"לא ידעתי שאפשר לאהוב ככה": ציפי אובזילר שלא הכרתם
על הלידה, על ההורות לשתי בנות, על הזוגיות עם הדס ועל החיים החדשים לאחר הפרישה. ציפי אובזילר, בעבר חברת מועצת עיריית גבעתיים ואלופת ישראל בטניס, נפתחת אחרי ארבע כפיות בירה
כן. זה גורלו של מי שמנסה להתמסכן לצד אישה שהייתה ספורטאית מקצועית פחות או יותר כל החיים, לקחה שלוש אליפויות ישראל בטניס, הגיעה לדירוג 75 בעולם ומתחה פעם את ונוס ויליאמס משחק שלם לפני שנכנעה. אה כן, והיא גם ילדה לא מזמן. בקיצור, העם דורש כתב יותר גברי.
לעומת זאת, מול תפריט הבירות, אובזילר מתבלבלת. מראש הוזהרתי שהיא לא שתיינית גדולה, אבל די משעשע לראות אותה מתמודדת באומץ עם שליש הסטלה שלה לאורך כל הריאיון. אני מצדי נהגתי כרומאי ברומא ושתיתי גם בירה. ויינשטפן.
אני רואה שאת לא שתיינית גדולה... זה מאפיין נשים ספורטאיות יותר מאשר גברים ספורטאים? שמירה על אורח חיים ספורטיבי וכאלה?
"כן, צחקו עליי בבית שאני צריכה להגיד לך שאצלי זה 'ארבע כפיות'... ובעניין ההבדל בין ספורטאים לספורטאיות - אני לא חושבת שיש משהו בסיפור הזה. בן אדם זה בן אדם, ואם לא מגזימים ולא נמצאים בתקופה של תחרות או אימונים או שמירה על משקל אז אין עם זה בעיה. זה אפילו יכול להיות בריא... אז למה אתה כל כך עייף?"
אני בחזרות אחרונות לפני הצגה שאני עושה.
"מה אתה אומר... אני אוהבת תאטרון. תמיד בתחרויות בלונדון או ניו יורק זה היה פק"ל ללכת לפחות לאיזה שתי הצגות. אני אוהבת מיוזיקלס גדולים, דברים שסוחפים אותך, שלמשך שעתיים אני לא פה ולא בבעיות
ההורות משנה לגמרי את החיים?
"בטח. חוזרים מיום עבודה ומתחילים עוד יום עבודה".
חוץ מלהיות טניסאית עבר, היא אמא לליהיא בת הארבע וליהל בת החמישה חודשים ומתחזקת זוגיות יציבה בת 16 שנים עם בת זוגה הדס. לפני כשנה פרשה מתפקידה במועצת העיר גבעתיים, תפקיד שאליו נכנסה לאחר הבחירות לרשויות המקומיות ב-2008. היא שימשה כיו"ר סיעת האופוזיציה "גבעתיים הירוקה" במועצה, והשתתפה כחברה בוועדת המשנה לתכנון ובנייה בעיר וכחברה בוועדת הספורט העירונית, אבל החליטה לפרוש מהתפקיד אחרי כהונה של שנתיים.
אילו עמדות פוליטיות?
"היה אז איזה עניין גדול בתקשורת סביב גירוש העובדים הזרים. השותף שלי הוציא הודעה ששמי היה חתום עליה שאני מתנגדת ותוקפת את השר אלי ישי בעניין הזה. וזה לא היה מקובל עליי. שיגררו את השם שלי לתוך מקומות שאני לא החלטתי להיות בהם כי השם שלי קצת מוכר? לא מוכנה. ואגב, זה בכלל לא עניין של דעות, זה בכלל לא משנה אם דעתי הייתה כדעתו או לא. אני לא מוכנה שישתמשו בשם שלי בלי הסכמתי. באותו זמן זה פגע לי בעבודה, ביחסים עם השרה לבנת, זה פגע בה וכך הלאה".
יורם פומרנץ סירב להגיב לדברים.
אבל רגע, הרי לימור לבנת ובוודאי אלי ישי שייכים לצד במפה הפוליטית שמסרב לקבל אותך ואת דרך החיים שלך, ואם זה היה תלוי בו היכולת שלך לחיות את חייך בחופש הייתה מוגבלת הרבה יותר. איך אפשר לעבוד עם אנשים כאלה?
"אני הלכתי לעבוד עם לימור לבנת כיועצת מקצועית לענייני ספורט. נוצר חיבור אחרי שפרשתי מטניס, היא התקשרה להגיד דרך צלחה אחרי מסיבת העיתונאים שלי והתחלנו לדבר ומשם בא הרעיון. לא היה קשר לשום דבר אחר. וגם אתה מרחיק לכת, לדעתי. אני לא מרגישה שום איום על דרך החיים שלי. ואני מרגישה שיש הפרדה מלאה בין הדברים. הדעות שלי זה דבר אחד והמקצועיות שלי כספורטאית זה דבר אחר".
יש נטייה כזאת לספורטאים בארץ לא לאוורר את הדעות הפוליטיות שלהם.
"נכון, כי זה לא רלוונטי. כספורטאי אתה מייצג מדינה במשך שנים. נוסע לחו"ל כנציג של ישראל במשך שנים. כמו שהחיים האישיים שלי הם לא עניינו של אף אחד ככה גם הדעות שלי. אני לא מאמינה שאם אני ספורטאית מוכרת, אני חייבת לצאת מהארון או לצאת בהצהרות".
אז את מתרגלת להיות ממלכתית?
"לא יודעת אם ממלכתית, אבל זה מרגיש פשוט לא קשור. אתה גם מתרגל כל הזמן לעשות סוג של יחצנות לישראל ולספר עליה כל הזמן לכל העולם כי כולם שואלים. אני זוכרת שיחה עם סרינה ויליאמס, שממש חששה לבוא לישראל כי מבחינתה זה אזור מלחמה ממה שרואים בתקשורת, ושאלה אם זה בטוח לבוא וכל מיני כאלה".
אגב, על הכהונה כחברת מועצה היא ממעטת לדבר ובאופן כללי, והיא מרוצה מאוד מהחיים בגבעתיים. "באמת יש לה תדמית של עיר מנומנמת, אבל זה מקום נהדר לגדל בו ילדים. הבת שלי לומדת במעון של נעמ"ת ואנחנו מאוד מרוצות", היא אומרת. "אני מאוד אוהבת את העיר הזו".
אגב ממלכתיות, אובזילר היא אחת הספורטאיות הבודדות בישראל שיצאו מהארון בצורה פומבית. "ברור שהקבלה של אורח החיים שלי לא מושלמת, אבל זה בהחלט יותר טוב ממה שהיה לפני 15 שנה", היא אומרת.
"אז המצב משתפר, אבל כמו כל שינוי חברתי הוא לוקח זמן. נכון, לא התחתנתי עם הדס כי בישראל אין אפשרות לשתי נשים להתחתן, אבל זה לא שמישהו מפריע לי לחיות אתה ולחיות איך שאני רוצה, אז מה זה משנה אם התחתנתי או לא".
כשהיית ילדה חלמת על חתונות?
"לא. חלמתי על טניס".
באמת?
"כן. אני זוכרת מפורשות את החלום לשחק פעם בווימבלדון, יש לי תמונה שלי בבית מתוך עיתון מיוני 1985. זה היה בדיוק כשבוריס בקר לקח את וימבלדון בגיל 18. אני הייתי בת 12, ובאו מעיתון ילדים ששיחקו טניס ברמת השרון ושאלו אותי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה ובלי להסס ישר אמרתי 'לשחק בווימבלדון'... ברור שבסוף כששיחקתי שם זה היה מרגש מאוד".
היא ילידת 1973, תל אביב, כאמור מתגוררת בגבעתיים ואם לשתי בנות, והיא משחקת טניס מגיל עשר. לדבריה, כילדה, הספורט, כל ספורט, היה עיקר חייה. בתשובה לשאלה אם יש משהו בתובענות של ספורט מקצועני שפוגם בחוויית הילדות מבחינה פסיכולוגית או חברתית, היא מסתכלת עליי כאילו נפלתי מהירח.
היום, חוץ מלהיות אמא, היא מלמדת ומאמנת טניס במרכז טניס בכפר מעש, שאל הצוות הניהולי שלו הצטרפה לפני כארבעה חודשים, ומשתפת פעולה עם חברת התרופות "מרק", אשר תרופת הדגל שלה, משכך הכאבים "ארקוקסיה", נותנת חסות לאיגוד הטניס. לדברי אובזילר, היא השתמשה בתרופה עוד לפני שנוצר קשר עם החברה והתרשמה לטובה.
אגב ספורט, איך היום את שומרת על כושר אחרי שפרשת?
"כמה שבועות אחרי הלידה כבר הייתה לי מאמנת כושר אישית והתחלתי לעבוד אתה, ותכלס אני עושה כל מה שעשיתי תמיד חוץ מריצות ארוכות. זה אני לא יכולה לסבול יותר. לא יודעת למה. משעמם לי. אחרי שנים שכל בוקר קמים לרוץ כמה קילומטרים זה נמאס. ולגבי הילדות, מה ששאלת, אז הטניס או הספורט בכלל ממש לא שודד כלום. אני לא זוכרת שהיו לי בעיות, תמיד הייתי תחרותית. עוד בילדות. אתה גדל עם משהו כנתון. לא הייתי ספורטאית גיקית אלא ספורטאית מקובלת והיו לי תמיד חברים, אבל נכון שבשכונה פחות ראו אותי ובמסיבות כיתה פחות הייתי, אבל בסך הכול באמת לא הרגשתי שאני מפסידה משהו".
"הילדה שלי (היא צוחקת) הייתה בחוג טניס לקטנים שניסיתי להרים בקיץ. זה לא הלך. כמעט כל הילדים עזבו. הראשונה שעזבה הייתה הבת שלי. 'אמא ציפי', היא אמרה, 'היום אני לא רוצה ללכת לטניס'... אז כרגע היא לא מראה נטיות, אבל ברור שאם היא תרצה אני אתמוך בה".
את אמא ציפי והיא אמא הדס?
"כן. למרות שרק עכשיו, מאז הפרישה, אני קצת מפצה על הרבה שנים שלא הייתי בבית אלא בתחרויות, ובעצם ליהיא גדלה עם הדס כמעט לבד. זה היה החלק הכי קשה בתחרויות בשנים האחרונות. הייתי מצד אחד באמת במקום טוב מבחינה מקצועית, אבל היה מאוד קשה לדעת שיש לי ילדה בבית שבקושי מכירה אותי. נורא התגעגעתי. עכשיו אני מחזירה..."
יש הבדל בין זוגיות ואימהות של שתי נשים לזוגיות ואימהות אחרת? ממה שאת רואה?
"אני חושבת שיש הבדל בין כל זוגיות וכל הורות לבין כל זוגיות וכל הורות. לא משנה ההרכב".
תמיד אומרים לך לפני שיש לך ילדים שכשיהיו לך אתה תגלה פתאום עולם רגשי אחר לגמרי. זה נכון?
"לגמרי. לא ידעתי שאפשר לאהוב ולדאוג ככה. העולם משתנה. זה בא לך במקומות מפתיעים. אני לדוגמה אף פעם לא הייתי בשלנית, ואף פעם לא הייתי מטפלת בתינוקות וכל מיני כאלה. זה לא העסיק אותי. ועד לפני כמה שנים היו עוברים אנשים עם עגלה וזה לא עשה לי חם או קר. פתאום עכשיו, כשיש לי ילדים, אני רואה תינוקות בכל מקום. אני ערה לזה הרבה יותר. לך יש ילדים?"
בקושי עציץ.
"אתה עוד תראה..."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם