גיקי לוקאלי: לא קלה דרכו של הגיק הירושלמי
ברחבי הארץ מתקיימות מסיבות סוערות לחובבי טכנולוגיה. הם מרכיבים מדפסות, מפרקים מחשבים ולוקחים את לוח האם לאקסטרים. בירושלים מאידך, עולמו של הגיק דל. שני טכנולוגרים מקומיים מדברים על השיממון ומייחלים ליום שלא יצטרכו לנדוד צפונה בשביל רכיבים למקצוענים
מסיבת הרכבת מכשירים אינה אירוע נדיר. בירור קצר באתרי מחשבים ברשת מעלה כי מקומות כמו חיפה, תל אביב, חולון וכפר סבא משופעים באירועים ייעודיים לקהל הטכנולוגי בעיר, ורובם משלבים אלמנטים מקצועיים עם טוויסט חברתי. כך למשל ביום שלישי האחרון בכל חודש נערך בחיפה מפגש "ביר-טק" - שילוב של בירה וטכנולוגיה - שמטרתו יצירת נטוורקינג בין מתכנתים וכותבי קוד לסטרט-אפיסטים הזקוקים להם.
הקהל המגיע לאירועים מעין אלה מורכב רובו ככולו מחובבי גאדג'טים ואלקטרוניקה צעירים המשתייכים לקהילה רחבה שעוסקת בעולם הטכנולוגי. הם מכונים "טכנולוגרים" (על משקל בלוגרים), "טכנולוגיסטים" או "גיקים" ומתאפיינים בעיסוק בלתי פוסק בחידושים בעולם המקוון.
"זה הצד היותר אנדרדוגי של עולם המחשבים", מסביר אבי מנסורי, טכנאי תוכנה וחובב טכנולוגיה בן 20 מירושלים. "מדובר בחבר'ה שמסתכלים על מחשב ורוצים לדעת מה עומד מאחוריו, ממה הוא מורכב. אנחנו קבוצה של אנשים מאוד חתרנים לידע; כשאני מסתכל על פייסבוק למשל, מעניין אותי מה נמצא מעבר אליו – מי המציא את זה, ואיך ולמה וכמה.
"מה מסתתר מאחורי העמוד הזה שמופיע על המסך שלי? נכון, זה לא טריוויאלי לרצות לפרק מחשבים ואז להרכיב אותם מחדש כך שיהיו טובים ומהירים יותר, אבל זה מה שמושך אותנו. אני מאמין שזה נוגע לתכונות האופי של האדם, ואם העולם הזה תופס אותך אז זה סוחף אותך פנימה".
מנסורי עצמו החל להתעניין בתחום בגיל צעיר. "את המחשב הראשון שלי קיבלתי מההורים בגיל 4", הוא מספר, "זה היה פנטיום ישן ששימש אותי רק למשחקי מחשב, ובאותה תקופה עוד לא התעניינתי מי המציא את המחשב, מי פיתח את הדבר הזה ומה יש בתוך הקופסה. שנים לאחר מכן, כשהחלטתי להחליף מחשב, כבר התחלתי להתעניין יותר".
בגיל עשר החל ללמוד תכנות באופן עצמאי דרך האינטרנט. "צריך לזכור שאינטרנט עוד היה אז דבר טרי", הוא אומר. "החיבור היה אטי מאוד ויקר מאוד, וכל פעם שהתחברו לרשת זה שיתק את הטלפון בבית. ככה לראשונה התוודעתי לפוטושופ ולשפת C (שפת תכנות – ג"נ) והתלהבתי מהאפשרות ליצור תוכנה מאפס".
את כל הידע רכש באינטרנט ולא באמצעות לימוד פורמלי, החל מתכנות אתרים ועד לעיצוב ואנימציה. האוטודידקטיות, הוא מציין, היא מאפיין נפוץ בקרב טכנולוגיסטים כמותו. שנה וחצי לאחר מכן, כשהיה בן 15, החליט לסגור את האתר משיקולים עסקיים. "ראינו שזה הופך להיות טרנדי נורא לפתוח אתרים כאלה בקרב חבר'ה צעירים, וכשחברות האכסון הגדולות החלו להשתלט על השוק החלטנו לסגור את הבסטה", הוא מסביר.
בתיכון
"לא ידעתי בדיוק למה לצפות בתיכון, אבל היה לי ברור שאני רוצה ללמוד מחשבים", הוא ממשיך. "הייתה לי שאיפה מטורפת ללמוד מה עומד מאחורי הדברים שאני משחק בהם ולהבין איך קורה דבר כל כך מדהים. למדתי ברנה קסין והבנתי שהם לא יכולים לספק לי את זה ברמה שאני רוצה, כי היו שם רק חמש יחידות במחשבים – אז עברתי למכללת אורט בגבעת רם ולמדתי חמש יחידות במדעי המחשב, חמש יחידות בהנדסת תוכנה וחמש יחידות במדע וטכנולוגיה".
למרות היקפה הרחב של קהילת הטכנולוגרים בישראל - דבר שאינו מפתיע במדינה שהוכתרה כאומת הסטרט-אפ - דווקא בירושלים, מהערים הגדולות בארץ, ניתן למצוא טכנולוגיסטים מעטים בלבד. "אני מאמין שאנחנו נדירים כאן בעיר", מציין מנסורי.
"כשיש מפגשים של האתר HWZone אני תמיד נתקע בלי טרמפ, כי אני היחיד שמגיע מירושלים. בירושלים אין יותר מדיי חלוצי טכנולוגיה. אין הרבה חבר'ה שממש ילמדו את הנושא לעומק באופן עצמאי, ואז יקנו חלקי מחשב מתקדמים וירכיבו לעצמם את המכשיר לפי המפרט שהם רוצים".
אך דווקא בגלל עמדת הנחיתות של הגיקים הירושלמים מול חבריהם מיעדים טכנולוגיים יותר ברחבי ישראל, הם פיתחו בינתיים גאוות יחידה מרשימה. "אנחנו לא שומעים על הרבה ירושלמים שמתעסקים בתחום בפורום הארצי, ולכן כשירושלמי אחד שומע על ירושלמי אחר שמתעניין בעולם הזה, סביר להניח שהם ייפגשו. בעצם, אין מצב שזה לא יקרה", קובע ליאור מתתיהו (21), מומחה לחומרה וחובב טכנולוגיה ממבשרת ציון.
מנסורי ומתתיהו הכירו באתר המחשבים ששניהם שותפים פעילים בו. הם כותבים ביקורות על מוצרים חדשים, מנהלים פורומים ומספקים עצות ותשובות לשאלותיהם של גולשים אחרים. לדברי מתתיהו, בעולם הטכנולוגי יש לקהילת המשתמשים חשיבות עצומה. "כשהופכים להיות חלק מקבוצה בהחלט נמשכים פנימה, והקהילה מספקת גם סביבה חברתית וגם מקור לידע שלא לומדים בבתי הספר או במוסדות הפורמליים", מסביר מתתיהו.
"באופן טבעי עולם הטכנולוגיה זה תחום יותר שיתופי, בעיקר בגלל עידן האינטרנט וזרימת המידע שאנחנו חיים בו היום. כל תגלית הכי קטנה וכל דבר חדש אנחנו משתפים במהירות, ככה זה עובד בדור שלנו. דור הפייסבוק העלה את השיתופיות לרמה חדשה, ואצל אנשים שמתעסקים במחשבים זה אפילו בולט עוד יותר".
מתתיהו מספר שהחל להתעניין במחשבים בסביבות הזמן שבו למד ללכת. "ברגע שיכולתי להשתמש במקלדת מבחינה קוגניטיבית, קיבלתי לידיי מחשב. לפני גיל שנתיים אפילו. אחי הגדול, שמבוגר ממני בשש שנים, חיבר אותי לעולם הזה, וכל החיים גדלתי בסביבה טכנולוגית מאוד, אף שלא תמיד זה היה מרכז החיים שלי", הוא מתאר.
"בחטיבת הביניים, בערך בגיל 13, הבנתי שזה כנראה הכיוון שאני מתפתח אליו. עד אז ידעתי קצת על כל הנושא של טכנאות מחשבים, אבל רק באופן כללי. בכיתה ח' הנחיתו עליי בבית הספר פרויקט לשיקום 12 מחשבים שהפסיקו לעבוד. הם רצו לראות מה אפשר לתקן בלי להוציא כסף על טכנאי, הכניסו אותי לחדר עם כל המחשבים ורצו לראות מה ייצא משם.
"התחלתי לפרק, להרכיב, לעשות ניסויים ולבדוק מה עובד – ואחרי כמה ימים יצאו מחשבים תקינים. אחרי החוויה הזו פשוט קפצתי על הנושא והתחלתי ללמוד עוד על מחשבים באופן עצמאי, דרך האינטרנט. זה היה הספתח והמקפצה שהובילה אותי לכל העיסוק הזה".
בגיל 15 הוא השתלב ב-HWZone והפך לחלק מהקהילה הממוחשבת. "שם קיבלתי עוד דחיפה וכל העסק המריא", הוא אומר. בתיכון כבר למד במגמת מחשבים, אף שזו הייתה כיתה מצומצמת ולא מאוד מבוקשת בקרב התלמידים.
למרות השהייה הארוכה בין דפי האינטרנט, אנשי הקהילה אינם דבוקים למסך ומקיימים גם מפגשים פיזיים בעלי אופי טכנולוגי. "בכל שנה בחודש אוקטובר יש לאתר מסורת – חודש ספורט אקסטרים לקהילת המחשבים. זה קצת מסוכן, אבל בעיקר למחשבים ולא למשתתפים עצמם", מסביר מתתיהו.
"במשך כל אותו החודש מתמלא האתר בסקירות וכתבות העוסקים בסוגיות רלוונטיות כמו קירור מחשבים, שיאים שנשברו בתחום ברחבי העולם או תדרי מעבדים חריגים שהצליחו להגיע אליהם, ובסוף התקופה מתקיים אירוע השיא – תחרות נושאת פרסים בין כלל המפתחים.
אך גם בהקשר הזה הטכנולוגיסטים הירושלמים אינם מסתירים את אכזבתם. "לצערי, האירוע מעולם לא התקיים בירושלים ותמיד נערך באזור המרכז", קובל מתתיהו, "ירושלים זה פשוט חור עבור הרבה אנשים". מנסורי שותף לתחושה: "התבקשתי כמה פעמים לארגן תחרויות במסגרת אליפות ישראל במשחקי מחשב, אבל האירוע אף פעם לא התקיים בירושלים. צר לי על כך שמעולם לא ראיתי אירועי חומרה נערכים כאן".
הסיבה לכך, לדעת מנסורי, היא אופייה של העיר. "אני חושב שאנשים שגרים באזור המרכז מייחסים לירושלים סטריאוטיפ של מקום קדוש – כאילו מחשבים וסמארטפונים לא נכנסים בשערי העיר", הוא מסביר. "האמת היא שזה לא רחוק מהמציאות: באמת אין בירושלים הרבה טכנולוגיסטים, והקהילה פה מצומצמת מאוד. בירושלים יש מנטאליות אחרת ומציאות סבוכה. התפיסה לגבי כל דבר כאן שונה – בין אם זה החיים, לימודים או בילויים, גם בתחום הזה יש הבדל גדול.
"אם אני רוצה למצוא חלק ייחודי למחשב שלי עומדות בפניי שתי אפשרויות: או שאני אזמין אותו דרך הרשת ואחכה חודש למשלוח, או שאסע לכפר סבא או לתל אביב כדי להשיג את זה. בירושלים החנויות הרלוונטיות עבורנו מעטות אם בכלל, ולא מספקות מענה למשתמשי הקצה. אין פה סביבה תומכת ומבינה למי שמתעניין בעולם המחשבים".
בשנים האחרונות, מספרים השניים, התפתח טרנד שבמסגרתו חנויות מחשבים מארחות תחרויות ביצועים. "בירושלים אין תחרויות ואין כנסים טכנולוגיים", מספר מנסורי, "מעולם לא ראינו דברים כאלה כאן, גם בגלל שיש משהו באופי ובתפיסה של העיר מבחוץ שגורמים באופן אוטומטי לרתיעה".
מתתיהו מוסיף: "יש קהל ירושלמי שצמא לתחום הזה של טכנולוגיה ומחשבים, שבדרך כלל רואים רק בערי גוש דן והשרון, אבל חסרה פה התשתית לעיסוק הזה ולעתים צריך לנסוע אפילו עד לקריות כדי לקנות איזה רכיב. החיסרון הזה מורגש מאוד".
במה שונה חנות מחשבים שפונה לטכנולוגיסטים מחנות מחשבים רגילה, שאפשר למצוא בירושלים בשפע?
"זה נכון שיש פה הרבה חנויות מחשבים, אבל זה לא אותו הדבר", מסביר מתתיהו. "החנויות שיש כאן מוכרות מחשבים וציוד סטנדרטי ואין להן אפשרות לספק מענה למשתמשים כמונו, החבר'ה היותר רציניים בתחום. מה שחסר בירושלים זה מקום שיוכלו להגיע אליו אנשי מחשבים הארדקור ולמצוא עניין - וזו תחושה שמשותפת להרבה ירושלמים שפגשתי".
השניים מבינים שקשה למצוא משקיעים שיסכימו לפתוח חנות שתיתן מענה לדרישותיהם, בגלל קהל היעד הקטן. "החברים שלי לא מתעניינים בתחום כמו שאני מתעניין בו", אומר מתתיהו. מנסורי מסכים ומוסיף כי "החברים לא נכנסים לזה באותה רמה כמוני. מאז ומעולם החברים שלי פנו אליי כשהם רצו להחליף מחשב או לקנות טלפון חדש. נראה לי שתמיד יש בחבר'ה גורו טכנולוגי אחד שמבין בזה ומקבל טלפונים עם שאלות מה לבחור ולמה לשדרג". הם מעריכים כי בירושלים ישנם פחות מ-40 צעירים שעוסקים בטכנולוגיה כתחביב בצורה כה אינטנסיבית.
מנסורי: "אין לי ספק שאעבוד בתחום המחשבים. אני אמנם לא אוהב ללמוד את זה בצורה פורמלית, אבל אוהב מאוד לעשות את זה. יש לי זיקה אדירה לתחום ואין מצב שזה לא יהיה חלק מהחיים שלי".
אך העתיד, כך חוזים שניהם, לא יהיה בירושלים. "יש כאן מוסדות אקדמיים מעולים, אבל כל מי שמקבל תעודה עובר לתל אביב או נוסע לחו"ל. אין לזה הרבה מקום בירושלים", אומר מתתיהו, ואילו מנסורי קובע בהחלטיות: "אני לא רואה שיש לי עתיד בירושלים. זו עיר שקשה מאוד להתפתח בה".
בעוד הטכנולוגיסטים מוגדרים כאנדרדוגים בתחום, חברות ההיי-טק והסטארט-אפ שהולכות ומתרבות בעיר הן הגרסה הממוסדת של סצנת הטכנולוגיה המקומית: בין אם חברות העוסקות בתחומי הקלינטק (שיפור ביצועים תפעוליים תוך הקטנת עלויות) או הביוטק (שימוש בביולוגיה להפקת שיפורים טכנולוגיים), ובין אם חברות דיגיטל מדיה, שעוסקות בתוכן ממוחשב ואפליקציות ויושבות ברובן ברובע המדיה. קשה למצוא כיום חברה צעירה שלא השתלבו בה חובבי טכנולוגיה בוגרי המוסדות האקדמיים בעיר, שביקשו להפוך את התחביב למקצוע.
האם ייתכן, אם כך, שירושלים תהפוך בשנים הקרובות למרכז טכנולוגיה בין-לאומי, בדומה לניו יורק או לעמק הסיליקון? גדי תירוש, שותף בכיר בקרן הון הסיכון הירושלמית JVP, אינו פוסל את האפשרות הזו כלל. הקרן תומכת, בין היתר, ב-12 חברות סטארט-אפ שמעסיקות כ-250 עובדים, ומרוכזות ברובע המדיה במתחם בית המדפיס המשופץ והמשוחזר.
"אנחנו עובדים קשה כדי שירושלים תזוהה כמקום שבו מדיה פוגשת טכנולוגיה, ובחברות הגדולות בעולם כבר מבינים שקורה פה משהו אחר", אומר תירוש. "אני מאמין שאפשר לעשות את זה, ובינתיים אנחנו מייצרים כאן את הדור הבא של החברות הטכנולוגיות. אחד הדברים שאנחנו מאמינים בו באדיקות הוא שהיתרון היחסי של ישראל טמון באפליקציות ובתוכן – המקומות שבהם הטכנולוגיה פוגשת את המשתמש, ויש בישראל ובירושלים בפרט כר מעניין לפיתוח חברות כאלה".
שלל החברות הצעירות שתירוש מתייחס אליהן, שנמצאות בשלבי התפתחות שונים, פועלות בשיתוף פעולה עם גופי האקדמיה בעיר ונהנות מיבול הסטודנטים המקומי. "עובדים אצלנו סטודנטים של סם שפיגל, בוגרי תכנית האנימציה של בצלאל שהשתלבו בחברות בתחום האנימציה והמשחקים, וכמובן מהנדסים ומתכנתים מהתכנית למדעי המחשב של האוניברסיטה העברית", ממשיך תירוש.
הקרן, שמממנת רק חברות שפועלות מירושלים כחלק מהאידיאולוגיה שלה, מייחסת חשיבות לעבודה הצמודה עם החברות. על כן נבחר המיקום המשותף, ולאחרונה הצטרף אליו הסניף הירושלמי של מועדון "זאפה".
"אחד היתרונות של ירושלים הוא הרב-תרבותיות, שבולטת בה מאוד ונמצאת סביבנו כל הזמן", מסביר תירוש, "מעבר לישראלים צברים נוצרה פה קהילה חזקה מאוד של אנשים מרקע אנגלוסכסי. הם הגיעו מארצות הברית או מבריטניה והם מספקים הבנה עמוקה של שווקי היעד של החברות שלנו ושל ההוויה של המקצוע כפי שהיא מחוץ לישראל – וזה משאב משמעותי עבורנו, שבולט מאוד כאן בעיר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם