חג החירות בכלא: "אני מחכה לצאת כדי לחבק את משפחתי"
הם חיו חיים נורמטיביים ושגרתיים עד שיום אחד מעדו, פשעו ומצאו עצמם בכלא. שלושה אסירים מאגף השיקום בכלא השרון מספרים על חייהם מאחורי הסורגים, על חלומותיהם ועל התוכניות שלהם לרגע שבו ייצאו לחופשי. "הגוף שלי במאסר, אבל רוחי חופשייה"
לא מאמינים? תשאלו את ח', 57, עורך דין במקצועו, איש משפחה למופת ואב לשלושה ילדים, שנדון לשמונה שנות מאסר לאחר שהורשע בעברות של גנבה ומעילות בכספים.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
"היה לי משרד ענק שעסק בענייני נזיקין והעסיק עובדים רבים", מספר ח'. "אחד השותפים שלי השאיר חובות וברח, וכך מצאתי את עצמי טובע עם הלוואות חוץ בנקאיות ומכאן התחלתי להסתבך".
גם ג', 49, אינו העבריין הכבד שדמיינתם שתפגשו מאחורי סורג ובריח. הוא מעיד על עצמו שנולד למשפחה אמידה שעסקה בענף הדלק, והוא נדון ל-12 שנות מאסר לאחר שהורשע בעברות מרמה ומסים. ג', גרוש ואב לשלושה ילדים, מספר כי נהנה מרמת חיים גבוהה ולא חסר לו דבר בחיים.
"הנפילה שלי הייתה מגבוה ולכן הייתה כל כך כואבת", הוא אומר. "אשתי לשעבר והילדים שלי שילמו מחיר כבד על השטויות שעשיתי. נכנסתי
מ', 23, האסיר הצעיר ביותר באגף, נשפט לשבע שנות מאסר בגין שוד בנסיבות מחמירות, חבלה גופנית חמורה וגניבה. הוא מספר כי כנער היו לו תוכניות לשרת ביחידה קרבית והוא אפילו החל להשתתף בגיבוש לצנחנים. אבל אז הגיע האירוע שטלטל אותו.
"עברתי את מרד גיל נעורים בצורה קיצונית וביצעתי עברה חד פעמית שאני מצטער עליה בכל רגע", הוא מספר וחושף שתקף עם חבר נהג מונית ושדד אותו בעת שהיה בגילופין. "אני יודע ששכרות היא לא תירוץ, ואני מתבייש בעצמי".
אגף השיקום נחשב אחד המקומות המבוקשים בכלא. מדובר באגף המזכיר פנימייה יותר מאשר מתקן ענישה אימתני. במשך רוב שעות היממה האסירים יכולים לצאת מחדרם, לצאת לעבודה או לנוח בחצר הפתוחה. כחלק משיקומם הם עוברים קורסים שונים.
"מראש מגיעים לאגף אסירים שנבחנו בוועדות והוכיחו שרמת המסוכנות שלהם נמוכה. זו הסיבה שהם מסתובבים על בגדים אזרחיים ובאופן חופשי", אומרת כלאי אושרית הדר, מפקדת האגף. "הם אחראים לתחזק את האגף, מבצעים תורנויות ועושים מה שעושה כל אסיר. בנוסף, הם יוצאים לעבוד במפעלים, ניתנת להם האפשרות ללמוד ולהשתתף בקורסים והם מקבלים ליווי וטיפול קבוצתי ופרטני לפני היציאה לאזרחות".
מי מגיע אלייך?
"מגיעים לכאן מכל השכבות ועבריינים שביצעו את כל העברות, יהודים וערבים. המכנה המשותף לכולם הוא שברוב המקרים אלה אסירים שכבר בתחילת המאסר כיוונו עצמם לשיקום ולחזרה לנורמה ולמסלול התקין, התקדמו ועמדו בדרישות הסף. וזה מה שאפשר להם להיכנס לאגף המוקפד והיוקרתי הזה".
אבל כלא זה כלא, ולדייריו עדיין אין את החירות לצאת ולבוא כרצונם. מסביבם יש גדרות תיל, שומרים וסוהרים, המבהירים להם שהם אסירים מן המניין. "במקום הזה מזדקנים במהירות שיא", אומר מ', המצפה לדיון בוועדת השחרורים, ומחכה לצאת לחופשי. "למרות שאגף השיקום מיטיב עם האסירים וכחלק מסל הזכויות אנחנו זכאים לחופשות ולהתחככות עם אזרחים מן המניין, כבר ארבע שנים לא הייתי בים וזה חסר לי".
כיצד השהות בכלא חינכה אותך?
"בית הסוהר הטיח לי את המציאות בפנים. ניתן למצוא כאן מכל מה שרע בחברה. אבל החלטתי להפיק מעצמי את המרב. נלקח ממני החופש והיה לי חשוב שהעצמאות שלי לא תיפגע. הייתה לי מעידה חד פעמית, אבל אני לא עבריין ולא מקיים אורח חיים כזה".
"החלטתי שאם כבר הגעתי לכלא, אז לפחות אנצל את ההזדמנות השיקומית הזו שניתנה לי", אומר ח'. "עברתי קורס בגינון טיפולי ולמדנו על הקשר של האדם לצומח. אני מדמה עצמי לעץ זית בעל שורשים עבים. העלים הנושרים, כמו השנים שחלפו, הם הוויטמינים המזינים לאחר מכן את האדמה. אני מרגיש שהשנים בכלא לא עברו לשווא. אני מנסה להישאר חזק למרות גילי ומרגיש שאני מסוגל לתרום לעצמי ולחברה שבה אני חי".
"אני מתגעגע לחופש", אומר ג' ומנגב דמעה. "אני רק מתגעגע לזוגיות ולעצמאות. אני רוצה לצאת מסחרור הכסף, שהוא לא יותר מאשר אשליה. אין בכסף ברכה, ומה שבא בקלות הולך בקלות. אני רוצה שיהיה לי מספיק כסף למחייתי ורוצה חיי משפחה פשוטים ושקטים. אני לא רוצה להשתגע יותר בשביל כסף. אני אדם שלם שמשלם את חובו לחברה. אין לי יותר מה להסתיר".
ח' מביט ב-ג' ואומר: "הגוף שלי במאסר, אבל רוחי חופשייה. אני מחכה לצאת מכאן רק כדי לחבק את משפחתי ולפצות אותם על התקופה האבודה שבה לא הייתי שם בשבילם. ברגע שאצא מכאן אחבק אותם חזק-חזק ואומר להם 'זהו. חזרתי. אני חופשי'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם