זכרונות ממחלקת היולדות: הפינה של אהובה אלפרון
"כל שנה אמרתי לעצמי שזהו זה, ובכל שנה חזרתי למחלקת היולדות. שבע הלידות שעברתי בחיי הפכו את בית היולדות בבית חולים מאיר בכפר סבא למקום שממלא את לבי". אהובה אלפרון מצביעה על המקום שהשאיר בה חותם לכל החיים
אהובה אלפרון במחלקת היולדות צילום: אסף פרידמן
נוהגים להאשים את בן הזוג שמכניס את אשתו להיריון "ללא תכנון מוקדם", אבל אני כל כך רציתי להיות אמא מרובת ילדים, שלא באתי לבעלי בשום טענה. אף על פי שחלק מהזמן גידלתי את ילדיי לבד כי יעקב לא היה בבית, לא סבלתי לרגע. הילדים האלה הם התוצר של הזוגיות והאהבה שלי ליעקב.
השי המדהים הזה שמקבלים הוא שי שמלווה אותך מדי יום ביומו, גם ברגעים הכי קשים. גם את יעקב בעלי השי הזה - שבעת ילדינו - ליווה לאורך כל חייו, ואני מאחלת לכל אחד ליהנות מאהבת הורה לילד כל זמן שזה מתאפשר. זאת חוויית קיום שמגשימה את כל החלומות. המעגל שלי נסגר כשילדיי הופכים בעצמם להורים וחולקים בחוויה.
אני ממליצה לכל יולדת להגיע לבית החולים מאיר. היחס שמקבלים מהמיילדות ומצוות הרופאים הוא משהו מאוד מיוחד שהשאיר בי חותם. אני זוכרת במיוחד את צוות חדר הלידה ובראשו המיילדת לאריסה. ילדתי את כל שבעת ילדי בהצלחה הרבה בזכותה.
זו אישה יקרה, בת 60, והיא עדיין שם, עושה את עבודתה כשליחות. כל ילד שהיא מיילדת הוא כמו ילד ראשון עבורה. זה משהו שלא נתפש. לא משנה לה אם אתה יהודי, מוסלמי, שחור או לבן. עבורה תינוק הוא תינוק.
בזכות המיילדת לאריסה
בכל לידה שעברתי לאריסה הייתה שם לצדי. ישבה, ליטפה ועודדה. תמיד מחייכת וסבלנית אליי. אפילו כשהסתיימה המשמרת שלה היא נשארה לצד מיטתי עד שאלד. ללאריסה יש אנרגיות כל כך חיוביות, שהיא הצליחה "להדביק" את כל האחיות בנתינה ובאהבה שלה. כל האחיות בחדר הלידה בבית חולים מאיר נהיו אחיות רחמניות.
בזכות לאריסה נוצרה במחלקת היולדות אווירה כל כך נעימה. עבור אחת שבאה ללדת אין הדבר מובן מאליו. ברגע שהאחיות מתחילות את המשמרת, נותנות את כל נשמתן למען היולדות. הלוואי שכל רופא ואחות ינהגו כמותם.
לאריסה ידועה כאחת שמתנגדת בכל תוקף להתערבות של מכשירים ואלקטרוניקה.
בזכותה לא השתמשתי באף תרופה והלידות שלי היו הרבה יותר קלות. הלידה הראשונה שלי לא הייתה קלה והיא נמשכה קרוב ל-24 שעות.
כל שנה אמרתי לעצמי שזהו זה, אין מצב שאחזור לכאן שוב. ובכל שנה שבתי למחלקת היולדות. אנשי הצוות החלו להתבדח איתי ושאלו אותי מתי אני מגיעה פעם נוספת ואם הן צריכות לשמור לי את המקום הקבוע במחלקה.
הלידה האחרונה שלי הייתה הכי קשה. לקיתי ברעלת היריון. ילדתי בלידת מגנזיום והגענו למצב שצריך להיכנס לניתוח קיסרי. בזכות עקשנותה של לאריסה, הלידה הייתה טבעית ועברה בשלום. בתי, הלל, מודה למיילדת הזאת. מי אמר שמלאכים נמצאים רק בשמים?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם