"החילונים בי-ם עשו טעות": בגובה העיניים עם נפתלי רוטנברג
הוא נולד בירושלים וגר בהר אדר. הוא מאמין שהמדינה מחויבת מוסרית למיעוטיה. 1,306 מילים עם הרב פרופ' נפתלי רוטנברג (62), נשוי + 5, עורך כתב העת "זהויות" והרב של הר אדר, שמאמין שאם ייטלו את הארוס בין זכר לנקבה, יבוטל כל עולם הקבלה
"בשבילי ירושלים היא קודם כול המקום הכי יפה שיש, גם מבחינת המתאר הגיאוגרפי שלה, אבל במיוחד מבחינת האנשים בה, המוזאיקה של האנשים האלה. יש לירושלים צד קשה. בכל אחת מהקבוצות הירושלמיות יש משהו קשה, אולי כי כדי להיאחז בעיר צריך לעמוד על שלך מול האחרים. מאחר שאני לא אוהב חיים לעומתיים אז אני מוצא בכל אחת מהקבוצות דווקא את הצד היפה, את הצד המתחבר שבה. אני חושב שזה אולי מה שמחזיק גם את הלעומתיים, יש להם מול מי להיות. זו עיר שלא משאירה אותך אדיש. אתה לא נשאר רק להשתזף בשמש".
נפתלי רוטנברג איור: ליאו אטלמן
ניר ברקת:
"אני חושב שהציבור החילוני בעיר עשה טעות, משום שאם היו מצביעים למאיר פרוש הוא היה שומר יותר על הרב תרבותיות בירושלים וגם שומר על המרקם הפוליטי – ללא קשר להצהרות הפוליטיות שלו, שנשמעות יותר ימניות - משום שיש כלל בציבור החרדי שלא מרגיזים את אומות העולם. מי שחשב שברקת ישמור על הצביונות והרב תרבותיות של ירושלים וגם יביא סיכוי לשלום עשה מקח טעות".
יהדות:
"אני מכיר כל מיני יהדויות".
הגות יהודית:
"אני לא מבחין בין גבולות, מחיצות ומאפיינים בצורות שונות של הגות. אבל בגלל שיהדות היא מרכיב מרכזי בזהות שלי, אז באופן טבעי הספרייה של ההגות היהודית קרובה ללבי".
ישראליות:
"אין ספק שיש משהו מקומי. הזהות המקומית קיימת, אבל הישראליות לא קיימת בעיניי באופן מספיק עמוק ואין לה שורשים מספיק עמוקים כדי להיות חי הנושא את עצמו".
הסמכה לרבנות:
"כשהייתי בן 19 פגשתי קבוצה של סטודנטים מאירופה שלמדו באוניברסיטה העברית והתחלתי לתת להם שיעורים. הם אמרו לי, 'אדם כמוך צריך לבוא לשמש רב בקהילות שלנו'. החלטתי ללמוד למבחני הרבנות, ופניתי לראש הישיבה שלי - ישיבת קאמניץ הליטאית - וביקשתי ללמוד לרבנות. הוא אמר לי, 'רק בסדר שלישי' - כלומר הסדר שמתחיל בסוף היום - 'ורק באוצר הספרים - הספרייה הישיבתית'. תוך כדי כך הוא הדגיש שלו עצמו לא הייתה ולא תהיה לעולם הסמכה לרבנות. הוא ביטא בכך את האידיאולוגיה הליטאית, שצריך ללמוד תורה לשמה ולא לעשות אותה קרדום לחפור בו. כשהגעתי לשלב הבחינות כבר הייתי נשוי ונעזרתי באשתי כדי ללמוד, ומאוחר יותר הוסמכתי לרבנות בבית הדין בירושלים".
כתיבה:
"פרסמתי יחסית הרבה חומרים. כתבתי אין-ספור מאמרים מכל הסוגים והמינים, ממחקרים ועד פובליציסטיקה וכל מה שביניהם – ואנשים אומרים לי: 'אתה כותב קל'. התשובה היא: אין דבר שקשה לי יותר לעשות מאשר לכתוב. אנשים לא מבינים כמה גרסאות וכמה תיקונים כל דבר שלי עובר. קשה לי מאוד לקרוא דברים שכתבתי ופורסמו, כי מיד בשורות הראשונות אני יודע שהיום לא הייתי כותב זאת כך".
הר אדר. בית וקהילה צילום: שימי נכטיילר
"הייתי אומר שבממוצע עריכה לוקחת לי פי ארבעה מהזמן הדרוש לי לכתיבה - וכבר הזכרנו שכתיבה לוקחת לי זמן רב מאוד. אני עורך את 'זהויות', כתב עת לתרבות וזהות יהודית, ואני גם עורך ספרים. אבל מהעריכה אני מקבל הרבה מאוד. ראשית אני מתרגל כל הזמן את מה שלמדתי בלוגיקה בכלל, ואת מה שלמדתי בלוגיקה של הלשון בפרט - כלומר את חשיפת המשמעות, אם יש כזאת, בטקסטים שאנשים כתבו. זכיתי
לערוך מאמרים וכתבים של אנשים בעלי ידע נרחב ביותר, והעיסוק בכתיבה שלהם והניסיון להבין לעומק את כוונתם הם מקור ידע בלתי נדלה.
"אני לומד מעריכה יותר מכל דבר אחר. זה לא דבר טכני, כפי שאנשים חושבים. צריך לגשת אל טקסט שמישהו אחר כתב בביטול עצמי שלך, לא להכניס את עצמך לעניין הזה ורק להיות כלי מקבל. עם זאת, יש את הפעולה של חידוד והעמקת המסר, וזוהי תרומתך לטקסט".
"הוגים בפרשה" ו"פותחים שבוע":
"פרשת השבוע שייכת לכלל הציבור בישראל, ומשום כך החלטתי לפני שנים רבות שצריך להוציא אותה ממסגרת בית הכנסת ולהפוך אותה לנחלת הכלל. קיימנו סדרות של הרצאות לאורך השנה בלמעלה מ-20 מוקדים, מקריית שמונה עד שדה בוקר. המלמדים וגם הלומדים היו חילונים, מסורתיים, דתיים, נשים וגברים. היום זו כבר עובדה שפרשת השבוע שייכת לכולם וכולם לומדים אותה".
"ערכים ואזרחים":
"ספר אזרחות שכתבתי וערכתי עם צוות נפלא של יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, אנשי שמאל וימין. לומדים אותו היום אלפי תלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי".
הרב סולובייצ'יק:
"ערכנו במכון ון-ליר את הכנס האקדמי הביקורתי הבין-לאומי הראשון על הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק. קיבלנו הצעות מחמש יבשות ובסופו של דבר הרצו פה אנשים מכל העולם, כולל תיאולוג נוצרי שמלמד באוניברסיטה הקתולית ברומא. זה מלמד על התרומה העצומה של הרב סולובייצ'יק כהוגה יהודי ייחודי להגות היהודית בפרט, ולהגות הכללית והאנושית בכלל - לאו דווקא הדתית.
"חבל שחוגים מסוימים מבין תלמידיו אינם פתוחים דיים כדי להבין את מקומו האמיתי ומצמצמים אותו לנישה מוגדרת בבית מדרשם. התופעה המבריקה של סולובייצ'יק היא תוצר המפגש שזימנה לנו ההיסטוריה בין בית בריסק, המסתגר האליטיסטי, ובין תרבות העולם החדש באמריקה, דרך האוניברסיטה של ברלין".
ניר ברקת. "פורוש היה שומר יותר על הרב-תרבותיות" צילום: פלאש 90
"הנושא הראשי בתרבות היהודית הקאנונית. אהבה בין איש לאישה היא הרמוניה של קשר נפשי, אינטלקטואלי וגופני. הפוריטניות והמתירנות הן שתי גישות אחיות המחזקות זו את זו, והגישה היהודית ההרמונית דוחה את שתיהן. טול את הארוס בין זכר לנקבה, אלוהי או אנושיים, מספר 'הזוהר' - וביטלת את כל עולם הקבלה. זה נושא המחקר הראשי שלי.
"עד כה פרסמתי שלושה ספרים בנושא, ויש עוד בדרך. זהו מסע להשבת הפרשנות היהודית האותנטית לאהבה, לזוגיות ולדחיקת ההשתלטות הפוריטנית בסגנון נוצרי על הפרשנות היהודית לאהבה. חבריי הפילוסופים, העוסקים בסבל ונושאים מדכאים אחרים, מקנאים בי על מחקריי על האהבה הרומנטית. אבל אני אומר להם: 'אל תקנאו בי – בכל פעם שאני אומר משהו רומנטי לאשתי היא שואלת, מאיזה עמוד בספר אתה מדבר אליי?'".
שלום:
"הרוב המוחלט של האנשים הגרים בין הירדן לים, מעל 70 אחוז, מעוניינים בהסכם מדיני שיביא ליותר יציבות ורגיעה ולהפחתת שפיכות הדמים. הרוב הזה הוא בן ערובה בידיהם של מחרחרי מלחמה וטרוריסטים ואזלת ידם של מנהיגים פוליטיים".
יחסי יהודים-ערבים:
"ישראל היא מדינת הלאום היהודי. נייר הלקמוס למידת הדמוקרטיות של מדינת הלאום הוא מצבם של המיעוטים ומידת השוויון שהם נהנים ממנה. זאב ז'בוטינסקי כתב שאם במדינת הלאום היהודית ייבחר ראש ממשלה יהודי, על פי החוקה סגנו יהיה חייב להיות ערבי ולהפך. הוא לא העלה על דעתו שבחירת אזרח כלשהו, ללא קשר למוצאו, לתפקיד הרם במדינה, עלולה להיות בלתי מציאותית. המדינה הזאת, שהוקמה כדי לתקן עוול היסטורי ליהודים מופלים במדינות העולם, מחויבת מוסרית כלפי אזרחיה בני המיעוטים".
פוליטיקה ישראלית:
"אצל חלק גדול מאזרחי ישראל הבחירות אינן ביטוי של רצונם לשיפור אלא רפלקס מותנה של שיוכם האתני, התרבותי והדימוי העצמי שלהם בעיני עצמם. מאות אלפי אזרחים שרואים בעצמם אנשי שלום הצביעו עבור קדימה, מפלגה שיצאה לשתי מלחמות ברירה וניסתה בכל הזדמנות לדחוף מהאופוזיציה את הממשלה הנוכחית למלחמה נוספת בעזה. מנגד, מאות אלפי אזרחים אחרים, המעוניינים בהמשך שליטתנו ביהודה ושומרון, הצביעו עבור מפלגה שנסוגה מעזה ועבור ראש ממשלה שנסוג מחברון".
מכון ון-ליר בירושלים:
"אוי, איזה מקום מדהים. זה ביתי ללימוד וליצירה בח"י השנים האחרונות. אני מלא בהכרת טובה לחבריי וחברותיי, שנותנים לי כל הזמן השראה ליצירה והתחדשות, למחשבה ולביקורת עצמית - לעתים קרובות תוך ויכוחים מרים ונוקבים".
ביה"ס גאולים. "אני לא אוהב במיוחד בתי ספר" צילום: פלאש 90
"זה עוד לא נגמר אצלי, הילדות".
בקעה:
"גדלתי בבקעה, שנראתה אז כמו כפר. היו שם יותר שדות מוריקים וחורשות מאשר בתים. השכונה הייתה שכונה מעורבת של יהודים וערבים, וגם היו שם הרבה מאוד לא יהודים אחרים. הוריי היו מארחים כמעט כל ערב שכנים וקרובי משפחה, והיה לפחות ערב אחד שהסוכה הייתה מלאה מפה לפה והשפה המדוברת הייתה ערבית; הוריי ידעו אותה היטב, כי כל האורחים היו השכנים הערבים שלנו".
בית הספר גאולים:
"לא משנה מה הייתה המסגרת, אני לא אוהב במיוחד בתי ספר. למדתי בבית הספר הממלכתי גאולים, ועד היום אני שומר את התעודות שלי מבית הספר היסודי - לא בגלל הציונים, אלא מפני שאנחנו יכולים ללמוד מהן מהו חינוך ממלכתי באמת במדינת לאום יהודית. כל הצד הימני של התעודה
כלל מקצועות בתרבות יהודית: עברית, ספרות, תנ"ך, משנה, מולדת, רש"י וכולי. בצד השמאלי: אנגלית, מתמטיקה, טבע".
פרו:
"הייתי בן 24 בלבד כשהתחלתי לכהן כרב הראשי של לימה, בירת פרו, ועשיתי זאת במשך ארבע שנים. הגעתי לתפקיד ישירות מבית המדרש, ללא ניסיון קודם. עבורי זה היה בית ספר, כי הסוגיות ההלכתיות התיאורטיות התממשו למציאות של חיי בני אדם".
מרכז חינוך ירושלים:
"יותר מחמש שנים הייתי מפקד המדרשה. אין לי אסוציאציה אחת, כי היו לי שם הרבה חווית והמון דברים. במשך חמש שנים הייתה לי זכות להשפיע על דמות המפקדים בצבא בכל רמות הפיקוד ולהעניק להם הזדמנות להתמודד עם ערכים יהודיים, ציוניים, דמוקרטיים ואנושיים - מעל לכול להעלות את ירושלים על ראש שמחתם".
"העדה החרדית":
"מסגרת קהילתית-פוליטית עצמאית, שאפשר לראות בה סיפור הצלחה של חיים דתיים ללא תלות בכספי המדינה".
חילוניות:
"קיומה של יהדות חילונית מותנה בשליטה במקורות התרבות הקאנוניים ובהמשך יצירה יהודית ייחודית".
הר אדר:
"בית וקהילה".
נפתלי רוטנברג:
"אמר עקביא בן מהללאל במסכות עדויות: 'מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם