ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

אם לא תפגינו, לילדים שלכם תהיה חרא של מדינה

יכול להיות שבשבת יגיעו רק 100 אלף איש, זה לא הסיפור. הסיפור הוא שמה שהיה - לא יהיה יותר

המדור מוקדש השבוע לאנשי מחאת האוהלים, שכבר כמעט חודשיים מחוללים כאן נסים גדולים ומוציאים רבבות אנשים מהשאננות ובעיקר מהמרפסת בבית. הלוואי-הלוואי שמחר, במוצאי שבת, אכן יהיו מאות אלפים ברחובות וגם אם לא, המהפכה כבר התחילה, בזכותכם. יהי זכר המקטרגים ברוך.
 
והנה חידה: איזה שדרן טלוויזיה יהיה הראשון להגיד במוצאי שבת שיש אכזבה ממספר המפגינים בתל אביב? התשובה בסוף המאמר.

עם מי מתחילים בשבוע כזה? שרה או מרגול? מקסימה א' או חבוטה ב'? תודו שגם עם ניסיון של אלפי מדורים מאחוריי מדובר בהתלבטות קשה. מצד אחד יש אצבע שבורה לכאורה של עוד עובדת שהוכתה/ נחבלה/ נפלה/ התנגשה/ חלמה (תבחרו אתם); וממול, מרגול, שכנראה

עצורה בשעות אלה במעצר בית על רקע סחיטה/ איומים/ בלבול מוח/ פה גדול/ בהמיות/ מזרחיות/ חרטה ברטה/ משטרה מטורללת - תבחרו אתם את הגרסה השפויה יותר. טוב, נתחיל בכל זאת עם מה שחשוב באמת - המחאה, הפגנת המיליון וכל העורבים שאורבים בדרך.

אני מחבב את תכניתו של שרון גל "לילה כלכלי". השבוע נדהמתי לראות איך גל ועוד לא מעט עיתונאים מנסים לבצע חיסול ממוקד במחאה, בשידור חי מעל לכל במה אפשרית. פתאום היה נורא חשוב להתעסק בזה שדפני ליף לא עשתה צבא. כן, היא חולת אפילפסיה שמתנדבת המון, אבל למה לקלקל כותרת טובה אם אפשר להכפיש? למה לא לבקש מדפני ליף, הבחורה הראשונה בישראל שהמציאה מהפכה, ללכת הביתה בשנייה שהיא סוטה מהדרך המקובלת של מחאות מיושנות?

אז הנה הודעה: המחאה הזו, שרק השבוע הורידה לנו את המחירים בסופר ב-20 אחוזים, רק מתחילה. המחאה הזו הופכת את סדר המחשבה, מערבלת את מאזן הכוחות, מרסקת את הסדר הישן - וכל זה בלי מילימטר אחד של אלימות. האנשים האלה, שקרויים בפינו העיתונאים "מובילי המחאה", הם מגש הכסף החדש שעליו אולי-אולי (רק אולי) תונח פיסת חיים צודקת יותר.

הם מגש הכסף של (הלוואי) עתיד חברתי נורמלי יותר, הם המנוע היחיד כרגע לאפשרות שאולי נוכל להתקיים בכבוד גם במקצועות פשוטים יותר מהגשה בטלוויזיה כמו הוראה, שיטור או רפואה. הם היהלום שבכתר כל המחאות החברתיות שבצבצו בתולדות עם ישראל, ויש להם מקום ענקי של כבוד ליד ארבע אמהות, מוטי אשכנזי והפנתרים השחורים.

יכול להיות שבשבת יגיעו רק 100 אלף איש, זה לא הסיפור. הסיפור הוא שמה שהיה - לא יהיה יותר. כל טעות של דפני וחבריה שווה יותר מ-100 טעויות ששום כתב או שדרן לא עשה - כי הוא לא עשה דבר למען החברה בישראל. אז שיהיה בהצלחה ולמרות כל האמור לעיל, ביום שבת, אל תישארו בבית, כי אם תישארו ותצפו שוב באיזה ריאליטי מטומטם - תפסידו את אם כל ההפגנות, אירוע שאתם חייבים לספר לילדים שלכם שהייתם בו, אחרת לילדים שלכם תהיה חרא של מדינה.

הנה כמה שורות מכתב האישום שטרם פורסמו והגיע הזמן שיראו אור.

מתוך כתב האישום: באחד מהשידורים של "כוכב נולד" נראתה מרגול כשהיא מגרדת בבטנה עם האצבע השלישית של יד ימין (אני שוטר לכן אני לא יודע אם יש שם לאצבע הזו). בחקירה שעשינו מתברר שבכך סימנה מרגול לאנשי רוזנשטיין, שידוע בכינויו "הבטן המגרדת", שאטדגי עושה בעיות. אנחנו יודעים שזה אטדגי כי מיד אחרי הגירוד מרגול ליטפה את לחיו השמאלית של צדי צרפתי, ובכך בעצם שלחה רמז לפרנסואה אבוטבול, שגם הוא צרפתי כמו צדי צרפתי. מדובר כאמור בפושעת מסוכנת.

עוד מכתב האישום: שבוע לפני שפרנסואה אבוטבול נרצח, יהי זכרו ברוך, נראתה מרגול מתארחת בתכנית הבישול "מאסטר שף", ובה היא מבשלת כבד ואומרת בקול רם: "הכבד הזה הוא הכבד האחרון שאני מבשלת היום". אנחנו נוכיח במשפט שמרגול, שידעה שאבוטבול היה אוכל כל בוקר כבד בלתי מבושל, סייעה למתנקשים בחייו כדי שתוכל להקליט דיסק זיכרון לאבוטבול ולעשות ממנו ממון רב. אבל זה עוד לא הכול!


נספח מיוחד לכתב האישום: בתאריך 10 בספטמבר 2001 התארחה מרגול בתכנית "מועדון לילה" בערוץ 2 וסיפרה שהיא הכי אוהבת לנסוע לניו יורק ולראות את גורדי השחקים מלמעלה בדרך לנחיתה. היא גם סיפרה שהיא תמיד חוששת שהמטוס יפגע במגדלים בגלל ההנמכה. אנחנו נוכיח שמרגול, שהיא כידוע ממוצא תימני, הייתה קשורה לרשת אל קאעידה, ובעצם כל ההופעות ב"כוכב נולד" היו כיסוי. אנחנו נוכיח גם שצביקה הדר שימש כסגנה, אבל על כל זה יש כרגע צו איסור פרסום. אשמח להתראיין לכולם מיד במשרדי. תודה ושלום.

כן, זה בלתי נמנע, השיגעון הכה לכאורה שוב. השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא למה, בבית ראש הממשלה, הכל כך עשיר, בעל האפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות, מועסקת מלכתחילה עובדת זרה כשיש למשפחת נתניהו אפשרות לשלם טוב לישראלים שישמחו לעבוד. כל השאר בלתי מעניין. אם אכן כך היא מתנהגת, מגיע לו.

והשבוע רכשתי לכלב את הרצועה החמישית שלו. הוא פשוט קורע אותן אחת אחרי השנייה. התחלנו ברצועות משוכללות כאלה, שנמתחות לרצועות ארוכות ומתכווצות בהתאם. הוא קרע אותן (שתיים במספר) בשניות. עברנו אחרי התלבטויות לזן המתכתי יותר וקנינו בתחילה שרשרת מברזל, אבל עדינה וקלה שלא תעמיס על הצוואר העדין שלו. שבוע שלם זה החזיק עד שהגיע חתול שחור גדול, כלב נתן זינוק ואני נשארתי עם רבע שרשרת ביד ותאווה גדולה למכור את כלב לבדואים בסיני, רצוי לכאלה עם פצצה מתקתקת ביד.

ואז קניתי את השרשת הכי כבדה בחנות, כזו ששמים על רוטוויילרים וגרוע מזה. ואכן זה עבד. יומיים. השרשרת קשיחה אבל בריצה הראשונה שלו לכיוון כלבה שרמוטה שהסתובבה בשכונה בל תחתונים - נקרעה ידית הרצועה ונשארתי עם ברזל שיכול ללכת טוב אצל סוחרי המתכות. חזרתי לחנות ואני רוצה הפעם להביא בפניכם את השיחה עם המוכר, לא עם כלב.

אני: תשמע, זו הרצועה החמישית שאני קונה אצלך והיא לא מחזיקה מעמד. זה נראה לי מוגזם, לא?
המוכר: בטח מוגזם! איזה חרא סחורה, אה? איזה חרא מייצרים הסינים האלה?
אני: חרא סחורה? אז למה אתה מוכר לי אותה?
המוכר: כי זה מה שיש לי! איזה חרא, אה? זבל סיני...
אני: אתה חושב שאני יכול לקבל החזר, בכל זאת, חמש חגורות...
מוכר: למה החזר? מה אני אשם שהכלב שלך משוגע? איזה חרא הכלבים האלה, אה? כמו הסינים!

החברים של מרגול מארגנים ערב תמיכה לכבודה.

את הערב ינחה כנראה ארי שמאי. כאילו, היא לא סבלה מספיק הזמרת?


התשובה: זה לא חשוב. מה שחשוב שלא נזכור מי זה היה במחאה הבאה. שבת שלום


gmeroz@maariv.co.il

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

גיא מרוז

גיא מרוז, עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז