רביצה, התנתקות והרפתקה: מחשבות בעקבות חופשה
למה אני מעדיפה בתי הארחה על מלונות, למה כיף לי לחכות לפינוי החדר, ולמה לא כדאי שתביאו את הילדים שלכם לשם. מחשבות בעקבות חופשה
הזמן הזה נועד לבטלה ברוכה. זו לא בדיוק בטלה כי את מחכה שמשהו יקרה, זה יותר Idle - מילה שמשמעותה יותר פסיביות, ופחות נרפות או עצלות. יש המון רוגע פנימי בקבלת ההמתנה בשלוות נפש.
כל זה כמובן נכון כשאת בחופשה, לא כשאת עומדת בתור אין-סופי מול קופות לא יעילות מחוץ לאולם הופעות, מחזיקה קופון ביד ומחכה לשמוע להקה שאת אוהבת.
הארחה. למה אני מעדיפה בתי הארחה? קודם כול בגלל שמם. בבתי הארחה מסתתרת המילה אירוח, בבית מלון - המילה הלנה. תמיד עדיף שיארחו אותי מאשר שילינו. שלא לדבר על הלנת שכר. נכון, בתי מלון עושים יותר מאשר להלין, אך בניסיונותיהם להנעים את זמן האורחים הם מוסיפים וגורעים באחת. בתי ההלנה מנסים להכניס אותנו לעולם חלופי מעושה.
הם לא מציעים אפשרות לעולם אחר, אלא רק גרסה אפלה לעולם מלא בברים עגולים, מנקי שולחנות אפרורי הבעה ומוזיקת ג?ז תפלה. במלונות תמיד יפרסו שטיחים מקיר לקיר וגורלם האומלל של מפגע עיצוב הפנים זה הוא הרושם המעופש במקרה הטוב והמטונף במקרה הרווח.
בתי ההארחה, על רצפות הלינולאום או הסומסום שלהם, נקיים תמיד. בקירותיהם קבועים חלונות אל החוץ והם לא מנסים לעצב את האווירה והחלל, אלא נותנים לאורחים לעשות זאת. לכן הם משתנים תדיר גם ללא עיצוב עדכני או תוספות של עמודים קורינטיים מטופשים.
יותר מכול, בתי ההארחה רחוקים מלהיות יעד נכסף לבורגנות, לכן תמצאו שם רק בורגנים כושלים, בורגנים לעתיד או כאלה שהתרופף להם בורג ולא מייצרים יותר חלקי חילוף למודל שלהם. את האחרונים תמיד אעדיף על פני היצורים הקטנים, החלקלקים, הרעשנים, נוזלי החוטם ומעלי הליחה, להלן ילדים. אל תבינו לא נכון, אין לי שום דבר נגד ילדים, ילדים בחופשה בבית מלון זה סיפור אחר לגמרי.
המינגווי בסיפורו "מקום נקי ומואר היטב? הקדיש סיפור שלם ליתרונותיו של, ובכן, מקום נקי ומואר היטב. מצאתם לכם בית הארחה שכזה? ברכותיי, אתם מוזמנים להתחיל את החופשה שלכם.
הנפשות הנופשות. נופש, יש להודות, הוא עניין משעמם למדי. למרות שמו, אין בו דבר שמספק את מאוויי הנפש שלי. בנופש אני מוצאת את עצמי קוראת ספרים, וצפה חסרת דאגות במימי הים האדום, מהרהרת מדי פעם בכרישים שמשחרים לטרף לא רחוק ממני.
כשהבטן מבקשת אני פונה לבתי המאכל המציעים מנות חסרות יצירתיות ומתגעגעת לשפע הקולינרי העירוני. אך בכל זאת משהו מעניין קורה בו, כל הערכים עוברים עיוות: הזמן עובר לאט, נמתח, מאבד חשיבות, והכסף, ערכו גדל, מתנתק מהמקור והופך לכלי שבא לשרת את גחמותיך הקטנות בלבד.
התרחיש הגרוע ביותר, זה שיכול להחזיר אותך באחת למצב הטבעי שבו הכסף והזמנים מתכווצים ולוחצים, הוא אירוע מרגש שקורה בביתך. בזמן שאת נוברת בחול עם בהונותייך, חברייך משתלטים על בתים נטושים, מנקים, מפנים, מחלקים ותולים שלטים. באחת הופכת הרביצה העצלה והחיונית לעקרה. כדי למנוע מקרים מצערים שכאלה, יש לאסור על קשר עם העולם החיצון, לכבות מכשירים אלקטרוניים, להתעלם מעיתונים ולהעמיד פנים שכל מה שצריך לדעת על העולם נמצא בספרים שארזת אתך לדרך.
למעשה אם מבצעים את כל ההוראות האלו, לא חייבים נופים מעוררי השתאות וחולות זהובים, אפשר פשוט לספר לכולם שיצאת לנופש ולהסתגר בבית לכמה ימים. אבל על מי אני עובדת. מי יכול להחזיק מעמד יומיים בלי פייסבוק?
נסיעה. יש מצבים שבהם אני מצטערת שהפסקתי לעשן, נסיעה במכונית למשל. מאז "מרד הנעורים? הנהיגה ברכב עם סיגריה בזוית הפה, רוח בבלורית ומוזיקה ברמקולים הפכה להתגלמות עזוז הנעורים וריח החופש.
בניגוד לרכיבת האופניים העירונית, שהיא מסלול מכשולים אין-סופי על השקר הגדול שמכונה "שבילי אופניים,? על הכביש הבין-עירוני הכול פשוט יותר. המחשבות יכולות לנדוד ולזגזג בין נתיבי המחשבה. מעולם לא הגעתי לכל כך הרבה מסקנות על חיי ועל מה שצריך להיעשות בהם כמו בנהיגה הארוכה מחוף לחוף בארצות הברית. מותר לציין שאף אחת מהן לא יושמה.
למרות זאת, כשנוסעים לחופשה הרכב הוא לא הכלי האידאלי. זאת אומרת הוא כן, אבל רק כשמישהו אחר נוהג, מישהו שאתה לא מכיר. טרמפים הם הסוגה
אפשר לשכור רכב ולנסוע ברחבי טוסקנה ואפשר לתפוס טרמפ עם היפי במכונית סיטרואן ישנה עם גג נפתח לאורך חופי הריביירה האיטלקית. מהטרנטה אפשר לעבור למשאית אימתנית, לצועני בטנדר, לצרפתי נחמד שמתגלה כמדריך תיירים חובב ולטנדר עם ירדני, סורי ואיראני שבו אפשר לעשות שלום במזרח התיכון בניחוח חזק של חשיש. אפשר גם לעמוד בתחילתו הדרומית של כביש הערבה, לדמיין מסעדות קטנות בערים שלא ביקרת בהן ולעלות על רכב שיביא אותך עד רחוב שפינוזה בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם