אחרי מות: אלמנתו של ח"כ יורי שטרן מסייעת לחולי סרטן
מותו של בעלה, חבר הכנסת ד"ר יורי שטרן, ממחלת הסרטן גרם לאלמנתו לנה לצאת לדרך חדשה. היא הקימה קרן על שם בעלה, המסייעת לחולי סרטן באמצעות טיפולים הוליסטיים. סיפורה של אישה לא קונבנציונלית
מותו של שטרן, שהיה מכה כואבת למשפחתו ולחבריו, הוביל את הקרובים אליו להקים את "קרן יורי שטרן", שמנציחה את מורשתו באמצעות מתן טיפולים הוליסטיים לחולי סרטן. היום העמותה מספקת 800 טיפולים בחודש ונעזרת בכמאה מתנדבים.
כ-250 חולי סרטן זוכים לשפר במעט את איכות חייהם באמצעותה, ונראה כי לנה שטרן הצליחה לשמר את מורשתו של בעלה. לאחר שהחליפה לא מעט קריירות מצאה שטרן את ייעודה בחיים, והיא מגשימה אותו ממרכז צנוע במושבה היוונית בעיר.
בני הזוג שטרן הכירו באוניברסיטת מוסקבה, כשהוא היה בן 18 והיא בת 17. הם למדו יחד בחוג לכלכלה, ועוד לא ידעו שתוך זמן קצר יהפכו לפעילים מובילים במאבק לשחרור יהודי ברית המועצות. "הייתה לנו הרבה אידיאולוגיה. התחתנו שלוש שנים אחרי שהכרנו, אני הייתי בת 20 ויורי בן 21", נזכרת שטרן.
"כשיורי נפטר ב-2007 היינו נשואים 36 שנה". על החיים בברית המועצות היא אומרת: "חיינו תחת משטר מדכא. בשנים האחרונות שלנו ברוסיה התחלנו ללמוד עברית, והתחברנו עם פעילים יהודים שעסקו בנושאי עלייה. יורי נהפך לאחד ממובילי המאבק לעליית יהודי ברית המועצות לישראל, ואחרי כמה פעילויות, בשנת 1981, הצלחנו לצאת ולעלות לישראל".
את דרכו הפוליטית, שהחלה כאמור עוד ברוסיה, המשיך שטרן כשעלה ארצה ופנה לתחומי העשייה הציבורית. במשך שנתיים שימש מזכיר מן החוץ ביישוב נוקדים, ולאחר מכן הקים עם חבריו - גם הם פעילי עלייה לשעבר ממוסקבה - את מרכז המידע על יהדות ברית המועצות.
המרכז נועד להפיץ מידע לגבי יחס השלטונות בברית המועצות ליהודים במדינה, ולנה מתארת אותו כ"ארגון קצת אנטי ממסדי". בהמשך הוא השלים את לימודי הד"ר בכלכלה ושימש חבר נשיאות ב"פורום הציוני", שהוקם על ידי נתן שרנסקי. הוא הקים ועמד בראש ההתאחדות לעולים יזמים באיגוד לשכות המסחר בתל אביב, ושימש נציג מטעם לשכת המסחר במוסקבה.
את צעדיו הראשונים בכנסת עשה שטרן בשנת 1996, במסגרת מפלגת ישראל בעלייה בראשותו של שרנסקי. בהמשך כיהן כחבר כנסת מטעם ישראל ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן. כהונתו בכנסת נמשכה עשר שנים, ובממשלת שרון הראשונה אף מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה. לנה מתארת את בעלה כמי שהיה "דלוק על הנושאים הגדולים באמת, כמו מדינת ישראל והעתיד שלה, קליטת עלייה והמקום שלנו בעולם.
"בעלייה הגדולה מברית המועצות, למשל, הגיעו רבבות של אנשים משכילים ולא ידעו מה לעשות איתם. ליורי היו רעיונות. בעיקר היה לו חזון לגבי עליית יהודים לישראל, והוא לקח על עצמו את הנושא הזה. הכול עבד אצלו בגדול, זה מה שעניין אותו. הוא היה חדור אידיאולוגיה, והיה לו ידע עצום בכל התחומים, מכלכלה ועד ספרות ושירה". בין החוקים שהעביר שטרן במשך שנות כהונתו בכנסת מציינת אלמנתו את חוק הקולנוע. החוק הסדיר את תקצוב התחום, ובעקבותיו כינתה גילה אלמגור את שטרן "יקיר הקולנוע הישראלי".
עם סיום הלימודים האקדמיים החלה גם לנה לפלס את דרכה בעולם, אך גילתה כי כיהודייה בברית המועצות זו לא תהיה דרך קלה. "כשסיימתי את הלימודים באוניברסיטה לא הצלחתי למצוא עבודה משום שהייתי יהודייה", היא מספרת, "למדתי כלכלה פוליטית, ולבסוף התקבלתי לעבודה במכון מחקר. לא התחברתי לתחום, ומהר מאוד הבנתי שאני רוצה לעזוב את העולם הזה".
כשנה לפני שעלתה ארצה החלה ללמוד שזירת פרחים יפנית, ואימצה את המקצוע כשהגיעה לישראל. בני הזוג התמקמו בגילה ושטרן החלה לעבוד בחנויות ובבתי מלון ברחבי העיר. לבסוף היא מונתה למעצבת הפרחים בבית הנשיא ומילאה את התפקיד במשך שמונה שנים, בתקופת כהונתו של הנשיא הרצוג.
לאחר שנים בתחום העיצוב, הסבה מקצועית נוספת נקרתה בדרכה. "לקראת סוף שנות התשעים, אחרי שכבר ניסיתי הכול, הרגשתי שמיציתי את עולם העיצוב ושהגיע הזמן להמשיך הלאה", היא אומרת. במשך השנים פיתחה שטרן עניין בפסיכותרפיה ואף השתתפה בכמה סמינרים בנושא. לכן, כשהחליטה לחפש קריירה חדשה, הפנייה לתחום הייתה מתבקשת. "נורא התלהבתי מזה", היא נזכרת.
"תמיד האמנתי ביכולת לעשות שינוי באמצעות מיסטיקה ואנרגיה, והחלטתי ללמוד טיפול באמצעות איזון גוף ונפש. תוך זמן קצר התחלתי להנחות סדנאות של מדיטציה ודמיון מודרך. זה היה שינוי טוטאלי: בגיל 49 הלכתי ללמוד מקצוע חדש, בכיתה מלאה בצעירים". אותם צעירים, היא מעידה, חברים שלה עד היום. "זה היה תהליך למידה חוויתי מאוד. ההתלהבות שלי מהעניין לא נגמרה והיא עדיין ממלאת אותי. זה מעין תהליך שאתה עובר עם עצמך", היא מסבירה.
במסגרת עיסוקה כמטפלת הוליסטית התנסתה שטרן גם בטיפול בחולי סרטן, דבר שהשפיע על ההתמודדות של בעלה עם המחלה שתקפה אותו בהמשך. "אני באמת מאמינה בשינוי. אני מאמינה שאפשר לעצור מחלה ולשנות את פני הדברים באמצעות טיפולים הוליסטיים. אמנם זה לא תמיד בר ביצוע, משום שקשה לנו לשנות לחלוטין את צורת החשיבה וההתנהגות שלנו, אבל זו בהחלט אחת הדרכים להתמודד עם המחלה".
מחלת הסרטן תפסה את שטרן לפני כשש שנים, בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת; "בתקופת הבחירות ב-2006 יורי התחיל לסבול מכאבי ראש ואף אחד לא הצליח לרפא אותם", נזכרת אלמנתו.
"הוא היה בעיצומו של הקמפיין, ולא היה זמן לבדוק את הדברים לעומק. כשעשו לו עוד בדיקות, גילו גידול סרטני". עם גילוי המחלה שטרן כבר הוסמכה כמטפלת הוליסטית, והיא שכנעה את בעלה לנסות את השיטה במקביל לטיפולים הקונבנציונליים שעבר.
"כשיורי הסכים לנסות את השיטה ההוליסטית, גייסתי את כל החברים והמומחים שהכרתי והתחלנו לטפל בו", מתארת שטרן. "בהתחלה היו תוצאות יותר טובות ובהמשך פחות, אבל לאורך כל התהליך הבחנו בכך שאיכות החיים שלו נשמרת בזכות הטיפולים". בזכות איכות החיים שהעניקו הטיפולים ההוליסטיים הצליחו בני הזוג לערוך חופה, דבר שלא התאפשר להם כשנישאו בברית המועצות עשרות שנים קודם לכן. "עשינו חופה עם 60 אנשים, משהו מרגש ביותר", משחזרת שטרן.
"אז גם הבנתי למה החופה היא החתונה. בעצם לא צריך שום דבר חוץ מזה. לא אוכל ולא קישוטים, רק את החופה. כל השאר מיותר. זה היה מטורף: במשך השעה וחצי של החופה שרנו, בכינו וצחקנו. זה אחד הזיכרונות של הביחד. אלה השמחה, ההתחדשות והשינוי שהטיפול ההוליסטי אפשר לנו".
בינואר 2007 נפטר שטרן, בגיל 58. "בשלבים האחרונים של המחלה יורי היה במשך חודש וחצי בהדסה עין כרם. כל ערב היו מגיעים חברים, ושרים ומשוחחים איתנו", נזכרת שטרן. "דאגתי שהכול יהיה אינטימי וחם מאוד, ושהחדר בבית החולים יהפוך לסוג של בית. התכוננתי לזה שאנחנו מתקרבים לסוף, אבל לא משנה כמה מתכוננים אי אפשר להיות מוכנים באמת.
"גם היום אני לא מבינה מה זה אומר שאנשים הולכים לעולמם, מה המהות של הדבר הזה, מה זה להיעלם. אני מאמינה בנצחיות הנשמה ובגלגול נשמות, ובכך שאנחנו נשארים אבל מחליפים צורה. בלי האמונה הזו לא הייתי יכולה להמשיך אחרי מותו של יורי, ולעשות את מה שאנחנו עושים היום".
ואמנם, האמונה לא אפשרה לשטרן לשקוט על השמרים. כבר במאי 2007, חמישה חודשים בלבד לאחר שבעלה נפטר, הקימה עמותה לזכרו שסיפקה - באמצעות קבוצה של 20 מתנדבים בהנהגתה - טיפולים הוליסטיים לחולי סרטן ברחבי העיר. בינתיים התרחבה פעילות העמותה, והיא כוללת היום כמאה מטפלים הוליסטיים מתנדבים, שמטפלים בחולי סרטן במקביל לטיפולים הקונבנציונליים שהם עוברים.
הטיפולים כוללים רפלקסולוגיה, רייקי, שיאצו ודמיון מודרך, והם ניתנים חמישה ימים בשבוע במרכז הרפואי שערי צדק ובבית יורי שטרן במושבה היוונית. בבית החולים מטפלים המתנדבים בחולים בצמוד לצוות הרפואי, ואילו בקליניקה פועלים באווירה אינטימית וחמה יותר.
מלבד לסייע לחולים עצמם, הטיפול נועד לסייע גם בשיקום המשפחות והרופאים המלווים את החולים. בעמותה מקפידים לספק תמיכה נפשית גם למתנדבים, שנחשפים להרבה פרידות ממטופלים שאינם מתגברים על המחלה. שטרן מציינת כי "המרכז לסיוע הוליסטי על שם יורי שטרן" הוא ייחודי בנוף הישראלי כיום.
"פעילות כזו אולי קיימת בצורות אחרות ברחבי הארץ, אבל כמות הטיפולים שאנחנו מספקים היא הגדולה בישראל", היא מעידה. בבית החולים מקבלים המטופלים את הטיפולים בחינם, ואילו בקליניקה הם ניתנים בתמורה לתשלום סמלי. "הרבה מהמטופלים שלנו לא יכלו להרשות לעצמם טיפולים הוליסטיים מבחינה כלכלית, ואנחנו פותחים בפניהם עולם חדש. יש פה מפגש מרגש מאוד בין המטופלים למטפלים, שרבים מהם הגיעו להתנדב בעקבות מפגש שלהם עם מחלת הסרטן".
שטרן מוסיפה כי בבית החולים המטפלים מלווים את החולים עד לרגעים האחרונים; "גם בסוף, כשכבר אין מה לעשות מבחינת הרפואה הקונבנציונאלית, אנחנו עושים טיפולים הוליסטיים כדי לעזור לחולה".
שטרן מסבירה כי "כשאנחנו עוזרים לחולים להתחזק באמצעות טיפולים הוליסטיים, זה מאפשר לגוף לקבל עוד טיפולים קונבנציונליים או לחזור לעבודה ולהרגיש שלמים יותר. יש המון היבטים. הטיפול ההוליסטי הוא לא אלטרנטיבה לטיפול קונבנציונאלי, שני הדברים עובדים יחד".
אחת המטרות המרכזיות בהקמת העמותה, היא מספרת, הייתה ליצור מקום לזכרו של יורי, שאפשר יהיה לקרוא לו בית. "אם הוא לא היה הולך לעולמו, כל זה לא היה קיים", היא אומרת.
"הייתי מעדיפה, כמובן, שיורי יהיה איתנו היום, אבל העובדה שאלפי אנשים מקבלים טיפול תומך ומרגישים טוב יותר בזכות מה שאנחנו עושים פה, מעודדת מאוד וממלאת אותי בהשראה. זאת ברכה שבעקבות אדם אחד שהלך מאיתנו, גם אם הוא אדם גדול כמו יורי, אנחנו מצליחים להמשיך ולהביא חום, אהבה והקלה ממשית, ולהאריך את חייהם של חולים".
"בשנה שעברה חגגנו חמש שנים להקמת המקום, והרגשתי שהעמותה והעשייה שלנו כבר שייכות לעולם לגמרי", מספרת שטרן. "אני מרגישה שהמקום שבנינו שייך לעולם, ומקווה שיום אחד העמותה תהיה עצמאית ואני אוכל לעסוק בכתיבה, ציור או רכיבה על סוסים.
"ייתכן שבעתיד יהיו אנשים שייקחו את העשייה שלנו לכיוונים נוספים וזה בסדר גמור, אבל חשוב לי שיישאר החיבור הרוחני החזק, ה'אני מאמין' של אנשים שרוצים לעזור".
שטרן אינה מסתירה את הקשיים בניהולו השוטף של המקום. "אנחנו בכל זאת עמותה, ואנחנו מתמודדים עם הרבה קשיים כלכליים", היא אומרת. "אנחנו מצליחים לשרוד, אבל באמת בקושי. הכסף מהטיפולים מאפשר לנו לשלם שכר דירה, אבל יש עוד הרבה הוצאות ולכן אנחנו מחפשים דרכים לגיוס כספים".
במשך שלוש השנים האחרונות מצאה העמותה פתרון בדמות מכירות מעצבים. מעצבים תרמו לעמותה מעיצוביהם, והיא מכרה את הבגדים לטובת גיוס כספים. השנה תקיים העמותה לראשונה אירוע התרמה חגיגי, שייערך ביום ראשון הקרוב, ה~13 במאי, בסינמטק ירושלים. באירוע יופיעו דוד ד'אור, אתי אנקרי וויקטוריה חנה. ההכנסות יסייעו למרכז להמשיך ללוות חולים המתמודדים עם מחלת הסרטן.
באשר לשאיפותיה בנוגע לעתיד העמותה, שטרן מבטלת את האפשרות להתרחב לערים נוספות בארץ, ומציינת כי השאיפה שלה היא לזכות בהכרה מהרשויות בעיר. "אני רוצה להתמקד בירושלים, שהיא העיר הענייה בישראל", היא אומרת. "החזון שלי הוא שהעירייה תאמץ אותנו. אני רוצה שהיא תכיר בבית יורי שטרן ותהיה שותפה בעשיית הרווחה שנעשית כאן.
"ירושלים זה מקום מספיק גדול בשבילנו להשתרש בו. החזון שלי הוא שנתמקצע יותר ויותר, ונצליח לערוך מחקרים שיוכיחו את יעילות הטיפולים ההוליסטיים באופן מדעי. בסופו של דבר, מה שאנחנו עושים פה זה טיפולי מגע. כמו שאחת המתנדבות הגדירה פעם: 'ידיים חמות על גוף כואב'. זה אולי נשמע קטן, אבל זה ענק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם