ללא הפסקה: מרינה גרצ'אניק מציירת בכל מקום אפשרי
ברחוב, בבתי קפה, בים ואפילו בחדר ההמתנה לרופא. מרינה גרצ'אניק, תושבת רעננה, מציירת בכל מקום אפשרי. בשבוע שעבר היא שבה מפסטיבל ציירי רחוב בפורטוגל. "אני לא זזה בלי פנקס ועיפרון. אצלי כל רגע מונצח בשרבוט"
בימים האחרונים שבה גרצ'אניק מכנס "Urbansketchers" (ציירי רחוב) שנערך בליסבון בפורטוגל בהשתתפות 200 ציירי רחוב מכל רחבי העולם.
"תמיד אהבתי כל דבר הקשור באמנות וביצירה", היא אומרת. "ברוסיה, שם נולדתי, למדתי ארבע שנים אמנות מתוך כוונה לעבוד כמורה בתחום, אף שבפועל לא לימדתי אפילו יום אחד בחיי".
ב-1990 עלתה גרצ'אניק לישראל והשתלבה כמעצבת גרפית בכמה חברות. בשנים האחרונות היא עובדת כמעצבת ומאיירת. המעבר ממעצבת גרפית לציירת רחוב היה מקרי לגמרי.
"יום אחד מצאתי את עצמי ברחוב מתבוננת מהצד על כל מיני סיטואציות פשוטות מחיי היומיום והתחלתי לצייר אותן. אט-אט רכשתי עוד פנקס ועוד מחברת ומילאתי קלמר בכל סוגי עפרונות הרישום ויצאתי לדרך".
איפה את הכי אוהבת לצייר?
"אני אוהבת לצייר אנשים בבתי קפה. אני יושבת בצד, עם המחברת הקטנה שלי ומציירת אותם, לרוב ללא ידיעתם. מקום נוסף שאני אוהבת זה חוף הים. בשבת האחרונה הייתי עם הילדים בחוף ומצאתי את עצמי יושבת, מתבוננת מהצד על כל מיני אנשים וטיפוסים שונים, ובאופן טבעי ציירתי אותם".
כיצד את בוחרת את האובייקטים שלך?
"ציירי רחוב מחפשים את הסיפור הקטן, המיוחד. את הרגעים האלה שפתאום אתה מבין שעלית על משהו; שהנה מול העיניים שלך קורה משהו. באותם רגעים היד ישר מתחילה לצייר. השבוע מצאתי את עצמי משרבטת משהו בחדר ההמתנה בתור אצל הרופא. אני לא זזה בלי פנקס ועיפרון. אצלי כל רגע מונצח בשרבוט".
פסטיבל ציירי הרחוב העולמי נוסד לפני שלוש שנים על ידי גבריאל קמפניירו, עיתונאי מסיאטל, שהעדיף לצייר במקום לכתוב. קמפניירו הגיע אל גרצ'ניאק באמצעות אתר שבו פרסמה את עבודותיה והזמין אותה להיות חלק מקבוצת ציירי רחוב.
הקבוצה מונה כ-100 איש, בני 80-15, והיא מצרפת צייר חדש רק כאשר מישהו מהקבוצה פורש. "אנחנו מלכ"ר (מרכז ללא כוונות רווח), ולכן אין לנו צורך להגדיל את כמות האנשים אלא לשמור על קבוצה אינטימית", מסבירה גרצ'ניאק. "זה האני מאמין של גבריאל, וכך הוא רואה את הדברים".
מהיכן אתם משיגים את הכסף עבור צורכי הקבוצה?
"האתר פועל בשיטת מנויים המצטרפים ללא עלות ומתעדכנים און-ליין בכל פעם שעבודה חדשה מועלת לתצוגה. כיום, יש 5,000 מנויים והמספר רק הולך וגדל. בזכות המנויים מגיעות גם הפרסומות, וכך יכולה הקבוצה להתקיים. חשוב לציין כי בכסף נעשה שימוש אך ורק לצורכי הפעילויות השוטפות של הקבוצה, כמו ארגון הכנס".
כשמתבוננים בציורים של גרצ'אניק אפשר להבין מדוע האיחוד האירופי הכריז על ליסבון בשנות התשעים כבירת התרבות האירופית. "מדובר בעיר ציורית להפליא", היא מספרת כשחיוך גדול נסוך על פניה. "אתה מתהלך בכיכר המרכזית ולידך זורם נהר הטז'ו, קירות הבתים מכוסים באריחים צבעוניים ורכבת חשמלית מפעם מסיעה תיירים. האנשים שם מאוד פתוחים וחמים, והעיר ידועה בחיי הלילה התוססים שבה".
הציירים שהשתתפו בכנס חולקו לקבוצות קטנות של כ-15 איש. "ציירנו שלושה ימים ללא הפסקה בכיכרות, ברחובות הצדדיים ובכל מקום אפשרי", מספרת גרצ'אניק.
"אספנו קטעים מגוונים מהחיים בעיר הציורית הזאת והעלנו הכול על הדף. הדבר שהכי ריגש אותי היה המפגש עם הציירים. עד היום ראיתי אותם ואת העבודות שלהם רק באמצעות האינטרנט, ופתאום פגשתי אותם פנים מול פנים. כל אחד הביא את המחברות שלו ובסיום גם קנינו זה מזה את העבודות".
לאחר הכנס יצרה הקבוצה ספר המאגד את עבודותיהם של משתתפי הכנס, כולל טיפים לצייר המתחיל. בספר, שיוצע למכירה באתר אמזון בחודש פברואר, מופיע גם ציור של גרצ'אניק שבו היא תיעדה את אירועי הלילה הלבן בתל-אביב. בימים אלה היא מתכננת להקים קבוצה של ציירי רחוב בשרון. "הקבוצה תיפגש בכל חודש בעיר אחרת ותתעד את הנופים הייחודיים לה. כעבור זמן מה ניצור פרויקט משותף. זה יכול להיות ספר או תערוכה. משהו שייתן ביטוי לקסם שנגלה לעינינו".
ציירי רחוב שמעוניינים להצטרף לקבוצה של גרצ'ניאק יכולים ליצור עמה קשר באמצעות הדואר האלקטרוני: marinagr@012.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם