לאן הגענו: תקשיבו לשגרירנו באו"ם לשעבר, יהודה לנקרי
ראשי מדינות בעולם פרגנו לנו. בתקופתו ראש הממשלה הישראלי התקבל באו"ם כגיבור, ואפילו פידל קסטרו התעקש ללחוץ את ידו. יהודה לנקרי, שגריר ישראל באו"ם לשעבר, בן חסותו של דוד לוי ותושב כפר סבא, מנסה להסביר מה קרה לנו מאז קיץ 2000, ומעריך כיצד תשפיע ההכרזה הצפויה של הפלסטינים על המצב הביטחוני
העניין המרכזי באירוע הוא בקשתם של הפלסטינים להכרה במדינה עצמאית. "הם אומרים שיש להם 140 תומכים. אני לא מטיל ספק בזה", אומר ד"ר יהודה לנקרי, תושב כפר סבא, שכיהן כשגריר באו"ם עד לפני 10 שנים. "צריך לקחת כמובן מאליו שהם יצליחו במשימתם. אולי אפשר למזער את הרוב שבו הם יאשרו את ההצעה. עם זאת, צריך להבהיר שבמציאות שום דבר לא הולך להשתנות".
וכשלנקרי מדבר על התבוסה הצפויה לישראל באו"ם, הוא אינו מקנא בשגריר שלנו רון פרושאור. לנקרי היה בתפקידו, במפנה המילניום, והקדנציה שלו התאפיינה בהדיפת ניסיונות גינוי בלתי פוסקים נגד ישראל בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. "הצלחנו לבלום את רוב ההצעות שהועלו נגדנו", הוא נזכר בפגישה עמו לפני ימים אחדים.
הקריירה הציבורית של יהודה לנקרי החלה בעיירה שלומי בצפון, שם כיהן כראש המועצה במהלך שנות השמונים. בראשית שנות התשעים הוא כיהן כיו"ר מועצת הרשות השנייה, ובשנים 1995-1992 מילא את תפקיד שגריר ישראל בצרפת. שליטתו בשפה והכרתו את התרבות הצרפתית סייעו לו בעבודתו הדיפלומטית מול משרד החוץ הצרפתי.
עלייתו של אהוד ברק לשלטון עוררה בעולם תחושה כי המשא ומתן עם הפלסטינים צפוי לעלות על פסים חיובים. במבט לאחור הדבר יכול אולי להעלות גיחוך, אולם עבור לנקרי מדובר היה בנחיתה רכה באו"ם.
"התחלתי את השירות בנובמבר
"ברק הגיע עם כל ראשי המדינות לעצרת המילניום והתקבל כגיבור שלום. לחצו לו ידיים, אפילו ממדינות לא הכי ידידותיות. אני זוכר את פידל קסטרו לוחץ את ידו. השגריר הפקיסטני ביקש ממני שראשי המדינות ילחצו ידיים. מיד לאחר מכן כל העסק התרסק, והאינתיפאדה התרגשה עלינו".
עד כמה העידן הזה הביא להצלחות בתחום הדיפלומטי?
"הצלחנו להרחיב את היריעות של ישראל באו"ם. צריך להבין שהאו"ם בנוי מקבוצות אזוריות, כמו הקבוצה הלטינו-אמריקאית, הקבוצה המערב-אירופית והקבוצה האסייתית. אנחנו, כמדינה החברה באו"ם, נשארנו כמעט 40 שנה ללא קבוצה גאוגרפית, וכך נידו אותנו. מאז הסכמי אוסלו פעלנו כדי להיכנס לקבוצה המערב-אירופית, אבל האירופים כל הזמן התחכמו איתנו.
"בצרפת אמרו לנו: 'איזה מסר תעבירו לערבים ולבני השיח שלכם בפנייה לאירופה? הרי אתם תאמתו את החשד שרובץ עליכם כל הזמן, דהיינו שאתם ראש גשר אירופי למזרח התיכון, ולא דבר טבעי'. זה מה שפחות או יותר שמענו בכל הנציגויות האירופיות".
מה עשיתם בעניין?
"ראינו שזה לא מניב שום דבר. לאחר הבחירה של ברק התחלנו לכוון יותר לעניין הזה. התמזל מזלה של ישראל כאשר לשגריר ארצות הברית באו"ם מונה אדם משכמו ומעלה: ריצ'רד הולברוק, שהלך לעולמו לאחרונה. בתפקידו האחרון הוא היה השליח של אובמה לאפגניסטן. כנראה המשימה שם הייתה קשה מדי עבורו. הוא היה יהודי כשר למהדרין. הוא לקח על עצמו את צירופנו לקבוצה האירופית. הוא אמר לי: 'המטרה שלי היא להכניס את ישראל לקבוצה האירופית ויהי מה'. והוא הלך על זה בכל הכוח".
ואיך הגיבו האירופים לכך?
"השגריר הספרדי היה קצת סרבן. הוא היה בחור נפלא, אבל מילא אחר ההנחיות של הממשלה שלו. אז הולברוק אמר לו: 'אדוני השגריר הספרדי, תקופת האינקוויזיציה איז אובר'. אני פעלתי במקביל בצורה יותר מרוככת, וסיפרתי לכל האירופים שפגשתי שמקומה של ישראל בקבוצה האירופית. בסופו של דבר הסכמנו לכך שהחברות שלנו תהיה במעמד זמני, ושכל ארבע שנים נגיש את מועמדותנו מחדש".
אז נבחרנו, אבל מה זה נותן לנו?
"באו"ם יש 30 קבוצות. אין לך נראות ואין לך קריאות בתוך האו"ם אם אין לך שייכות. אתה לא קיים, לא סופרים אותך. כולם נבחרים, ורק אתה לא. אז אתה מפסיד עמדות השפעה חשובות. זה גם ממשיך לקטלג אותנו בתור one issue mission - משלחת עם משימה אחת, שזה הסכסוך הישראלי-ערבי".
לאו"ם יש בכלל כוח השפעה?
"צריך להסיר את הדעה הקדומה על הארגון הזה. בן גוריון טבע את הצירוף 'או"ם שמום', ואפילו דה-גול התייחס לאו"ם כאל דבר חסר ערך. ראשית, האו"ם הוא הארגון היחיד שמאגד את אומות העולם. זה מעין פרלמנט עולמי. שנית, הארגון מתפקד כמו תיבת תהודה ענקית ומבטא את מאוויי העולם ותקוותיו.
"לא תמיד הארגון פותר סכסוכים, אבל הוא מנסה. הנה, במקרה של לוב האו"ם הצליח במאבק מול קדאפי. האו"ם סייע לנו לסיים את מלחמת לבנון עם החלטה 1703. וזה לא בנושאי שלום וביטחון. גם בנושאי איכות הסביבה, בריאות וכלכלה. למשל כל ניהול הסחר העולמי באמצעות קרן המטבע העולמי".
ירח הדבש שלנו עם האו"ם הסתיים בבת אחת, בספטמבר 2000. כשלון המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים הצית מחדש את הלהבות והביא לפריצתה של אינתיפאדת אל-אקצא. לנקרי התמודד באו"ם עם ביקורת קשה. "באותה תקופה ברק היה במשא ומתן עם אבו מאזן על הסדר קבע. זה היה במאי 2000. ברק אמר לי: 'זה הולך לפיצוץ'. אחר כך התחילה האינתיפאדה".
"זה התחיל בידיעה על שלושה הרוגים פלסטינים והרוג ישראלי אחד. למחרת כבר מדברים על 40 הרוגים, והפלסטינים מבקשים דיון דחוף במועצת הביטחון. הנואם היה הנציג הפלסטיני נאסר אל-קדווה, אחיינו של ערפאת. הוא תקף את ברק ואת ישראל. מי שתמך בו הייתה כל הליגה הערבית, איחוד המדינות האסלאמיות והמדינות הבלתי מזדהות. זה היה בסך הכול 102 מדינות. 40 מדינות נרשמו לנאום נגד ישראל. הצוות שלי ואני שמענו את כל הנאומים".
ואתה בטח יושב לעצמך שם, מבודד, ובעיקר חסר אונים.
"הפלסטינים רצו לקבל החלטה שמגנה את ישראל על השימוש בכוח. המזל הוא שיש לנו את ארצות הברית, שהיא בעלת זכות וטו במועצת הביטחון. היא בזבזה עשרות החלטות של וטו עלינו".
ונגיד שהיו מגנים. עד כמה לגינוי יש השפעה עלינו?
"אמנם הגינוי הוא הצהרתי ולא דורש ממך לסגת, אבל זה לא עניין נעים. אנחנו משתדלים למנוע את הגינוי הזה. הבליץ הזה נמשך שנתיים, עד 2001. הצלחנו לבלום את רוב ההצעות שהועלו נגדנו. הפלסטינים ביקשו, למשל, להציב כוח רב-לאומי בשטחים. הצלחנו למנוע את זה באמצעות האמריקאים".
11 שנים לאחר בליץ הגינויים, שלנקרי מדבר עליו, שבה ישראל לעמדת מגננה מול הפלסטינים. כעת המאבק הוא נגד דרישתה של הרשות הפלסטינית לקבל הכרה כמדינה עצמאית, ועל פי כל ההערכות יהיה להם רוב מוחץ.
הבעיה הגדולה שישראל לא יכולה למנוע את ההכרזה הזאת.
"הם אומרים שיש להם 140 תומכים, ואני לא מטיל ספק בכך. מה שהשגריר שלנו עושה כיום זה יצירת קשרים עם שגרירים מ-60 מדינות שמנהלות איתנו קשרים, ומעביר להם את המסר של ישראל. זה דבר נכון".
עד כמה שגריר מהוקצע ודובר אנגלית רהוטה יוכל לסייע לנו באו"ם?
"זה מוסיף נקודות, אבל לא הכול בנוי על דמות. המהות היא שקובעת. אם המדיניות של ממשלת ישראל הייתה חידוש התהליך, אפילו במחיר של דחיית הבנייה בשטחים בשלושה חודשים, זאת החלטה מהותית. החלטה כזאת הייתה מונעת מהפלסטינים ללכת לאו"ם. זאת החלטה שהייתה מחדשת את המהלך המדיני. אם ניקח, למשל, את בנימין נתניהו, אז אין ספק שהוא דובר מוכשר עם אנגלית מעולה. אבל הוא לא הולך לאו"ם, כי עם הדמות המצועצעת והמהוקצעת שלו הוא לא יכול להניע את התהליך".
ומה עוד אפשר לעשות?
"צריך לנהל שיג ושיח עם כל המדינות שאינן אבודות מבחינתנו. מי שאבודות אלה כל מדינות הליגה הערבית, המדינות האסלאמיות, דרום אפריקה והמדינות הבלתי מזדהות. אפילו הודו. יש בינינו אנשים שטוענים שמדינות האיחוד ומדינות המערב תומכות בנו, וזה מספיק, ואילו המתנגדים לנו הן מדינות מושחתות.
"זאת טעות קשה, כי אנחנו גם מובסים וגם מקוממים עלינו את המדינות שתומכות בפלסטין. קח, למשל, את הודו. היא בעלת ברית, אבל תומכת בפלסטינים. אפשר לומר עליה שהיא לא דמוקרטיה?
"אפשר גם לעשות בקרת נזקים ולהוריד את הפלסטינים למינימום של תומכים. אם במקום 140 תומכים יהיו רק 105, זה יהיה הישג לא רע מבחינתנו. בכל מקרה, אני מאמין שלא תהיה לפלסטינים בעיה להשיג רוב. אולי נצליח להביא חלק ממדינות אירופה להימנע בהחלטה ולכרסם קצת בהישג. אבל צריך לקבל כמובן מאליו את העובדה שהם יצליחו".
אם נצא מנקודת הנחה שתוקם מדינה פלסטינית, איך זה ישנה את המציאות, במיוחד באזור השרון?
"זאת לא החלטה שאפשר להתעלם ממנה, אבל היא לא תשנה את המציאות. אני לא צופה שתתעורר אינתיפאדה. לכל היותר הפלסטינים יוכלו להנפיק דרכון. זאת לא תהיה מדינה בעלת מעמד באו"ם כי מעמד כזה רק מועצת הביטחון נותנת. לפלסטינים יש רוב בעצרת הכללית, אבל במועצת הביטחון, שלהחלטות שלה יש תוקף מחייב יותר, די בווטו של חברה קבועה אחת כדי להכשיל את כל ההצעות".
ייתכן, אבל הפלסטינים יכולים לחתום על הסכמי הגנה עם סוריה ואיראן.
"השאלה היא איך הם יממשו את זה. כל עוד אתה שולט במרחב האווירי שלהם ובמרחב הקרקעי, איך ייכנס צבא זר לישראל? הם יצטרכו להתמודד עם צה"ל. אולי דווקא אחרי שהפלסטינים יוכרו כמדינה, יתאפשר לנהל איתם משא ומתן בגובה העיניים. אולי זה אפילו יהיה טוב. סוף-סוף לא יהיה מולך אדם מתוסכל שחושב שהוא תחת כיבוש, אלא אדם שחש בן-חורין".
אף שחלפו 10 שנים מאז שסיים את תפקידו באו"ם, ללנקרי יש לא מעט ביקורת על הדיפלומטיה הישראלית. העימות עם טורקיה, לגישתו, לא היה צריך להגיע למצבו הנוכחי.
ומה בנוגע לכבוד הלאומי? אביגדור ליברמן לא מוכן להתנצל בגלל הכבוד.
"הכבוד הלאומי חשוב, אבל דיפלומטיה לא צריכה להיות מושתתת כל הזמן על חזה נפוח. לפעמים צריך לדעת מתי להתכופף, מתי להתפשר. צריך כבוד לאומי, אבל אי אפשר להוביל קו כזה בלי להתחשב טורקים, ששגרירם הושפל עם פרשת הכיסא של דני אילון. נהגו בו בקלות ראש בלתי נסבלת. לשחק איתו עם כורסה גבוהה וכורסה נמוכה, ועוד להכין את צוותי הצילום, זו פשוט אינפנטיליות. מקרה חסר תקדים לחלוטין".
מה דעתך על אביגדור ליברמן כשר חוץ?
"אתה יכול להבחין שהוא לא נותן ביטוי בתפקידו לכל מה שהוא יכול לעשות. פה ושם הוא נמנע מלהגיע למועצת האו"ם והוא גם לא תמיד מתבטא בגלל הדעות שלו. אבל יש לו גם כמה דברים טובים. הוא, למשל, מתעניין במה שקורה באפריקה ובדרום אמריקה, וזה יכול לעזור לנו בהצבעה באו"ם".
דרום אמריקה לא מפנה לנו עורף אחרי המהפך של צ'אבס?
כן, וזה קורה בגלל החתרנות של איראן שיצרה שם כל מיני בריתות אסטרטגיות מזיקות לישראל. אבל ליברמן לא אמר נואש והוא הלך לשם".
דוד לוי היה הפטרון הפוליטי שלך. מדוע הוא ספג קיתונות של בוז?
"הרקע שלו הכביד עליו. מי שלעג לו לא קיבל את זה שדוד הגיע מרקע של פועל בניין שטיפס לצמרת. לדוד מעולם לא היה תסביך מול חבריו למפלגה. הוא הרגיש שהוא יכול לתפקד ולפעול בכל תפקיד בממשלה, ממש כמו יוצאי עדות אשכנז".
למי הייתה בעיה עם לוי?
"היו כאלה שחשבו שלא יכול להיות שדוד לוי ישאף להיות ראש ממשלה או שיהיה שר החוץ. ב-30 שנות סוציאליזם המבנה הממשלתי היה כזה שלספרדים העניקו תפקידים שוליים כמו שר המשטרה. אבל תפקיד של שר ביטחון או שר חוץ? זה לא יעלה על הדעת".
האם החברה הישראלית מוכנה היום לראש ממשלה מרוקאי?
"כן, ומי שסלל את הדרך הזאת הוא דוד לוי. הוא היה הראשון שאמר שזה לא מחוץ לתחום שלנו".
תפקידו הציבורי האחרון של לנקרי היה יו"ר חדשות ערוץ 2, שאותו סיים לפני חודשים אחדים. "בתפקיד הזה הייתי אחראי על כך שהחדשות ייעשו על פי הנהלים והחוקים המחייבים ושהידיעות ישקפו את כל פלגיה של החברה הישראלית. וזאת אתלטיקה לא פשוטה".
"החוק אוסר על הזכייניות לקדם תוכניות שלהן במסגרת החדשות. אבל היה מקרה עם נינט טייב שעשתה תספורת וזה התפרסם בחדשות. אז הוגשה תלונה בנושא הזה. העורך הסביר שנינט היא אייטם תרבותי ואי אפשר להתעלם ממנה. יש בהחלט מקום לתרבות במהדורת חדשות.
"במקרה אחר, שני עיתונאים בכירים ראיינו את ראש הממשלה נתניהו אחרי ביקור פחות מוצלח בוושינגטון. אחת השאלות הייתה: 'אתה לא חושב שזה היה מעמד משפיל שהתקבלת בבית הלבן כמו גנב בלילה?'. שמעתי את זה וחשבתי שהסגנון לא ראוי".
מה הבעיה בסגנון הזה?
"אתה יכול לאהוב את ראש הממשלה או לא, אבל הפנייה אליו חייבת להיות בדרך ראויה. מה זה 'גנב בלילה'? מה זה משדר לצופים, ובעיקר לצעירים שביניהם? במקרה אחר, כתב ראיין את מובארק ושאל אותו: 'למה אתה לא מבקר בישראל, אתה מפחד?'. חשבתי שזה לא היה ראוי. הערתי על הדברים האלה".
כתבו שהתערבת בעריכה.
"התערבתי רק כשדבר מסוים לא נראה לי תקין".
לאן פניך מועדות בימים אלה?
"אני מנהל מגעים עם כל מיני חברות, וכרגע אני לוקח את הזמן".
אתה מתגעגע לכנסת?
"אילו הייתי מתגעגע, הייתי עושה כל מאמץ כדי לחזור לשם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם