מחר ב"זמן מעריב": סיפורן של דוגמניות ערביות
הן שוברות מוסכמות וזוכות לביקורות, איומים וגינויים. הן ערביות או דרוזיות, ובכל זאת בחרו לעסוק בדוגמנות. חלקן נאלצו לעזוב את הארץ, אחרות מתעקשות להישאר ולהילחם על החלום. "נמאס לי מכל הדיבורים על שליחות וכבוד, אני באה לעבוד בלי זיוני מוח, בלי פמיניזם ובלאגנים וכל החרא הזה", משתפת הודה נקאש, שהעזה להצטלם בביקיני. וגם: כל הסיפורים שיעשו לכם את סופ"ש במקומוני מעריב
תרשמו: רנא רסלאן החיפאית, הערבייה הראשונה שזכתה בתואר מלכת היופי. וגם: הודה נקאש, החיפאית בת ה-23, שעוררה הדים ותגובות רבות ונזעמות, כשהצטלמה לפני כמה חודשים על שער המגזין "לילכ", כשהיא לבושה בביקיני חושפני. ותוסיפו לזה את אנג'לינה פארס, הדרוזית מהכפר ג'דידה ליד חיפה, שנאלצה לפרוש מתחרות מלכת היופי בגלל לחץ אנשי הדת, וברחה לחו"ל.
"הזכייה שלי היא עוד הוכחה שכולנו בני אדם, שאנחנו יכולים לחיות כאן יחד, יהודים וערבים, כי אחרי הכל אנחנו עם אחד. ליופי אין לאום, הוא אוניברסלי", כך אמרה רנא רסלאן בנאום התודה שלה לאחר זכייתה בתואר מלכת היופי של ישראל לשנת 1999. רסלאן מייצגת סיפור הצלחה פנומנלי, שהכה גלים בתקשורת הישראלית ואף מחוץ לגבולות ארצנו.
הקונפליקט הניצב בפני כל דוגמנית ערבייה מתחילה בישראל הוא מורכב ורב פנים: עליהן לשקול קדמה מול מסורת, פחד מתגובות קשות וחשש לביטחונן, לעומת שאיפות והגשמת חלום, וכל זאת בעוד שבישראל כמו בישראל, פוליטיקה וחלוקה עדתית הם תמיד חלק מהמשחק.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
הודה נקאש, בת 23 מחיפה, הפכה לפני כמה חודשים לדוגמנית הערבייה הראשונה שהופיעה עם ביקיני על שער של מגזין נחשב. היא עצמה לא אוהבת שמצמידים את התואר "הראשונה" לשמה, ומתנערת מכל תווית שהדביקו לה מאז הופעת אותו שער מפורסם, שגרר תגובות רבות, חיוביות ושליליות, בישראל ובעולם.
"אני לא פועלת מתוך שליחות"
מי שגילתה את נקאש לעולם היא יארא משעור, עורכת המגזין לנשים "לילכ" הפועל מנצרת, המחזיקה בתפיסת עולם מגובשת באשר למעמד האישה. "אני עורכת מגזין לנשים", היא מבהירה, "אבל זה לא אומר שכל מה שאנחנו מדברים עליו זה יופי, קוסמטיקה וסקס. גם אם לא התכוונתי לזה, יש לי גם תפקיד חברתי. אני מאמינה שלכל אישה בעלות מלאה על הגוף שלה, אני מאמינה שאם אישה מדוכאת אז בהכרח גם הגבר שלה סובל.
"אני לא אוהבת תיוגים מכל סוג, ולכן לא אוהבת שקוראים לי פמיניסטית, אבל אני בהחלט מבקשת שוויון ואני חושבת שזה מה שאני עושה דרך המגזין – אני מראה לנשים דרך אחרת, שאפשר ומותר לחשוב אחרת, איך להיות עצמאיות בלי שהמסורת והחברה שלנו ידכאו אותנו".
משעור מתנחמת בדו קיום החיפאי, שמאפשר יותר פתיחות וחופש לאותן דוגמניות במגזר שיוצאות בעיקר מבירת הכרמל. יש לה בטן מלאה על גברים רבים בחברה הערבית שמשמרים מסורת של דיכוי נשי, אך כשמדובר בגברים, היא מוצאת נקודת אור קצת משעשעת, שמבחינתה עלולה לבשר על שינוי שמתקרב.
"הגבר הערבי בעצמו נהיה מערבי, עבר תהליך של שינוי בשנים האחרונות והפך למטרוסקסואל. פתאום אכפת לו איך הוא נראה, שיהיה לו שעון יוקרתי, הוא לובש בגדי מעצבים נחשבים ושם בושם, הוא עושה הסרת שיער בלייזר וניתוחים פלסטיים. אם לגבר מותר לצעוד לעבר מודרניזציה, גם האישה צריכה לשחרר".
מי ששילמה מחיר יקר על הבחירה שלה להגשים את חלומה לעסוק בדוגמנות היא אנג'לינה פארס. "זה נכון שאני שייכת לחברה מסוימת, אבל זה לא אומר שהחברה תחליט עבורי מה לעשות ומה לא. בסופו של דבר, אלה הם החיים שלי, זה העתיד שלי ואלה הדברים שאני אעשה ולא החברה. אני מהמרת כאן על החיים שלי. כל החיים שלי רציתי לעשות את זה ואני לא אתן לשום דבר להכשיל אותי".
כך, כשהדמעות חונקות את גרונה, אמרה פארס למצלמה של איבתיסאם מראענה, במאית, מפיקה וצלמת קולנוע עטורת פרסים, שעקבה אחריה כל הדרך מקבלתה כמועמדת הדרוזית הראשונה לתחרות מלכת היופי הישראלית ועד הפרישה המתוקשרת והבלתי נמנעת, בשל לחץ העדה וההתנגדות של השייח'ים להשתתפותה בתחרות, שכללו גם איומים על חייה.
היום, לאחר רצח אחותה, מאיה נג'ם, לפני פחות משנה, שלפי מה שנטען היה על רקע של "כבוד המשפחה" אך נותר לא מפוענח, היא כבר לא רוצה שום קשר עם התקשורת הישראלית, ומקפידה לעבוד רק מחוץ לגבולות הארץ.
ניראל קאראנתינאג'י, זוכת העונה השנייה של "הדוגמניות", נולדה וגדלה אף היא בחיפה, למשפחה מוסלמית המגדירה את עצמה חילונית. קאראנתינאג'י מאוד לא מרוצה מהעיסוק בהשתייכות הדתית שלה. "תמיד התעקשתי שיקבלו אותי כדוגמנית רגילה ולא ערבייה", היא מספרת.
"רק בארץ זה קורה וזה מגביל את העבודות שאני מקבלת, בגלל זה לא הצלחתי להמריא עם הקריירה שלי כמו ששאפתי בחיים. לא רציתי להיות גימיק ולא רצתי לייצג אף אחד כי זה מאוד מיושן, אני לא שליחה של אף אחד, אני לא חברת כנסת. הייתי שמחה אם היו מפסיקים עם זה כבר. עשו לי עוול, אבל אני כבר לא בוכה על זה".
כל הנשים שהתראיינו לכתבה, הדעתניות והנאיביות, בנות העשרה ובנות השלושים כאחת, מתנערות בדרך זו או אחרת מהתנועה הפמיניסטית, גם אם משנתן פמיניסטית למהדרין. "ההגדרה הפמיניסטית צרה, אני לא מתחברת לזה כל כך", מסבירה מראענה. "אני פשוט אישה מודאגת, אני לוחמת לא רק למען נשים אלא גם למען בעלי חיים, למען איכות הסביבה, לצדק לכולם. אני רוצה שגם הכלבה שלי תהייה מאושרת".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') בזמן חיפה
זמן חולון בת ים:
האחיות מורן ואלמוג ג'רבי , בוגרות תחרות מלכת היופי, מחפשות חבר לחיים. מי מתנדב?
זמן רחובות:
הפרשה שמסעירה את משטרת רחובות: קצין בתחנה, המואשם בגרימת מותו ברשלנות של גנב רכב פלסטיני , קורא להעמיד לדין את מפקדיו. הסיפור המלא
זמן תל אביב:
פרויקט ענק לפסח: פרשנות תל אביבית עדכנית לעשר המכות. וגם: גיא כותב על האשפוז של אורלי
זמן ירושלים:
אחרי משא ומתן זריז ולחיצת יד, הבעלים של "מחניודה" ו"יודל'ה" קנו את "מונא" המיתולוגית שבבית האמנים. בריאיון ראשון הם מדברים על התביעה שחטפו על החמשוקה, ומסבירים איך להפריד בין "מונא" ל"מחניודה" למרות הדי-אן-איי הזהה. מה שבטוח, ריקודים על השולחנות לא יהיו שם
זמן השרון:
חברי עמותת הנטוריסטים בשרון מתכוננים לפתיחת עונת הרחצה: "אם אתם רוצים לחוות חופש אמיתי בפסח - בואו אלינו"
זמן נתניה:
חן עזרא מתקרב לאלוהים ומתרחק מהקופסה: "אני אוהב את נתניה, אבל אני מבין שאין כסף להחזיק אותי"
זמן הדרום אשדוד:
האם תפתח את מרכזי הקניות בשבת? למה הארנונה באשדוד כל כך גבוהה? כיצד אפשר להחיות את סצנת חיי הלילה בעיר? וכמה שעות אתה ישן בלילה? לראשונה: תושבי אשדוד הם אלה שמראיינים את ראש העירייה יחיאל לסרי
זמן הדרום אשקלון:
למה אין פנסי תאורה צבעוניים בעיר? מתי יוקמו תאי שירותים במדרחוב העירוני? מדוע אתה לא פועל להחלפת הצליל המבהיל של האזעקות? ולטובת מי היית ב"האח הגדול"? לראשונה: תושבי אשקלון הם אלה שמראיינים את ראש העירייה בני וקנין
זמן הנגב:
שוער עירוני נתיבות בעונה שעברה היה עמי גניש, הידוע היום כ'נוגח'. הוא פגע בשחקן עלי חטיב בפניו, בסיום משחק בין קבוצותיהם.
כל בי (באר שבע):
ראיון חג עם הרב יהודה דרעי, הרב הראשי של באר שבע ואחיו של הפוליטיקאי החדש-ישן אריה דרעי. ה"ים" שדנילוביץ' מתכנן להקים בבירת הנגב מכעיס אותו.
זמן חדרה:
חשיפה: למה התנהלות הממונה מטעם משרד הדתות להבריא את המועצה הדתית בחדרה, הגיעה לבדיקה בלשכת השר, ואיך זה קשור להוצאות מנופחות, מסעדות יוקרה, טיפולי ספא וסידור עבודה לחברים?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם