"אין כניסה לנייטיב'ס": הכניסה לברים בב"ש מותרת לסטודנטים בלבד
איתי פורמן ורביב לוטם, סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, יוצאים למאבק נגד הפאבים בבאר שבע הפתוחים לסטודנטים בלבד. תחקיר כל-בי חושף את יחסם המשפיל של חלק מהסטודנטים הצפונים כלפי תושבי העיר המכונים, בין היתר, "נייטיבס"
אחרי שרוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, עלה לבמה מכופתר אך לא מחויט, והכריז "החלה עונת הקרחנות", הוא המשיך להקרין אנרגיות חיוביות גם מול המצלמה והמיקרופון של העירייה ואמר: "סוגרים רחוב, מסיבת רחוב. כולם נהנים, להקת היהודים, פאב שכונתי. אני חושב שזה מה שמאפיין ומייחד את העיר באר שבע: כולם ביחד, שמחים, צוהלים".
כשחלק מהסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון שומעים היום את הציטוט של דנילוביץ' הם מתקשים להבליע חיוך מר. מבחינתם, המציאות בשטח שונה בתכלית.
את מסיבת הרחוב, לה העניקו העירייה וחברת "כיוונים" חסות, ארגנה קבוצת איינשטיין, שמחזיקה שלושה פאבים: האיינשטיין וילה בר, שנמצא צמוד למרכז הספורט באוניברסיטה; המנגה, שנמצא במרכז המורים; והאירית, פאב חדש יחסית שנמצא במתחם "מרכז הנגב".
באתר האינטרנט שלה, מתוארת הקבוצה כמי ש"הוקמה על ידי שני חברים שרצו והאמינו בכל לבם כי יש לפעול ולשפר את סצנת הבילויים בקרב הקהל הסטודנטיאלי בבאר שבע". בפועל, מאחורי המילים היפות והאידיאולוגיה הכמעט-בן-גוריונית, עומדת קבוצה שמפעילה פאבים שסגורים למי שאינו סטודנט! בכניסה לכל אחד מהפאבים של הקבוצה תלוי שלט מאיר עיניים,
לא רחוק מהאיינשטיין, באזור מעונות הסטודנטים, פועלים עוד מספר מקומות בהם ניתן לראות שלטים דומים. בפועל, האכיפה במקומות אלו הרבה פחות מאסיבית ותושב העיר שאינו סטודנט עלול להסתנן אל הפאב. יש גם מקומות שלא מנסים להגביל כניסה, כמו "עשן הזמן", של המוזיקאי דוד פרץ.
שני דברים חייבים להיאמר בהקשר הזה: הראשון הוא, שאפשר להניח שהסלקציה של קבוצת האיינשטיין והרוזה לא באה סתם כך מתוך רצון להדיר לקוחות פוטנציאלים, מדובר ככל הנראה בדרישה של קהל הלקוחות. והשני הוא, שהדרישה הזו לא מקובלת על כל הסטודנטים של בן גוריון, אפילו לא כל הסטודנטים הלא באר שבעים.
קחו למשל את רביב לוטם, סטודנט בן 24 במחלקה לפוליטיקה וממשל בבן גוריון. לוטם הוא כנראה דוגמה אולטימטיבית למה שמייסדי האוניברסיטה ראו בחזונם. בחור צעיר ונאה, שמתגורר באזור פרדס חנה, מתנדב בפעילות חברתית בעיר באר שבע, אידיאליסט שלא מוכן לקבל את מדיניות הסלקציה. מבחינתו, מדובר בעניין שמצדיק יציאה למאבק.
המאבק של לוטם החל בהודעה שפרסם בפורום הסטודנטים של בן גוריון וטור שכתב לעיתון "הבאר". עד מהרה התברר לו שהוא התפרץ לדלת פתוחה, או שמא נכון יותר להגיד, סגורה לעוד אנשים שפתחו קבוצת פייסבוק שנקראת "כל אדם זכאי לבירה באשר הוא! אומרים די לאפליה בבאר שבע". קבוצה, שצוברת תאוצה עם הזמן ונכון לסוף השבוע האחרון מנתה כ-950 חברים.
יצאתי עם לוטם לערב שכל כולו דחייה. מגולח למשעי, נטול שרשראות, גורמטים ושאר אלמנטים מוזהבים, חמוש בקרחת מרהיבה ומשקפים עגולים, שמעניקים אפילו לכסיל באר-שבעי שכמותי מראה של אינטלקטואל צרפתי.
