ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

עיר מקלט: המשך עלילות אורלי וגיא ברומא

אם בסוף יחליטו להפציץ באיראן, אני מבחינתי נשאר עוד קצת ברומא. העורף האיטלקי כבר הוכיח השבוע מוכנות לתרחיש הקיצוני של מבול באמצע אוגוסט

המדור מוקדש השבוע לכולנו כי כפי שאני מבין, זמננו תם והתחילה הספירה לאחור. נשאלת כמובן השאלה למה? מה היה רע בלחיות את החיים האלה? מי אמר שצריך להפסיק הכול בדיוק לפני כל המבצעים של ראש השנה וכל התוכניות לסוכות?

ויש לי עוד שאלה: אפשר אולי לא? כלומר אפשר אולי במקום לגמור לנו את החיים עם עוד מלחמה מטומטמת להשאיר אותנו באותו מצב צבירה, שמאפשר לנו לנשום, לקפוץ, לרוץ, לאכול ולהתפלל? אני בתמורה מבטיח לעשות מה שתרצו, כולל להגיד בקול רם וצלול "שמע ישראל, נתניהו אלוהיך, נתניהו אחד".

מספיק טוב או שאתם רוצים עוד משהו? יאללה, אני במצב רוח טוב, אז קחו עוד משהו: אם בסוף, במקום להפציץ באיראן, תבנו דירות בנגב, אני מבטיח לתלות תמונה גדולה של ברק בסלון עם חצים גדולים לכיוון התמונה שבהם ייכתב "זהו האיש הרם, הגדול, החכם, המחונן

והאנליטי אשר הביא גאולה לישראל בימים האלו ובזמן הזה א-א-אמן".

והנה חידה: מה אתם ממליצים לעשות אם כל זה לא יקרה ותבוא הגאונות הזו של טילים מכל הצדדים? התשובה בסוף הטור. אגב, מבחינתי, במצב כזה אולי נישאר ברומא עוד קצת ואפרופו...

לטובת מי שפספס את הפרק הקודם,  אני ברומא ואתם לא. אנחנו בדירה קטנה וצנועה, אותה שכרנו לשבועיים בשכונה קסומה ליד האפיפיור מצד אחד והגטו היהודי מהצד השני.

אני רוצה לפצוח במבול אמיתי לגמרי שניתך עלינו לפני יומיים. זה היה כשחזרנו מביקור קצר בזיכרון יעקב של האיטלקים. למה זיכרון? כי מדובר בעיירה גבוהה מעט, חצי שעה ברכבת מרומא ואתה שם.

הסתובבנו בעיירה המתוקה והסגורה הזו כחצי שעה (סגורה כי הגענו בצהריים. האיטלקים, בטח באוגוסט, לא יפספסו ולו דקה ממנוחת הסיאסטה שלהם).

בשמים בהקה השמש כמדי יום וענן לא נראה מקילומטרים והחלטנו לחזור. כבר בדרך זה התחיל. מין גשם מוזר תוך כדי 30 ומשהו מעלות בצל. זו שמחה ענקית באוגוסט ומיד צלצלנו לדני רופ, שלא הבין מה אנחנו רוצים - גשם באוגוסט באירופה זה עניין מאוד לא מרשים.

אנחנו התעקשנו דווקא להתרשם ואז הגיע גם המבול. לא גשם, לא ממטרים דקים ולא טפטוף מקומי - מבול כמו בימיו של נח, כשאנחנו מחפשים מחסה או מונית, מה שיבוא קודם. מונית? הצחקתם אותם. זו הייתה שעתם הגדולה של הנהגים כאן - לא הייתה אחת פנויה. מי שכן הופיעו מיד כפטריות אחרי הפרמזן היו מוכרי המטריות.

אני מבין לגמרי שזו הייתה גם שעתם הגדולה. אני גם מעריץ אותם על המידיות, אבל איך לעזאזל הם הגיעו כל כך מהר? הגשם הזה הפתיע גם את מיטב חזאי איטליה. איך הם הגיעו כל כך מהר ואיפה הם החזיקו את המטריות עד המבול? אני מדבר איתכם על עשרות מוכרי מטריות. איך הם הציפו את הרחובות ואיפה נמצאים מחסני החירום שלהם, אפרופו העורף הישראלי הכי מוכן בתבל?

לזמן האיטלקי יש באופן ברור חיים משלו. לפני ששכרנו את הדירה ברומא וידאנו שהדירה ממוזגת. ידענו שיהיה חם ולא רצינו להיצלות על לא עוול בכפנו. היהודים סבלו מספיק בסביבה הקרובה, תודה.

מרקו, בחור איטלקי מרשים וחסון, חיכה לנו בדירה דווקא בזמן והראה לנו בגאווה את שני המזגנים המעולים ששוהים בה באופן חוקי לגמרי. אכן התרשמנו, המזגנים אפילו קיררו ועל כן התחבקנו עם מרקו, הצטלמנו איתו למזכרת ומרקו הלך לענייניו.

עשר דקות אחרי זה קפץ החשמל. צלצלנו למרקו ומרקו אחר לגמרי ענה. מתברר שזה אח של מרקו, מרקי. מרקו, כך מרקי, בדיוק הלך לנוח. מרקי הבין "א-ליטל ביט" אינגליש, מאוד התרגש מכך שאין לנו חשמל וקצת חם לנו, הציע לנו ללכת לקולוסאום כי מאוד יפה שם עכשיו ויש צל וגם הבטיח שמרקו יתקשר עוד עשר דקות. עשר דקות, אמרתי לאורלי, שטויות, בואי נעשה איזה פסטה קטנה ועד שהיא תהיה מוכנה, מרקו יתקשר.

אפילו לא היינו צריכים להרתיח מים. הם רתחו לבד מהחום ואכן, בתוך עשר דקות ועוד שעה וחצי מרקו התקשר. כשקצת כעסתי על האיחור מרקו שוב הזכיר את הקולוסאום, אבל יותר בהקשר של חיות טרף ומה הן עשו פה פעם לתיירים. לא חשוב. מרקו הסביר לי איזו תמונה צריך להוריד מהקיר כדי לגלות את תיבת הפקקים ואיך להחזיר את החשמל ואה, מרקו נזכר בעוד משהו:

אל תדליקו את שני המזגנים ביחד, זה לא כל כך טוב. קצת חבל, ניסיתי לרטון, כי לפעמים נרצה להיות גם בסלון וגם בחדר השינה... לא טוב, כך מרקו, זה בניין ישן, הוא לא מבין כאלה מהלכים... תהיו בחדר אחד ואם השני לא רוצה, שילך לקולוסאום, מאוד יפה שם עכשיו... צ'או.

הסתדרנו גם עם זה אבל על איך הסתדרנו, בפרק הבא שבו יסופר איך כמעט נפגשתי עם האפיפיור. בסוף לא.

כלב: תשמע, עם כל הכבוד לחופשה שלכם ברומא, ואין כבוד, מתחיל באמת-באמת להיות לחוץ פה.
אני: לי דווקא יש תחושה שהכול יהיה בסדר וזה הכול שטויות וספינים של כל מיני עיתונאים.
כלב: באמת? באמת? אז למה מינו את דיכטר לשר להגנת העורף? אה? אה? האו? אתה יודע מה זה אומר?
אני: מה זה אומר? מה הקשר של דיכטר להפצצה מחר באיראן?
כלב: לפעמים אני שואל את עצמי מי נתן לך רישיון להיות עיתונאי. הרי ברור שדיכטר, שהיה ראש השב"כ, מכיר את טהרן די טוב, לא? אז הוא בטח יודע בדיוק איפה ומתי צריך להפציץ. ואתה אדיש כאילו כלום.
אני: מצטער, אני מסרב להיכנס ללופ הזה של הפאניקה. עוד משהו?
כלב: כן, זוז, אתה מסתיר לי את אשתו של דיכטר מסבירה איך עושים טשולנט במקלט האטומי. זוז.

תשובה: זאת לא השאלה. השאלה היא אם בסוף אנחנו העורף, לא מוכנים, אפשר גם לנסוע לסין?

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...