רוצה לחיות: מלחמתו החדשה של מפקד חיל הים לשעבר

בתדירות מבהילה של אחת לשלושה חודשים נדרש מפקד חיל הים לשעבר, אלוף במיל' מיכה רם, להסיר מעורו גידולים ממאירים. בריאיון אישי הוא מתוודה על ההפקרות שבחשיפה פרועה לשמש, על הרופא מוולפסון שהציל אותו ועל הגעגועים לים

לימור אטיה | 15/5/2012 11:59 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כשהוא נושק לגיל 70, אחרי 33 שנים בהן מילא שלל תפקידים בחיל הים לרבות מפקדו בשנים 1989-1992, מודה השבוע האלוף במיל' מיכה רם כי רק לאחרונה החל להגן על עורו באמצעות קרם הגנה ולהישמר מהשמש.

את נזקיה הוא חש על בשרו 24 שעות ביממה, ובעת האחרונה הוא מגיע לבית החולים "וולפסון" בחולון בתדירות מבהילה של אחת לשלושה חודשים כדי להסיר מעורו נגעים ממאירים. אגב, רק לפני שש שנים עבר השתלת ריאה בעקבות מחלת ריאות קשה – תוצר של עישון כבד.

"בשל שהייה ממושכת בשמש ללא הגנה ומערכת חיסונית מדוכאת מאז השתלת הריאה, יש לי הרבה גידולים ומרביתם סרטניים", מסביר רם בכנות, "לא רציתי להבהיל אותך אז השארתי  את  הכובע הגדול  ברכב". הוא מחייך וממשיך, "אבל אני בהחלט מקפיד לחבוש כובע, ללבוש חולצה עם  שרוולים ארוכים ובמיוחד להישמר מהשמש".
צילום: אורן אטיה
מיכה רם. קרב חייו צילום: אורן אטיה

בצה"ל לא הזהירו אותך מסכנות השמש?
"בכל במדינה ובצה"ל לא הייתה מודעות לזה משך הרבה שנים. לא בטוח שאני מדייק, אבל אני חושב שעד סוף שנות ה-70' תחילת ה-80' לא דיברו על חשיבות הגנה מפני השמש.

"אני לא יכול להגיד שראיתי הפנמה עמוקה של זה בצבא, למשל לומר לחיילים למרוח קרם הגנה וכמה זה חשוב ללבוש שרוולים ארוכים ולחבוש כובעים. היום אני יודע כמה שזה חשוב. כמפקד חיל הים אני לא זוכר שנושא זה עלה לדיון והעיר את תשומת לבי ולבנו".

כל הזמן הייתם בשמש?
"כששירתתי בספינת טרפדו בשנות ה-60'", נזכר רם, "הינו שורצים על הסיפון יחפים, במכנסים קצרים ובלי חולצות. כך היינו מפליגים ימים שלמים. היינו חשופים ממושכות לשמש.

"כיום בספינות החיילים פחות חשופים ורובם

מתחת לסיפון, אם כי עדיין ישנם חיילים בדבורים שמסתובבים בחוץ. לכן חשוב להגביר את המודעות לסכנות השמש ולתת פתרונות בעניין. כאחד שעובר ניתוח להסרת גידולים כל כמה חודשים אני רוצה לומר שזה לא פשוט בכלל".

החושך בקצה המנהרה

האלוף במילואים רם, מפקד ולוחם ותיק ומוערך, איש ארץ ישראל היפה על כל ערכי הנתינה שבה, החל ללמוד בשנת 1956 בבית הספר לקציני ים בעכו. אחרי ארבע שנים התנדב לקורס חובלים בחיל הים ושנה אחרי כן הוסמך לקצין. תפקידו הראשון היה סגן מפקד ספינת טורפדו. הוא עבר ארבע מלחמות ולימים יועלה לדרגת אלוף ויפקד על החיל.

בשנים האחרונות הוא מוצא עצמו נלחם בחזית אחרת לגמרי, אישית, בריאותית. תחילתה בהשתלת ריאה, המשכה עד היום במאבק לא נגמר בגידולי עור ממאירים.

מיכה, למעשה היית בים יותר מאשר ביבשה.
"מגיל אפס רציתי להיות ימאי. ילדותי הייתה ברובה על שפת הים. ברגע שסיימתי קורס חובלים הבנתי שאני נשאר בצבא".  

שדווקא לאחר השחרור מצה"ל התחילה ההתמודדות האישית שלך על בריאותך.
"כמו שאנשים אומרים שהם ראו את האור בקצה המנהרה אז אני ראיתי את החושך בקצה המנהרה".

מדוע נזקקת להשתלת ריאה?
"את מחלת הריאות אני מכנה עונש. מי שמעשן שיידע שזה עלול להיות העונש שלו. עישנתי מגיל 17. הגעתי למצב שאני גמור, וכשהציעו לי השתלה קפצתי על ההצעה. אמרתי לרופא 'פרופסור, אני לא אהיה צעיר יותר ולא אהיה בריא יותר, תנתח אותי עכשיו!'. ידעתי שאני מת מהלך.

"גם כעת אני לא יכול לרוץ מרתון, אבל אין מה להשוות בין התקופה הנוכחית לבין תקופת מחלת הריאות. הצוות הרפואי הפגין מקצועיות, אנושיות ומסירות ראויה לשמה לאורך כל הדרך. עד היום אני ומשפחת התורם ביחסים משפחתיים ממש".

אריק סולטן
מיכה רם בבית החולים לאחר אחד הניתוחים שעבר. ימאי מגיל אפס אריק סולטן

מה לגבי הגידולים בעור?
"אני חייב לציין שלד"ר הרמן יש נקודות זכות רבות מבחינתי. התחילה לי בעיה באוזן, באפרכסת,  ורשמו לי אנטיביוטיקה שלא סייעה. במקרה הגעתי אליו וסיפרתי לו שאני הולך לבית חולים כי יש פרונקל שלא עובר על האפרכסת.

"לאחר שהוא בדק אותי הוא אמר לי זה לא פרונקל אלא גידול סרטני, וכבר באותו שבוע הייתי אצלו על השולחן לקבלת טיפול. אם הייתי מתמהמה עוד קצת הגידול היה מגיע למקום פחות סימפטי. הוא ממש הציל אותי, ועכשיו אני מגיע אליו כל שלושה חודשים לשם ביקורת וטיפול כנדרש".

איך מתמודדים?
"אני לא מאלה שמרחמים על עצמם, בחרתי להמשיך לחיות את החיים עם כל הקשיים. זה אמנם לא פשוט אך זה עניין של אופי, לעולם לא הרמתי ידיים. בשום דבר אני לא מרים ידיים. אני נכה מאה אחוז אבל תמיד יש תקווה. במלחמת יום כיפור פיקדתי בקרבות רבים ואף פעם לא ויתרתי, רדפתי אחרי האויב כל עוד אפשר היה לתפוס אותו וככה זה גם בחיים".

אתה מתגעגע לים?
"כיום מצבי אינו מאפשר לי להיות בים. בעבר הייתה לי יאכטה, ויחד עם בני משפחה וחברים היינו מפליגים. בעיקר לאורך חופי הארץ. הגענו גם לטורקיה וקפריסין, אבל המטרה היא ההפלגה ולא היעד. אני מתגעגע לים, אבל לא יכול להגיע אליו וגם לא נמצא בכושר פיזי מספק בשביל זה".

בבית כולם מעשנים

הוא נשוי לחיה, מתגורר בכפר סבא, אב לשלושה ילדים וסב לארבעה נכדים. הם הנחת שלו. "הנכד הגדול נולד לאחר שהשתחררתי מצה"ל, הייתי קצת פנוי וכך יצא שביליתי איתו שעות רבות ונוצר בינינו קשר מיוחד. אנחנו מדברים בסקייפ כי הוא מתגורר בחו"ל. אני אוהב את כל נכדיי, כולם מיוחדים ויקרים, וגאה בהם מאוד", אומר רם ומחייך חיוך רחב.

כשציינתי בפניו שהדרך בה הוא משלב את ידיו צמוד לחזה, במהלך הראיון, מזכירה את הדרך שבה נהג רפול ז"ל לשלב את ידיו, הוא פרש אותן מיד לצדדים, חייך וציין שקיימת קירבה משפחתית ביניהם.

אפרופו משפחה, הם שינו הרגלים לאחר שחלית?
"בבית אצלנו כולם מעשנים. אשתי מעשנת עד עכשיו. אבל אף אחד לא מעשן לידי, למרות שזה לא מפריע לי. אבא שלי נפטר מסרטן הריאות ואני לא הפסקתי לעשן לאחר מכן. הוא נפטר תוך חודש ימים. אני זוכר אז בבית, אחותי, אמי ואני עישנו. אף אחד לא חשב שזה מזיק, המודעות הגיעה רק לאחר שנים".

"אני לא אומר לאחרים מה לעשות, אבל אני מזכיר שיש עונש לעישון. כמו שיש עונש לחשיפה לשמש. אסור לי להיות ליד אנשים חולים וחבריי יודעים, כשמישהו חולה לא מתקרבים אליי, ואני נזהר גם בלחיצת ידיים ונשיקות לאנשים. בכיס יש לי מגבונים מיוחדים. אני לא פנאטי אבל נזהר".

אתה יכול להצביע על שינויים מהותיים שהתחוללו בך מאז שחלית?
"סף הרגישות נמוך יותר", הוא אומר בחיוך, "וגם סף העצבנות נמוך יותר, אבל זה לא שהפכתי למלאך או לשטן. מה שכן, הרגישות גדולה. אני, שבחיים לא בכיתי בסרטים, יכול להודות שכעת אני יכול להגיע לסף דמעות מסצנה מרגשת".

כמפקד חיל הים לשעבר יש הישג בו אתה גאה במיוחד?
"אין מפקד שעושה את הכול בעצמו. המפקד אינו לבד, זו תמיד עבודת צוות המורכבת מאנשים שונים שבאים עם רעיונות והצעות, אז לקחת את התהילה על משהו זה מיותר", הוא מסביר בצניעות. "אני מוכן להשוויץ בחיל הים הישראלי שהיה הראשון שהלך לרעיון הסטילים, היינו האורים ותומים של העולם המערבי. תמיד מדברים על חיל הים הישראלי ומה הם עשו, חיל הים הישראלי נחשב בעולם לפורץ דרך. זהו חיל מכובד מאד, בכך אני מתגאה".

צילום ארכיון: אלי דסה
לוחמי חיל הים באימון. סף הרגישות נמוך. צילום ארכיון: אלי דסה
תשתו חלב נאקות

לפתע הוא מושיט את ידיו, מציג אותן ואת הכתמים הכהים הרבים שעליהן ומספר: "הכתמים הם בגלל לקיחת הסטרואידים שפוגעים בכלי הדם. יום אחד הייתי אצל הפיזיותרפיסט שהציע קרם שעשוי מחלב נאקות, ואני לרוב ספקן אבל מרחתי  את הקרם מחלב הנאקות וגם התחלתי לשתות חלב נאקות.

"אני חייב לציין שעד לא מזמן כל היד הייתה שחורה מכתמים והקרם הזה הצליח להבהיר אותם, זה ממש פלא. מאז אני מורח באדיקות, וכבר לאחר שבוע היה שינוי. זה מטשטש שטפי דם נימיים ומסייע נגד היובש, ואני שתמיד הייתי ספקן בקשר לרפואה אלטרנטיבית מודה שזוהי הפתעה.

"היד הייתה שחורה ומקומטת וזה שיפר פלאים את מראה היד. חשוב לציין את זה, אולי המידע יסייע לאנשים נוספים המתמודדים עם אותה בעיה", מסביר רם באכפתיות, "עובדה שיש שיפור. כמו שאני אומר, תמיד יש תקווה".

"עור שנחשף לשמש באופן לא מבוקר לפני שנים רבות, במיוחד אצל בהירי עור עם כוויות שמש בילדות, עלול לייצר את כל מגוון גידולי העור הממאירים", פוסק רופאו של אלוף רם, ד"ר אוסקר הרמן, מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית בוולפסון, "מיכה טופל עשרות רבות של פעמים בשל הגידולים הללו ובוצעו שחזורים מקומיים כדי לצמצם ככל שניתן עיוותים חזותיים הנובעים תמיד מהיווצרות צלקות".

עד כמה מושפעת מחלת העור משירותו בחיל הים והיותו חשוף לשמש?
"חשיפה רבה לשמש, במיוחד לצוות הלוחם, הם גורם משמעותי בהופעת הגידולים, גם בציר זמן ארוך של עשרות שנים אחרי החשיפה. מספיקה לעתים כוויית שמש אחת בילדות כדי לגרום להופעת גידולי עור בהמשך. בוודאי הדבר חמור שבעתיים במקרים של מספר כוויות שמש וחשיפה כרונית לשמש אצל בהירי עור, שלא עשו שימוש במסנני קרינה וכלל לא נשמרו".

מהו הטיפול המוצע למחלתו של מיכה ותכיפות הבדיקות והתייצבות למעקב בשל כך?
"אצל מיכה קיימים מספר גידולי עור באזורי גוף שונים, בדרך כלל באזורים גלויים וחשופים לקרני השמש. בשל חטאי עבר בילדותו כאשר החשיפה לשמש הייתה בגדר המלצה של הרופאים, המספר הרב של גידולים ממאירים, מחלות רקע ותרופות נוגדי דחייה, נבדק מיכה אחת למספר חודשים כדי שניתן יהיה לזהות את הגידולים מוקדם ככל שניתן. לזיהוי המוקדם יש חשיבות מכרעת".

כרופא, איך מגבירים את המודעות לסיכון?
"חשיפה לשמש היא מזיקה, במיוחד לבהירי עור. כוויות שמש בילדות אמורות להדליק נורות אדומות. סיפור משפחתי של גידולי עור מחייב בדיקות בתדירות גבוהה. יש חשיבות לבדיקות העור ומה מעורר חשד לבדיקה דחופה יותר. כל  שינוי  בצבע, בצורה, גרד  או דמם  חריג ,כאב  או גוש שלא היה קיים אלה מחייבים בדיקה ואבחון".

מעקב שומתי

בבית החולים "וולפסון" בחולון נפתחה לאחרונה יחידה חדשה לכירורגיה פלסטית המציעה מרפאה למיפוי ומעקב שומות ממוחשב לכל הגוף באמצעות צילום דיגיטאלי.

צילום המאפשר גילוי של שינוי ברקמות העור ואבחון מוקדם במקרה של מלנומה (סרטן העור). במרפאה החדשה נעשה שימוש ייחודי בשני כלים טכנולוגיים רפואיים: צילום כלל גופי ממוחשב, וכן בדיקה גופנית (דרמוסקופיה) על ידי רופא מומחה.

ד"ר אוסקר הרמן מסביר: "מרפאות שומות קיימות בעולם כולו, ומספר רב של מאמרים מארה"ב, אירופה ואוסטרליה תיעד את הצלחתן בגילוי המוקדם של מלנומה אצל נבדקים בעלי סיכון גבוה. יתרונה של המרפאה בוולפסון הינה השילוב של בדיקת רופא מומחה ביחד עם תוכנת מעקב השינויים של חברת 'נביקס', אשר עושה שימוש באלגוריתמים מתקדמים לאיתור שינויים לאורך ציר הזמן".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים