ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

המלצר הוותיק בישראל חוגג 70

כבר 42 שנים שיעקב שטרית בן ה-70 ממשיך להגיע על אופנוע לעבודתו. כמלצר הוותיק בארץ, התשוקה למקצוע עדיין בוערת בו. אחרי ששירת את מרבית בכירי המדינה - ממנחם בגין עד עזר ויצמן - הוא אומר: "אף עיסוק אחר לא מעניין אותי"

הכפתורים בחולצה הלבנה עומדים בסדר מופתי האחד על גבי השני עד לאחרון שבהם, עניבת הפפיון ישרה והמשפט הראשון שיוצא מפיו מבהיר עד כמה צרוב המקצוע הזה ב-ד.נ.א שלו: "האם אתה רוצה לשתות משהו?". כי כזה הוא יעקב שטרית - לא סתם מנומס, אלא אדם שמוכן לשרת אותך אפילו אם הגעת אליו כמה שעות אחרי שסיים משמרת.

שטרית (70), חוגג בימים אלה 42 שנות עבודה כמלצר, כנראה הוותיק ביותר בישראל. עד לעשור האחרון, שאותו העביר בעבודה במלון גרנד ביץ' בתל אביב, עבד שטרית כמלצר בבתי המלון המובילים בעיר. מבחינתו הפנסיה לא קוראת לו, רק המשמרות שהוא מגיע אליהן מדי יום ביומו ואורכות 10 עד 12 שעות.

מקצוע המלצרות נחשב אמנם למקצוע בחו"ל שבו עוסקים בקביעות בעיקר בוגרים, אך בישראל היא נותרה נחלתם של

צעירים רבים שעוברים בבתי הקפה ובמסעדות כמה חודשים לפני או אחרי השירות הצבאי, או במהלך הלימודים. מעטים האנשים שרואים בענף מקום לקריירה ארוכה הדורשת התמקצעות, ידע ותודעת שירות.

"כילד תמיד עזרתי לאמא שלי לערוך את השולחן לפני ארוחת השבת", נזכר שטרית. "ככל שעבר הזמן ראיתי שזה משהו שאני רוצה לעסוק בו. הייתי נכנס למסעדות הצרפתיות בעיר שבה גרתי ומתפעל מהסדר ומהניקיון שם".

שטרית מגדיר את הבית שבו גדל בקזבלנקה שבמרוקו כ"מאוד ציוני", עד שהוריו החליטו יום אחד לעזוב ולעלות לישראל. "הייתי אז בן 22, ילד שלישי מתוך חמישה אחים ורווק. היה לי ברור שלא אשאר לבדי במרוקו ואגיע לישראל עם המשפחה שלי".

"בתחילת חיינו כאן התמקמנו במושב לוזית שליד בית שמש. העבודה הראשונה שלי בישראל היתה בקרן הקיימת לישראל - לנסוע לירושלים ולעקור עצי אקליפטוס. אחרי שש שנים עברנו לקריית מלאכי, שם עבדתי בבניין ובסבלות".

שם, בעיר הדרומית הצרובה בתודעת הציבור בזכות הקשרים שליליים שעוד נגיע אליהם, הגיע המפנה בחייו של שטרית. "פגשתי בעיר חבר ששאל אותי למה אני עובד בעבודה שחורה ולא הולך איתו ללמוד מלצרות בבית הספר תדמור", הוא מספר.

"הבנתי שכך אוכל להרוויח הרבה כסף, לעבוד באוניות ולראות את העולם. בלי לחשוב פעמיים התלהבתי מהאפשרויות שהמקצוע הזה הציע לי, לפגוש אנשים מתרבויות שונות וככה אולי ללמוד לדבר בכמה שפות חדשות. ובאמת, בזכות העבודה הזאת אני דובר צרפתית, רוסית, ספרדית ואנגלית".

מעולם לא חשבת לעזוב את המלצרות ולעסוק במשהו אחר?
"מהרגע שסיימתי את הלימודים ידעתי שאני רוצה להיות מלצר כל החיים. לא עניין אותי לעבוד במשהו אחר. אם לא היה לי טוב איפה שאני נמצא, מזמן הייתי הולך ועובד בדבר אחר".

מה בדיוק אתה אוהב בעבודה הזאת?
"זאת עבודה מאוד נקייה, שדורשת משמעת וסדר. אני אוהב להגיע לחדר האוכל לפני האורחים ולסדר את השולחנות לפני הארוחה, לשרת אנשים וללמוד להכיר תרבויות ושפות חדשות".

לא מרגיש לך מוזר קצת לעבוד בסביבה שמלאה באנשים צעירים?
"אני מרגיש צעיר ומתנהג כמו צעיר. הגיל לא משחק תפקיד. אני עושה את מה שמוטל עליי ולפעמים אפילו כפול מכולם. לקבל מחמאה מאורח במלון על השירות שאני מעניק לו או מהצוות שעובד איתי, מחזק אותי ונותן לי המון כוח. כמובן שזה הדדי".

גם דודי אשכנזי, מנכ"ל מלון גרנד ביץ', מדבר על שטרית בהרבה כבוד והערצה. "אני מכיר אותו כבר הרבה שנים", הוא מציין". הוא עובד מצוין שחי את העבודה, אוהב באמת את המקצוע ונותן שירות בהנאה וברצון ומתוך סיפוק גדול כדי שהאורחים יהיו מרוצים מהשירות שלנו", הוא אומר.

"אכפת לו, הוא תמיד מגיע בזמן לעבודה ורואים שהוא עושה את זה מכל הלב. האורחים מאוד אוהבים אותו וניגשים אליו. אחרי ארוחה אחת הוא יודע מה כל אורח אוהב, הוא שולט בכמה שפות וכך מתקשר עם אנשים בצורה נהדרת. יעקב הופך להיות המארח האישי שלהם בחדר האוכל ותענוג לראות את זה".

מה התגובות שאתם מקבלים מאורחים על עבודתו?
"מגיעים המון מכתבי הערכה ובכולם מציינים אותו לטובה. אורחים שחוזרים לביקור נוסף במלון מיד מחפשים אותו ושואלים עליו. כשהם פוגשים אותו זה נראה כאילו הם פגשו בן משפחה. הוא מסרב לצאת לפנסיה. התברכנו בעובד מעולה והלוואי וכולם יהיו כמוהו".

שטרית, נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לשלושה נכדים, מתגורר כיום בבת ים. הוא עושה את הדרך לעבודה מדי יום על אופנוע 125 סמ"ק שעליו הוא לא מתכוון לוותר למרות גילו. "אני נראה לך זקן שצריך לבוא לעבודה בתחבורה ציבורית", הוא שואל בחיוך.

עד כמה מקצוע המלצרות השתנה בעיניך בשנים שאתה עובד בתחום?
"השירות התבסס פעם על הגשה אישית. האורח לא היה צריך לעמוד בתור לאוכל ובצורה הזו הייתי יכול ליצור קשר עם האנשים. היום כל אחד לוקח את האוכל לעצמו. מה שנשאר לי לעשות זה לסדר את השולחנות לפני הארוחות ולוודא שהכל מתנהל כמו שצריך".

למה אתה לא עובד במסעדה, שם אפשר ליצור קשר אישי יותר עם הלקוחות?
"עכשיו אף אחד כבר לא ייקח אותי, למרות שאני בריא ומרגיש טוב. חוץ מזה, התרגלתי לעבוד במלונות ואני מאוד אוהב את האווירה פה".

אחרי כל כך הרבה שנים במקצוע אין בך עניין להתקדם לתפקידים נוספים במלון?
"ממש לא. מה שמעניין אותי זה רק להיות מלצר, ככה אני יכול להיות קרוב לאורחים ולתת להם שירות. אם הייתי מתקדם הייתי מאבד את הקשר הזה - וזה הדבר שהכי חשוב לי לשמור עליו בעבודה".

 

במשך השנים שירת שטרית ראשי ממשלה ונשיאים רבים, דוגמת מנחם בגין, יצחק שמיר, עזר וייצמן, חיים הרצוג, יצחק נבון ועוד. היו גם עשרות שרים, ח"כים, ואישים חשובים נוספים מהארץ ומחו"ל שקיבלו טעימה מהשירות המסור שלו.

"האישיות הבכירה הראשונה שיצא לי להגיש לה היה אבא אבן בזמן שהוא כיהן כשר חוץ. הרגשתי זכות גדולה לשרת את האנשים האלה", הוא מודה.

הצלחת במהלך השנים ליצור איתם קשרים אישיים?
"כמעט שלא, פרט למשה קצב שאותו הכרתי עוד בתקופה שהיה ראש מועצת קריית מלאכי. נפגשנו שוב כשהיה שר התיירות. האחיין שלי היה אפילו הנהג שלו לתקופה.

"בפעם הראשונה שהוא פגש אותי במלון קצב מיד זכר אותי. אני לא אשכח שכשאימא שלי נפטרה הוא הגיע אלינו הביתה לניחום אבלים. גם שמעון פרס אדם לבבי וחם והוא תמיד ניגש אליי ושאל לשלומי".

יצא לך לפגוש את משה קצב גם אחרי שהתפוצצה פרשת האונס שבגינה הוא מרצה עכשיו את עונשו בבית הסוהר?
"לא. הוא עבר לירושלים בשלב מסוים ומאז לא נפגשנו".

אחרי ששטרית מסיים את המשמרת שלו, הוא אוהב להעביר את זמנו לאורך חופי הים של תל אביב כדי ליהנות מהאוויר ולנקות את הראש. ועל מה הוא חושב כשהוא נמצא מול הים? ניחשתם נכון. "על המשמרת הבאה, פשוט נולדתי להיות מלצר", הוא מסכם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...