כך מחסלים מחאה: לא בשביל זה יצאנו כל שבת מהבית
הסיפור העצוב של השבוע הוא הפילוג האידיוטי בין דפני ליף ושות' ובין איציק שמולי ורעיו. לא בשביל זה יצאנו כל שבת מהבית. וגם: תגיד לי, שלום, שהסיפור לא נכון
והנה חידה: ואם כן היינו מתנצלים לטורקים, באופן רפה, מינורי וחסר משמעות, האם היה אפשר לחסוך את כל הסאגה הזו? ושאלת משנה קטנה - איפה לעזאזל ליברמן??? התשובה בסוף המאמר.
ועם מה נתחיל בשבוע המופרע הזה? עם הכמעט מלחמה עם הטורקים? עם הכמעט מלחמה כוללת שהמציא לנו אלוף פיקוד העורף? עם המלחמה הכל כך מיותרת בין דפני ליף לאיציק
אני לא יודע כמה מכם כבר הגיעו למעמד המכובד הזה של גיל 50, אבל אני השבוע עברתי משוכה גבוהה מזו. אני בן 50 ושבוע. אני אומר לכם, אין תחושה יותר אידיוטית מזו. כשאתה בן 50, ובעיקר בכל החודש המקדים, כשאתה כמעט בן 50, אתה עטוף כולך באהבה אין קץ!
מסיבות הפתעה ומחוות משפחתיות, מתנות וליטופי אגו ואז, כשהכל כל כך נפלא, מגיע השבוע שאחרי. אתה בן 50 ושבוע והעולם שוכח. אותו עולם ומלואו (אשתי) שרק הרגע טרח לספר לך כמה אתה ענק, חשוב וחד-פעמי, לא מבין איך יכול להיות שגמרת לאכול והצלחת נשארה על השולחן. אותו עולם ששלח לך פרחים, תשורות ושאר תופינים (החברים מהעבודה) לא מבין מה אתה מתקשר כל חמש דקות לברר איפה הצ'ק או למה אין שום אפשרות לקבל החזר הוצאות על נסיעה במונית.
אבל הכי קשה היא התחושה הפנימית הצורבת. עכשיו ייקח עוד עשר שנים לפחות עד שמישהו יתייחס באופן רציני לנוכחותי בעולם. הרי אף אחד לא יחגוג לי כלום עד גיל 60 ועד אז אני סוג של מטרד. הנפילה הזו, מחגיגות ה-50 לריקנות של 50 ושבוע, היא מהלומה קשה ומיותרת. תנסו לעצור ב-50, כל רגע אחרי זה הוא נטול חמלה.
השבוע אירחנו בתכנית את דפני ליף. הפעם הקודמת שראיינו אותה הייתה ביום שבו הקימה את האוהל הראשון ברוטשילד ואז אמרה שהיא מקווה שתחזיק מעמד יומיים. אתם יודעים מה קרה מאז ואם לא, אני מניח ששרון גל עדכן אתכם, לא זה הסיפור. אפילו הפינוי של רון חולדאי, אחרי ששלח פרחים (סוג של פעולת הסחה מתוחכמת?) והבטיח לתת להם זמן עד ראש השנה - אפילו האירוע הלא נעים הזה לא ישבור איש.
הסיפור העצוב הוא הפילוג האידיוטי בין דפני ליף ושות' ובין איציק שמולי, יו"ר הסטודנטים, ורעיו. כך בדיוק מחסלים מחאה. נתניהו כבר עשה את זה פעם לוויקי כנפו, הוא יעשה זאת גם הפעם. כך בדיוק חוסלה מחאת הנכים, שהתפצלה ופוצלה לרסיסים, כך יקרה לאנשי קיץ 2011, אנשים טובים ושווים שעשו כמעט הכול נכון, חוץ מלהיות באמת הדבר החדש, זה שלא מפלג שורות בגלל אגואים וחילוקי דעות זניחים.
לא בשביל זה יצאנו כל שבת מהבית, לא בשביל שתתפלגו עכשיו ותתנו לתקשורת לחגוג על הפיצוץ ביניכם. אם אנחנו, אזרחים שמתים לקצת צדק חברתי ושוויון, חשובים ללבכם - חזרו לעבוד ביחד כי אחרת, כך אני מהמר, תתפזרו, לחוד, לכל הרוחות.
ועניין אחרון קנטרני ושולי. שלום חנוך. ככל שאני מבין, וככל שאני מדבר עם יותר אנשים ממובילי המחאה, הוא בסופו של דבר לא הגיע כי התעקש להופיע בסוף האירוע ומכיוון שגם אייל גולן התעקש - נשאר חנוך בבית.
אני מחזיק מעצמי אחד מגדולי מעריצי שלום חנוך בארץ ובתפוצות. אין מופע שלו שבו לא הייתי פעמים רבות, וכל דיסק חדש שיוצא נמצא בביתי בתוך שעות ספורות. אם בגלל אגו אידיוטי הוא לא הגיע להפגנת המאה, אני מודיע על סיום יחסינו (החד-צדדיים כמובן), ומודיע בזאת שלמרות כישרונו העצום, יכול להיות שכאזרח הוא שווה כקליפת השום. הלוואי שכל זה לא נכון.
השבוע לקחתי את כלב לראות את האוהלים ברוטשילד שנייה לפני שחולדאי מפרק אותם. הגאון (הכלב, לא חולדאי) התרגש נורא ומיד השתין על האוהל המרכזי של אגודת הסטודנטים.
אני: למה? אתה לא רואה שזה בית של אנשים?
כלב: אני מזדהה עם המחאה ורציתי להשאיר חותם.
אני: וזה מה שהחלטת לעשות? להשתין? לא יכולת סתם להדביק סטיקר על הזנב?
כלב: תגיד, אתה סתום? (הוא מחקה נהדר את מירי רגב). יום אחד, כשתפרוץ מחאת הכלבים ואנחנו נשתלט עליכם, אתה תבין איזו אמירה יש בהשתנה שלנו וכמה כבוד אנחנו עושים למישהו כשאנחנו משתינים על פתח האוהל שלו.
אני: אז מתוך כבוד גם חרבנת אתמול באמצע הסלון?
כלב: לא, זה היה כי שוב לא הוצאת אותי חמש שעות החוצה. יאללה, בוא נזוז, יש לי פגישה עם ליברמן.
אני: שר החוץ?
כלב: לא, הכלב של ולדימיר מוויצמן 126. זוז!
האיש שלי השבוע הוא זה ששלח מכתב אנונימי ובו הוא מספר שכל עדותה של א' ממשרד התיירות בפרשת קצב היא בלתי אמינה. כדי ממש להיות איש השנה, כדאי שה"חבר הכל כך קרוב" יזדהה ויספר מי הוא ומה הוא כי ברור שזה יכול להפוך את המשפט על פיו. עכשיו נשאר רק לראות שיש איש כזה באמת, וזו לא עוד המצאה מתוחכמת של עו"ד פלדמן.
יותר מ-400 אלף איש שרפו את רחובות המדינה בשבת שעברה, אין בשורה משמחת מזו!
יותר מ-400 אלף איש מסתכלים עכשיו על מובילי המחאה בעיניים כלות ולא יודעים מה ילד יום. מה באמת?
התשובה: זאת לא השאלה, השאלה היא אם כשימצאו אותו, יהיה אפשר להיפרד ממנו סופית. שבת שלום.
meroz.guy@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם