שדרות הר ציון בין סלומון להגדוד העברי
9. רחוב צ'לנוב, בין לוינסקי למטלון
10. רחוב העלייה, בין סלמה לפלורנטין
11. שדרות וושינגטון, בין סלמה לפלורנטין
12. רחוב יעקב וסרמן, בין סלמה לפורייה
13. שביל האטד (ליד מגדל נווה צדק)
14. רחוב שארית ישראל, בין בלומפילד לרחוב התקומה
15. רחוב בת עמי, ליד צומת רחוב אילת וירושלים

צפון תל אביב:
 1. רחוב הברזל באזור התעשייה עבר הירקון, בין הנחושת לארד
2. רחוב טאגור (בכניסה לקניון רמת אביב)
3. רחוב ארתור רובינשטיין, אחרי כיכר ג'ורג' גרשווין.


sofash@maariv.co.il

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...