סיפור דמיוני: המהפך בחייה של הבכירה ב-yes

איילה שנער עבדה תשע שנים בחברת yes, עד שהגיעה לגיל 40 והרגישה שהיא חייבת שינוי והתחילה לחפש "משהו בעל משמעות". טיפול שעברה בדמיון מודרך עשה לה סדר בראש, ובעקבותיו פתחה מרכז טיפולי לילדים, שאליו רתמה בהמשך גם את בעלה. עכשיו הם משיקים מיזם קהילתי שמעניק טיפולים בהתנדבות

עדי רימל | 9/1/2013 8:31

תגיות: דמיון מודרך

את מרכז גאיה בנתניה הכרתי לפני כשנתיים כשחיפשתי מקום למרפאה שלי כקלינאית תקשורת. ברגע שנכנסתי למרכז הסמוך לביג פולג הרגשתי חיבור מופלא וחמימות נעימה בכל הגוף. תחושת הביתיות שמעניקים אנשי הצוות המיוחדים שכנעה אותי שזה המקום בשבילי.

ברגע שהתחלתי לכתוב ב"זמן נתניה" היה לי ברור שארצה לחשוף את הקוראים ליופי שאליו נחשפתי בעצמי, אבל הייתי זקוקה לתירוץ שישכנע את העורך. השבוע קיבלתי את התירוץ הזה - פרויקט התנדבותי של המרכז שמחולל פלאים בקהילה.

לרגל הפרויקט ישבתי עם איילה שנער, המנהלת האדמיניסטרטיבית של גאיה, לשיחה על חזון, הגשמת חלומות ונתינה.

אייל ואיילה שנער. איילה: ''הייתי בכלוב של זהב, אבל משהו בער בי לחפש הלאה'' צילום: אסף פרידמן

שנער בעיניי היא השראה לכל מי שחולם על הסבה מקצועית. היא עבדה תשע שנים בחברת yes, תחילה באגף השיווק כמנהלת מחקר ואחר כך כמנהלת מחלקת ניו מדיה באגף התוכן. "כמו הרבה אנשים לקראת גיל 40 גם אני רציתי לעשות שינוי ולהיות עצמאית", היא מספרת. "הרגשתי שאני רוצה לעסוק במשהו בעל משמעות אבל חששתי".

ממה בדיוק?
"אני באה ממשפחה של שכירים ותמיד פחדתי להיות עצמאית. הייתי בכלוב של זהב עם תנאים טובים. היה לי מאוד משתלם ונוח להמשיך בעבודה, אבל משהו בער בי להתקדם ולחפש הלאה. היו לי המון רעיונות אבל לא מצאתי שום דבר מספיק חזק שיניע אותי לפעול".

עם כל ההתלבטויות והחששות, פנתה שנער לדב רויטמן, מטפל בשיטת דמיון מודרך (nlp). "כשהגעתי לדב רציתי למצוא את החזון שלי שיגיע מבפנים, מהבטן ולא מהראש", היא מספרת עם ניצוץ בעיניים. "כבר מהפגישה השישית ראיתי בדמיוני מקום בצבעים

של כתום וורוד בנוף פסטורלי של הגליל. ראיתי מקום שהמטרה שלו היא לעזור למשפחות, לילדים ולהורים. ראיתי בדמיוני צוות של מטפלים מכל מיני תחומים שעובדים יחד. הרגשתי שאני רוצה מקום של אהבה ונתינה".

באותה פגישה גורלית ביקש רויטמן משנער לבחור שם לחזון ההולך ומתבהר כדי שניתן יהיה להיזכר בו בקלות. היא בחרה בשם "אדמה" וכנראה שלא במקרה. "לאחר שבחרנו את השם נזכרתי שהפירוש של 'גאיה' הוא 'אדמה'. בעיניי זה מוכיח שכשדברים באים מתוך אמת פנימית הם הכי נכונים".

הבעל הסתייג

בדרך חזרה מאחד הטיפולים הבינה שנער שהיא צריכה למצוא מנהל מקצועי למרכז. אדם מנוסה, רציני, שמכיר את סביבת העבודה ויהיה מחויב לתהליך. אז היא נזכרה שהיא נשואה לאדם כזה.

"אייל בעלי הוא עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט", היא מספרת. "באותו זמן הוא ניהל את אל-סם בנתניה ועבד בעיקר עם בני נוער. כששאלתי אותו מה דעתו לפתוח מרכז כזה הוא הסתייג. חוץ מאל-סם הייתה לו גם מרפאה פרטית והוא השקיע הרבה זמן בלימודים ובהתפתחות מקצועית. הוא חשש שהעבודה האינטנסיבית שלנו עלולה לפגוע בזוגיות. לקח לי כמעט חודשיים לשכנע אותו".

ככה, אייל? איפה התמיכה שלך כבן זוג?
"כשאיילה עברה את השינוי המדהים שלה בקריירה תמכתי בה מהצד. ליוויתי אותה מתחילת הדרך כיועץ, אבל לא חשבתי על האפשרות שבדיעבד נראית הכי הגיונית, שנעשה את זה יחד".

איך היא שכנעה אותך?
"היא הפעילה עליי קצת לחץ (צוחק), אבל אני לא מתחרט. בדיעבד אני מבין שאיילה ראתה בחזון שלה את המרכז הזה וכמו בולדוזר חתרה למטרה. אני שמח שהיא לא ויתרה לי".

אחרי שבחרה את המקום נעזרה שנער באחותה יעל, מעצבת פנים שעשתה עבודה מרשימה מאוד. "אחרי שאחותי סיימה את עבודת העיצוב הסתכלתי על המקום ונדהמתי. זה היה בדיוק המראה שראיתי בדמיון המודרך. הצבעים הפסטורליים הם אותם צבעים שראיתי בדמיוני, רק הנוף הגלילי שונה".

במרכז יש מגוון רחב של מטפלים: פסיכיאטר, פסיכולוגים חינוכיים וקליניים, מטפלים בהבעה, ביצירה ובבעלי חיים, מטפלים ברפואה משלימה, מורות להוראה מתקנת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ופיזיותרפיסטית.

"הצוות שגייסתי לעבודה במרכז הוא צוות מיוחד של אנשי מקצוע טובים ומנוסים", אומר אייל בסיפוק. "המטפלים הם אנשים מיוחדים וכל אחד מביא איתו ערך מוסף מעבר למקצועיות. חשוב לנו שבעזרת עבודת הצוות המטפלים ירגישו מוחזקים ומוכלים וכך יעבירו את החוויה הזאת למטופלים שלהם".

החזון של המרכז הוא לתת בית למשפחות - לתמוך בהורים, לכוון ולהדריך אותם, לאפשר נגישות למקום שעונה על מגוון צרכים. במרכז יש התייחסות מיוחדת להפרעות קשב וריכוז מההיבט של אבחון פסיכולוגי, פסיכיאטרי או הוראה מתקנת.

הדבר הייחודי שלנו הוא ההתייחסות לגוף וגם לנפש", אומרת שנער. "יש לנו מטפלים במגע, דיקור, שיטת אלבאום ופסיכותרפיה גופנית. אנחנו המקום היחידי המטפל בפסיכותרפיה גופנית בילדים".

בימים אלה יוצא המרכז בפרויקט התנדבותי לקהילה. "הרעיון לפרויקט תרומה לקהילה הגיע בעקבות התמחות שאנחנו עושים בעמותת 'צימאון' שמסייעת לילדים", מספרת שנער. "הגיעה אלינו בחורה מדהימה שעובדת עם העמותה וסיפרה על התרומה שלה".

בתחילה חשבה איילה לגייס תורם. "לא עלה בדעתי להציע לצוות המטפלים לתרום בעצמם. לא רציתי להעמיד אותם במצב לא נעים אם יבחרו לסרב, אבל אייל החליט לספר בישיבת צוות על הרעיון וכולם התלהבו".

כל מטפל שהתנדב לפרויקט תורם שעת טיפול פרטנית או קבוצתית בשבוע בסכום סמלי של 25 שקל לטיפול. הפניות לפרויקט מגיעות דרך הפניה של יועצות בתי הספר בנתניה. "אני נרגשת ומאושרת מהפרויקט", אומרת שנער. "אני מרגישה שלאחר שנתיים מפתיחת המרכז אנחנו במקום טוב, עושים את הדבר הכי נכון לנו ומרגישים המון סיפוק ושמחה".