האיש שעשה את זה בהוליווד מחפש את הכוכב הבא בחולון
אהרון איפלה, שחקן ישראלי שעושה את זה בהוליווד כבר 40 שנה, ולא בתפקידי גופה, השתקע בראשון לציון ומדריך שחקנים צעירים בתיאטרון חולון

המהום קלוש של המזגן המרכזי באולם הופעות 2 בתיאטרון חולון היווה רקע נעים להתפוגגות המחשבות המעסיקות את מוחי במהלך יום העבודה. תינוקת המעורסלת בנוחות על חזה של אישה צעירה הישובה מספר שורות מאחורי השמיעה ניגוני עונג, מגפיו של אהרון איפלה, מורנו ורבנו לשעתיים הקרובות, חרקו בעדינות על הפרקט השחור המהדר את במת האולם ובכך הסגירו את פסיעותיו האיטיות לאורכה.
חידוד קיצוני של חוש השמיעה התכתב עם צפירתו העמומה של נהג נמהר, מרחק כמה קירות אקוסטיים משם. איפלה שם קץ לתרגיל עת פקד עלינו: "אוקיי, פתחו עיניים. שלום, ברוכים הבאים לסדנת האמן לתיאטרון".
אני מביטה סביבי – כחמישים אנשים פקדו את האולם באחר צהריים זה של יום שני, מרביתם סטודנטים בסטודיו לאמנויות הבמה בתיאטרון חולון, מי בשנתו הראשונה ומי כבר ותיק בשנתו השלישית והאחרונה. הם נרגשים, מתלחששים, בוחנים את איפלה המתגלה מולם על הבמה ובעיקר מקווים.
אהרון איפלה הוא מאנשינו בהוליווד, כפי שנהוג לכנות את קומץ השחקנים הישראלים שהגשימו את החלום ושיחקו אותה במולדתו של הדוד סם. איפלה שומר על חזותו המצודדת גם בגיל 70. הוא לבוש שחורים, עוטה לגופו מעיל ארוך, צעיף עוטף את צווארו וכובע בוקרים חום חובק את פדחתו וקשה להתעלם מהסקס אפיל המאפיין את השחקן שעשה חיל בעשרות סרטים וסדרות באירופה וארה"ב.
היום הוא תושב חוזר, מתגורר בראשון לציון, המעוניין לעזור לשחקנים ישראלים בתחילת דרכם בקידום הקריירה שלהם בארץ ובעולם ומתעתד להעביר עוד סדנאות רבות כגון זו שאנו חווים כעת, בעיקר בפריפריה.
◄ בואו להיות חברים של זמן חולון גם בפייסבוק
חבילת קלפים הנשלפת מכיסו זורקת אותנו מיד לתרגיל הבא, במהלכו מתבקשים מתנדבים להגיע אל הבמה ולהציג קלף שבחרו אותו. הקהל מצדו מתבקש לנחש. הגדיל לעשות סטודנט בשם איתן, שהתהלך על הבמה כפליט מוחצן במיוחד ממצעד הגאווה, ועד שקריאות הקהל "מלכה, מלכה" לא הומרו במקבילה האנגלית "queen", לא פסק איתן מענטוזיו.
קולות הצחוק כמעט והביאו אף אותי לעלות לשם, למקום המאיים הזה עליו הופעתי רבות כילדה בתחום האמנות בו עסקתי – נגינה, אך נוכח מרצם הרב של הסטודנטים ויתרתי. בכל זאת – כישורי המשחק שלי הם בגדר נעלם ומוטב לנוכחים שאמנע מהם את החוויה המפוקפקת לצפות בי מתפתלת על הבמה בעודי מנסה להידמות לספרה שתיים.
בשאריות מבטא ספק אמריקאי ספק בריטי מגולל איפלה בפנינו את תחילת דרכו כשחקן, המאופיינת בעיקר בתעוזה, כוח רצון והתמדה: "אני יליד מרוקו וכשעלינו ארצה, גדלתי במעברת מחנה ישראל שהייתה ליד
"למדתי קצת בלונדון ועבדתי, ובאחד הימים הלכנו כל החבר'ה לראות ביחד את הסרט של מרלון ברנדו 'חופי הכרך'. אחרי הסרט כל אחד התלהב ממרלון ברנדו ולא הבנתי ממה ההתלהבות, והתחלתי לחקות אותו. קיבלתי מהחברים פידבקים ממש טובים וישנתי על זה בלילה וחשבתי שאם הוא יכול לעשות את זה, גם אני יכול".
איפלה הנחוש בירר מיד היכן מרלון ברנדו רכש את השכלתו כשחקן וגילה שהוא למד בסטודיו למשחק בניו יורק. "רציתי לנסוע לשם, בקושי דיברתי אנגלית, ידעתי רק להתחיל עם תיירות. ניסיתי לעבוד על אונייה באנגליה על מנת להגיע לניו יורק ולא רצו לקחת אותי כי לא הייתי חבר באיגוד. מישהו אמר לי – 'למה אתה נוסע לניו יורק? אתה בלונדון, זו ארצו של שייקספיר'. אגב, לא ידעתי מי זה אז".
איפלה השתכנע ונבחן לשלושת המוסדות הגבוהים למשחק בלונדון. האודישן דרש ממנו להתגבר על האנגלית העילגת שבפיו ולחרוק שיניים כל הדרך אל קצו של מונולוג מתוך מחזה של שייקספיר לבחירתו. מורה למשחק ששודכה לו על ידי חבר החליטה עבורו כי ידקלם מונולוג של רועה צאן מבוגר שמוצא תינוק בשדה.
איפלה התקבל לצד 25 סטודנטים נוספים מתוך 1,200 נבחנים. המחסור בשילינגים לא מנע ממנו לשכנע את מנהל האקדמיה לתת לו שבוע אורכה טרם יוענק מקומו למועמד הבא בתור, ואכן גויסה עבורו מלגה לשלוש שנות לימודיו.
תפקיד רועה הצאן שהכניס את איפלה לאקדמיה למשחק אפשר לו את תפקידו הטלוויזיוני הגדול הראשון, וסלל את המשך דרכו של שחקן האופי הישראלי היישר אל התהילה. איפלה החל להופיע דרך קבע בסדרות טלוויזיה בריטיות ובאחד משיאי הקריירה הופיע בדרמה הבריטית "The Shooting party".
בהמשך דרכו עבר איפלה לחיות בהוליווד, שם חלק את אבק הכוכבים עם כמה מהשמות הגדולים: ברט לנקסטר, דסטין הופמן, וורן ביטי וברנדון פרייזר. איפלה לא הדיר רגליו גם מהקולנוע הישראלי והופיע בסרט "גשר צר מאוד" בבימויו של ניסים דיין.
במהלך השעתיים בהן מפליא איפלה בסיפור חייו, מרצדות על המסך תמונות וקטעי סצנות מסרטים וסדרות בהן השתתף. מידי פעם ניתן לשמוע המהום או לאתר הנהון של הכרה מצד אחד הישובים בקהל. הם מציפים בשאלות – מאיפה התעוזה לנסוע ללונדון בלי שפה ובלי כסף? מה ההורים אמרו כשאמרת שרצית להיות שחקן? מה עם פחד הבמה? זה עובר?
איפלה שמח לחלוק מניסיון חייו המפואר ומחדד לצעירים פעורי העיניים: "מעולם לא אמרתי להורים שאני רוצה להיות שחקן, זה פשוט קרה. ופחד הבמה - לא, זה לא עובר לעולם. ביום שהריגוש הזה, האדרנלין שזורם בגוף, שאני חי בשבילו, יעבור - זה סימן עבורי שכבר לא שווה לי לעסוק במשחק ואני אחפש לי ג'וב אחר".
