כאן הכול התחיל: הטרגדיה של "בית העולים" ביפו
הטבח ב"בית העולים" ברחוב יפת ביפו מסמל יותר מכל את פרוץ הסכסוך היהודי-ערבי. אז למה המקום עומד היום עזוב ומוזנח?
"בית העולים" ברח' יפת צילום: אילן שחורי
יום לאחר מכן נמשך מסע ההרג, ולא רחוק מ"בית העולים", ב"בית יצקר", נרצחו יהודים נוספים, ובהם הסופר יוסף חיים ברנר. מסיבה לא ברורה נשכחו אירועי 1921 ביפו, והם אינם זוכים לציון ההיסטורי הראוי: בית יצקר שברחוב קיבוץ גלויות 120 נהרס מזמן, ובשטחו הוקם מרכז של תנועת הנוער העובד והלומד הנושא את השם: "משכן ברנר וחבריו". "בית העולים" ברחוב יפת 34 קיים עד היום אך הוא עזוב ומוזנח.
מדובר במבנה בן שתי קומות ששימש למגוריהם של חלוצי העלייה השלישית בימים הראשונים להגעתם לארץ. את המבנה, אז ברחוב עג'מי, שכר ועד הצירים של ההנהגה הציונית ב-1918, משום שהיה קרוב לנמל יפו שאליו הגיעו החלוצים.
לא מעט חוקרים רואים בטבח שאירע בבית זה את ראשית המאבק בין הציונות לתנועה הערבית הלאומית, מאבק אכזר וקשה הנמשך עד היום. הכול החל לאחר הפילוג ב-1919 במפלגת "פועלי ציון": קבוצת חברים שתמכה בקומוניזם הקימה את מפלגת הפועלים הסוציאליסטית (מפ"ס), וזו ארגנה עם תחילת המשטר האזרחי של ממשלת המנדט את צעדת 1 במאי ביפו. חברי מפ"ס התהלכו באזור רחוב עג'מי (יפת של היום) בקול תרועה גדולה עם דגלים אדומים ושלטים גדולים.
1,000 יהודים נמלטו מיפו לתל אביב
התהלוכה הקומוניסטית עוררה את חששם וזעמם של ערביי יפו. זמן קצר לאחר תחילתה התקבץ המון ערבי ברחובות והחליט לחדור לחצר "בית העולים" במקום, שהיה מבחינת ערביי יפו סמל להגירה היהודית. באותה העת שהו בבית עשרות עולים חדשים שלא היו חמושים.
הניסיון הראשון לחדור לבית נכשל לאחר שהעולים הדפו את הפורעים באמצעות מוטות ברזל שהוצאו מהגדר הפנימית. הדיירים ציפו לסיוע המשטרה, אך הקצינים והשוטרים הערבים שהגיעו ירו לעבר השער ופרצו אותו.
ההמון שפרץ פנימה החל במסע הרג וביזה, במהלכו נרצחו כאמור 15 מיושבי הבית. יום לאחר מכן הייתה ההתנפלות על בית יצקר, אז נהרג ברנר. לעזרתם של יהודי יפו ותל אביב נחלצו בסופו של דבר יוצאי הגדודים העבריים ששהו בסרפנד (צריפין), שערכו מפגן כוח ברחובות
יפו כשהם חמושים ברובים מכודנים.
כ-1,000 מתושביה היהודים של יפו נמלטו אז לתל אביב וסירבו לחזור לבתיהם. העירייה שיכנה אותם אז באוהלים ובצריפים ברחבי העיר, שהתפתחו לאחר מכן לשכונות כמו נווה שאנן, נורדיה ושכונת ברנר. לאחר המאורעות ננטש גם "בית העולים", ותנועת "החלוץ" הקימה לעולים החדשים מבנה אחר בקצהו הדרומי של רחוב אלנבי, שקיבל בעקבות כך גם את שמו - "רחוב העלייה". בית העולים החדש הפך ברבות הימים לבית הספר ביאליק רוגוזין.
בשנה האחרונה החל האדריכל הוותיק שמואל גילר, שדודו היה בן הנרצחים בפרעות, לחקור ולתעד את ההתרחשויות כדי להוביל להכרזת המקום כאתר לשימור. אולי במסגרת פרויקט המורשת החדש בלשכת ראש הממשלה יחשבו גם על מקום מיוחד זה, שנשכח בהיסטוריה הציונית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם