להסתכל על האדם מעבר ללקות: מפעל החיים של רונית חיון
"הבית של רונית" בכפר סבא מאחד בתוכו בני נוער ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים ומעניק להם חיי חברה פעילים ומיומנויות חברתיות חשובות. אנשים טובים באמצע הדרך
מתינוקת שכל הרופאים והנוירולוגים הבכירים ביותר ניבאו שתהיה סיעודית, סובלת מפיגור שכלי כבד וללא יכולת דיבור, נהייתה הגר, כיום בחורה בת 24, בחורה שמתפקדת באופן עצמאי, מדברת שוטף ובשפה עשירה, פעילה מוטורית ובעלת כישורים חברתיים ואיכות חיים. את הנס הזה אפשר לזקוף להשקעה ולהתמדה האינסופיות של חיון בהגר ולטיפול היעיל ביותר שהותאם עבורה.
"לא הסכמתי לקבל את האבחנות הנחרצות של הרופאים, לא ויתרתי אפילו לרגע אחד והתייחסתי להגר כאל ילדה רגילה ונורמלית לכל דבר", אומרת חיון. מי שהצילה את הגר הייתה ד"ר תמר שילה, שהחליטה לקחת אותה תחת חסותה. כך החלה מסכת של טיפולי תרפיה ולימוד שנמשכו 15 שנה בלי הפסקה. הטיפולים האינסופיים כללו שיעורי שחייה, רכיבה על סוסים, מוזיקה, קלינאית תקשורת, מורה מתקנת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה ואימון קוגניטיבי.
"כתוצאה מהטיפולים ומההשקעה הרבה החלה הגר להתפתח, לדבר ולתפקד באופן עצמאי", מספרת חיון. כיום, הגר אינה עונה על אף הגדרה רפואית שנתנו לה בכירי הנוירולוגים: היא שוחה, רוכבת על אופניים, עושה סקי, עובדת ויוצרת - חיה חיים פעילים ומספקים. אך למרות השיפור העצום והפלאי בתפקודה הפיזי והקוגניטיבי, הגר נותרה בודדה מבחינה חברתית.
אמה, שהבחינה בכך, הבינה כי יצירת קשרים חברתיים וחיי חברה מתמשכים ורציפים היא צורך והכרח להמשך התפתחותה התקינה של הגר. בהדרגה, לקחה חיון על עצמה את המשימה של יצירת עולם חברתי להגר והקדישה לכך את כל זמנה ומרצה, אך הקושי היה גדול.
"אנשים בעלי צרכים מיוחדים אינם מסוגלים לשחק זה עם זה וליצור אינטראקציות חברתיות וזהות חברתית", מסבירה חיון. "גיליתי עם הזמן שיש ערפול מוחלט בכל הקשור ליצירת חיי חברה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. אמנם יש הרבה מסגרות המטפלות באופן פרטני באנשים אלה, אך אין עבודה חברתית מובנית ולמידה חברתית רציפה ומתמשכת עם אנשים אלה".
חיון הבינה שצריך ליצור מסגרת שתעניק לאותם אנשים תוכן חברתי ותלמד אותם באמצעות תיווך מתמיד כיצד לקיים חיי חברה פעילים ומהנים במציאות חייהם כפי שהיא. לאחר שחקרה יותר ויותר את עולמם של אנשים אלה והשתתפה באינספור קורסים וסדנאות להעשרה כגון הנחיית קבוצות בגישה אינטגרטיבית-הוליסטית, פסיכודרמה, גינון טיפולי, חינוך מיני, חינוך מיוחד, ומתוך ניסיונה הרב בעבודה עם אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים:
עבודה בשיתוף הארגונים ית"ד, אקי"ם, ניצן, עמותת עמיחי, פיתחה גישת עבודה ייחודית לעבודה חברתית עם האוכלוסייה המיוחדת וייסדה את "הבית של רונית" - בית ומרכז חברתי, הפונה לאוכלוסייה רחבה של בעלי צרכים מיוחדים בני 40-13 מכל הארץ.
גישתה של חיון מושתתת על התפיסה, כי לקות או מוגבלות אינה מגדירה את האדם ואת יכולותיו.
"אנחנו מלמדים את האנשים המיוחדים לגלות את עצמם, להתחבר לזהותם העצמית, לגרעין המהות האינדיבידואלית", היא אומרת. "העבודה נעשית בקבוצת חברים שווים, במרחב נעים, פתוח ומכבד ללא ביקורת, שפיטה, דחייה או לחץ נפשי
ש' (25) נולדה עם פיגור שכלי קל, מה שגרם לה להיות בודדה חברתית מהיום שהיא זוכרת את עצמה. אמה מספרת כי לא הייתה לה שום אינטראקציה חברתית לא בגן ולא בבית הספר.
"היא לא הסכימה לצאת לטיולים כיתתיים ואפילו לא הסכימה לצאת עם בני משפחתה. כל הזמן הייתה סגורה וחרדתית עד שהגיעה ל'בית של רונית'. מאז שהחלה להגיע למפגשים ולפעילויות במרכז החלה להיפתח חברתית ולפתח את האגו והאני העצמי שלה. אם קודם לכן הייתה מופנמת ומיעטה לדבר ולתקשר, המרכז גרם לה להיפתח ולהביע את דעתה. כיום ש' מגיעה לכל הפעילויות של המרכז, יוצאת לטיולים, משתתפת במסיבות, טוב ולה והיא מאושרת", מספרת אמה.
"הבית של רונית" מקיים שיתופי פעולה עם בתי ספר לחינוך מיוחד וחינוך רגיל, הוסטלים ומסגרות דיור, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, אנשי מקצוע ומטפלים בתחומים שונים, וכן משתף פעולה עם הקהילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם