"כשרוצים לבכות, בוכים": כך אני מתגברת על פרידה
מצאתי לי ארבע דרכים להתמודד עם הפרידה. זה לא טור במגזין נשים, גם לא המדריך לשבורת הלבב, רק המתכון האישי שלי להתמודדות עם גיבנת הצער הזו
האובדן והאבל הכו בי בימים הראשונים בשיכרון חושים. תערובת מהממת של צער, תדהמה והתרגשות. יש אנשים שעושים מאמצים ניכרים בשביל הקוקטייל הזה והנה, הוא הגיע אליי ללא הזמנה, בהפתעה כמעט.
יש משהו בזוגיות שגורם לך להרגיש כאילו נעטפת במגן מול העולם, וכשהיא הסתיימה הרגשתי חשופה לחלוטין, חסרת ביטחון בכל המובנים של המילה. מהמקום הזה יש כמה שבילים מתפצלים, ואני בחרתי לקחת את זה למקום שבו חוקרים את כל הרגשות האלה עד תום, משתכרים לחלוטין רק בלי לאבד את ההכרה או לרוקן את תוכן הקיבה על אספלט מזדמן.
מצאתי לי ארבע דרכים להתמודד עם הפרידה, ולא, זה לא טור במגזין נשים, גם לא המדריך לשבורת הלבב, אלא המתכון האישי שלי להתמודדות עם גיבנת הצער הזו שהתיישבה בין שכמותיי לתקופה בלתי ידועה.
הדרך הכי טובה למנוע מעצמך התבודדות בחדרך והתבוססות בשלולית עכורה של רחמים עצמיים היא ניצולו עד תום של כל רגע פנוי. חיפוש דירה הוא דוגמה לפרויקט שמשכיח ממך כאבים וגורם לך לשקוע בייאוש מסוג אחר לחלוטין. אחרי שהתמקמתי מחדש מצאתי את עצמי לוקחת יותר ויותר פרויקטים, מהפקת מסיבת רווקות עד ארגון הפגנה. לא סירבתי לשום בקשה שתמנע ממני זמן בטל, זמן שילך ויסתרח בשולי המיטה ממנה לא ארצה לקום בבוקר.
אבל גם פרויקטים מגיעים לסיומם, ובשעה מסוימת בלילה אחרי שכל הרווקות עלצו והמגאפון התקפל חזרה לתוך קופסת קרטון, הבדידות מחלחלת, גרורות העצב נאחזות ברצפת הסומסום המשמימה ונראה כי השקיעה בלתי נמנעת ממש כמו רצועות הלכלוך הדקות שבחריצי המרצפות. במקרה כזה הפתרון הוא לצאת מהבית. לבלות, לשתות, לרקוד, להעמיד פנים שנהנים עד
צרכו חומרים פסיכואקטיביים ככל שתצטרכו, כך או אחרת, הרגע הזה יגיע, השפתיים יתקפלו בעווית לא רצונית לכיוון האוזניים, וכמה שלא תחשקו את השפתיים, הדמעות יאיימו להתפרץ. אז פשוט צריך לתת לזה לקרות. דמעותיי כבר שטפו את כיוריהם של מיטב הברים בעיר. כבר עמדתי מחובקת על ידי שלוש חברות, מתייפחת בבית הכיסא של מסבאה כזו או אחרת כאילו הייתי בת 16 ומלך השכבה שבר הרגע את לבי.
כדי להתמודד עם האבל ולהתגבר עליו באמת צריך להתעמת אתו חזיתית, כמו מול גל הרבה יותר גבוה משציפיתם ביום של דגל לבן. אז כשרוצים לבכות, בוכים, ומדי פעם, ביום מנוחה, כשרוצים לשקוע במיטה, שוקעים.
כשאתם במיטה, מדמיינים שלעולם לא תמצאו עוד אהבה, מן אמונה שמשתרשת בנו עמוק בגיל ההתבגרות ושצלה מעיב עלינו ברגעים מלודרמטיים, הדבר הכי טוב שיכול להיות לכם זה חתול או כלב או כל חיה פרוותית אחרת שמוכנה להתכרבל אתכם במיטה.
אם אין לכם כזה, שאלו מחברה, קחו לשבוע מעמותה שמחפשת בתי אומנה לכלבים, עשו בייביסיטינג לכלבים שבעליהם נסעו לחופשה. אם לא היו כרוכים ביוזמה הזו אכזריות ואי צדק עמוק כלפי החיות, הייתי פותחת שירות השכרת חיות מחמד לשבורי הלבב. אין כמו פרווה רכה, אף לח וקולות גרגור כדי להחליף את החום האנושי שעד לא מזמן קיבלתם בלי הגבלה ומישהו חתך מכם בהליך גמירה קר ועצבני.
העצה האחרונה היא לא שלי. למעשה לקחתי כל כך ברצינות את עצתי הראשונה עד שלא נשאר לי סוף שבוע פנוי לנסיעה. אבל אם הייתי יכולה, הייתי מחפשת טיסה של הרגע האחרון ונוסעת למקום כלשהו לבדי. בין העיסוק במפות, תכנונים ומפגשים חדשים עם מקומות ואנשים נשאר מעט מאוד זמן לשקיעה הספירלית פנימה. בארץ חדשה נזכרים שהעולם גדול, שהחיים שלנו קטנים ושיש עוד מאות נשים וגברים צעירים שמסתובבים בעולם, וחלק לא מבוטל נמצא בדיוק באותה סיטואציה כמוכם וגיבנת הצער מתגמדת מול משכנו של הגיבן מנוטרדאם או מול חופים של תכלת וזהב.
פרידות אף פעם לא מתרחשות בזמן, כשהן צריכות לקרות. הקשר נוטה להיגרר מעבר לתאריך התפוגה שלו ומעלה סירחון אדיר שנשאר, נדבק ומעיב על הזיכרונות. ארבעה חודשים אחרי, הריחות העזים והגיבנת התפוגגו, נותנים לגב להזדקף במלוא אורכו, ולריאות להתמלא באוויר חדש, מותירים רק משקע קטן. הביטחון שב והשגרה הפכה למנחמת ונוחה עד מאוד.
בינתיים הגיעה גם מהפכת הקיץ הקטנה, מעוררת רוחות של שינוי ותקווה ומייצרת שלל עיסוקים חדשים. בקרוב אולי אהיה מוכנה לזעזוע נוסף בחיי. עד אז נותר רק לנצל את העצה האחרונה, גם למאוחי הלבב מגיע חופש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם