יום הזיכרון לשואה ע"פ צעירים יוצאי רוסיה
כשלושה מיליון מיהודי ברית המועצות נספו בשואה, אבל סיפורם כמעט שאינו מסופר. "כשעליתי לארץ לא ידעתי מה זה 'שואה'", מספר אלכסיי (26), "ברוסיה היה ברור שהמלחמה הייתה של הסובייטים נגד הגרמנים. לא מתייחסים שם למלחמת העולם כ'שואת היהודים'". בת"א התקיים טקס זיכרון לצעירים יוצאי חבר העמים
לקראת הטקס במרכז פישקה, אתמול צילום: קאטי גורשקוב
"כשבנינו את הטקס ביחד הנושא הזה עלה", מספר אלכסיי טשייב (26). "הזמנו קבוצה של נשים רוסיות ניצולות שואה מבית הדיור המוגן הסמוך, ואני הצעתי להעניק לכל אחת מהן פרח אדום". "לי זה נשמע מוזר", אומרת טובה בירנבאום (33), שיחד עם טשייב עיצבה את הערב וייצגה את הצברים. "בתרבות הישראלית פרח הוא פרס וניתן באירועים משמחים. מסתבר שאצל הרוסים זה אות לכבוד והערכה שיש לו מקום גם בטקסים שמציינים אירועים לאו דוקא משמחים". "רוסים, לעומת זאת", מעיד טשייב, "לא מכירים את הנוסח המוכר של פינת הזיכרון השחורה". התוצאה הייתה שילוב של שניהם.
רק חלק מהתכנים הוגשו ברוסית אמנם, וחלק גדול בעברית וגם באנגלית, אבל שואת יהודי ברית המועצות עמדה במרכז הערב. הטקס נפתח בשיר של חוה אלברשטיין ביידיש דווקא, והמשיך במסכת צנועה שכללה טקסטים אישיים, באנגלית, עברית ורוסית, שהוגשו על ידי בוגרי הישיבה החילונית בינ"ה, שממנה צמחה העמותה שהקימה את "פישקה". חלקם בחרו להקריא שירים או הרהורים שלהם על האסון, וחלקם ראיונות שקיימו עם בני הדור השלישי לשואה, על זיכרונות ורגשות שיש להם מבני משפחתם שהיו שם.
גם שאר הערב המיוחד סיפק תכנים שבדרך כלל לא נמצאים בתפריט טקסי יום השואה הרגילים. אחרי שירת התקווה הוזמנו הנוכחים להשתתף באחת משתי הרצאות. בחלל המרכזי התארחה ליזה דוידוביץ שסיפרה על אמנים בשואה. היא נתנה דוגמאות מתחומים כמו ספרות, שירה, מוזיקה וציור ותוך כדי הראתה והשמיעה את היצירות.
בחצר הנעימה של המקום סיפרה ויקי שטיינמן על היהודים בברית המועצות בתקופת המלחמה ועל כשלושה מיליונים מהם שנספו. הסיפור שלהם לא מסופר כמעט, וההרצאה הייתה מרתקת. ישראלים צברים ועולים חדשים כאחד למדו לא מעט על הקהילות העצומות שנכחדו או עברו סבל רב בשטחי רוסיה הסובייטית בזמן מלחמת העולם השניה. העובדה שישראלים לא יודעים הרבה על השואה בתחומי ברית המועצות מיוחסת לעובדה שמעצבי המדינה היו בעיקר יוצאי מדינות כמו פולין וגרמניה. אולם גם רבים מהיהודים יוצאי ברית המועצות לא יודעים הרבה בנושא.
ההתמקדות הנאצית ביהודים טושטשה
טשייב, למשל, כלל לא הכיר את המושג שואה עד שעלה לארץ, ובטח לא את הנרטיב. "כשעליתי לארץ ובבית הספר התחילו לדבר על זה לא הבנתי על מה מדברים. ברוסיה היה ברור שהמלחמה הייתה של הסובייטים נגד הגרמנים ושהרוסים היו חזקים ואמיצים וניצחו את המלחמה. כדי לחזק את הנרטיב הרוסי, הם טשטשו את ההתמקדות הנאצית ביהודים, וכך גדלנו שם בלי לדעת בכלל על ההשמדה ההמונית. ידענו שמתו המון וביניהם מיליונים רבים של רוסים וגם יהודים. אבל לא מתייחסים שם למלחמת העולם כ'שואת היהודים'".
הנפת הדגל הסובייטי על הרייכסטאג צילום: אי-פי
"אבל לא רק שם. גם בישראל מלמדים את העולים מברית המועצות לשעבר על השואה כאלמנט בזהות היהודית, ולא על מה שקרה בפועל בשטחים הסובייטים. וחבל".
גיל רפאל, צבר בן 25 שגדל בירושלים וחי בתל אביב, עובד כטבח במסעדת "רפאל" בעיר. בת
זוגו לרה פרוסין היא בוגרת בינ"ה ועולה חדשה. "בתור ילד ונער תמיד היו טקסים בבית הספר, וגם טקסים שהייתי הולך אליהם עם המשפחה. בצבא היו כמובן הטקסים הצבאיים לזכר השואה והגבורה. אבל אני לא טיפוס של טקסים וכנראה שלא הייתי משתתף באחד לולא הערב ב'פישקה'", הוא אומר.
"היה קצר יחסית ורוב המשקל ניתן לתוכנית התרבותית, וזה מאוד מרענן. הטקסטים שהוקראו על הבמה היו מעניינים ושונים מאוד ממה ששמעתי בטקסים הממלכתיים. גם העובדה שהיו ארבע שפות שונות תרמו לרעננות ולמשמעות של הטקס".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם