ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

ז'וז'ו אבוטבול: "עיריית אשדוד הביאה אותי לפת לחם"

איש התקשורת ז'וז'ו אבוטבול קיבל מעיריית אשדוד זכויות בנייה ל-90 יחידות דיור בתמורה למסעדת "החוף המערבי", שהייתה בבעלותו, ובכל זאת מרגיש שיצא מפסיד בעסקה הזאת. את האשם הוא מטיל על ראש העירייה לשעבר צבי צילקר: "הוא גרם לי את הנזק הכלכלי הכי גדול בחיים שלי"

איך אפשר גם לזכות ב-90 יחידות דיור באשדוד, וגם לצאת מהעסקה עם תחושה של אכזבה? גם איש התקשורת ז'וז'ו אבוטבול לא האמין שזה אפשרי, עד שזה קרה לו.

את יחידות הדיור הוא קיבל מעיריית אשדוד אחרי דיון משפטי מתיש, אך דווקא כשהיה בטוח שהגיע לנחלה, הוא גילה, לטענתו, שנפל קורבן לעסקה גרועה.

ממסמך שהגיע לזמן הדרום עולה כי אבוטבול, שהחזיק בזכויות בנייה ל-90 ידיעות דיור בעיר, שיווק את מרביתן לחברות הבנייה "רוקח בע"מ", "רתמים" ו"יחד הבונים".

את היחידות קיבל אבוטבול במע"ר דרום, וניתנה לו האפשרות לשווק אותן ברובע הסיטי (על פי מקדם השוואה של 0.8) ובמרינה (על פי מקדם השוואה של 1.3). על פי הערכות של בעלי מקצוע, אבוטבול היה אמור להרוויח עשרות מיליונים על מכירת הזכויות, אך בסופו של דבר יצא עם רווח מזערי יחסית לפוטנציאל.

ז'וז'ו אבוטבול נולד במרוקו בשנת 1953. כשהיה בן שלוש עלה עם משפחתו לאשדוד. הוא התחתן בגיל 18, ושנתיים לאחר מכן התאלמן כשאשתו נהרגה בתאונת דרכים.

מספר שנים לאחר מכן הוא התחתן שוב ונולדו לו ארבעה ילדים. היה לו קשר מיוחד עם הים, כאשר כבר בגיל צעיר מאוד החל למכור ארטיקים על החוף. אבל הייתה לו בעיה: איפה ישים את הקופסה של הארטיקים, כדי שהשמש היוקדת לא תמיס את כולם?

הפיתרון היה יצירתי: בזמנו עמד בחוף מעין צריף קטן, שני מטר על שני מטר, ששירת את מד"א. במקום ישבה עובדת עירייה, עם ארגז של עזרה ראשונה. מתוך התחשבות בבחור הצעיר, היא שמרה את ארגז הארטיקים שלו אצלה עד שיגמור את הסיבוב ויחזור לקחת עוד. אבוטבול היה יוצא לסיבוב המכירות עם כמה ארטיקים בתוך מקרר ישן

עם קרח יבש, אותו הוא סחב על הגב.

העסקים בחוף הים היו טובים, ובשלב מסוים אבוטבול החליט להקים צריף משל עצמו לאחסון הארטיקים. בשנת 1987 הוא פנה למינהל וחכר שטח של 73 מ"ר (כולל מבנה ורחבה) על שטח ציבורי פתוח, לתקופה של 49 שנים.

המינהל אף אישר לאבוטבול להשתמש ברחבה מרוצפת, בגודל 257 מ"ר, באופן זמני, עד לאפריל 1995. הקיוסק הפך למסעדת "החוף המערבי". במקביל החזיק אבוטבול גם מגרש חניה בשטח של שלושה דונם, שהוחכר אף הוא.

סגן ראש עיריית אשדוד דאז, נסים חדד, מספר על אותם ימים: "אחרי תקופה, הבחור הקים שם צריף קטן בפינה, ולאט לאט הרחיב אותו והגדיל אותו עד שהפך לבית קפה גדול. ז'וז'ו הוא אדם מאוד סימפטי. הוא מתחבב מהר על כולם. כולם רצו לעזור לו להתקדם".

את הפריצה הגדולה שלו לתודעה התקשורתית ביצע אבוטבול כאשר איש התקשורת מוטי קירשנבאום הגיע לחופי אשדוד על מנת להכין כתבה על קידוחי נפט בעיר. אבוטבול ישב במסעדה ולא הבין מיהם האנשים הלא מזוהים שמסתובבים לו על החוף עם מצלמה. הוא נתן הופעה בלתי נשכחת מול המצלמה, שבעקבותיה הגיעה כתבה נוספת שהתמקדה רק בו.

בהמשך הגיעה הצעה מרפי גינת לכתוב טור בעיתון "העולם הזה". שפתו הציורית והקולחת והעממיות שכל כך אפיינו אותו, הפכו אותו מהר מאוד לכוכב תקשורת שזכה לפינות בתוכניות אירוח בטלוויזיה ובהמשך לתוכניות אישיות ברדיו.

אבוטבול, שרגיל לדבר על עצמו בגוף שלישי, הסביר בריאיון לעיתון חדשות בשנת 1991  את סוד הצלחתו: "אני אומר לך שמה שז'וז'ו אומר – כולם חושבים. רק מה, לא לכולם זה יוצא ככה מהפה.

"ואני חושב שפה בארץ כל כך התרגלו שכולם לא אומרים ממש את האמת. אומרים ליד האמת, אומרים בערך, עד שפתאום בא ז'וז'ו ואמר את האמת בפרצוף. אנשים התלהבו. ככה אני מסביר את זה שעשו סנסציה מההופעה שלי. אמרתי לעצמי: ז'וז'ו, העיקר שני דברים: שלא יעלה לך השתן לראש ושלא תתנפח כמו איזה צפרדע".

בעוד אבוטבול הופך עם השנים לכוכב תקשורת, הוא לא זנח את המסעדה, שלדבריו סיפקה לו פרנסה בשפע, כאשר הקשרים הטובים עם ראש העירייה בזמנו, צבי צילקר, לבטח לא הזיקו. בשנת 1995 ביקשה העירייה לפתח את חוף לידו ופנתה למינהל על מנת לפנות את המסעדה.

צילקר, יחד עם מהנדס העיר באותם ימים חזי בליישטיין ועם מנהל האגף לתכנון רישוי ופיקוח בעירייה בני מגדמן, הציעו כי אבוטבול יפנה את המסעדה ובתמורה לכך יקבל מגרש המיועד למגורים, על פי חוות דעת של שמאי ממשלתי.

אבוטבול, מצדו, היה מעוניין בשטח חלופי של שמונה דונם, אך במינהל התנגדו לכך בטענה כי לא כל השטח שייך לאבוטבול אלא 73 מ"ר בלבד. אבוטבול פנה לצילקר באמצעות בא כוחו אורי פיינטוך בניסיון למצוא פתרון, וציין בין היתר: "מדובר באחת המסעדות המצליחות באשדוד שנתנה לו פרנסה בשפע, אם לא למעלה מזה".

צילקר הורה על הקמת ועדה מיוחדת בנושא, שהמליצה לפצות את אבוטבול בזכויות בנייה במקומות שונים בעיר. חברי המועצה שהיו אמורים לאשר את ההמלצה, קיבלו פנייה נרגשת מאבוטבול:

"הסחבת גרמה לי עינויי גוף ונפש ונזקים רבים ביותר. לא אסתיר מכם שאני מתהלך כבר זמן רב שתחושה קשה מאוד כי לולא היה מדובר בז'וז'ו אבוטבול, היה עניין זה מסתיים עוד זמן רב קודם לכן".

בעירייה החליטו לפנות לבורר חיצוני, וזה פסק כי אבוטבול זכאי לזכויות בנייה של כ-490 יחידות דיור ברובע י"ב או ל-176 יחידות דיור ברובע יא'. אבל צילקר סירב לקבל את פסק הבורר ואמר בזמנו: "כל אזרח פשוט מבין את האבסורד שבהחלטה הזו, שאין לה אח ורע במדינת ישראל. יש גבול לאבסורד".
העירייה פנתה לבית המשפט על מנת לערער על ההחלטה והדיונים נמשכו עוד שנים ארוכות.

לאחר הליך משפטי, הסכים צילקר, כאמור, לפצות את אבוטבול בזכויות בנייה פחותות ממה שנפסק קודם לכן: 90 יחידות דיור תמורת מסעדת "החוף המערבי". וכך אבוטבול, שהעיד על עצמו כבוגר ארבע שנות לימוד בלבד, היה בטוח שכעת עשה את העסקה שהפכה אותו למיליונר.

גורם פוליטי טוען כי הפיצוי שקיבל אבוטבול עבור מסעדתו היה מופלג ומאשים בכך את צילקר. "ברור הרי שראש המערכת המחליט בסופו של דבר, וצילקר רצה מאוד לעזור לו", אומר הגורם. "צילקר לא יגיד לך מילה בנושא הזה. הוא איש שלו. הוא תמך בו בגדול. לאבוטבול שיחק קלף בגלל הנהגה פחדנית".

גורם בכיר בעירייה התייחס לזווית נוספת בפרשה: "מה שצילקר עשה כאן גובל בחוסר אחריות. כל נושא מתן זכויות בנייה בטכניקה, שהייתה נהוגה בקדנציה הקודמת, נמצאה כטכניקה שגורמת נזקים רבים לקופה הציבורית ולמנהל התקין.

"יש, למשל, דרישת שלטונות המס, שרואים במתן זכויות הבנייה עסקת מקרקעין, ומבקשים לקבל מס נוסף מהעירייה בהיקפים שיגיעו לעשרות מילוני שקלים. זו דרישה שהעירייה מתמודדת איתה בימים אלה".

עוד ממשיך אותו גורם ואומר: "מדובר בקיוסק שישב על אדמת מינהל מקרעי ישראל. אז מדוע העירייה צריכה לפנות מאדמת מינהל בזכויות בנייה של העירייה. אם לא די בכך, הקיוסק ישב על חצי דונם בלבד. אבוטבול השתלט על המקום ולא הייתה שום בעלות חוקית על הנכס. מדוע על כך הוא קיבל 90 יחידות דיור?".

גם חברת המועצה הלן גלבר התייחסה לנושא: "איני מתכוונת להתייחס למקרה ספציפי זה או אחר, אך שיטת 'זכויות בנייה באוויר' הינה שיטה הנהוגה אך ורק באשדוד והינה שיטה פסולה, היוצרת מאגר וירטואלי של יחידות דיור באוויר ללא שליטה ומאפשרת ליזמים ולקבלנים מתן זכויות בנייה לבניינים רבי קומות, דבר הפוגע באיכות חייהם של התושבים".

כאשר פנינו לצילקר בנושא, הוא טען כי אינו זוכר את פרטי ההסכם וביקש שהות של מספר שבועות על מנת לעיין בחומרים הקשורים לפרשה. "הסיפור הוא לא כזה פשוט, יש לזה רקע", אומר צילקר.

"אם מועצת העירייה הצביעה, אם יש הסכם, אז כנראה שהייתה סיבה. אתה לא יכול להוציא ממני הסכם שאני לא זוכר. זו לא החלטה רגעית. זה עבר שמאות והחלטת מועצה. אני לא זוכר את כל הפרטים בעל פה. אם אראה, אוכל לתת לך דיווח מדויק מי הגורמים המקצועיים שטיפלו בנושא".

בכל זאת, מדובר במהלך שנעשה בתקופתך.
"עזוב. זו הפוליטיקה. יש מישהו שנתן לך את זה ורוצה שתפרסם את זה עכשיו. יזרקו צילקר – אז צילקר. כמו שהם עושים בכל דבר שלא מסתדר להם. בתקופתי נבנתה עיר. זו אחת מעשרת אלפים נקודות שטיפלנו בהם. זה היה בתקופתי, ולכן אני אומר שבנינו את העיר ולא שבניתי את העיר. אני מתחלק בכבוד עם כולם והם היו שותפים לכל".

כלומר לטענתך גם ראש העירייה הנוכחי יחיאל לסרי היה שותף להחלטה?
"את זה אתה אמרת. אתה רואה שאני אפילו לא הזכרתי את השם שלו. אבל הוא היה שם, וזו עובדה".

אם שואלים את אבוטבול, הוא בכלל הקורבן של הפרשה המורכבת הזאת. כל יחידת דיור מ-90 היחידות שניתנו לו, נמכרה על ידי חברת אשדוד ב-8,000 דולר בלבד. סכום זעום יחסית לסחורה שסיפק. בנוסף לכך, עו"ד פיינטוך, שייצג את אבוטבול, קיבל תמורת הייצוג מחצית מיחידות הדיור.

אז אבוטבול אולי התעשר, אבל בטח לא מעסקת זכויות הבנייה. "כשהשמאי פסק לי 490 יחידות, חשבתי שאני אמכור אותן ואקבל עליהן חמישה מיליון דולר", אומר אבוטבול. "אנשים מדברים על המחירים של היום, כולל קרקע, אבל כשאני מכרתי המחירים ירדו. אני גר בשכירות עכשיו, אבל אני עוד אהיה עשיר, באחריות. אתה יכול לכתוב את זה. כל החיים שלנו מבוססים על שני דברים: הצבת מטרה והתמדה. אם יש לך את שני הדברים האלה תגיע לכל מקום".

מה בנוגע לטענות שקיבלת פיצוי על שטח שלמעשה פלשת אליו?
"מה נראה לך, שמדינת ישראל כל כך לארג'ית שתתן לפולש פיצוי? הסיפור נבדק אצל מבקר המדינה ואצל אחרון השוטרים. לא נעשה שום דבר שלא כדין. גם אם אני רוצה לעשות, אני לא יכול. לכל אחד מאיתנו יש את יצר החמדנות, אצל מי יותר מפותח ואצל מי פחות, אבל כדי ליישם אותו צריך פרטנר מצד שני וזה לא קיים כאן".

גורמים פוליטיים טוענים כי צילקר סייע לך לקבל את הפיצוי.
"תקשיב טוב: אם יש אדם שגרם לי נזק כלכלי הכי גדול בחיים, זה צבי צילקר. אם יש מערכת שקיפחה אותי וגרמה לי ולמשפחתי נזק כלכלי זו המערכת שנקראת עיריית אשדוד. אני הייתי במצב שהיה לי חוף ים פרטי, פאב, מסעדה, דיסקוטק, בית קפה. הייתי חי מעל לממוצע בהרבה, והם הביאו אותי לפת לחם.

"הביאו אותי למצב שהייתי נלחם כל חודש כדי לסיים את החודש. אם הייתי יכול לחזור בזמן, לא הייתי עושה את העסקה הזו. היא לא השתלמה לי בשום דרך. מישהו יכול להחזיר לי את הכסף? בסך הכל אני יצאתי מקופח. תחשב 20 שנה הכנסה של עסק שהכניס יותר מדי טוב תראה שאיבדתי עשרות מיליוני שקלים".

אם כך מדוע הסכמת להתפנות מהחוף?
"כי הייתי טיפש. אהבתי את צבי, והאמנתי בו. יצאתי מנקודת הנחה שכשהעסקה תתבצע באותו הזמן אני אקבל את הפיצוי. ככה הבנתי את החיים, מה שהתברר כלא נכון. גיליתי שאין לי מקור הכנסה ושאני נקלע למינוסים ונלחץ ומתפשר, כי אין ברירה. אני מתכוון לתבוע את כל האנשים שהפריעו לי בחיים. אני מהמרוקאים הסבלניים.

"אתה יודע שהייתי דייג, וכדי להיות דייג אתה צריך תכונת בסיס אחת: סבלנות. יש בנדל"ן 25 שנה התיישנות, שזה לא שבע שנים, כמו בנושאים אחרים. כל מי שעשה לי נזק אני מתכוון לתבוע אותו באופן אישי".

צבי צילקר העדיף שלא להתייחס לאמירות אלה של אבוטבול.

מעיריית אשדוד נמסר כי אין באפשרותם להגיב על עסקה שנסגרה לפני עשר שנים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...