ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

"העיר כולה באבל": ביפו מזועזעים מהרצח של גבי קדיס

זעזוע, כאב ותחושת חוסר ביטחון בעקבות הירצחו של יו"ר האגודה האורתודוכסית ביפו גבי קדיס. פעילים בשכונה כבר מגבשים דרכי פעולה: "נחצו פה יותר מדיי קווים אדומים"

מאות מתושבי יפו בני כל הדתות הגיעו השבוע לביקור ניחומים בביתו של יו"ר האגודה האורתודוכסית לענייני צדקה ביפו גבי קדיס,  שנרצח ביום שישי שעבר בסוף תהלוכת חג המולד המסורתית בעיר.

המשטרה עצרה לאחר הרצח מספר חשודים בני משפחה אחת, שאחד מהם זוכה לפני כשנה מתקיפה קודמת נגד קדיס. ביום שלישי הוצא צו איסור פרסום על פרטי הרצח והחשודים, שבינתיים מכחישים את מעורבותם ברצח.

קרובי משפחתו, חבריו ופעילים בולטים בקהילה הערבית ביפו הביעו השבוע זעזוע עמוק מרציחתו לאור יום באירוע ציבורי-דתי של קדיס, איש ציבור בולט ביפו זה למעלה מ-20 שנה.

"נחצו פה הרבה קווים אדומים, הרבה יותר מדי", אומר חבר המועצה סמי אבו שחאדה (יאפא). "זה לא רצח בין משפחות פשע או משהו כזה וזה מטורף לגמרי". בעקבות הרצח דיבר אבו שחאדה ביום שני בכינוס של ועדת הפנים של הכנסת על אלימות במגזר הערבי וטען כי יש תחושה של חוסר ביטחון בשל הפקרות מצד המשטרה.

בשלישי בערב התכנסו במועדון האורתודוכסי עשרות פעילים פוליטיים יפואים מכל התנועות והזרמים, נוצרים ומוסלמים כאחד, לדיון על דרכים להתמודד עם הרצח. מלבד דברים שנאמרו בכנס על קדיס, הוחלט גם על מספר צעדים מעשיים: פנייה למשטרה בדרישה למעורבות גדולה יותר בעיר; קיום צעדת נרות ביום שישי (מחר) אחר הצהריים מרחוב לואי פסטר ועד למקום הרצח; הקדשת הדרשות במסגדים ובכנסיות במהלך סוף השבוע לקדיס ולנושא הפשיעה ביפו; והקדשת שעת לימודים אחת בבתי הספר לדיון בנושא. כמו כן, הפעילים דנו בפעולות עתידיות נוספות שיתקיימו בהמשך.

קדיס, בן 51 במותו, נולד וגדל ביפו כבן הצעיר מבין חמישה, בבית שהיה בבעלות משפחתו זמן רב לפני קום המדינה – כיום ברחוב רבי נחמן מברסלב. אביו, אניס, היה מראשוני היפואים שהשתלבו בקצונת המשטרה בעיר והיה במקביל, במשך תקופה מסוימת, יו"ר האגודה האורתודוכסית.

כילד התחנך בבתי ספר ביפו ולמד בתיכון עירוני ז'. לאחר מכן למד ראיית חשבון ופתח משרד מצליח ברחוב החשמל. בשנת 2000 שכנע אותו אחד מלקוחותיו ללמוד גם משפטים וכעבור ארבע שנים כבר החזיק בתואר עם התמחות בדיני חברות, ששימש אותו להרחבת הפעילות של משרדו.

לפני שנרצח התחיל קדיס לימודים לתואר שני במשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. קדיס הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, שהמבוגרים שבהם הלכו בדרכו ונמצאים בשלבים שונים של לימודי משפטים.

במקביל לעבודתו ולימודיו, בשנת 1990 נכנס קדיס לפעילות התנדבותית במסגרת האגודה האורתודוכסית ובשנים האחרונות פעל כיו"ר האגודה – תפקיד אליו נבחר פעמיים. במסגרת תפקידו

ניצח על פעילויות הקהילה, בדגש על פעילות עם הנוער במסגרת שבט הצופים.

חברת הכנסת לשעבר נדיה חילו (עבודה), בת דודה של קדיס, הייתה גם חברתו הקרובה והעבירה את השבוע באבל בחיק המשפחה. "בלי להשוות, אני חייבת לומר שהיום הזה החזיר אותי לאירוע המוני אחר שהייתי בו, אירוע אחר שבו איש ציבור בישראל נרצח בזמן שהוא ממלא את תפקידו בסוף אירוע פומבי", אומרת חילו.

"הלכתי ליד גבי לכל אורך תהלוכת החג וראיתי את השמחה שלו, שתמיד נבעה לא רק מטובתו שלו אלא גם מההצלחה לשמח אחרים. כשהתהלוכה הסתיימה עזבתי לקראת ארוחת החג ואחרי שלוש דקות קיבלתי את הבשורה הנוראה ורצתי לבית החולים. יפו כולה באבל ואנחנו מחכים שהמשטרה תמצה את החקירה ותמצא את היד הפושעת שלקחה את חייו של האיש היקר הזה".

במסגרת תפקידו ניהל קדיס את מאבק הקהילה מול הפטריארכיה האורתודוכסית בירושלים – מאבק שנחל הצלחה חלקית בשנה שעברה, כשהפטריארכיה הסכימה במסגרת הליך גישור להכיר בזכויות הקהילה היפואית על הכנסייה ברחוב לואי פסטר.

היה זה במסגרת תפקידו כנציג הקהילה שקדיס פעל כדי לפנות את המשפחה, שבניה נעצרו בחשד לרציחתו, מנכס בבעלות האגודה. "נעשה לגבי עוול כבד השבוע, כשדיברו על איזה 'סכסוך נדל"ן' שלו מול המשפחה, אבל זה פשוט לא נכון", מבהיר חברו ומזכיר האגודה פיטר חבש.

"כל דבר שגבי עשה היה תמיד בשם האגודה ובהתאם להחלטות ההנהלה. עם המשפחה הזו הייתה מחלוקת על שאלת הזכויות שלהם בנכס של האגודה וזה הכול. אף אחד לא חשב שיוכל לקרות מה שקרה. מעולם לא הגענו לרמות כאלה של אלימות אלא מקסימום חיתוך צמיג איפשהו או איום מילולי. כולם בהלם מהגבולות שנפרצו כאן עכשיו".

"יש מעט מאוד אנשים, ערבים או יהודים, שהם בעלי מקצועות חופשיים, מצליחים ואמידים, שנותנים כל כך הרבה מזמנם בהתנדבות מסורה לקהילה כמו גבי", אומר אבו שחאדה. "בשנים האחרונות הוא השקיע את כל מרצו באחדות יפואית וגם אם קשה להבין את זה מבחוץ – הפיוס בין המחנות בקהילה האורתודוכסית ושיתופי הפעולה של מוסלמים ונוצרים חייבים לו הרבה מאוד.

"בסוף רמדאן האחרון קיימנו סעודת חג בכנסייה וממש לפני שבוע הוא הגיע ודיבר בגנות הגזענות במסגד שלקחו לו את הרמקולים. אלה אקטים של סולידריות שאינם מובנים מאליהם בכלל".

"אנחנו אמנם מזועזעים ומלאים בצער על מה שאבד לנו אבל אני מרגיש שלמרות הכול, בקהילה אין פחד אלא להיפך", מסכם חבש. "דווקא עכשיו אנשים מתעוררים, אנשים שלא היו פעילים בקהילה שנים מתקשרים ומציעים עזרה בכל דבר אפשרי. אנשים רוצים לעזור לארגן אירועים, לתת מידע למשטרה, כל דבר שאפשר. מבחינתי זה סימן לתקווה ולכוח שלנו כקהילה. קרה פה דבר נורא אבל יחד אני מאמין שנוכל להתגבר עליו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...