נער כנסייה שהפך לתמיד ישיבה מוציא רומן ביכורים
הוא נולד לאב נוצרי ולאמא ממשפחת רבנים טוניסאית, הוטבל לנצרות ולמד בישיבה. לרגל יציאת רומן הביכורים שלו מספר אלי פררה, תושב כפר סבא, על אביו שעבר ברית מילה בגיל 36, על משבר הזהות שגרם לו לדיכאונות נפשיים ועל חופש הבחירה בחיים שנראים כמו טלנובלה אחת גדולה
◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
כל אחד אחר היה נקלע למשבר זהות עם ביוגרפיה כזאת, אבל לא פררה. אחרי כל הטלטלות שעבר בחייו, החליט פררה, תושב כפר סבא, להפוך לסופר ובימים אלה יוצא לאור רומן הביכורים שלו ("פרחים ואהבה אחת"), שכולל לא מעט אלמנטים אוטוביוגרפיים. "יש בדמויות של גיבורי הספר שלי משהו מתוכי", הוא אומר. "אין סופר שלא מכניס משהו מעצמו לספרים שלו".
סיפור חייו המסעיר של אלי פררה מתחיל בטוניס, שבאותן השנים הייתה קולוניה צרפתית. בניגוד למראות הנשקפים אלינו מהמדינה הצפון אפריקאית בימים אלה, בשנות ה-40 גילתה טוניס פתיחות רבה לתרבות המערבית-אירופית. עשרות אלפי צרפתים ראו במקום את ביתם.
אל המדינה הזאת הגיע קוזמו פררה, קומוניסט איטלקי שהיה ממתנגדי המשטר הפשיסטי של בניטו מוסוליני. קוזמו, שהיה חייט עלית, מצא בטוניס מקלט מרדיפות המשטר הפשיסטי בארצו. הוא החל לתפור חליפות לראשי השלטון ולאנשי שררה נוספים, והעסיק תופרים וחייטים שעבדו תחתיו.
אחת העובדות שלו הייתה אודט, צאצאית של רבי חיים בן עטר, מהרבנים החשובים ביותר במרוקו במאה ה-18 ואחד מאנשי ההלכה הבולטים של תקופתו. אחיה של אודט, הרב מאיר יהודה גץ,
למרות הפערים האדירים שהיו ביניהם, הקומוניסט האיטלקי התאהב בעובדת היהודייה שלו, והיא מצדה לא הסתירה את התלהבותה ממנו. רומיאו וג'וליה של הסהרה לא נאלצו להסתיר את אהבתם. בני המשפחות שלהם קיבלו, גם אם בחוסר שביעות רצון, את הרומן שלהם, שהביא לעולם את אלי ואת שלושת אחיו.
"כשאבי רצה להתחתן עם אמי, היא הלכה לאחיה, הרב גץ, ואמרה לו 'הגוי הזה רוצה להתחתן איתי'. הרב גץ אמר לו 'אתה רוצה להתחתן עם אחותי? תחתוך'. הכוונה היא, כמובן, לברית מילה. אבי האיטלקי כל כך אהב אותה, שבגיל 36 הוא הלך וחתך. "אימי סיפרה לי שלאבא שלי הייתה גישה חיובית ליהדות ויהודים, למרות שהוא היה קומוניסט ואתאיסט. בגלל הגישה הזו אני משוכנע שהוא היה מאנוסי ספרד".
איך המשפחה שלו קיבלו את העובדה שהתחתן עם יהודייה?
"היה קצת מרמור, אבל הם לא ניתקו את היחסים".
האהבה בין השניים לא נמשכה זמן רב. כשאלי היה בן 3 נהרג אביו בתאונת דרכים. אמו, שהייתה אז בהריון, נותרה עם שלושה ילדים קטנים – אלי, אחיו ואחותו. "אחותו של אבי רצתה שאני אבוא אליה", משחזר פררה. "היא הייתה חשוכת ילדים, וביקשה להקל על אמי, שהייתה צריכה לטפל לבד בילדיה. גדלתי אצל דודתי הנוצרייה וחונכתי על פי התרבות האיטלקית והצרפתית".
פררה ספג תרבות אירופית לכל דבר. הוא דיבר צרפתית עם דודו ודודתו, שמע יצירות של ורדי, וכמו כל צרפתי שתה כוס של יין בארוחה. העובדה שהיה אז ילד בן 3 לא עצרה את דודו מלהשקות את אחיינו. "דודתי אפילו הלכה בהיחבא לכנסייה והובילה אותי להטבלה על ידי כומר. בכל יום ראשון הייתי בכנסייה ועברתי את המיסה".
היה לך קשר עם היהדות?
"לא ידעתי מה זה יהודי או מה זאת יהדות. פעם בשנה אמי הייתה לוקחת אותי לעשות סדר אצל אחיה השני. בשבילי זאת הייתה חגיגה. לא קישרתי את זה לכך שמצד אחד אני יהודי ומצד שני נוצרי. לא ראיתי בזה דבר חריג או פסול".
בשנת 1949, לאחר הקמת המדינה, הוחלט להעלות ילדים יהודים מטוניס לישראל. בנובמבר של אותה שנה נבחרו כמה עשרות ילדים שהוטסו לאוסלו, בירת נורבגיה, ומשם לישראל. אחיו ואחותו של פררה, יעקב ואסתר, היו בין אותם ילדים. רצה הגורל, והשניים הועלו כל אחד מהם למטוס נפרד.
האחים ביקשו לטוס באותו מטוס. "אחי ביקש לעבור מטוס, אז העבירו אותו מקום כדי שיוכל לרדת. הוא הבחין באחותי שירדה מהמטוס שלה ועלתה על המטוס של אחיה. שניהם טסו יחד לאוסלו, ומבחינת אחותי זה היה נס, כי המטוס שבו הייתה אמורה לטוס התרסק".
בתאונה נהרגו כמה עשרות ילדים, באירוע שנחקק בתודעה הציבורית בשם "אסון ילדי אוסלו". "אני זוכר איך אימא שלי התעלפה כשסיפרו לה על האסון. היא לא ידעה מי נשאר חי ומי מת. היא הייתה בעילפון חושים עד שהגיעו הפרטים ונודע שהילדים שלה ניצלו".
איך האחים שלך התמודדו עם האסון הזה?
"הם היו בטראומה. הם היו קבוצה של 70 ילדים, ומחציתם נהרגו. זה לא פשוט. בנורבגיה קיבלו אותם בחום רב, וניסו לפצות אותם על התאונה. בסוף הם הגיעו לארץ למוסד החינוכי 'הדסה' ובהמשך למוסד החינוכי 'תלפיות' ששייך לזרם הממלכתי דתי".
לאחר ששני אחיו הגדולים הגיעו לישראל, פנה הרב גץ לאחותו ואמר לה: "אין לך מה לחפש בטוניס, הילדים שלך בארץ, את אלמנה, תבואי גם את". אודט הלכה לגיסתה וביקשה לקחת את בנה ולעלות איתו. "בתקופה ההיא לא היו הליכי אימוץ רשמיים, ולא אומצתי על ידי דודתי", הוא מספר.
"היא רק לקחה אותי כדי לעזור לאמי. דודה שלי אמרה לאימא שלי 'מה את צריכה ללכת לפלשתינה, זאת ארץ מדבר וציה, הערבים ישחטו אתכם שם. לפחות תשאירי לי את הילד. אימא שלי לא הסכימה, אז אמרתי לדודתי: 'תחביאי אותי בארון, כדי שאמי לא תיקח אותי'. זה כמובן לא עזר. עלינו לארץ".
פררה הגיע עם אמו ואחותו לישראל כשהוא לא יודע מילה אחת בעברית ולא מכיר את התרבות ואת ההיסטוריה של עמו. "הגענו לארץ היישר למעברת שער העלייה עם כל הדי.די.טי. דודי, הרב גץ, הצליח בזכות קשריו להביא אותנו למעברה בצפת, סמוך למושב כרם בן זמרה שבו הוא גר. אמא שלי, שהייתה נצר למשפחת רבנים, הכניסה אותי לבית ספר דתי של אגודת ישראל".
פררה, שלא הסתדר עם השפה התקשה בלימודים. לכן החליט דודו, הרב גץ, שניהל בית ספר ביישוב, לקחת אותו לביתו וללמד אותו לקרוא ולכתוב בעברית. בגלל קשיי הפרנסה באותם ימים רחוקים, המליץ הרב גץ לאחותו לשלוח את בנה למוסד "תלפיות", שם נמצאים אחיו.
"זה היה מוסד דתי ואני לא הבנתי שום דבר בדת, אבל למרות זאת הצלחתי להתגבר על כל הקשיים ובגיל 12 סיימתי את כיתה ח'", נזכר פררה. "המנהל, מר בורשטיין, אני עוד זוכר את שמו, קרא לי 'העילוי של המוסד' ואמר שנועדתי לגדולות".
בזכות הישגיו נשלח פררה לישיבת "נחלים", בהנהלת הרב יוסף בא גד. "לימים, כשהוא נבחר לכנסת, פגשתי אותי והוא זכר אותי", נזכר פררה. "זה רק מראה איזה רושם עשיתי עליו". המעברים והטלטלות בחייו לא עשו טוב לפררה.
"מקיצוניות של כל יום ראשון בכנסייה עם הכומר הגעתי לקיצוניות אחרת - לימודים בישיבה. בשש השעות הראשונות של הבוקר עד הצהריים למדתי גמרא. אבל מה לי ולגמרא? המעבר החד הזה גרם לכך שהידרדרתי מבחינה נפשית ולימודית. המעברים היו חדים מדי".
בתגובה המליץ הרב גץ לאמו לשלוח את הנער לתיכון ממלכתי. "עברתי לתיכון העירוני בצפת, שהיה חילוני. אבל היה פער גדול בין רמת הלימודים בישיבה, שהייתה נמוכה, לבין הרמה בתיכון בצפת, ולכן בכיתה י"א נשרתי מהלימודים".
עד גיוסו לצבא עבד פררה בעבודות מזדמנות: זיפות, מסיק זיתים, אינסטלציה. בגיל 18 הוא התגייס לצנחנים. "המג"ד שלי היה גיבור ישראל אריק רגב, שנהרג במרדף אחרי מסתננים. אחריו פיקד עליי דני וולף, שגם היה קצין מיתולוגי. במלחמת ששת הימים שירתי כמילואימניק בגולן".
בעקבות השירות הצבאי התפקר פררה לחלוטין. "הפכתי לחילוני גמור, כזה שאוכל חזיר ומעשן ביום כיפור. כשאמי נפטרה באו אלינו רבנים לנחם אותנו והכול חזר אליי בבת אחת. כיום אני אדם מסורתי. אני לא דתי, אבל אני הולך לבית כנסת ושומר על כשרות".
אחרי שחרורו מהצבא הבחין פררה במודעה של חוג לדרמה שנפתח בצפת. "כבר בהתחלת הדרך הפכתי לכוכב", הוא מספר בגאווה. "אחרי זמן קצר הבנתי שאין לי מה לחפש בצפת, ונסעתי ללמוד תיאטרון בתל אביב".
פררה למד באותה כיתה עם סנדרה שדה, כיום אחת השחקניות המוערכות בארץ. בשנתון מעליו למד ששון גבאי, אחד מגדולי השחקנים בישראל, וגד קינר, לימים ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודי התיאטרון הוא למד ספרות.
במהלך לימודיו הוא החל בפעילות פוליטית באגודת הסטודנטים במסגרת תנועת הליכוד – תופעה נדירה וחריגה כשחושבים על הזהות הפוליטית של תלמידי התיאטרון. "הייתי פעיל עם מיקי איתן, לימור לבנת, רוני מילוא, אבל לא המשכתי בפוליטיקה".
בתום לימודיו ניסה להתקבל לתיאטרון הרפרטוארי, אך ללא הצלחה יתרה. "אחרי ששלחתי עשרות קורות חיים קיבלתי טלפון משמואל בונים, שהיה במאי של 'הקאמרי'. הוא אמר שיש לו תפקיד בשבילי - חייל ג', בקיצור ניצב. מכיוון שהייתי זקוק לפרנסה החלטתי לוותר על החלום ולהיות במאי במתנ"סים ובבתי ספר. בהמשך הפכתי למורה לספרות באורט שפירא בכפר סבא".
איך התלמידים הגיבו אליך?
"אצלי לא היו בעיות משמעת בגלל שהייתי מאוד נוקשה. המצחיק הוא שהתלמידים אהבו את זה ועד היום מגיעים אליי תלמידים שלי".
לפני כשנה וחצי פרש פררה מעבודתו, והחל להקדיש את זמנו לכתיבה. במשך מספר שנים הוא כתב את רומן הביכורים שלו "פרחים ואהבה אחת", שעוסק ברומן בין גבר נשוי לאישה צעירה, שמסתיים בהריון שלה.
"מאז שאני מכיר את עצמי, אני כותב. את הספר הזה התחלתי לכתוב לפני 10 שנים. שני אירועים השפיעו עליי בעת שכתבתי: האחד הוא כתבה שקראתי על גבר שתבע את חברתו וביקש מבית המשפט לאסור עליה ללדת את ילדו. הדבר השני שהשפיע עליי היה כשהבחנתי שהתלמידים שהתגלו אצלם תכונות של חוסר משמעת גדלו ללא אב או שהאב היה נוכח, אבל עסוק בקריירה שלו".
אתה למעשה מדבר על עצמך כמי שהיה חסר דמות אב?
"כן, אבל דמות האב שלי היה הרב גץ. אני דורש שהאבות יהיו ערכיים ומוסריים, ולא שתלטניים".
אתה טוען שמדובר ברומן בין אדם נשוי למאהבת שלו. זה משהו שאשתך צריכה לדעת?
"אני לא פזלתי מעולם לאישה צעירה, אבל יש משהו ממני בכל דמות".
עלילת הספר עוסקת באדם שעובד בעבודה משמימה ויוצר קשר רומנטי עם אישה צעירה. אשתו של הגיבור מעיפה אותו מהבית כשהיא שומעת על הרומן. הגיבור אמור היה להתמנות למנכ"ל משרד ממשלתי, אבל אחרי שהחליט להשתטות ולהיכנס לים בעירום עם אהובתו, הוא נעצר וכך איבד את כל עולמו - את משפחתו, את ביתו ואת עבודתו.
מה המסר של הספר?
"המסר העיקרי הוא שחוסר המנהיגות בארץ נובע מכך שהאבות אינם ממלאים את חובתם. האבא עסוק מדי בקריירה ובכסף. יש לי בן שהוא בכיר בענף ההיי טק. הוא יוצא בשמונה בבוקר וחוזר בשמונה בערב. גם חתני עובד בשעות כאלה. ככה הילדים גדלים בלי דמות ערכית שתנהל את הבית. כשאין משפחה אין גם מנהיגות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם