המורה שהגיע לגיל פרישה מתחנן: "תנו לי לעבוד"
יהודה סנדלר, המורה לספורט המיתולוגי של תיכון "קציר" ברחובות, מסיים ארבעים שנות חינוך פוריות ומהנות. למרות שכוחו עוד במותניו וכולם מרוצים ממנו, במשרד הפנים החליטו שהגיע הזמן לצאת לפנסיה. "יש לנו נשיא בן 88, אז אני נחשב לצעיר", הוא מתריס
גם כיום סנדלר לא מרגיש שמיצה את עצמו. מבחינתו הוא יכול למשוך בשקט עוד עשור או שניים. לפחות. "יש לנו נשיא מדינה בן 88, אז אני נחשב לצעיר, רק בן 68", הוא מתבדח, אך מתכוון ברצינות. "אני מכיר אנשים זקנים בני 40 ו-50, ואני לא מרגיש שגמרתי את הסוס או את היכולות".
בתחילת אוגוסט קיבל סנדלר הודעה לקונית מעיריית רחובות לפיה משרד הפנים לא ימשיך את העסקתו בגלל גילו. מבחינת המדינה סנדלר עבר את גיל הפרישה ולכן צריך לפנות את מקומו. עבור המורה המיתולוגי לספורט הודעה שכזו קשה במיוחד.
"לא הייתי מוכן לזה נפשית", הוא אומר בפשטות השבוע. "באותו הרגע הרגשתי נבוך, זה כמו שאומרים 'הסוס עשה את שלו, הוא יכול ללכת'. לא תכננתי את היום שאחרי, לא נפרדתי מאף אחד בבית הספר, לא טיפלתי בענייני הפרישה והפנסיה שלי, לא הייתי מוכן להודעה כזאת.
"אומרים שיש אפליה בין נשים וגברים. במקרה הזה, לא צריך לעשות אפליה בין מבוגרים לצעירים. אומרים לאנשים 'אתה גמרת את חייך, אתה לא חיוני יותר, לך הביתה'. זה דבר לא מוסרי, לכן אני נלחם על כך שאמשיך לעבוד, אני מכיר רק עבודה".
סנדלר הוא לא רק המורה לספורט של בית הספר. הוא אחראי על תחום הביטחון ומשמש יו"ר ועד המורים בקציר. בארבעים שנות חינוך סנדלר חתום על לא מעט מהפכות. הוא החדיר לתיכון קציר כיתות ספורט שבהן הספורטאים התאמנו לפי תוכנית מסודרת.
בתיכון פעלה בתקופתו מגמת הספורט הגדולה ביותר בארץ, ועם הזמן – לא מעט בזכותו - משרד החינוך החליט להפוך את הספורט למקצוע מוכר לבגרות. "יש לנו את המגמה לספורט הכי גדולה בארץ, חמש יחידות, ומלפני שנתיים משרד החינוך נותן גם בונוס לכל מי שעובר את הבגרות בחמש יחידות כמקצוע ראשי", הוא מדגיש.
בתקופתו בית הספר זכה שש פעמים
בסוף השבוע שעבר החלה שנת הלימודים החדשה, וסנדלר מבחינתו מתכוון להמשיך וללמד בבית הספר כהרגלו. בעיריית רחובות מנסים להסדיר את העניין ועד שזה יקרה, אם בכלל, דורון כוכבי, האחראי על הספורט וסגן מנהל אגף החינוך בעירייה, ביקש מסנדלר שילמד בינתיים בהתנדבות. המורים בתיכון, שסנדלר הוא יו"ר הוועד שלהם, כתבו מכתב לכל הנוגעים בדבר כדי להשאירו במערכת החינוך.
יהודה, מה בעצם מונע ממך להמשיך ללמד?
"במשרד הפנים לא מאשרים לעיריית רחובות להמשיך להעסיק אותי. העירייה דיברה עם הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים, אבל שם מונעים את המשך העסקתי.
"חוץ ממשרד הפנים אף גורם לא התנגד להמשך העסקתי. איפה כתוב שאי אפשר להמשיך להעסיק בנאדם? גיל זה דבר כרונולוגי שכתוב רק בתעודה ואין בשום מקום חוק שלבנאדם אסור לעבוד. אני מרגיש שאני צריך להיות בבית הספר.
"יש לי אמביציה, עובדי מדינה יכולים לעבוד עד גיל 70. זה מאוד מפריע לי, בעיקר כשיש משימות כמו ליגת העל בכדורסל ועוד טורנירים. מישהו צריך להוביל את זה. אף אחד מהתלמידים לא יודע שאני עוזב, הם יקבלו את זה בהפתעה גמורה".
במעבר חד, איך אתה מסביר את זה שבמשך 40 שנה לא החסרת יום עבודה אחד?
"אין אצלי דבר כזה להחמיץ יום עבודה, לכן גם הייתי בהלם מהמכתב. אני לא מרגיש פנסיונר ואני לא מרגיש מורה שחוק. אני רוצה לפרוש בגיל מאה. בית הספר זה מקור הפרנסה שלי ולכן הוא תמיד אצלי בעדיפות ראשונה. לא היה טיול או מסע שלא יצאתי אליו במשך כל השנים, כולל בשנה האחרונה. אף פעם לא הרגשתי שחוק".
איך היה קציר בימיו הראשונים?
"בית הספר היה בזמנו שלוחה של 'דה שליט', שנקרא אז תמ"ר. לא הייתה כוונה שהוא יהיה בית ספר עצמאי. מאז שאהרון קציר נרצח בשדה התעופה במאי 1972, הפך שמו של התיכון, שנה לאחר מכן, ל'קציר'. עשינו מאבק מאוד גדול שבית הספר יהיה מוכר לבגרויות.
"הייתה אווירה של רוח חדשה, הכל היה יותר קל. הייתה חדוות יצירה. היו פחות כיתות מהיום ובית הספר נבחן בזכוכית מגדלת. היינו צריכים להוכיח את עצמנו בעיר. העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית, היה פה מנהל מיתולוגי, אברהם סלע, שהרים את בית הספר והכניס את המורים והמחנכים לדפוסי עבודה שעד היום עובדים בהם. בהתחלה הייתה אווירה של חדשנות, אנחנו מבתי הספר הראשונים בארץ שעברו למתכונת של השש~שנתי שבה לומדים מכיתות ז' עד י"ב".
כמורה מהמחזור הראשון של בית הספר, אתה שומר על המסורת כפי שהייתה בתחילת הדרך?
"לפעמים אני אפילו קצת יותר אדוק. בכל הפעילויות החברתיות למען הקהילה, בטקסים, בטיולים, אני משתדל שהרעיונות שהיו במשך 40 שנה, יוסיפו להם ולא יגרעו מהם. שתהיה עבודה עם ערכים.
לדוגמא, היינו יוצאים לימי עבודה, לקטיף בקיבוצים. לפני חגים היינו מנקים את כל סביבת בית הספר, כולל השכונות. זה היה מובן מאליו, היום לא כל הדברים האלה מובנים מאליהם. הכל הרבה יותר בירוקרטי. לפני כעשור תיכון קציר היה סלקטיבי יותר בקבלת התלמידים, רק מי שהשיג ציונים מ-75 ומעלה יכול היה ללמוד בבית הספר.
"היום, אולי בעקבות התוכנית 'עוז לתמורה', יש פתרונות אחרים וישנן גם כיתות לחינוך מיוחד. עוד נתון מדהים זה שלפני עשור התלמידים היו מגיעים לבית הספר באופניים, בחנייה היו בין 700 ל~800 זוגות אופניים. היום אין עשרה זוגות אופניים, אין אפילו מתקן לאופניים, מפני שאף אחד כבר לא מגיע רכוב, רוב התלמידים מגיעים במכוניות".
אנחנו יושבים על הספסל בתיכון בצילו של עץ הפיקוס הענק שניטע עוד לפני שבית הספר נוסד. סנדלר מניח את אצבעותיו על מצחו ונזכר איך בתחילת שנות ה-80 הגיע נשיא המדינה, יצחק נבון, לביקור בבית הספר.
"בזמנו היו פעילויות של מועצת התלמידים בפוליטיקה, חינוך לאזרחות, והיינו מקיימים הרבה סימפוזיונים של חברי כנסת, אבל הביקור שהיה המרשים ביותר וחבל שבית הספר לא ממשיך במסורת הוא של נשיא המדינה יצחק נבון, שהגיע לכאן במסגרת סיור שערך ברחובות.
"עיקר הסיור של נבון התמקד בביקור בתיכון קציר. לפני כהונתו כנשיא המדינה, נבון היה שר החינוך והוא דיבר על חינוך הנוער, על היחסים שלו עם דוד בן גוריון וענה לשאלות התלמידים. הם גילו עניין וסקרנות רבה. היה חשוב מאוד לתלמידים לפגוש פנים אל פנים את נשיא המדינה, שזה כשלעצמו דבר מדהים".
סנדלר נזכר בדרישה מיוחדת שהייתה לנשיא החמישי: "אנחנו היינו צריכים לארגן לו מנוחה בצהריים. פינינו כיתה, הביאו איזה מיטה מיוחדת מאחד המורים, והוא נח את ה'שלאפשטונדה' שלו באחת הכיתות. אני הייתי מאלה שארגנו את הביקור ודאגו לסידורים".
תלמיד מפורסם בוגר התיכון הוא אלון פנקס, ששירת כקונסול הכללי של ישראל בניו יורק. סנדלר נהנה להיזכר בו: "אני זוכר אותו כאחד שחולה ספורט, אלון היה אוהד ספורט מושבע. הוא היה תלמיד טוב מאוד, שכבר אז התבלט בתכונות הציבוריות שבו. אלון הוא דוגמא למישהו שבאמת הגיע לתפקיד מאוד בכיר וחבל שהוא לא בתוך המערכת. לדעתי, הוא צריך להגיע לביקור בבית הספר בתור אורח כבוד".
לדעתך, מה נדרש ממערכת החינוך כיום?
"לדעתי חשוב לצמצם את מספר התלמידים בכיתה מ-40 ל-28. אם עושים כיתות הטרוגניות של 40 תלמידים, יש בכיתות האלה עשרה תלמידים חלשים יותר וצריכים להתייחס אליהם.
"בכיתות של 28 תלמידים, יהיו רק שלושה כאלה ואז אפשר יהיה להתקדם יותר טוב. בכיתות של 40 תלמידים צריך לבדוק נוכחות ולהקריא את השמות, ואם המורים לימדו נטו 20 דקות מתוך 40 דקות של שיעור המצב הוא טוב".
מצד שני, היום יש יותר תלמידים שזכאים לתעודת בגרות.
"כולם מדברים על זכאות לבגרות, אך במקום להעלות את הרמה הורידו אותה כדי שיהיו יותר תלמידים עם תעודה. במבחנים המשווים הבינלאומיים ישראל בתחתית הסולם, מה שלא היה בתקופתי. מדינה מתוקנת צריכה להיות מורכבת מבעלי מקצועות טכנולוגיים כמו חשמל, רכב, מיזוג ומקצועות אחרים שפעם לימדו בבתי ספר מקצועיים ביום לימודים ארוך, והיום אין אותם יותר".
הרבה מורים בורחים ממערכת החינוך.
"הם ימשיכו לברוח, זאת מערכת לא קלה שלא מגבה את האנשים שלה ולא מתגמלת אותם כמו שצריך".
יש לך גם מסר אופטימי על המערכת?
"אני חושב שברחובות החינוך הוא מהמובילים בארץ והוא נותן מענה לכל סוגי האוכלוסייה".
מעיריית רחובות נמסר: "מדובר במורה מוערך, והעירייה יזמה פנייה למשרד הפנים ולמשרד החינוך בעניינו בתקווה שיימצא מענה במסגרת החוק, ויהודה יוכל להמשיך ולתרום לתלמידי העיר מזמנו, מרצו וניסיונו הרב".
מה דעתך על נבחרת ישראל בכדורגל?
"אני מאוד מקווה שהיא תצליח, זאת נבחרת צעירה יחסית לנבחרות שהיו בשנים האחרונות. יש להם סיכוי טוב. אני חושב שצריך לפרגן להם יותר".
יוסי בניון או איל ברקוביץ'?
"בהישגים וכמנהיג יוסי בניון. כמושך כותרות ותשומת לב איל".
איזה קבוצה ישראלית אתה אוהד בכדורגל וכדורסל?
"הפועל תל אביב והפועל אוסישקין תל אביב".
כדורעף או כדוריד?
"כדוריד זה המקצוע הראשי שלי".
מה דעתך על עירוני רחובות בכדוריד?
"ניהלתי הרבה שנים את קבוצת הכדוריד של הפועל רחובות, שהייתה הקבוצה עם הכי הרבה הישגים. אני מאוד מצטער שעשו את האיחוד, חוסר התחרותיות הוריד אותנו למטה. אם היו שתי קבוצות כמו בראשון לציון, היינו חוזרים לצמרת".
מה אתה חושב על הספורט ברחובות?
"ברחובות יש הרבה ספורטאים, אבל חסר לנו חלון ראווה ולכן הספורט לא בא לידי ביטוי".
מתי צפית במשחק לאחרונה?
"אני הולך מידי פעם לצפות במשחקים של מכבי רחובות בכדורסל".
מה אתה חושב על עשייתו של ראש העירייה רחמים מלול?
"הוא ראש עיר טוב מאוד ומפתיע את רוב האוכלוסייה, כי היה חשש שהגיע ראש עיר דתי. מרגישים פעילות ענפה בכל מה שקשור בחינוך ובפתיחת בתי ספר חדשים, בתקצוב שעות לתגבורים. אני חושב שעם הזמן התוצאות תגענה".
יעקב סנדלר, ראש העירייה השביעי של רחובות, לא פחות ספורטיבי ממורה הספורט המפורסם, שהוא גם אחיו הצעיר.
בין היתר היה יעקב, כיום בן 72, שחקן וקפטן נבחרת ישראל בכדוריד, מאמן נבחרת ישראל בכדוריד, מאמן נבחרת הסטודנטים של ישראל, שחקן, קפטן ומאמן הפועל רחובות בכדוריד במשך שנים רבות.
כן, יעקב סנדלר שימש חבר הוועד המארגן של שלוש המכביות האחרונות וכינוסי הפועל. הוא מיוזמי וממארגני האליצוריה לנוער דתי. הוא מרצה ומורה בסמינרים למורים, וממקימי מרכז הספורט והנופש של הפקולטה לחקלאות ברחובות. בשנת 1999 היה סנדלר חבר ועדת החזון לספורט במשרד התרבות המדע והספורט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם