תנו לו יד: מפעל החיים של עמוס ירושלמי על סף קריסה
13 שנים מקדיש עמוס ירושלמי את חייו לעמותה שייסד, "תן יד לחבר", המסייעת למאות משפחות נזקקות מחולון, בת ים והסביבה. אולם כעת, חוב כספי עצום להסתדרות עלול לשים קץ למפעל ההתנדבות מהגדולים באזור
לאחרונה נדרש ירושלמי על ידי ההסתדרות לפנות את המבנה ממנו פועלת העמותה עקב חוב כספי שהגיע לסכומים של כ-70 אלף שקל בגין אי תשלום דמי שכירות.
במקביל, מתנדבי העיר חולון הוקרו בשבוע שעבר על ידי העירייה בערב הצדעה בתיאטרון חולון. ירושלמי, שקיבל בעבר את פרס יקיר העיר בזכות פעילותו ההתנדבותית, לא השתתף בערב זה. לדבריו, המתנדבים המצטיינים עליהם המליץ בפני העירייה לא קיבלו פרסים.
"את 5,000 השקלים שאנו אמורים לקבל מידי שנה מהעירייה כתמיכה לא קיבלנו בשנה שעברה, כי לא שלחתי את אחד הטפסים בזמן. אבל למוסדות דת נותנים עשרות אלפי שקלים. אני לא נגדם, הרבה מאוד משפחות דתיות מגיעות לפה לקבל מזון, אבל למה הם מקבלים ואנחנו לא?".
ירושלמי (65), נשוי לאילנה, אב לארבעה ילדים וסב לחמישה נכדים, הוא פנסיונר של חברת החשמל. ימי התנדבותו החלו הרבה לפני שהקים את העמותה. "כשעבדתי בחברת החשמל", הוא מספר, "קיבלתי ממשרד החקלאות פירות וירקות לחלוקה, הסתובבתי בשכונות וחילקתי למי שנזקק לכך. זה אפילו מנע ממני להתקדם בעבודה, כי זה דרש ממני זמן רב, אבל המנהלים שלי בחברה הבינו את זה ותמכו בי. לאחר שנים של חלוקה עצמאית, הבנתי שיש המון נזקקים ובלי עמותה
ב-1999 נחו עיניו של ירושלמי על מבנה נטוש ברחוב ארבע ארצות בשכונת ג'סי כהן בחולון, בבעלות ההסתדרות, שעמד מוזנח למעלה מעשור: "הייתה פה מאורת סמים, לא היו דלתות, חשמל, מים, כלום. גרו פה חמישה נרקומנים. לקחתי את הנרקומנים לגמילה, חלקם השתקמו, שניים כבר הלכו לעולמם, ומיד נכנסנו לפעילות. השקענו את הנשמה פה, סידרנו חשמל, חדרים, שירותים".
מי עזר לך?
"חברים, כל אלו שאכפת להם באו לפה ואמרו שיתנו לי שכם ויעזרו. הבאנו לכאן כל מה שאנשים רצו לזרוק או לתרום – בגדים, מכשירי חשמל, ריהוט, מזון, כלי כתיבה, הכל לתרומה כמובן".
תחילת דרכה של העמותה נראתה מבטיחה. ירושלמי מספר כי הגיע להסדר מול ההסתדרות שיוכל להשתמש במבנה תמורת תשלום סמלי, שקלים בודדים, ותרומות המזון החלו לזרום: "אני מקבל תרומות מחברת טיבון ויל מקריית מלאכי. יש פעמים שהם לא יכולים להביא לי הכל אז אני קונה חלק בעצמי. ארגון 'לתת' תורם לי כל הזמן ארגזי מזון. כל שבוע מגיעים לפה חיילים וחיילות לעזור בחלוקת המזון בתיאום מלא עם הצבא. חלק מהמתנ"סים ובתי הספר בחולון באים לעזור. גם מד"א עושים עבורנו עבודה נפלאה ואוספים פעמיים בשנה מזון לנזקקים בסופרמרקטים", הוא מספר.
במקביל לכך, ירושלמי הנחוש החל לפנות לגורמים רבים על מנת לגייס תרומות כספיות לסבסוד הוצאות תפעול העמותה: ארנונה, דלק המשמש לנסיעות לבתי נזקקים, למפעל טיבון ויל בקריית מלאכי ולעמותת לתת בצומת כנות, ולרכישת מוצרי מזון. באחד מרגעי השיא הצליח ירושלמי לגייס תרומה של יותר מ-50 אלף שקל מאדם ששמע על העמותה. תרומה זו, לדבריו, כיסתה את ההוצאות של שנה אחת ובזכותה נקנו ונתרמו חבילות מזון רבות.
ירושלמי מספר כי בשנת 2005 החליטו ראשי ההסתדרות לדרוש ממנו שכר דירה ראוי על המבנה, ובהליך משפטי שהתנהל נגדו נקבע כי עליו לשלם מידי חודש 300 דולר פלוס מע"מ. במשך שנתיים עמד ירושלמי בתשלום בזכות תרומות שגייס, אך תאונת דרכים טראגית שהותירה את בנו לירון פצוע קשה ומשותק, הביאה להסטת הפוקוס מהעמותה לטיפול מסור בבן.
"הייתי צמוד אליו בבית חולים, במשך שנה וחצי הוא לא הלך ולא דיבר", מספר ירושלמי, "השיקום היה ארוך ומייגע. אנחנו עדיין מגיעים המון לבתי חולים ולמוסדות שיקומיים. לא הפסקנו לחלק מזון בעמותה אבל מבחינת תרומות – הכל השתבש, כי אם אני לא בא לבנאדם ומבקש שיתרום, הוא לא תורם".
בארבע השנים האחרונות לא עמד ירושלמי בתשלום שכר הדירה להסתדרות, וחובו עומד, כאמור, על כ-70 אלף שקל. ניסיונותיו להגיע עם ראשי ההסתדרות לעמק השווה טרם צלחו: "הצעתי להם במקום כסף שיהפכו לשותפים שלנו בעמותה, לחלק מאיתנו. הלא התפקיד של ההסתדרות זה לבוא לקראת החלש. שמנו אפילו שלט שהמקום נתרם על ידי ההסתדרות וזה לא עזר. ביקשתי שיוותרו לי על כל החוב ונתחיל מחדש, נעשה חוזה חדש, ועכשיו זה בדיונים בחברת הבת של ההסתדרות 'נכסי ההסתדרות'. אם יפנו אותי מפה, את כל האנשים הנזקקים אני אביא להסתדרות ואנחנו נפגין".
ירושלמי מספר כי בשנת 2005 החליטו ראשי ההסתדרות לדרוש ממנו שכר דירה ראוי על המבנה, ובהליך משפטי שהתנהל נגדו נקבע כי עליו לשלם מידי חודש 300 דולר פלוס מע"מ. במשך שנתיים עמד ירושלמי בתשלום בזכות תרומות שגייס, אך תאונת דרכים טראגית שהותירה את בנו לירון פצוע קשה ומשותק, הביאה להסטת הפוקוס מהעמותה לטיפול מסור בבן.
"הייתי צמוד אליו בבית חולים, במשך שנה וחצי הוא לא הלך ולא דיבר", מספר ירושלמי, "השיקום היה ארוך ומייגע. אנחנו עדיין מגיעים המון לבתי חולים ולמוסדות שיקומיים. לא הפסקנו לחלק מזון בעמותה אבל מבחינת תרומות – הכל השתבש, כי אם אני לא בא לבנאדם ומבקש שיתרום, הוא לא תורם".
בארבע השנים האחרונות לא עמד ירושלמי בתשלום שכר הדירה להסתדרות, וחובו עומד, כאמור, על כ-70 אלף שקל. ניסיונותיו להגיע עם ראשי ההסתדרות לעמק השווה טרם צלחו: "הצעתי להם במקום כסף שיהפכו לשותפים שלנו בעמותה, לחלק מאיתנו. הלא התפקיד של ההסתדרות זה לבוא לקראת החלש. שמנו אפילו שלט שהמקום נתרם על ידי ההסתדרות וזה לא עזר. ביקשתי שיוותרו לי על כל החוב ונתחיל מחדש, נעשה חוזה חדש, ועכשיו זה בדיונים בחברת הבת של ההסתדרות 'נכסי ההסתדרות'. אם יפנו אותי מפה, את כל האנשים הנזקקים אני אביא להסתדרות ואנחנו נפגין".
בשעת בוקר בשבוע שעבר ביקרתי במשרדי העמותה. על שער הברזל שדרכו מתקיימת חלוקת ארגזי מזון צבאו לפחות 20 אנשים, ממתינים לתורם, משוחחים עם החיילות שהגיעו לתרום מזמנן ועם פעילי העמותה המוכרים להם מזה שנים. להפתעתי, פגשתי בין המתנדבים את דלית, תושבת שכונת ג'סי כהן, הזכאית בעצמה לדיור סוציאלי מהמדינה. "פונים אליי מהרבה מקומות והפכתי לסוג של עובד סוציאלי", היא אומרת.
"אני מקבל את האינפורמציה הנכונה מהדוורים, הם יודעים מה המצב בכל בית, אם יש הוצאה לפועל, גירושין, הכל", מספר ירושלמי, "הגעתי לדלית לפני חמש שנים וראיתי שאין לה בבית מיטות. היא אם חד הורית לשלושה ילדים קטנים שישנים על מזרנים. התחלנו להעביר לה חבילות מזון ואז היא ביקשה להתנדב. עד היום היא פה".
העמותה מחלקת מידי חודש חבילות מזון לכ-300 בתי אב הרשומים באגף הרווחה של עיריית חולון ולכל דורש. סך הכל כ-400 חבילות מזון חודשיות. מחירה של כל חבילה הוא כ-300 שקל. אחת לחודש מקבלים המבקשים חבילת מזון יסוד, הנחשבת ליקרה יותר ומכילה מוצרים כמו שמן, סוכר, משקאות, לחם, קמח ועוד. נתמכים נוספים הם חיילים בודדים, חלקם מגיעים לעמותה לקבל חבילה שבועית, ואלו שידם אינה משגת מלהגיע לעמותה, מקבלים את החבילה לבסיס. רוב המוצרים הם תרומת ארגון "לתת", אך ירושלמי קונה מוצרים נוספים מכספי תרומות ומשלים מכיסו הפרטי על מנת שלא יחסר לאף דורש.
"בראש השנה קנינו חמישה טון עופות ולא היה מספיק כסף אז השלמתי, אין לי ברירה, כי זה חלק ממני", אומר ירושלמי, "פעם חילקנו את החבילה הגדולה בתדירות גבוהה יותר. היום אני לא יכול לעמוד בזה. כל שקל שאני מוציא מתועד אצל רואה חשבון, ואנחנו משתדלים לא לקנות הרבה כי אין לנו מספיק כסף". לדברי ירושלמי, קיים מחסור משמעותי גם בתרומות של ציוד לבית הספר לילדים ממשפחות נזקקות: "ילדים מגיעים אליי ומבקשים כלי כתיבה, ילקוטים, מחברות, ואין לי לתת. אלו תרומות מאוד חשובות שנשמח לקבל".
בחגים מחלקת העמותה חבילות מזון ליותר מ-800 משפחות, וירושלמי מעיד כי המוצרים המבוקשים ביותר הם גם הנדירים ביותר בחבילות: "תמיד חסר לנו מזון לתינוקות וטיטולים, אלו מצרכים יקרים ואנחנו מקבלים מעט מאוד מהם. אבל אני יוצא מגדרי כדי לספק את זה למי שצריך, זה בסיסי".
ירושלמי מספר כי מחלקת הרווחה מבקשת ממנו להמיר משפחה אחת באחרת אחת לכמה חודשים, כך שמשפחה שנתמכת בעמותה נאלצת למצוא מקור תמיכה אחר: "הלב שלי לא נותן לי להוריד משפחה מהאספקה ולכן המספרים שלנו גדלים. בחולון אנחנו העמותה הכי גדולה שעומדת לרשות הרווחה. העובדות הסוציאליות מהרווחה בחולון הן יוצאות מהכלל, אבל ידינו אינה משגת".
מידי קיץ עורכת העמותה אירועי קריוקי לילדים מוגבלים עליהם ירושלמי לא מוותר גם בשנים הקשות כלכלית: "מגיעים 150 ילדים והורים והם מאוד נהנים, הם שרים ורוקדים. אני עובד צמוד ליו"ר ועד ההורים המרכזי ולפעמים זה נערך פה ולפעמים במתנ"ס תל גיבורים. אנחנו מביאים בשרים ועושים על האש. בחגים אנחנו עוזרים למוסדות למוגבלים כמו הרצפלד, ותורמים להם מתנות שאנחנו מקבלים".
לא נמאס לך להילחם ככה?
"אני מקבל הרבה עזרה מעובדי עיריית חולון שעושים כל שביכולתם על מנת לעזור לי לסייע לאחרים. חונכתי על ידי אמא שלי לתת לאחרים. היום לצערי במקום לעזור לאדם שרוצה לעשות טוב, רומסים אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם