הפדופיל החמקן קיבל את מה שמגיע לו
הצדעה לשופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ובית המשפט העליון, שנתנו לאנס הקטינות גבריאל תורג'מן בדיוק את מה שמגיע לו
השבוע ישבו חמש משפחות בבתיהן בדרום וכססו ציפורניים בהמתנה להחלטת בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. גבריאל תורג'מן ערער על חומרת העונש שקיבל בגין עבירות חטיפה, איומים, תקיפת קטין, אונס, מעשים מגונים, מעשי סדום והדחה בחקירה.
חמש המשפחות של הילדות שבהן ביצע הפושע, שזכה לכינוי "הפדופיל החמקן", את זממו חששו שבית המשפט העליון יפחית מעונשו של הנבל- 45 שנות מאסר.
השופטים מרים נאור, אסתר חיות וצבי זילברטל דחו את הערעור. בית המשפט העליון קבע נחרצות בהתייחסו לפסיקת בית המשפט המחוזי בבאר שבע: "העונש הוא עונש ראוי, על אף חומרתו הניכרת. המערער חטף חמש ילדות, ארבע מהן בנות תשע וחצי ואחת בת שש, שהלכו לתומן ברחוב, בסביבה מוכרת להן ובשעות היום. החטיפה נעשתה בפיתוי ובעורמה, אך גם תוך שימוש בכוח ובאחד המקרים אף בעזרת סכין. הילדות נלקחו למקום מרוחק ושומם ואז ביצע בהן תורג'מן מעשי מין קשים שכללו החדרת איבר מינו לאיבר המין של הקורבן, כפיית הקורבנות לבצע בו מין אורלי והחדרת איבר מינו לפי הטבעת של הקורבן.
"לפגיעה הקשה בגופן של הילדות, קורבנות המעשים, מצטרפת הפגיעה החמורה שתלווה אותן במשך כל שנותיהן - היא הפגיעה הנפשית שצפוי שיהיו לה השלכות במישורים שונים".
המדור נלחם כבר שני עשורים בענישה הקלה יחסית בישראל לפדופילים, בעיקר לאלו המשתמשים באלימות כלפי הקורבנות. לאורך השנים נטו השופטים לא לתת את עונש המקסימום הקבוע בחוק בכל הקשור לפשיעה מינית נגד חסרי ישע. במקרים רבים כשהפדופיל ביצע מעשיו בכמה קורבנות והובא למשפט לא התייחסו השופטים לכל אחד מהקורבנות בנפרד.
בהחלטה על דחיית הערעור קובע השופט זילברטל נחרצות דברים שמן הראוי שיגיעו לכל שופט בישראל. כך הוא כתב: "איני סבור שיש להכביר מילים על מה שנאמר בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, המקובל עליי במלואו. אין בכוחה של חזרה על פרטי המעשים הקשים כדי לבטא כראוי את גודל הזוועה ואת החומרה שבהם. בעניין זה כל המוסיף - גורע. לא יכול להיות צל צלו של ספק שמן הראוי להטיל על המערער עונש חמור שיבטא הן את חומרת מעשיו, ויגשים את העיקרון שלפיו העונש אמור להלום את חומרת המעשים, והן את הסיכון הרב והממשי שנשקף מפניו לציבור, ובייחוד לציבור הקטינים חסרי הישע.
"כליאת המערער לשנים רבות, ואולי למשך כל ימיו, אינה, במקרה מופלג בחומרתו זה, ענישה בלתי ראויה. לא מצאתי כי בגזר הדין נפלה טעות כלשהי, לא בעקרונות שעמדו בבסיסו ולא במסקנה הסופית אשר לתקופת המאסר הכוללת".
אם הפדופיל החמקן גבריאל תורג'מן יזכה לחיים ארוכים, הוא יצא משערי הכלא בגיל 96. המדור מצדיע להרכב בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בראשות השופטת רויטל יפה-כץ, ולשופטי בית המשפט העליון ומכריז בקול רם: יש שופטים בירושלים, ויש שופטים גם בבאר שבע.
ישנם פדופילים אשר אינם חוטפים או מאיימים בסכינים על קורבנותיהם. פדופיל המשתייך לסוג מסוכן זה מנצל את תפקידו ואת הכבוד שרוכשים לו ילדים כדי לספק את תאוותיו.
ביום שני הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד המורה המחנך גיל גורן (45) מפתח תקווה. גורן ביצע את המעשים שבהם הוא מואשם לאורך תקופות ממושכות בין השנים 2000-1999, ובין השנים 2008-2007 באופן קבוע ועל בסיס יום-יומי.
כתב האישום שהגישה עו"ד איריס פיקר סגל מפרקליטות מחוז המרכז מביא תיאור מזעזע של התנהגותו לכאורה של גורן, ששימש כמורה לחינוך גופני וכמחנך לתלמידי בית ספר יסודי וכמורה לשחייה ביישובים בשומרון. כן הייתה בבעלותו חוות סוסים.
וכך נכתב בין היתר בכתב האישום: "במספר הזדמנויות בביתו ביצע הנאשם מעשי סדום בהרש'לה (שם בדוי) בכך שמצץ את איבר מינו. במספר רב של הזדמנויות בביתו, במכוניתו ובבריכה ביצע מעשים מגונים בהרש'לה... במספר רב של הזדמנויות הושיבו על סוס כשהוא יושב מאחוריו ומחכך איבר מינו בישבנו של הרשל'ה כל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".
על פי כתב האישום, לאחר האירועים המתוארים חלה הידרדרות במצבו הנפשי והחברתי
מכת הפדופילים בישראל הולכת ומחמירה. במגזרים מסוימים בישראל משתיקים מקרים קשים שמתגלים מחשש שכבוד המשפחה ייפגע, ובני המשפחה לא ימצאו שידוך או שיהפכו ללעג ולקלס בעיני שכניהם. אף שכבר עשר שנים מונחות הצעות לחוק הסירוס הכימי בכנסת, עדיין לא הצליחו במליאה להעביר חוק שיגן על הקורבנות ולא על תוקפי הילדים.
מה יעלה בגורלו של המורה והמחנך גיל גורן יקבע בית המשפט. במקרה שיורשע בעבירות המיוחסות לו כדאי שמישהו מבני משפחת הקורבנות יביא את פסיקת שופטי באר שבע ודברי שופטי בית המשפט העליון לידיעת השופטים היושבים בדין למען יראו ולא ייראו.
natanza@netvision.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם