ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

למרות הכול, אלמוג בן ה-17 מסיים תואר ראשון

העובדה שאלמוג בן דוד הוא בן לאם קשת יום מרובע ב' באשדוד הייתה אמורה לסדר לו חיי מצוקה ועוני. היום, כשהוא על סף תואר במתמטיקה בגיל 17, הוא כבר מאמין שיהיה בסדר

נער צנוע, אלמוג בן דוד. בסופו של יום לימודים עמוס בנוסחאות מסובכות הוא עולה על
אוטובוס וחוזר לדירה הצנועה ברחוב המעפילים שברובע ב' באשדוד, בה הוא מתגורר עם אמו, המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי זעומה.

 
הוא בסך הכל בן 17, אבל בקרוב הוא צפוי לסיים תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת בר אילן - ולעשות את זה בהצטיינות, עם ממוצע 98. בינתיים , הוא כבר הספיק לזכות פעמיים בתואר "מצטיין דיקן". איך זה קרה? ככל הנראה, גם בזכות שכלו החריף וזיקתו הבריאה למספרים, אבל היה שם עוד משהו: הרבה מאוד כוח רצון. המון.

"אני חושב שהעובדה שאני חי במשפחה שאין בה הרבה כסף גרמה לי לרצות לצאת מהמצב הזה, להצליח ולהשקיע את הכל", הוא מסביר, "מה לעשות: כשאתה חי בשכונת מצוקה וגדל במשפחה קשת יום, אתה מבין שגם אם קשה אתה חייב להמשיך, כי אם לא, אתה פשוט תישאר במצב הזה כל החיים".

רחל , אמו של אלמוג (66), ילדה אותו בגיל מאוחר, אחרי שלוש בנות, ומהר מאוד הבינה שלא מדובר בילד רגיל. "עוד כשהוא היה בגן הוא היה עושה עבודות שגרמו לכולם להגיד עליו 'איזה ילד פלא'", היא מספרת "הוא היה מרכיב בלי בעיה פאזלים של 1,500 חלקים , וידעתי שייצא ממנו משהו. בגיל שש לקחתי אותו לבחינת קבלה בבית ספר והצוות של המורות שאל אותי 'בשביל מה הבאת אותו? הוא כבר יודע הכל'".

גם אלמוג עצמו גילה שהוא קולט דברים חדשים במהירות, ועם הזמן החל להשתעמם בשיעורים. בבית הספר היסודי "אחדות" כבר הגדירו אותו כמחונן, ושם גם החלה אהבתו למספרים, בניגוד מוחלט ליתר בני גילו. הוא אמנם שיחק בגולות ובכדורסל בהפסקות, אבל לא הפסיק לפתור תרגילים ולנסות להתקדם עוד ועוד בחומר. כשאני שואל אותו מה מושך אותו במקצוע השנוא כל כך על תלמידי ישראל, הוא משיב במבוכה: "קשה לי להסביר, נראה לי שהמקצוע בוחר אותך ולא אתה אותו".

בגיל עשר הוא הצטרף אלמוג לתוכנית בשלוחה של אוניברסיטת בר אילן ולאחר שהוכיח את עצמו שם, היה ברור כי יגיע ללימודים אקדמאיים מוקדם מהצפוי. בתיכון, מקיף ג', הוא למד בכיתה מיוחדת, שבה משלבים התלמידים תואר ראשון עם הלימודים הרגילים.

בסוף כיתה י' הוא כבר סיים בהצטיינות בגרות בחמש יחידות מתמטיקה והתמקד בחומר של המרצים בבר אילן. "באיזשהו שלב, החומר שלמדנו בתיכון כבר היה לא מספיק מעניין, ורציתי לדעת עוד", הוא מספר, "הציעו לי להצטרף לתוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה ואמרתי'למה לא?'".

איך הגיבו לזה החברים שלך בתיכון?
"הם אמרו לי שכדאי לי לעשות את זה ושלא כדאי להשקיע בבגרויות, כי זה לא מה שיעזור לי בחיים. בכיתות ט' ו-י' הייתי צריך להישאר בשיעור רק בשביל לחמם את הכסא, כי כבר ידעתי את כל החומר שלימדו בכיתה, אבל כולם פרגנו לי. כשחברים ביקשו עזרה בלימודים, תמיד עזרתי להם. באוניברסיטה, לעומת זאת, כל הסטודנטים יותר מבוגרים ממני, אז בהתחלה הרימו גבה כשראו מישהו כל כך צעיר, אבל בסוף הסתדרתי אתם".

למרות התנאים הקשים שבהם היא חיה ומקיימת את משפחתה, רחל אלמוג - אם שהפכה לחד הורית

בעקבות עניין משפחתי כאוב - סירבה להרים ידיים ונלחמה על כך שאלמוג ימשיך בלימודי התואר הראשון. "מבחינתי, אמא שלי היא גם אבא שלי", אומר הבן המוכשר.

"יש לי הורה אחד שהוא כמו שני הורים. כיום, אני מרגיש שאני בכיוון של לצאת ממעגל העוני, להתחיל חיים חדשים ולעזור לאמא שלי. כשאתה מקבל את הדרישה לתשלום על שכר הלימוד באוניברסיטה, זה גורם לך להיות עצוב כי אתה לא יודע מאיפה תשלם אותו - וזה גרם לי הרבה פעמים לרצות לפרוש מהלימודים, אבל אני, כמובן, שמח שזה לא קרה".

חלק מההצלחה האקדמית המופלאה של אלמוג נזקף לזכות עיריית אשדוד, שמסייעת לו לממן את שכר הלימוד, ובעיקר לראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי. הקשר בינו למשפחה החל עוד כשכיהן כמ"מ ראש העירייה ונמשך עד היום. לסרי התרגש מאוד מסיפורו של אלמוג והחליט שבעיות כלכליות לא ימנעו ממנו להגשים את חלומו.

"כשאלמוג התקבל לבר אילן פניתי למינהל החינוך ואמרתי שהמצב שלי מאוד קשה", מספרת האם, רחל. "לא עבדתי ואני מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי של 2,646 שקל בחודש, אז אמרתי להם 'הבאתי לכם יהלום. בבקשה תעזרו לי, כי חבל על הילד הזה'. אחת המזכירות שם החליטה להעביר את הפנייה לד"ר לסרי, ולשמחתי הוא הסכים לעזור לנו. מה אני אגיד לך?

"אלמוג בשבילי זה כמו אוויר לנשימה. אני תמיד אומרת לו'כמו שעזרו לך, אתה תעזור לאחרים'. אם הייתי צריכה לקבץ נדבות כדי שיסיים את התואר הייתי עושה גם את זה".

"אני מלווה את אלמוג כבר שש שנים", אומר ד"ר לסרי, שמכונה על ידי אלמוג "מלאך משמיים". "מדובר בילד מוכשר בצורה בלתי רגילה שהוכיח שכשנותנים את התנאים המתאימים, השמיים הם הגבול - למרות הסביבה והרקע הלא פשוטים שאלמוג בא מהם. הוא קיבל את התנאים והעידוד האינסופיים של אמא שלו, שהאמינה בו מהרגע הראשון, יחד עם ההתגייסות שלנו כרשות מקומית, ואנחנו פשוט גאים בו".

עכשיו , לקראת סיום התואר, אלמוג כבר חושב על התואר הבא, ובין לבין מתכונן לגיוס. "כרגע השאיפה שלי היא לסיים את התואר הראשון, להמשיך לתואר שני בבר אילן ולהמשיך לדוקטורט", הוא אומר, "אני רואה את עצמי בעוד חמש עד שבע שנים ד"ר למתמטיקה".

איזה מסר אתה רוצה להעביר למי שקוראים?
"לא משנה מה התנאים ההתחלתיים שלך, כל עוד יש לך רצון ואנשים שמלווים אותך ועוזרים לך, אתה יכול להצליח. בלי העזרה שקיבלתי, הייתי נשאר במעגל העוני ועובד בשוק. זה המסלול שמיועד למי שגר פה, אבל הנה, עובדה שאפשר אחרת".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...