לוטם הציע שנבקר בפאב הדגל של הסלקציה, הלא הוא האיינשטיין, "אליו מכניסים רק סטודנטים מבן גוריון". יודע דבר מסביר, שזה נובע מהעובדה שחלק גדול מהסטודנטים במכללת סמי שמעון מגיעים מהאזור.
את פנינו קידם השומר, שאמר: "תעודה, בבקשה". "תעודת זהות? בבקשה", עשינו עצמנו לא יודעים על מה הוא שח וחילצנו מפרצופו הקפוא (אולי מקור) חיוך של רחמים.
"תעודת סטודנט", הוא דרש!
"אין לי. יש לי תעודת זהות, זה לא טוב?", ניסינו. קטעים איתנו.
השומר נתן בנו מבט עייף והצביע על השלט: "רק עם תעודת סטודנט".
"אבל למה"?, שאלנו.
"זאת המדיניות", השיב השומר. "הפאב בשטח של האוניברסיטה. זה ההוראות של האוניברסיטה", הוא נתן לנו טיעון מנצח.
"אבל לאוניברסיטה אני נכנס עם תעודת זהות ואם יש לי מנוי לבריכה אני נכנס למרכז הספורט גם בלי תעודה", הקשינו. "אני לא מתווכח איתך. אי אפשר בלי תעודה!", פסק האיש.
"תגיד, אתה באר-שבעי?", ניסיתי לפנות אל לבו הבאר-שבעי החם, ומשהשיב בחיוב שאלתי, "וזה לא מפריע לך שאני לא יכול להיכנס?". "לא מפריע לי. אני חושב שזה בסדר גמור", אמר מבלי להרהר פעמיים.
"למה בסדר? מה בסדר בזה"?. "שיהרסו את המקום כמו שהרסו מקומות אחרים? אתה יודע איזה יפה פה?", הוא שאל וכמו והרים לי ל'וולה': "איך אני אדע כמה יפה? אתה לא מכניס אותי הרי".
זה לא עבד. אין סיכוי. אריק איינשטיין האדום המושבע של הפועל תל אביב ישיר ברגש שירי בית"ר ירושלים צהובים, לפני שיכניסו אותי לפאב בעיר שלי!
לפני שנמשיך הלאה בסיור שלנו, חשבתי שיש טעם לבדוק האם הטענה המוזרה של השומר על "הוראות של האוניברסיטה להכניס רק סטודנטים" מחזיקה מים. על כן, פניתי לדובר האוניברסיטה אמיר רוזנבליט, שפעם כשהייתי נער בן 16, הייתי מחלק עיתון דבר עם הדברים שהיה כותב.
רוזנבליט, אני מכין כתבה בנושא הפאבים הסטודנטיאלים ונתקלתי בין השאר בטיעון, מוזר בעיניי, לפיו העובדה שמכניסים רק סטודנטים לפאב האיינשטיין מקורה בדרישה של האוניברסיטה. האם באמת ישנה דרישה שכזו מצד האוניברסיטה?
"הפאב האמור שוכן במרכז הספורט האוניברסיטאי ומהווה חלק ממתחם של פעילות סטודנטיאלית מובהקת".
אבל לאוניברסיטה אני כאזרח יכול להיכנס בהצגת תעודת זהות בלבד, נדמה לי שמדובר במקום עם פעילות סטודנטיאלית מובהקת יותר, שלא לדבר על מרכז הספורט, שאם אשלם על מנת לעשות מנוי לא תהיה שום בעיה. איך תסביר את זה? ובכל מקרה, אשמח באם תבהיר: האם איסור הכניסה מקורו בהוראה של האוניברסיטה או בהחלטה של בעלי המקום?
"אני מציע, דודו, שתיצמד לתגובה שלי"...
נמשיך בסיורנו. גם בכניסה למנגה מצאנו שלט בולט. לאחר שצילמנו אותו, השומר שבכניסה שלח אלינו את אחד מאחראי המקום שתהה למעשינו.
"מי אתה"?
דודו. נעים מאוד.
"אפשר לדעת מה צילמת"?
את השלט היפה שלכם, שהכניסה היא לסטודנטים.
"שאני אבין, אתה מעיתון או משהו"?
ייתכן. תגיד, לא מפריעה לך ההדרה הזו?
"את הדעה שלי אני שומר לעצמי. אבל, זו זכותם של הבעלים להכניס את מי שהם רוצים. אם אני אגיד לך שמדובר במועדון חברים"?
נו, תהיה רציני. מועדון של חברים שאתה לא מכיר ולא בורר בעצמך?
"זכותי".
הלאה משם המשכנו לאירית ש"במרכז הנגב", שם ייתכן שמישהו נרדם בשמירה והכניס אותי, כשלוטם הציג את תעודת הסטודנט שלו והבטיח לערוב לי. אולי הנה לכם רעיון לפרויקט פר"ח חדשני: אמץ תושב לבירה.
המשכנו לפאב הרוז'ה, שממוקם לא רחוק. גם שם נחסמנו בכניסה. המאבטח שעבד בעבר במקומות אחרים סיפר, שבמקומות האחרים יש שלטים, אך האכיפה לא הייתה קפדנית כמו פה. ניסינו לדבר על לבו, וזה הרגיש משפיל למדי. מבפנים נשמעו שאגות אוהדים שצופים במשחק כדורגל. רצינו להיכנס לראות ולא יכולנו. איזו באסה.
התגובה המעט מוזרה בעיניי של דובר האוניברסיטה לא הייתה המקרה היחיד בו ניסו אנשים למלא פיהם מים, או אולי זו דווקא בירה בכל האמור לנושא המעט טעון. כשהרמנו טלפון לאחד מבעלי הרוז'ה, הוא הסביר שהוא מעט עסוק עם המסעדה שלהם. הרושם שקיבלנו מקולו היה של אי נוחות. לבסוף, הוא הבטיח תשובה ביום ראשון. זה לא קרה. לא ויתרנו ויצרנו קשר מחדש, רק על מנת לשמוע בסופו של עניין, שהם מעדיפים לא להגיב.
וזה הרבה יותר ממה שהצלחנו לחלץ מאנשי האיינשטיין. מה לא ניסינו: הודעות באתר, בתא הקולי של הסלולארי, הודעה פרטית בפייסבוק של רן שקד, אחד מבעלי הקבוצה. אפס תגובה. אולי הם עסוקים מאוד ואולי כי לא נעים להסביר לבאר-שבעי שאינו סטודנט מדוע הוא לא רצוי אצלם במועדונים.
ולא שאי אפשר להבין את מי שמעדיף להתחבא ולא לדבר. מדובר בסיטואציה לא פשוטה, שכן זוהי החלטה שמונעת כניסה מרוב תושבי העיר. לך תסביר את זה ולך תתחבא מאחורי הטענה הנכונה כנראה שמדובר באקט חוקי.
לפני כשבוע וחצי נערכה ישיבה בין חלק מהפעילים במחאה נגד הפאבים החוסמים תושבים, לבין ראש העירייה ובעלי מקומות הבילוי. מי שהיה בישיבה מתאר פגישה בה נאמרו דברים לא קלים. רוביק דנילוביץ' מצדו, סיפר בפגישה שהעירייה התעקשה שבמסיבת הרחוב בנובמבר הכניסה תהיה פתוחה לכולם.
בעלי הפאבים טענו שלא מדובר בתופעה ייחודית לבאר שבע. ככל שחיפשנו באינטרנט וככל ששאלנו מכרים סטודנטים שלומדים בחיפה וירושלים, ובחתכי גיל מתאימים, התקשינו לאתר מקומות שסגורים באופן מלא למי שלא מחזיק תעודת סטודנט, שכן הם נדירים ביותר ובוודאי אינם מהווים תופעה כמו בבאר שבע.
הבעיה, אם שואלים את איתי פורמן, סטודנט בן 25 מבאר שבע, היא לטעמו בניכור הרבה יותר עמוק ובראייה שטחית וסטיגמטית של הבאר שבעים.
איתי, למה זה מפריע לך בעצם? אתה לומד בבן גוריון, יש לך תעודה. אתה יכול להיכנס.
"אני באר-שבעי שמוצא עצמי בסופי שבוע בסיטואציה לא נעימה, עם חברים שהם לא סטודנטים מכל מיני סיבות, אנשים באמת טובים שתרמו למדינה ולחברה, ואני נאלץ להכריע עם מי אני הולך. עם החברים הלא-סטודנטים או עם החברים מהלימודים? אני רוצה להזכיר שזו תופעה שלא הייתה קיימת עד לפני שנתיים-שלוש".
אבל אפשר לטעון שאי אפשר להכריח סטודנט לבלות עם באר שבעי?
"אני אגיד לכם, שתצביעו לי על עוד מקום אחד במדינה שיש כזו תופעה. אין כזה דבר בשום מקום בארץ. הבעיה לא הייתה קיימת לפני שנתיים-שלוש, כל הפאבים היו פתוחים לכולם.
"חוץ מזה, שאני לא אומר שיש לכם בעיה וזהו. אני חושב שאם יעתיקו את מודל הליינים שקיימים במועדונים, ובימים מסוימים יגידו שהם לסטודנטים, ימים אחרים לגילאים ואוכלוסיות אחרות, זה יאפשר לכולם לבלות בצורה טובה".
למה זה קורה לדעתך?
"אני חושב שהכל מתחיל ונגמר במיתוג. יש לבאר שבע מוניטין מסוים, ואני חושב שהוא לא מוצדק, והעניין עם הפאבים זה הקצה של הקשקש של השערה שמבצבצת מהראש. כל התפיסה של חלק גדול מהסטודנטים היא להסתגר, להתבדל, לסיים את התואר ולברוח כדי לספר כמה העיר נוראה.
"היו לי דיונים עם חברים מהלימודים. חלק מאוד מתנגדים למדיניות הזו וחלק מצדיקים אותה. במחלקה לפוליטיקה וממשל יש כמות לא קטנה שהחרימה מסיבה של המחלקה באיינשטיין בגלל המדיניות הזו".
ומה אומרים אלו שמסכימים עם המדיניות?
"שאם ייכנסו באר-שבעים למקום הרמה תרד. אחד מהם הסביר לי: 'אני מפחד להגיע למקום עם באר-שבעים כי אני פוחד שידקרו אותי'".
ומה אתה עונה?
"שהם שוכחים שיש בעיר אנשים כמותם. לא מזמן הייתי עם חברים שלי, שכל אחד מהם תרם למדינה. אחד היה בשייטת, אחד בשנת שירות. הם לא סטודנטים כרגע מכל מיני סיבות, איזו סיבה יש לא להכניס אותם? באחד מסופי השבוע האחרונים הייתי עם שני חברים, אחד קצין והשני סטודנט. היינו צריכים ממש להתאמץ כדי שיכניסו את הקצין לרוזה. אני לא מבין איזה מין דבר זה שלא מכניסים קצין?"
ליאת, סטודנטית באר-שבעית בשנה הראשונה שלה בבן גוריון, דווקא מבינה את הרצון של הסטודנטים לסגור את הכניסה לסטודנטים בלבד. "יש גם מקומות שאני לא ארצה לבלות בהם, אם יהיו שם אנשים אלימים. ובמקומות בהם יש אלכוהול, הסכנה יותר גדולה".
וכשהם חוזרים הביתה, הם מבלים בפאבים של סטודנטים?
"אני לא יודעת".
אז לא מדובר בהתנשאות?
"לזה אני דווקא לא מסכימה. יש התנשאות גדולה על באר שבע ועל הבאר-שבעים. אני לא אשכח איך בתחילת השנה פתחתי את העיתון של הסטודנטים, צ'ופצ'יק, וראיתי שמכנים בו באר-שבעים במילה 'נייטיבס' ('ילידים', באנגלית). חשבתי שאני משתגעת. בכלל, אני חוטפת ג'ננה כשאני שומעת אותם מדברים ביניהם ואומרים "נו את יודעת. באר-שבעים"...
האם מדובר בסטיגמות של הסטודנטים? אולי זה שוב תסביך נחיתות באר-שבעי או שמא אלו רגשי עליונות של הסטודנטים הצפונים על מה שהם מכנים לא פעם בפורומים שלהם "המקומיים"?
צלילה לתוך הפורומים של אתר אגודת הסטודנטים, קריאה של עיתון האגודה, צ'ופצ'יק, וצפייה בסרטים שמפיקה האגודה, משאירים מעט מאוד מקום לספקות. קחו למשל את צ'ופצ'יק, שראיין בגיליון מספר 50 שלו סטודנטים באר-שבעים, שנשאלו בין היתר, איך הם מרגישים לנוכח הכינוי 'נייטיבס'. כינוי, שמקורו בקולוניאליזם ובא לתאר את הבאר-שבעים כפרימיטיביים או אם תרצו, ערסים.
החיים בבירת הנגב, אם להסתמך על ההווי של הסטודנטים, מורכבים ממרדפים, ממפגשים עם נרקומנים, עם שודדים ובעיקר מגניבות של אופניים. כך מספר ניר פרץ, במניפסט המופתי 'באר שבע-לנד': "קוראים לי ניר, פרץ ניר, ואלו החוויות שהיו לי בתור סטודנט חדש בבאר שבע וחשבתי לחלוק אותן אתכם: הגעתי לכאן בספטמבר ברכבת, החתימו לי את הדרכון בכניסה ואמרו לי ברוך הבא לעיר...
"אתם יודעים מתי הכניסו אותי באמת לחבורה הבאר-שבעית? לפני שלושה שבועות גנבו לי את האופניים! כדי לצאת מהבאסה, הלכתי לפאב עם חבר והתבכיינתי על זה. הברמן ניגש אליי ומזג לי שוט של וויסקי. שאלתי אותו לכבוד מה זה, ואני מצטט את תשובתו: 'ברוך הבא לבאר שבע, רק אחרי שגנבו לך אופניים אתה יכול להגיד שחיית בבאר שבע'".
גם בפורום אגודת הסטודנטים המצב לא הרבה יותר טוב. בתגובה להודעה שכתב רותם בעניין הדרתם של הבאר-שבעים מהפאבים של קבוצת איינשטיין, השיב לו אחד מהם: "רביב היקר - תתעורר! אתה יודע באיזה עיר אתה גר?
"איפה לדעתך ממוקמת האוכלוסייה הבאר-שבעית ביחס לשאר הערים בארץ, בכל מה שנוגע לסבלנות, לנימוס, לחמימות מוח... אצל הבאר-שבעים יש על כל 5 אחד לא מגעיל ואצל הסטודנטים על כל 5 יש אחד מגעיל (כלומר יחס הפוך) וגם אז זה לא עם חשש לאלימות חמורה, או אווירת הפחדה".
אחרת הוסיפה: "הפאבלו ועשן הזמן הם מקומות שלא מושכים מקומיים. ולשאר המקומות, באמת ביקרתי ולא חזרתי, כי מגעיל שם. קרא לי סנובית, אבל יש מקומות שפתוחים למקומיים, ויש מקומות שלא. ככה אף אחד לא נשאר בלי מקום בילוי. הצורך הזה, תמיד להיות פוליטיקלי-קורקטיים, הנו מלוקק וצבוע".
בהודעה אחרת, בעניין פרויקט רגר, הסביר מישהו אחר: "בתים יקרים לא ימשכו לכאן אנשים. עדיין מדובר בשכונה ב', בשיכונים של באר שבע, ואף אדם נורמאלי לא ירצה שהילדים שלו יילכו לבית ספר עם הנייטיבס של ד' ו-ב'. ואל תגיד שבתי הספר טובים, כי מספיק סיבוב אחד בשכונות בשביל לראות את התוצרים של מערכת החינוך הבאר-שבעית".
רגע לפני ש"חמימות המוח" הבאר-שבעית שלנו תצא, ברחנו מהפורום של אגודת הסטודנטים כדי לנסות את הקליפים של אגודת הסטודנטים. מספרים, שהם קורעים מצחוק ומושקעים. יצירתיות מתפרצת של ממש. ובכן, מושקעים הם כן. קורעים מצחוק? תלוי את מי.
דמויות "המקומיים", לפחות אם נסתמך על הלהיטים, "חיפוש הדירה-הסרט" ו"אימפריית בן גוריון", מורכבות מבעלי בתים רמאים ועילגים, נרקומנים, סוחרי סמים, אנאלפביתים או לפחות כאלה שכותבים עם שגיאות כתיב מביכות. הילדים מאיימים ואלימים, הנרקומנים וסוחרי הסמים מציפים את הרחובות.
"הוא היה בחור צעיר מהמרכז שהיה לו הכל", מספר הקריין החצי-רדיופוני בפתיחת 'חיפוש הדירה-הסרט', "כשיום אחד החליט לעבור לבאר שבע. הוא רק לא ידע לאן הוא הגיע". אחרי בעלי בית תחמנים ועכברים שרצים בבתים, מגיע השיא: באר-שבעי אחד שרודף אחריו לאורך שדרות רגר, צועק 'תן שיחה אחת, יא זבל', וזורק עליו את הנעל שלו ומפיל אותו. ילדים בני 10 שמאיימים עליו ומצמידים אותו לקיר במטרה להכות אותו.
בקליפ אחר, "אימפריית בן גוריון" המצב אינו טוב יותר. שם אפשר למצוא את המקומיים כנרקומנים ושודדי אופניים ובחדרי המדרגות שלהם כתובות עם שגיאות כתיב. כנראה שעל זה נאמר, "לחובבי הז'אנר". רגע אחד של צחוק דווקא כן היה שם - "משלם את הארנונה על מזרקות מחורבנות", שרו אלו שמקבלים 50 אחוזי הנחה בארנונה.
אז נכון, לא היה פשוט לצלוח את היצירתיות הסטודנטיאלית ובכל זאת, אחריה מתחילה להתבהר הסיבה לשאלה, מאיפה הגיעה הדרישה לאפשר כניסה לפאבים רק לסטודנטים?
ניסינו לפנות לאנשי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה, לשאול אותם על הרוח שנושבת מהקליפים שלהם, לתהות אודות הביטוי 'נייטיבס' ולבדוק מה הם חושבים על התופעה. שהרי, רק בקיץ האחרון מי שהוביל מהלך של חיבור הסטודנטים לתושבים המקומיים במחאה החברתית היה איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים. רק שגם מהם לא זכינו לתשובה.
פנינו ליו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון אורי קידר, שהפנה אותנו לדובר האגודה דניאל איסלר, שלא ענה לשיחות, גם לא להודעות הטקסט. חבל, הייתה יכולה להתפתח שיחה מעניינת.
אגב מחאה, באופן אירוני משהו, בין היצירות הללו של אגודת הסטודנטים אפשר למצוא גם קליפ שמסכם את המחאה החברתית של הקיץ בבאר שבע.
מאהל המחאה, למי ששכח, הוקם ממש מול המנגה ולרגע או שניים, היה אפשר להתבלבל ולחשוב שהפרולטריון מהשכונות והאליטות מהאוניברסיטה התאחדו. רק שאז, בערבי הקיץ המופלאים, כשחשקה נפשם של המוחים בכוס בירה צוננת, התברר שאחדות-אחדות, אבל עד לבירה! למנגה רק הסטודנטים נכנסו.
צביקה כהן, עוזר ראש עיריית באר שבע, מה דעתו של רוביק דנילוביץ', הבאר-שבעי מבטן ומלידה, על כך שתושבים שאינם סטודנטים לא יכולים להיכנס לפאבים מסויימים?
"עיריית באר שבע מאמינה שלכל בן אדם יש את הזכות לקבל שירות, בכל תחום, לרבות מסעדות, בארים ומקומות בילוי אחרים. יתרה מכך, בכל האירועים ומופעי התרבות שנערכו בשיתוף פעולה בין עיריית באר שבע לאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון ועם יזמים ומפיקים אחרים, מותנה שיתוף הפעולה בפתיחתם לכלל תושבי העיר – דוגמת יום הסטודנט ומסיבות הרחוב לסטודנטים (רינגלבלום, מצדה, ווינגייט)".
זה לא מטריד אתכם שהתופעה הזו ייחודית לבאר שבע ואינה קיימת במקומות אחרים?
"בעקבות פניית צעירים בנושא לראש העיר ומבירור ראשוני שערכנו, מתברר כי תופעה של מקומות בילוי סטודנטיאלים מוכרת גם בירושלים, בחיפה ובערים נוספות, וכי אותם מקומות מדוברים אינם עוברים על החוק".
כשאתה אומר שבדקתם ויש כזו מדיניות בירושלים ובחיפה, האם יש בידך שמות של פאבים כאלו?
"הנושא איננו נחלת העיר באר שבע בלבד. מבדיקה אקראית שערכנו עולה, כי 'בר יהושוע' בירושלים נוקט גם הוא במדיניות זו של מקום בילוי בעל אופי סטודנטיאלי, המכניס אך ורק סטודנטים, ואף זכה בתביעה כנגדו על רקע זה בבית משפט.
"יחד עם זאת, ראש עיריית באר שבע זימן אליו ללשכתו ביום שלישי האחרון את אותם צעירים שהעלו את הנושא, יחד עם יו"ר אגודת הסטודנטים ונציגי מקומות בילוי, על מנת לשמוע מהם ולבחון אפשרויות לפתרון הנושא".
"הבנו שבפגישה אמר ראש העירייה, שהעירייה והוא התעקשו על כך שבמסיבת הרחוב שנערכה וביום הסטודנט האירועים יהיו פתוחים לכולם. האם זה שצריך היה להתעקש, אומר שהרצון של המארגנים
היה לקיים מסיבה סגורה?
"לנושא מסיבות הרחוב, העירייה מקפידה ושמה זאת כתנאי, ואגב זכתה לשיתוף פעולה מלא מצד אותם מקומות בילוי, כי המסיבות תהיינה פתוחות לכולם ללא הבחנה, פרט לגיל כניסה מעל 18 לנוכח מכירת אלכוהול באירועים אלה".
אנו תוהים, האם גם אם לא מדובר בעבירה על החוק, אין טעם לפגם בכך שהעירייה מקיימת אירוע בשיתוף מי שבעסקים שלו לא מאפשר כניסה של תושבי העיר שאינם סטודנטים?
"לא רק שהעירייה אינה יכולה למנוע שיתוף פעולה כזה, היא מחויבת לאפשר לכל עסק חוקי הפועל בהתאם לחוק, להגיש הצעתו בהתאם לפנייה שיצאה מהעירייה.
"העסק שיעמוד בכל התנאים שנקבעו וייתן את ההצעה האטרקטיבית ביותר, ייבחר. מוצע גם לזכור שמסיבות הרחוב שהתקיימו עד כה נחלו הצלחה כבירה, לא רק בקרב סטודנטים תושבי חוץ, אלא גם ובעיקר בקרב תושבי העיר, אם סטודנטים ואם לאו".
האם במהלך הפגישה נקט ראש העירייה עמדה ברורה בעניין הגבלת הכניסה לסטודנטים בלבד במועדונים השונים?
"במהלך הפגישה, שהתקיימה באווירה טובה וחיובית, הציגו כל הגורמים את טיעוניהם והתבקשו על ידי ראש העיר להעלות הצעות בשבועיים הקרובים, מתוך כוונה להבין את הנושא ולהגיע להסכמה, שתיתן פתרון לשביעות רצון כל הצדדים.
"היועץ המשפטי לעירייה, אשר השתתף בפגישה, ייעץ לראש העיר על מידת מעורבות העירייה בנושא ואת חוקיות הנושא - הגבלת הכניסה לסטודנטים בלבד - ובהתאם לכך ביקש ראש העיר מהנוכחים לחזור אליו עם הצעות ורעיונות, שטרם הועברו".
במידה ולא תהיה הסכמה, האם ראש העירייה יסייע ויצטרף למחאה נגד המדיניות הנוכחית, שכן גם אם אין מדובר בעניין לא חוקי הרי שהוא לבטח מפלה באר-שבעים שאינם סטודנטים?
"כפי שכבר צוין, ראש העיר מצפה מכל מקומות הבילוי להעניק שירות שוויוני כלפי כל תושבי העיר, ללא שום הבחנות. יצוין, כי לצד אותם מקומות בודדים, בעיר באר שבע עשרות מקומות בילוי נוספים: בארים, פאבים ומסעדות הפתוחים לכולם ולא מגבילים כניסה, בהם מבלים אלפים מתושבי העיר ומהארץ בכלל. העיר באר שבע מספקת הזדמנויות בילוי רבות ומגוונות, ואנו קוראים לתושבי העיר, סטודנטים ולא סטודנטים, ללא שום הבדלי דת, מין, וגזע לצאת ולבלות בהם".
האם יצא לראש העירייה לבלות באחד מאותם מקומות ?
"כראש עיר, הוא מבקר ברוב מקומות הבילוי בעיר, במסגרת סיוריו וביקוריו להכרת תושבי העיר, צרכיהם ואורח חייהם. עם זאת, ראש העירייה מכיר במגבלות כוחו ובאפשרויות החוקיות העומדות בפניו לאכוף מדיניותו ו/או עמדתו. בסופו של דבר, מדובר בעסק פרטי המתנהל על פי חוק ובהתאם לחוק הקובע באופן מפורש וחד משמעי, כי אין מדובר באפליה אסורה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם