ההיה או חלמנו חלום: הפועל אזור עולה לליגה א'
כשהשופט שרק לסיום הוא בכה כילד, הוציא בקבוק שמפניה בציר 1988 ורץ לגדר. מנחם כהן חוגג את העלייה של הפועל אזור לליגה א'
התגורר בשכונת הווילות שזה עתה נבנתה. אמא פקידה בבנק, אבא עו"ד בתחום הנכסי דלא ניידי. משפחה לא מחוברת להווי של היישוב עם המאפיינים החקלאיים.
היו לו מעט חברים, ולכן הרבה להתבודד. היה יושב על ספסל מול הכביש הראשי וסופר אוטובוסים בדרכם לירושלים. בשבת של הדרבי הגדול (מאי 1988) דרש מאביו שייקח אותו להרצליה. הפועל אזור הפסידה במשחק וירדה לליגה ב'.
המחנכת של כיתתו לא הבינה מדוע במשך שבוע שלם הפרצוף שלו היה דבוק לשולחן, התאכזב, אבל המשיך ללכת עם החולצה של הפועל אזור - חולצה אדומה שאמו קיבלה במכולת כשקנתה שישיית מים מינרלים.
כשחבריו לכיתה חגגו עם זכיות בגביעים או אליפויות, הוא הסתפק בשמחה אחרי ניצחונות על נווה גולן או טרסנטה יפו, והתאכזב מתיקו בדרבי נגד בית דגן. למשחק הביתי נגד הפועל עלייה כפר סבא יצא מבסיסו הצבאי ברמת הגולן ונתקע בדרך. תיקו הספיק להפועל אזור כדי לעלות לליגה א'. הוא הגיע כרבע שעה אחרי הסיום ונכנס לעיירת רפאים. השלומיאלים הפסידו 0-2. הוא לא נכנס הביתה, יצא לכביש הראשי וחזר לרמה.
וכך, במשך 24 שנים, למד כי למציאות יש הרגלים מגונים. לטפוח על הפנים הוא אחד הבולטים שבהם והיא אינה מבחינה בין טוב לרע. נותנת את המכה וממשיכה בדרכה. כורח המציאות, קראו לזה החכמים שהמציאו את המילים, וכורח המציאות בקבוצתו האהודה - הפועל אזור - לא היה עשיר כקורח, והוריד אותה, ואותו, לקרשים.
בחמישי שעבר לקח את הבן אברמיקו (הוא רומני אבל אשתו טורקיה) למשחק העלייה ה-684 ב-24 השנים האחרונות. הפעם נגד מכבי
אחרי הגול הראשון של שי כחלון בדקה ה-29 הוא התרומם ממושבו אבל חזר לשבת. כבר היו דברים מעולם. בדקות האחרונות הוא נעמד על מושב הפלסטיק ונפנף בצעיף כאחוז תזזית. כששרק השופט לסיום, בכה כילד. פתח את החבילה, הוציא בקבוק שמפניה בציר 1988 ורץ לגדר, חלץ את הפקק, טיפס על הגדר המפרידה, קפץ לתוך המגרש קליל מתמיד לאחר שהשיל מעליו לא קוף, אלא גורילה שהשמינה על גבו מזה 24 שנים ארוכות. אחר כך לגם מעט מהמשקה שאת טעמו לא ידע והתיז את תוכנו של הבקבוק על ראשיהם של השחקנים שפיזזו ממולו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם