"גופות נזרקות לפחי אשפה": עדות אישית מסוריה
בריאיון כואב ומזעזע מספר שייח' עבדאללה אל-תמימי, אחד מראשי האופוזיציה הסורית הלוחמת, על הזוועות שמתחוללות בחומס, ומפנה אצבע מאשימה כלפי עולם הערבי, ובעיקר כלפי הפלסטינים, על שתיקתם. עדות מצמררת מהתופת הסורית
מאז 1970 שולטת משפחת אסד בסוריה. חאפז אל-אסד הצליח להביא את העלאווים, שהם חלק מהאסלאם השיעי, לשלוט במדינה שהרוב המוחלט בה, 73 אחוז, הם בכלל סונים, שרואים בעלאווים כופרים.
השיעים מהווים רק 13 אחוז מאוכלוסיית סוריה, והעלאווים מהווים רק אחוז אחד ממנה. לאורך שנות שלטונה של משפחת אסד המיעוט הצליח לשלוט על הרוב הסוני, אך עשה זאת לא פעם באמצעות דיכוי ואלימות, כמו הטבח שאירע בעיר חאמה ב-1982 כשאסד האב דיכא ניסיון התקוממות בעיר. העיר הופגזה, ומניין התושבים שנטבחו הגיע ל-20 אלף. רבים טוענים כי אותם אירועים מהווים מודל לחיקוי עבור הבן בשאר בימים אלה.
רבים מהדרוזים בארץ, אלה שיושבים ברמת הגולן וגם אלה שמתגוררים באזור הכרמל, מסתכלים בדאגה רבה על מה שמתרחש מעבר לגבול.
אחד מאלה שנמצאים בקשר הדוק עמם הוא מנדי ספדי, ראש לשכתו של סגן השר איוב קרא. ספדי הוא דרוזי ממג'דל שמס שבגולן, רבים מבני משפחתו חיים בסוריה ואחיו לומד בדמשק, והוא קיבל החלטה לעזור למורדים ולוחמי האופוזיציה בסוריה. דרכו הצלחנו ליצור קשר עם אחד מראשי הצבא הסורי החופשי השייח' עבדאללה אל-תמימי, המשמש יועצו הבכיר של ריאד אל-אסעד, מי שעומד בראש צבא האופוזיציה
לפני 17 שנה אולץ השייח' אל-תמימי לעזוב את סוריה עם משפחתו ולחיות בגלות, לאחר שכאחד מראשי הסונים בעיר חומס הוא הטיף נגד הנשיא העלאווי חאפז אל-אסד וקרא להורדתו מהשלטון.
"בעקבות הפעילות שלי באו אליי אנשיו של אסד ואמרו לי שיש לי שתי ברירות: או שאני ומשפחתי יוצאים מסוריה ולא חוזרים אליה, או שהם לא אחראים למה שהולך לקרות לנו", מספר אל-תמימי, "באותו רגע לא הייתה לי ברירה.
קצין אמריקאי-יהודי שהשתייך לנאט"ו, שאני לא אשכח אותו בחיים, דאג להעלות אותי ואת משפחתי על המטוס ודאג שלא יאונה לנו כל רע עד שנצא את סוריה. אני חייב לו הרבה, ואני חושב עליו המון. ברגע שהוגלינו בכוח מסוריה נקרע לי הלב, אבל עם זאת ידעתי שלא אסד ולא אף שיעי ועלאווי ימנעו ממני לחזור למולדת שלי".
אל-תמימי עזב לאירופה ואחר כך מצא מקלט מדיני באוסטרליה, אבל המרחק מהמולדת לא מנע ממנו לשוב לאזור ולהיכנס פעמים רבות לסוריה, כפי שהוא מספר. "את צריכה להבין", הוא אומר בקול רועם, "אנחנו הסונים נלחמנו מאז ומתמיד בכל השיעים - באנשי חיזבאללה בלבנון ובסוריה ובאיראנים שנשלחו לסוריה.
"אני עצמי הייתי בין אלה שפגעו במטה של חיזבאללה בטריפולי שבלבנון ב-2008. אני גאה לומר שגרמנו להם ל-17 אבדות בנפש". למי שתוהה איך אל-תמימי הצליח לחזור לסוריה בכל השנים מאז שהוגלה, הוא צוחק ואומר: "באותה הדרך שהלבנונים מבריחים בה נשק מסוריה ללבנון וסמים מלבנון לסוריה. המבריחים מכירים בדיוק את הדרכים, ותמורת תשלום מתאים הם מבריחים אותך לסוריה".
באפריל 2011 שב אל-תמימי לעיר הולדתו חומס, מקום מגוריה של משפחתו המורחבת. הוא מספר על ימי התגבשותה של ההתקוממות העממית נגד בשאר אל-אסד. "כשהגעתי לחומס ישבתי עם אל-אסעד, מפקד הצבא הסורי החופשי. התחלנו לדבר על ההתקוממות בחומס", הוא מספר.
"האנשים חשבו אז שאם נפעל כמו האנשים בתוניסיה, המהפכה תצליח. אני חשבתי אחרת. מהיום הראשון תמכתי בעמדה שצריך לצאת מיד למאבק מזוין, לפעולה צבאית. ידעתי שהפגנות ומחאות המוניות יהפכו את האנשים שלנו לבשר תותחים, ידעתי שבשאר לא יישב ויסתכל איך הוא הופך להיות מובארק או בן עלי. האנשים בסוריה חשבו שתהיה הפיכה אזרחית, לא האמינו שזה יהפוך למלחמה של ממש.
"מהר מאוד התברר שצדקתי: באפריל האחרון, בזמן ששהיתי בחומס, התקיימה הפגנה המונית של סונים נגד אסד. באותו יום אסד שלח את חייליו, והם ירו והרגו יותר ממאה איש באותה הפגנה. עוד כמה מאות נפצעו מהירי של חייליו של אסד. זה היה מחזה נורא".
האיבה הגדולה בין הסונים לשיעים ולעלאווים היא איבה היסטורית. אלא שלפי שייח' אל-תמימי, האיבה הזאת היא לא רק עניין של דת והשתייכות אתנית, אלא גם נוגעת באופן ישיר למעמדה וגורלה של ישראל ולגורמים נוספים במזרח התיכון.
"שיהיה ברור: אנחנו לא רוצים עזרה צבאית מישראל. אנחנו רוצים שהישראלים ילחצו בוושינגטון על האנשים הנכונים כדי שארצות הברית תציל אותנו", הוא מסביר. "ישראל צריכה להבין שמה שקורה בסוריה הוא עניין אזורי. עובדה, רק לפני שבועיים תפסנו 11 קצינים איראנים שלחמו בשורות הצבא הסורי. בדרכים שונות העברנו הצעה לגורמים ישראלים לקבל לידיהם את אותם הקצינים.
"המנהיגות האיראנית רוצה להחיל את ההתנהלות הצבאית, הכלכלית והפוליטית שלה בכל האזור", הוא ממשיך ומסביר, "המשימה הראשית של האיראנים זה להביא את ה'מהדי'. ה'מהדי' הוא המשיח של השיעים. הם חושבים שאם הם ישלטו על מרכז העולם הערבי, ה'מהדי' יופיע במכה ומדינה ויוביל אותם לכבוש את כל העולם הערבי ולהפוך אותו לשיעי.
"כבר שנים הם שותלים את התאים שלהם בכל העולם הסוני, בסעודיה וכמובן גם בסוריה. לאיראנים לא איכפת ליצור מלחמה אזורית כוללת, לא איכפת להם לירות עליכם טילים, כל עוד זה יביא אותם לתוצאה הסופית שהם מייחלים לה – שליטה בכל העולם הערבי. אבל אנחנו הסונים נילחם בזה עד הסוף".
לפלסטינים ולערביי ישראל כדאי להקשיב לדברים הבאים של אל-תמימי. "רוב ערביי ישראל הם סונים", הוא אומר. "למנהיג הרוחני העליון באיראן עלי חמינאי לא אכפת מהם. מבחינתו הם אויבים, והוא בטח לא יבכה ולא יתאבל אם הוא ישגר טילים על ישראל והם יפגעו גם בהם. אז אני לא מבין איך רבים מהם בשטחים הכבושים שותקים, או משתפים פעולה עם המטורפים האלה באיראן. איך הם יכולים לשתוק כשהם רואים איך טובחים בנו, באחיהם הסונים?".
אל-תמימי לא נרגע וממשיך: "אחמד ג'יבריל וחאלד משעל יורים עלינו היום בנשק שנקנה בכסף שלנו, אזרחי סוריה. אין להם בושה לעשות את זה. ואת יודעת מה?", הוא ממשיך בקול רועם ובכעס, "כבר שנים אנחנו מסתכלים על תושבי רמת הגולן, כן, אלה שמדי פעם צועקים שהם רוצים לחזור לחיות תחת שלטון סוריה, ואנחנו מתים מקנאה בהם. הם חיים בשלטון דמוקרטי, שלטון שלא קם ויורה בך וטובח בילדים שלך בגלל שקמת והפגנת. הם מפגינים, צועקים נגד השלטון הישראלי וכלום לא קורה להם. אנחנו היינו רוצים לחיות במקומם, על מה יש להם לצעוק?".
רבות דובר על השתיקה הרועמת של העולם, ובעיקר של העולם הערבי, לנוכח הזוועות שמתחוללות בסוריה. גם קולה של הליגה הערבית, שקראה להפעיל לחץ צבאי על אסד, נשמע רק השבוע. עבור הסונים, ואל-תמימי ביניהם, הדבר לא מפתיע.
"מזה חודשים רבים אני מדבר בכל התחנות שנותנות לנו לדבר, הופעתי בתחנת אל-חורה (רשת טלוויזיה ערבית המשדרת מארצות הברית - א"ש) ובאחרות והתחננתי שיצילו אותנו. אבל לקטאר, זאת שמימנה את המהפכה של האחים המוסלמים במצרים, אין אינטרס לעזור לנו", מקונן אל-תמימי. "אנחנו לא כלום עבורם, ולכן הם הפקירו את הדם שלנו. הם אשמים יותר מכולם. איפה האחווה הערבית, איפה כל הכסף שלהם שזרם למהפכות שהשתלמו להם?".
אל-תמימי דואג להבריח את הגבול כל כמה שבועות לתוך סוריה. את המחזות הקשים, בעיקר בחומס, העיר שעזב מאונס, הוא לא ישכח כל ימי חייו. מניין קרובי משפחתו שנהרגו בהפגזות האחרונות עומד על ארבעה: דוד אחד ושלושה בני דודים. ולא, הם לא היו בין לוחמי האופוזיציה.
"הם היו אזרחים שישבו בבית בחומס ופשוט הפכו לבשר תותחים של השיעים והעלאווים הפחדנים", הוא אומר בצער מהול בזעם, "כן, הם פחדנים, כי אחרי שהם ראו מה קרה לטנקים שהם ניסו להכניס לחומס, הם הציבו טנקים מסביב לעיר, בחוץ, והתחילו להפגיז אותנו בלי רחמים. הם לא יורים על כוחות לוחמים, הם יורים על בתים, על אזרחים. לא רחוק היום שהם יירו עלינו טילים, אנחנו לא נחשבים בעיניהם".
מהיכן הלוחמים שלכם משיגים את הנשק?
"אנחנו קונים נשק מטורקיה, ובין העלאווים יש לא מעט אנשים שמוכרים לנו את נשקם. אנחנו גם מבריחים נשק מלבנון. יש גם סונים ששירתו בצבא ויודעים איפה מחסני נשק. אז הם נכנסו לשם ולקחו נשק של הצבא".
המראות בחומס ובשאר המחוזות הנלחמים בצבאו של אסד קשים ביותר. "אני חושב שבסוף כל הלחימה, מי יודע מתי זה יהיה, יימצאו קברי אחים ענקיים של סונים", אומר אל-תמימי. "אני יודע שמדברים על אלפי הרוגים עד כה, אבל זה אפילו לא קרוב למספר האמיתי. בואי ואספר לך משהו: מלבד האזרחים והלוחמים שנהרגים, אלה שנפצעים נלקחים למקומות מסוימים.
"אחרי כמה זמן אנחנו מוצאים את הגופות שלהם זרוקות ברחובות כשהן נטולות איברים כמו כבד, כליות ועוד. יש ממש כנופיות שמנצלות את המצב וסוחרות באיברים. אני בוכה כשאני חושב על זה. הגופות של האנשים והילדים האלה מושלכות לפחי אשפה. יש גופות ששוכבות ימים ברחובות ואנחנו לא יכולים להביא אותן לקבורה, כי אנשי אסד עומדים וצולפים בכל מי שמתקרב".
איך מצליחים לחיות בחומס תחת הפגזות כאלה?
"בקושי. לפני שבוע הצבא הסורי הרעיל בארות מים בדרום דמשק ובחומס. אנשים יוצאים החוצה וממסים שלג כדי שיהיה להם מה לשתות. אנשים כורתים עצים כדי שיהיה חימום. אין חשמל, יש מחסור באוכל, בגז לבישול ובעיקר בתרופות.
"אבל עם כל זה, אני יכול להבטיח לך דבר אחד: את הלוחמים הסונים יהיה קשה מאוד להביס. נמאס לנו מחצי מאה של שלטון שיעי, פשוט נמאס. אם תלכי לבתים של הסונים בחומס תראי שלרבים יש תמונות של המלך חוסיין מירדן ושל אחיו. עבורנו הם המנהיגים, לא משפחת אסד".
לאל-תמימי יש מסר חד וברור לישראל: "אנחנו רואים סימנים מצד הממשל הישראלי שהוא מתחיל להביע תמיכה בנו. שמענו דברים בעדנו משר החוץ שלכם ליברמן, ולפני יותר משבועיים העברתי מכתב לראש הממשלה מר נתניהו, ואני יודע שהוא קיבל אותו לידיו. שיהיה ברור לכולם ולישראל: אנחנו הסונים לא נשתוק על מה שהעלאווים והשיעים עשו לנו.
"אני חושב שיכול מאוד להיות שהסונים ירצו לנקום בשיעים. הסונים ימחקו את השיעים. הפחד הגדול שלי הוא שסוריה תהפוך להיות כמו רואנדה וסומליה, וישלטו בה כנופיות עדתיות שינקמו אחת באחרת. הסונים לא יישברו, אבל ישראל צריכה לדאוג מכך שסוריה תהפוך למקום כזה. כן, גם לישראל צריך להיות אינטרס שהשיעים והעלאווים לא ינצחו. אבל הם לא ישברו אותנו. אחרי מה שהם עשו לנו, כבר אי אפשר לשבור אותנו".
מנדי ספדי, ראש לשכתו של סגן השר איוב קרא, הוא האיש שנמצא בקשר יום-יומי כמעט עם האופוזיציה הלוחמת בסוריה. הוא מקיים גם קשר טלפוני רציף עם ראש הזרוע הצבאית של הצבא הסורי החופשי ריאד אל-אסעד.
"הם מבקשים מאיתנו סיוע הומניטרי", מספר ספדי, "יש ערים שלמות שמסתובבים בהן אנשים רעבים. אנחנו מנסים להעביר להם אספקה דרך ירדן. המשטר של אסד עושה שם ממש השמדה המונית. אנשים שם אומרים לי שכשישראל נלחמה בעזה היא לא הרגה אחוז אחד ממה שאסד הרג בסוריה, מה עוד שישראל נלחמת בארגון טרור. מבחינתם ישראל עדיפה על אסד מכל הבחינות.
"הם רואים בישראל כגוף שיכול להכריע במערכה הזאת, אם היא תבקש מארצות הברית ומאירופה לתמוך בלוחמי האופוזיציה. המפקדים שאני מדבר איתם אומרים לי שאסד ייפול בסוף, השאלה היא כמה דם יישפך כדי להפיל אותו. בשיחות עם קציני הצבא החופשי הם אומרים לי: 'לא הקמנו את הצבא החופשי כדי להילחם בישראל, אלא כדי להילחם באויבים שלנו: חיזבאללה, חמאס, איראן ואסד'. הם רוצים להפוך את סוריה לדמוקרטית".
סגן השר איוב קרא הוא זה שחוזר ומאיץ בראש הממשלה בנימין נתניהו להתערב ולקדם העברת סיוע בין-לאומי לסונים. הוא גם זה שהעביר לידיו את המכתב משייח' אל-תמימי. "מסרתי לו לפני שבועיים את המכתב, לפני ישיבת הממשלה", הוא מספר, "והוא קרא אותו. אמרתי לנתניהו שאנחנו חייבים להתערב. הוא שאל אותי למה אנחנו צריכים להיכנס לזה, ואני אמרתי לו שאי אפשר כבר לעצום עיניים. מדובר בלוחמים שנלחמים באויב משותף גם לנו, מדובר בדיני נפשות של ילדים ונשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם