תברח יאיר, לפני שיהיה מאוחר
לא התקבלתי לבצלאל ולקורס כתבים בקול ישראל כי בקושי השלמתי תשע שנות לימוד. אצל אחרים, מתברר, זה לא מהווה בעיה
בתקופה זו של השנה מתחיל "פסטיבל השפעת". אל בתי החולים זורמים בקצב אלפי חולים הנזקקים לטיפול. למרות הדיבורים וההבטחות, לא הוקמו בפריפריה בתי חולים חדשים, לא נוספו בבתי החולים מיטות, לא התווספו תקנים באופן משמעותי לאחיות ולרופאים.
התעודה שלא הייתה
התוצאה המידית - קטסטרופת אשפוז בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות, אחיות ורופאים מתמוטטים, חולים נאלצים להמתין שעות לטיפול ראשוני וזעם של החולים ובני משפחותיהם מוביל לאלימות מילולית ולעתים פיזית נגד עובדי בית החולים.
ביום ראשון השבוע הגיעה התפוסה במיון בבית החולים סורוקה בבאר שבע ל-220 אחוז. אחת העובדות התמוטטה ונזקקה בעצמה למיטת אשפוז, שלא הייתה בנמצא. מנהל המחלקה לרפואה דחופה, ד"ר כרמי ברטל, אמר: "בכל יום אנחנו מופתעים מחדש מהעומס ומגיעים לשיאים חדשים. אם לפני כמה שבועות אמרתי שזה היה היום הכי גרוע בשנים האחרונות, היום שברנו את השיא. אני בעומס של 220 אחוז, עם 75 חולים בחדר מיון על 33 מיטות, מתוכם 30 חולים שמחכים לאשפוז במחלקות הפנימיות שנסגרו.
"חולים מצטברים בחדר מיון, אבל אין לך יכולת לבדוק אותם. התוצאה היא שיש רק כניסה, אבל אי אפשר לצאת. אנחנו מוסיפים מיטות בפרוזדורים והולכים למקומות אפלים בחדר מיון רק כדי למצוא מיטות. אמבולנסים חיכו שעה ויותר בשביל להוריד חולים. החולים כועסים ובצדק. גם אנחנו כועסים, זה תסכול כפול".
פרופ' אהוד גרוסמן, מנהל פנימית ד' בבית החולים תל השומר, קולט חולים מעל ומעבר לקיבולת המחלקה, מעבר ליכולת לתת טיפול נאות כפי שהיה רוצה לחולים המגיעים אליו. "מה יקרה כשיחל גל חולי השפעת להגיע?" הוא שואל, ורומז שתהיה קטסטרופה. השבוע נטשו האחיות את המחלקה במחאה על העומס שאינו מאפשר להן לעבוד, ולחולים - לקבל טיפול נאות.
מנהל מחלקת המיון במרכז הרפואי בני ציון בחיפה, ד"ר מיכאל קפקא, כמו עמיתיו בדרום ובמרכז, מספר לי על עומס בלתי נסבל ומחסור במיטות ובעובדים. אני מנסה לשאול אותו בהומור אם אפשר להגדיר את המצב כמצב קפקאי, אבל אין לו לא זמן ורצון לצחוק. בזמן שאני משוחח איתו המיון מפוצץ מחולים והלחץ בלתי נסבל. בכל בתי החולים ברחבי הארץ חוששים מגל השפעת הגדול הצפוי בכל רגע. עם כל רופא שדיברתי נשמעה המילה "קטסטרופה".
נתניהו עסוק
הסובלים העיקריים הם תושבי הדרום והצפון, שם המחסור בבתי חולים ובמיטות הפך בלתי נסבל, והציפיות להגדלה משמעותית בחדרי המיון, במחלקות הפנימיות ובתקני העובדים כנראה לא יתממשו בעתיד הקרוב. למרות האזהרות והזעקה הנשמעות מכיוון בכירי הרופאים והמנהלים בבתי החולים - קולו של שר הבריאות בנימין נתניהו לא נשמע.
נתניהו עסוק בפריימריז, נתניהו עסוק בפרשת נתן אשל ועובדת לשכתו ר', נתניהו עסוק בלפתור ביצירתיות את בעיית הדיור בשל העימות המתגבר בין ש"ס לישראל ביתנו, נתניהו בלחץ בשל האיום האיראני והעימותים בין ראשי מערכת הביטחון על הדרך להפחתת הסכנה מאחמדינג'אד המתגרען, נתניהו לחוץ בגלל הבלגן עם המאחזים הלא חוקיים, ובאמת אין לו זמן להתעסק במסגרת תפקידו כשר הבריאות בזוטות כמו כמה אלפי חולים, חלקם הגדול קשישים, הזרוקים מושפלים בכניסות לחדרי המיון, במסדרונות ובחדרי אוכל במחלקות הפנימיות, זועקים "אחות", "רופא" ואין מושיע, מתבוססים בשתנם וצואתם ואין מנקה, אין מחליף חיתולים, אין מי שירחץ אותם, אין מי שיבדוק לחץ דם ודופק.
שר הבריאות בנימין נתניהו ובני משפחתו אינם מודאגים
בכל הקשור לבריאותם. כשחס וחלילה הם נזקקים לטיפול צוות רופאים מגיע בבהילות לטפל בהם. כשהם נזקקים לטיפול בבית חולים יפנו להם חדרים ויציבו שמירה בפתח חדרם מחשש שיוטרדו, ומיטב הרופאים יעמדו לרשותם כדי להעניק להם את כל הנדרש לבריאותם.
אותם דברים אמורים לגבי שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ. לפני כמה חודשים, כאשר כבוד השר התייבש קצת והובהל לבית החולים הדסה עין כרם, יש להניח שהוא זכה לטיפול מכובד. שומרי ראש ניצבו במסדרון, ורופאים ואחיות ריחפו על קצות אצבעות, כדי שלא תופרע מנוחתו.
מנהלי בתי החולים והרופאים עדיין לא הבינו שהגיע הזמן להתייחס לנושאי התפקידים הבכירים, מנהלי המדינה, כאל אחד האדם. רק כאשר נתניהו, שטייניץ, ברק, הרב עובדיה והרב אלישיב יאושפזו במסדרון וימתינו לתורם כמו כל חולה אחר, ולאחר מכן יאושפזו במסדרון עד שיתפנה עבורם חדר (עם עוד שישה חולים), רק אז אולי הם יתחילו להבין את מצוקת האשפוז ואולי יתחילו להתייחס בכובד ראש למערכת הקורסת, להוסיף תקנים ולהקל על האזרחים הנמצאים בהגדרה "עמך ישראל", שגם ככה חייהם אינם מי יודע מה משובחים.
לקנא ביאיר
אני מקנא ביאיר לפיד. לא לכל בן אדם יש אומץ להפסיק לשתות ויסקי משובח ולעשן סיגרים, לעבור ממכונית פאר לסתם מכונית, לעזוב את המשרה הנחשקת כמגיש יומן החדשות של המדינה, וכל זאת כדי ללכת לפוליטיקה המלוכלכת, להיחשף לחציהם של אנשי תקשורת קנאים, שקודם התחנפו אליך ועכשיו יחפשו לקרוע לך את הצורה על כל חשד קטן שעשית מעשה לא ראוי.
יאיר לפיד צילום: רענן כהן
אני מקנא ביאיר לפיד. איזה כיף זה לקום בבוקר, לצאת קצת מנומנם לתיבת הדואר בחצר כדי לקחת את העיתונים ולחטוף 100 פלאשים של קרציות הפפרצי. איזה כיף זה שמכניסים אותך לסקרים, והתוצאות מראות שאתה תותח-על ומנבאים לך כ-20 מנדטים, למרות שאף אחד לא יודע מה אתה חושב על פינוי השטחים הכבושים, על העלאת שכר המינימום, על הצורך בבנייה דחופה לדיור הציבורי.
מתברר שהם אוהבים אותך, אנשי העדר, כי אתה יפה, חכם, חזק, עשיר, כותב ב"ידיעות אחרונות", כתבת ספרים, שירים, שיחקת בסרטים, ואתה יודע לצטט המון סופרים ומשוררים, ויש לך חיוך צנוע כמו להוא שדומה לך ב"ארץ נהדרת". וזה מעורר קנאה, יאיר.
הכי אני מקנא בך שקיבלו אותך לאוניברסיטת בר-אילן ללימודי דוקטורט ואולי לפרופסורה, למרות שאין לך תואר ראשון.
זה הרג אותי, יאיר. נזכרתי שכשהייתי צעיר עם חלומות באתי להירשם ללימודי אמנות בבצלאל וזרקו אותי מכל המדרגות כי לא הייתה לי תעודת בגרות. נזכרתי שרציתי להתקבל לקורס כתבים ב"קול ישראל" והעיפו אותי בבושת פנים כשראו שיש לי בקושי תשע שנות לימוד.
המצחיק הוא שלימים עשיתי שתי תערוכות ציור שזכו לביקורות לא רעות, אני מאייר לכתבות שלי במדור ואני מקבל תגובות מצוינות מציירים מכובדים המבינים עניין.
בענייני רדיו עשיתי תקופה לא רעה בגלי צה"ל (בלי קורס כתבים), ואפילו הייתי מנחה אורח כמה שנים עם דליה יאירי בתכנית הדגל של הרדיו הממלכתי, למרות שלא היו לי תעודות ולא עברתי קורס.
שנים אני חולם לעשות דוקטורט במדעי החיים, אבל אין לי בגרות ובטח לא תואר ראשון ושני כנדרש כדי להשיג דוקטורט, והנה אתה הצלחת לעקוף את כל המוסכמות והתקנות של המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה), וקיבלו אותך לבר-אילן.
הרסת אותי, יאיר, אבל אני לא נשבר. החלטתי לנצח אותך. צלצלתי לחבר שלי, המכונה פרופסור גלדיולה, מומחה בינלאומי לזיוף מסמכים. בתוך עשר דקות הוא הנפיק לי חמש תעודות של פרופסור חתומות מחמש האוניברסיטאות הגדולות בעולם. התגלגלתי מצחוק כשראיתי אותן. כמה קל להיות פרופסור - רק צריך את הקשרים הנכונים. כדי שלא יאשימו אותי בזיוף, ביקשתי ממנו שינפיק לי תעודה שתיראה כבדיחה ולא תהיה ממש כמו התעודות האמיתיות.
אני כבר לא מקנא בך יאיר. אני פרופסור שממשיך לשתות ויסקי רגיל אך משובח, מעשן סיגריות רגילות, נוסע במוניות (מכרתי את הטרנטה שהייתה לי), שום פפרצי לא מחכה לי בחצר בבוקר, אמשיך לשבת עם ששת חבריי במסעדת הבית הצנועה שלנו "ברבוניה", והכי הכי חשוב - לא אצטרך להיות חלק מהביצה הפוליטית המצחינה (למרות ההצעות שהגיעו אליי לאורך השנים).
לסיום יאיר, בתור פרופסור, אני מציע לך מכל הלב - תברח לפני שיהיה מאוחר. אני מכיר אותך הרבה שנים, אתה בחור טוב לב וישר, אתה לא מתאים לפוליטיקה. פוליטיקה זה לאנשים כמו אולמרט, חיים רמון, אריה דרעי או נתניהו. ברח יאיר, לפני שיהיה מאוחר.
natanza@netvision.net.il
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם