קשר השתיקה: למה לא סוגרים את פסטיבל בריזה?
למרות כל הביקורת הציבורית שהושמעה על פסטיבל בריזה בשבועות האחרונים, לא קם אף חבר מועצה ואמר: "חברים, הבריזה הזאת היא מיותרת, בזבוז כספים על פסטיבל שגם כך איננו אטרקטיבי מבחינת חלק גדול מהציבור. צריך לבטל אותה לאלתר"
אנשי האופוזיציה העירונית בעיר בדרך כלל לא מהססים לתקוף על כל עוול, כל מחדל, כל החלטה שנויה במחלוקת של העירייה. דווקא על רקע זה, ההתעלמות שלהם מהביקורת הציבורית על הבריזה היא מפתיעה מאוד.
כמובן שיש להם את הטענות הרגילות: על המחירים של הכרטיסים, על העובדה ששוב ניאלץ לשלם על החניה בפארק וכו'. אבל אף אחד לא מעז להלין על עצם קיום הפסטיבל, למרות תחושת המיאוס שנוצרה ממנו, בקרב חלק ההולך וגדל מבין התושבים.
תנסו לחשוב על זה – עם כל הביקורת הציבורית שהושמעה על הבריזה בשבועות האחרונים, מטעם התושבים, התקשורת והגורמים האחרים, מעולם לא קם חבר מועצה ואמר: "חברים, הבריזה הזאת היא מיותרת, בזבוז כספים על פסטיבל שגם כך איננו אטרקטיבי מבחינת חלק גדול מהציבור. צריך לבטל אותה לאלתר".
אף אחד מבין האופוזיציונרים של העירייה לא נשא את הדגל הזה, מסיבה אחת פשוטה: הם מפחדים. הם זוכרים את הערגה הגדולה שהייתה לפסטיבל בריזה, טרם חזרתו לפני שלוש שנים. התושבים אז מאוד רצו את הבריזה הנוצצת, וחיכו לה בכיליון עיניים. מי שהיה יוצא נגד הבריזה – כאילו יוצא נגד רצון התושבים, ואת זה נבחר ציבור לא יכול להרשות לעצמו. בטח ובטח אם הוא מתכוון להתמודד על קדנציה נוספת.
ארבעה חברי אופוזיציה יש באשקלון: שבתאי צור, מישל בוסקילה, איתמר שמעוני ויורי זמושצ'ק. לפחות שלושה מהם לוחמניים ותוקפים את העירייה. לפחות אחד מהם פעיל מאוד, כמעט בכל
סביר להניח שלשמעוני יש הרבה מה להגיד גם על עצם בזבוז המיליונים על הפסטיבל הזה מדי שנה, אבל הוא שומר את זה בבטן. גם כיוון שאין לו רצון להסתבך עם חובבי הבריזה (אגב, בעקבות ביטול הפסטיבל עדיין אי אפשר לענות על השאלה: האם חובבי הבריזה הם רבים או מעטים), ואולי גם כדי לשמור על האינטרסים של ידידו אורן שני. שני הוא אולי חבר הקואליציה היחיד, אותו שמעוני מעריך.
בהנהלת העירייה, לעומת זאת, מאוהבים בבריזה. מאוהבים עד כדי כך שלא רצו לבטל אותה בשום מקרה. אפילו כשהמצב הביטחוני היה מבהיל, והיה חשש לקטסטרופה פוטנציאלית.
בסופו של דבר, הפסטיבל בוטל, לא לפני שראש העירייה בני וקנין ניסה לעשות את הכל כדי שאולי בכל זאת הוא יתקיים. זאת הייתה הסיבה לזיגזג בשבוע שעבר באשר לשאלת קיום הבריזה.
בכל כמה דקות, ההחלטה השתנתה. אם זה היה תלוי באנשי פיקוד העורף, עוד בתחילת השבוע הם היו מודיעים על ביטול הפסטיבל באופן גורף. אבל ראש העיר וקנין נלחם בכל הכוח כדי שלא ישתנו התוכניות ושהבריזה תצא אל הדרך.
גורמים בפיקוד העורף הביעו השבוע תמיהה על התנהלותו של ראש העיר בנוגע לקיום פסטיבל הבריזה בשבוע שעבר. פיקוד העורף התנגד בתוקף לקיום הפסטיבל, אבל וקנין התעקש לקיים אותו. הוא לא היה מוכן לשמוע על אפשרות של ביטול, למרות שבפיקוד העורף ראו בכך סיכון רב.
אחרי יומיים של שקט יחסי, וקנין הודיע שסבב ההסלמה הזה תם ושאפשר לחזור לשגרה. שגרה שמשמעותה קיום הבריזה, כמובן. גם בשלב זה, בפיקוד העורף התנגדו, אבל נכנעו לדעתו של וקנין. מה שהכריע לבסוף היה הטיל שנורה לעבר אשקלון, שעה קלה לפני פתיחת הבריזה, שגרם להטלת וטו מוחלט מטעם פיקוד העורף וביטל את הפסטיבל.
בשלב מסוים עלה הטיעון הבא: אם בני וקנין יחליט על ביטול הפסטיבל – העירייה תישא בהוצאות הנזקים הכספיים (הערכות מדברות על חמישה מיליון שקלים), אבל אם פיקוד העורף יבטל אותו – תהיה זו המדינה שתישא באחריות ובהוצאות.
אז ראשית נבהיר: זה לא נכון. במס רכוש הודיעו השבוע כי אין שום חוק במדינה העוסק בפיצוי על נזקים עקיפים שנגרמו מהמצב הביטחוני. כלומר, רק הנזקים הישירים, שנגרמים על ידי הטילים שנורים לאזור, מזכים בפיצוי. ביטול פסטיבל אינו נזק ישיר, כך שגם אם פיקוד העורף החליט על הביטול, המדינה לא תיאלץ לפצות.
בפיקוד העורף אמרו השבוע שהם לא מבינים את התעקשותו של וקנין להילחם על הבריזה לאורך כל השבוע. גם האופוזיציונר איתמר שמעוני יצא נגדו, אך באופן גלוי. הוא שלח מכתב לראש העיר, ובו דרש להקים "ועדת בדיקה למחדל פסטיבל בריזה 2011". לא פחות. במכתב הוא הגדיר את הנחיותיו של וקנין "הנחיות שאין דרך אחרת לתאר אותן, לבד מסיכון ממשי של חיי אדם".
שמעוני המשיך ותקף את וקנין: "כולם ידעו שאנו עומדים בפני ימים סוערים וקשים, ורק אתה המשכת להתעקש, מסיבות שאינן ברורות עד כה, על קיומו של פסטיבל בריזה, תוך סיכון ממשי של חייהם של עשרות אלפים שעודדת להגיע לאשקלון, על אף העובדה שברור היה לכל בר דעת כי התכנסות של כמה עשרות אלפי אנשים במקום אחד פתוח, תוך איום מתמיד של ירי רקטות לעבר העיר, הינה מתכון לאסון בקנה מידה לאומי.
"במקום לגלות מנהיגות ולקבל החלטה קשה וכואבת לבטל את הפסטיבל בעת זו, המשכת לתעתע בתושבי אשקלון, ובכל מי שאמור היה לקחת חלק בפסטיבל הזה. עודדת תושבים להגיע לפסטיבל, למרות שברור היה כי אין לך כל ערובה לשלומם. מה היית עושה אם חלילה היה פוגע טיל גראד אחד בפארק הלאומי בעיצומה של החגיגה? מדוע היה כל כך חשוב לך לקיים את הפסטיבל בעת הזו בצל איום הטילים?".
קל להתחבר לדבריו של שמעוני, גם אם נאמרו בדיעבד, ולא בזמן אמת. ההתעקשות על קיום פסטיבל בריזה עד לרגע האחרון, אכן הייתה מיותרת. אבל לווקנין קשה לוותר עליה, כי היא-היא חלון הראווה של כהונתו.
כשהתמודד לראשות העירייה בבחירות האחרונות, אחד הסעיפים המשמעותיים ביותר בקמפיין שלו היה זה שעסק בבריזה. הוא הזכיר לכל התושבים שהוא האיש שייסד את פסטיבל הבריזה האהוב, זה שהביא לעיר את מיטב האמנים, והבטיח שאם ייבחר – יחזיר אותה.
בתקופת כהונתו של רוני מהצרי כראש העיר, לא היה פסטיבל בריזה. היו אירועי הקיץ, תחת הכותרת "אשקלון על הגל", שלא היו אטרקטיביים במיוחד, בוודאי לאור ההשוואה מול הבריזה. תושבי אשקלון, שהתגעגעו להופעות של שלמה ארצי קרוב לבית, הצביעו לווקנין. אין ספק שהבריזה הייתה שווה לווקנין לא מעט קולות בבחירות האחרונות. לא פלא שהיה קשה לו לוותר על הבריזה שלו.
איתמר שמעוני, שיושב בצד ורואה כיצד הקלף הנוצץ של וקנין מבחירות 2008 הולך ומסתמן כמעמסה, מרוצה מההתפתחויות. למקורביו אומר שמעוני כי כל עשייתו של וקנין בקדנציה הזאת בנויה על דבר אחד: פסטיבל בריזה. אם גם הפסטיבל הזה יהפוך מיתרון לחיסרון, יפסיד וקנין הרבה נקודות.
אז שמעוני תוקף, בכל הכוח. במכתבו השבוע לווקנין, הוא דורש, כאמור, ועדת בדיקה להתנהלות סביב הבריזה. "אני מבקש כי תורה על הקמת ועדת בדיקה חיצונית, שתבחן לעומק את שרשרת קבלת ההחלטות התמוהה שהביאה לדחיית יומו הראשון של הפסטיבל, קיומו של יומו השני, תוך סיכון חיי אדם, וביטולו הכליל של הפסטיבל בסופו של דבר, החלטה נבונה שהתקבלה באיחור משווע", כותב שמעוני.
"הריני להודיעך כי אם תבחר שלא ליישם דרישתי זו, בתוך 14 יום, לא אהסס לפנות למבקר המדינה על מנת שיבחן בעצמו את המחדל, וידע להפיק לקחים ומסקנות מאירועי פסטיבל בריזה, שבנסיבות אחרות לא היה כלל עומד על הפרק".
בני וקנין, ענה למכתבו של שמעוני במכתב משלו. "אם ביטחונה של אשקלון ותושביה כל כך חשובים לך, אזי מדוע לא התייצבת לדיון מיוחד על המצב בעירייה במהלך אותם ימים מתוחים", תמה וקנין. "כהרגלך, אתה לוקח כל נושא, גם אם אינך מבין בו, והופך אותו לכותרת בעיתון. על אנשים מסוגך, מר שמעוני, נאמר 'חכם בדיעבד'. אתה האחרון שיקבע שאינני פועל באחרון או שיחלק ציונים על מנהיגותי. העורף צריך להפגין חוסן, לא פחדנות ומורך לב, כפי שאתה כנראה מציע".
את הדובדבן של מכתב התגובה, שמר וקנין לפסקה האחרונה. "אם הבעיה שלך היא הראיונות שלי בתקשורת", כתב, "שמבקשת לשמוע ראש עיר בישראל, אז אני מבין את תסכולך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם