די-ג'י הסובל משיתוק מוחין חולם להיות כוכב ענק
הוא יוצר מוסיקה אלקטרונית ומרקיד אלפי בליינים. תכירו את שניר בר חנין (22), די-ג'י בעל שיתוק מוחין שחולם לכבוש את העולם ולהופיע בחו"ל. ויש לו גם אליל חדש: אמן הטראנס סקאזי
אחד מהאנשים הללו הוא שניר בר חנין, בן 22, די-ג'י מתחיל ומבטיח בעולם המוזיקה האלקטרונית. בר חנין לא היה מעורר השראה או נשוא ראוי ועוד איך לכתבה, אלמלא היה סובל משיתוק מוחין.
ורגע לפני שההגדרה 'שיתוק מוחין' מתחברת עם אי תפקוד שכלי של המוח, נספר שהילד כבר הוקפץ כיתה והדהים ביכולת הלימוד שלו את כולם. שיתוק מוחין הוא הגדרה למצב רחב של הפרעות נוירולוגיות.
מצב הקיים לכל אורך חייו של המטופל ומשפיע על התקשורת בין המוח לשרירים. ביטויה של התקשורת הלקויה הזו היא חוסר תיאום מתמיד של תנועה ותנוחה. אם יש משהו שמדהים בבר חנין זו החיוביות שלו. תשאלו אותו, מה נשמע? ביום רגיל הוא יענה "ליגה”. בימים יותר טובים התשובה תהיה כבר "ליגת על”.
לא תמיד זה היה המצב. פעם, מזמן, הוא היה "משתגע" כשאנשים היו שואלים "מה קרה לו"? הוא היה שואל את אמא שלו שאלות, לפעמים בוכה, עד שיום אחד, לדבריו, הוא הבין שמלהיות עצוב ולרחם על עצמו לא יצמח טוב. ומאז, הילד שהתחבר לאנשים לא מוגבלים הפך לאחת הדמויות השמחות והנחרטות ביותר שתפגשו בימי חייכם. בדיוק בגלל זה הוא כל כך מעורר השראה.
בשביל אחד שכזה, שגדל כל חייו עם אנשים לא מוגבלים ומנסה להתרחק מאנשים עם דיכאון, המסגרת בה הוא נמצא היום - מועדון של איל"ן - רחוקה מלהיות פסגת החלומות. ולא המועדון הוא הבעיה, כי אם העדר מסגרת תעסוקתית בבאר שבע לאנשים כמוהו, שאמנם זקוקים לסיוע צמוד בפעולות בסיסיות, כמו שתייה ואוכל, אבל מתפוצצים מרצון ואמביציה לתרום. נורית, אמו של שניר, מספרת שבאזור ירושלים יש יותר מסגרות.
אם תשאלו את שניר בר חנין, הוא לא מוגבל. “אני רוצה לבלות עם אנשים רגילים", הוא אומר ומסביר שכשהוא רואה נכה שמסתכל על עצמו כמסכן הוא מתעצבן. אולי שניר מעדיף את חברת "האנשים הרגילים", כיוון שמגיל גן הוא נמצא במסגרות רגילות. נורית בר חנין מסבירה, שזה קרה גם מבחירה וגם בגלל המלצות.
בבית הספר היסודי הוא היה בניצני הנגב, משם עבר למקיף ח' ואחר כך למקיף ז'. זה לא תמיד היה פשוט ולא בגלל שההישגים הלימודיים שלו לא היו טובים, כמו בגלל שמערכת החינוך לא תמיד בנויה להתמודד עם ילדים כמו שניר.
אחת המורות של שניר טענה שהוא חייב ללמוד בחינוך מיוחד. נורית שסירבה יצאה לעוד מלחמה ואחרי שעברו ועדת השמה, שניר למד בבתי ספר רגילים. בכיתה ז' הוא אפילו לא היה, כיוון שבסוף כיתה ו' היכולות הלימודיות שלו היו ברמה של כיתה ח'. אז את י"ב הוא עשה פעמיים. סתם בשביל שתהיה מסגרת ושיהיה עם החבר'ה.
לבר חנין או "היידה שניר" התוודעתי לפני כעשר שנים באיצטדיון וסרמיל. הימים היו ימי ראשית הקמת מועדון האוהדים של הפועל באר שבע, שהיה לי הכבוד והעונג להיות ממקימיו, ושניר שהיה אז נער צעיר משך את העין.
כל משחק, קיץ או חורף, הוא היה שם ביחד עם אמו ובתוך זמן קצר הילד על כיסא הגלגלים הפך להיות חלק בלתי נפרד מרפרטואר העידוד שלנו לפני משחקים. “היידה שניר", היינו שרים לו, ולאחר שהיה מגיע לכיווננו הוא היה זוכה לשירת "האוהד מספר 1”.
בסופי משחקים הקפטן סתיו אלימלך היה מגיע אליו ומסמן לשיר לשניר. הילד הפך להיות הקמע הבלתי רשמי שלנו ובסיומה של שנת 2003 כמדומני, אפילו הענקנו לו את גביע האוהד המצטיין.
כשאני שואל אותו, איך הוא היה מרגיש כשהיינו שרים לו, הוא מחייך ואומר שזה היה עושה לו זרמים בכל הגוף. “האובר יחס הזה של האוהדים”, מסבירה נורית אמו, "זה מה שנותן לו את הביטחון העצמי".
בשנים האחרונות שניר כבר לא מגיע ל-וסרמיל. ולא, זה לא בגלל הצורה שהפועל באר שבע
משחקת, אלא בגלל שבשנים האחרונות יציע הנכים הוזז ממרכז המגרש לאחת הפינות הנידחות, לאחר שהזיזו את ספסלי המחליפים בדיוק לפני המקום ההוא. שניר, לא אחד שמוותר בקלות, דווקא ויתר על העניין.
אחרי המשחקים הוא עוקב באמצעות הטלוויזיה. למשחק המכריע מול בית"ר ירושלים הוא רצה מאוד ללכת, אבל רגע לפני היציאה, כשהם כבר לבושים, הוא אמר לאמו שעדיף להישאר בבית, כי גם ככה הוא לא יראה כלום באיצטדיון.
"אנחנו מאוד מאוכזבים מהיחס לנכים", מסבירה נורית. "אנחנו אוהבים את הקבוצה, אבל הורידו לנו את החשק להגיע. מאז שעשו רמפה, לא רואים כלום. אז שניר לא נהנה מהמשחק. אחרי ששניר התחיל להגיע, באו יותר נכים.
"צריכים להבין שאנשים עם כיסאות פוחדים לבוא למקומות כאלו, כיוון שהרבה פעמים מסבירים להם למה הם לא יכולים להיכנס. אני לא אחת שמוותרת, אז אני נלחמת. בבלומפילד פעם שלחו אותנו ליציע והייתה מלחמה, על מנת שהוא יוכל לראות טוב".
שניר, אולי דווקא בגלל שהפסקת ללכת לכדורגל ולהתעסק בזה, אתה עושה יותר מוזיקה?
"יכול להיות. מוזיקה היא חיי".
החיבור שלו למוזיקה התחיל בגיל צעיר כשהוא היה רואה mtv בטלוויזיה. המוזיקה משכה אותו והלכה איתו לכל מקום עם נגן ה-mp3 שלו, שבו התחיל לשמוע לראשונה את מי שהיום הוא מכנה אל: אומן הטראנס הישראלי סקאזי.
את השינוי בחיים שלו, כמו הרבה דברים אחרים בעשור האחרון, הביא הפייסבוק ובעיקר היכולת להגיע בצורה קלה אל אנשים. שניר, שמעיד על עצמו שהוא "אלוף במחשבים", ביקש חברות מדי-ג'יי סקאזי. סקאזי, שהוא שם במה של אשר סוויסה, אישר ושניר סיפר לו על עצמו ועל החלום שלו: לעשות מוזיקה.
יום אחד, הטלפון בבית משפחת חנין צלצל ומהצד השני של הקו היה סקאזי, שדיבר עם אבא של שניר וסיפר לו שהוא מעוניין לתרום לשניר מחשב עם תוכנה לעריכת מוזיקה. אמר ותרם. ביום ההולדת של שניר הגיע דן לייבל מהפורום להרכיב לו את כל הציוד. שניר בכה מהתרגשות.
בזה לא נגמר העניין של שניר עם סקאזי. אחרי המחשב והתוכנה ואחרי שהתחיל לעשות מוזיקה, שניר רצה ללמוד. רק ששכר הלימוד, 13 אלף שקלים, לא כולל נסיעות שבועיות לתל אביב, היה כבד על משפחת בר חנין.
שניר שוב פנה לסקאזי ושאל אותו, אם הוא יכול לעזור לו לקבל הנחה. אז סקאזי דיבר וכשסקאזי מדבר אנשים מקשיבים, ובר חנין קיבל קורס חינם בבית הספר למוזיקה אלקטרונית BPM.
לפני הלימודים, היה עליו לעבור מבחן אצל מנהל בית הספר. נורית, שהולכת עם הבן שלה לכל מקום, הגיעה ונשארה המומה. המוכשר שלה ידע לענות למנהל על כל השאלות וזרם איתו, כאילו מדובר במקצוען שעוסק שנים בתחום.
לפני כשנה וחצי, עשו עליו כתבה בערוץ 2, לאחריה יצרה קשר עם המשפחה, ישראלית שחיה בארצות הברית והנכד שלה גם הוא סובל משיתוק ומחובר למוזיקה. היא סיפרה לנורית עד כמה שניר מעורר השראה ותקווה והבטיחה להגיע לפגוש את שניר בביקור שלה בארץ, ביקור שאכן התקיים. מאז גם בתה ובעלה הגיעו ארצה לפגוש את שניר ולהתפעל מכח הרצון שלו.
בינתיים, מיודענו סיים את הקורס הראשון בהצלחה מרובה, עכשיו הוא לומד את הקורס השני, הפעם על חשבון השיקום שמגיע לו מהביטוח הלאומי. אם אתם חושבים שמדובר באיזה מקרה של מישהו שמרחמים עליו, תשכחו מזה. בר חנין הוא תלמיד שקדן, עם רצון אדיר וקליטה מהירה, שמותיר את המורים שלו המומים. באחת הפעמים הוא אפילו הצליח לגרום למורה שלו לבכות מהתרגשות.
בסיועו של סקאזי ושל אחרים, שראו את האיש המופלא הזה, שניר התחיל להופיע ואף הפך לסוג של כוכב פייסבוק עם למעלה מ-1,400 חברים מכל העולם, ואף הקים קבוצת מעריצים בשם DJ SNIROCK-Official שנכון לסוף השבוע שעבר תחזקה 309 מעריצים.
אנחנו נפגשים בבוקר שלאחר הופעה שלו במועדון ה-Kingdom בפתח תקווה. "היה אש" הוא מספר ונורית האמא, שכאמור הולכת איתו לכל מקום, למרות שלאחרונה בעלה התחיל לתפוס אותה מזמזמת קטעים של סקאזי אגב הכנת עוגה, מוסיפה שהם היו בפינגווין ובניוזפילד בתל אביב, במסיבת טבע, וכאמור בפתח תקווה.
"אנשים באים אליי ושואלים אם אפשר להצטלם איתו ואני אומרת להם 'הוא שם, דברו איתו, הוא מדבר רגיל'. כשהם חוזרים הם מספרים לי שיש לי ילד מדהים".
שניר ואיך אתה מרגיש כשאנשים רוקדים את המוזיקה שלך? אתה הרי לא יכול לרקוד.
"חשמל. אני שמח לראות אנשים רוקדים. אתמול למשל היה ממש מטורף. אבל, אני רוצה לתקן אותך: אני כן רוקד".
תל אביב, פתח תקווה, זה נחמד. אבל בבאר שבע עוד לא הופעת?
"לא. אני מת להופיע בפורום. סקאזי אמר שכשהוא יופיע בפורום אני אהיה הדי-ג'יי חימום.
ומה החלום הגדול?
"להופיע בחו"ל".
למישהו יש ספק שזה עוד יקרה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם