עלה בחכה: חווית "מאסטר שף" של מאור סלוצקי
מאור סלוצקי החיפאי חתום על אחד האודישנים הדרמטיים בתולדות "מאסטר שף", כשדג את הארוחה שבישל וגרם לסערה בצוות השופטים. אייל שני התמוגג מהלוקוס הלבן ונלחם לטובתו, ואילו רושפלד התעקש להדיחו. ולמרות שהודח מוקדם יחסית, סלוצקי, חוקר שריפות בעיסוקו ודייג חובב, מרוצה מההישג: "אני את שלי עשיתי, השאר לא משנה"
סלוצקי מגדיר עצמו "שף בהפתעה", כזה שלא אוהב לבשל לפי מתכון מסוים. "כשאני נכנס למטבח לבשל משהו, אף אחד, כולל אני, לא יודע מראש מה ייצא, אבל תמיד יוצאת הפתעה טובה", הוא פוסק בחיוך, "אני הולך על קטע של מתכונים מקוריים. אפילו את הקובה, שלמדתי להכין מסבתא שלי ז"ל, היא אמרה לי: 'תעשה ככה, תעשה ככה', לא רשמתי שום דבר, זרמתי כמו שאני רואה את זה ויצא לי טעים".
אלמנט ההפתעה טבוע בחייו של סלוצקי גם מחוץ למטבח. הוא עובד כחוקר שריפות במשרד של אביו, "א. סלוצקי הנדסה בע"מ", ומן הסתם לא יכול לחזות איזו שריפה יוליד יום. "יכול להיות שבעוד רבע שעה אני אקבל טלפון, ואצטרך לנסוע לשריפה בבאר שבע", הוא מתריע ומספר על חיי היום-יום שלו רצופי ההפתעות:
"כשאני מקבל קריאה לשריפה בדירה על הכרמל, אני לא יודע מראש לקראת מה אני הולך. אין לי מושג מה אני אראה שם. יכול להיות שאני אבוא ואראה פינה קטנה שרופה, ואני אמצא ליד הפינה הזאת את סיבת השריפה. יכול להיות שאני אמצא בית שרוף עד היסוד, תמיד זה הפתעות. כל החיים שלי זה הפתעות, אפילו במילואים. אני משרת בקצין העיר, מודיעין נפגעים, וגם שם אני נמצא בכוננות ומחכה לבלתי נודע. חס וחלילה מישהו נהרג, לא עלינו, ו'יאללה מאור תגיע'. סיגלתי לעצמי את היכולת לחיות בהפתעות". גם בתור דייג חובב הוא רגיל להפתעות, ומבלה שעות רבות בלב ים תוך ציפייה לגלות מה יעלה בחכתו.
האודישן של מאור סלוצקי ב"מאסטר שף 2", נכנס בהחלט לקטגוריה של אחד האודישנים המוזרים בתולדות ""מאסטר שף"". המתמודד החיפאי הצעיר, מאור סלוצקי, ודאי לא תיאר לעצמו עד כמה המנה שהכין תרעיד את אמות הסיפים בשולחן השופטים.
סלוצקי הכין כבד של דג שהוא תפס בעצמו, מנה מקורית ביותר, כפי שהוא מסביר: "זה שתפסתי את הדג בעצמי זה נחמד, אבל כל אחד יכול לקנות דג טרי בשוק ולבשל אותו. אני לקחתי את הדג הזה, הוצאתי לו את הכבד ושילבתי אותו בתוך גלילה של חציל. זה משהו שאף אחד לא עשה. באף תוכנית טלוויזיה לא ראיתי מנה כזאת. כשהשופטים ראו את המנה שהכנתי הם היו בהלם. הם בחיים לא ראו כזה דבר. עקבתי אחרי התוכנית, ואף אחד לא הביא דבר כזה.
"אנשים הביאו דגים, סטייקים, ממולאים, וכמובן כל אחד עם המשהו המיוחד שלו, אבל מה שאני הבאתי היה שונה. אייל שני אמר שעשיתי משהו שבכלל לא הייתי מודע לו, כשבחרתי להכין כבד של דג", ואכן שני היה השופט הראשון שהעביר את סלוצקי בהתלהבות מופגנת ואופיינית לשלב הבא.
מיכל אנסקי הצטרפה לדעתו של השף המתפלסף, שני, אבל זה לא הספיק לסלוצקי כדי לעבור, כיוון
"במצב של תיקו אתה לא עובר", הסביר לו ותיק השופטים, השף כהן, אלא שאז הגיע הזמן של אייל שני להיעמד על רגליו האחוריות, והוא דרש בתוקף שאחד השופטים ישנה את דעתו, בטענה שהם לא יודעים מה הם מפספסים, אם הם לא מעניקים את הסינר לסלוצקי.
"אייל שני קם מהכיסא וצעק,", משחזר סלוצקי את שהתרחש באולפן, ושודר רק בחלקו, "'אחד מכם עכשיו מתחרט!', זו הייתה ממש דרמה. יונתן רושפלד לא היה מוכן לשנות את דעתו, הוא טען שמעולם לא התחרט על דבר בחייו. יש לו כזה אגו. בסוף חיים כהן אמר לשני: 'אתה יודע מה, אני מתחרט'. כשהסתבר לשופטים, בדיעבד, שזה היה יום הנישואים שלי, הם שאלו: 'למה לא אמרת קודם, היינו מעבירים אותך', אבל הסברתי להם שאני לא רוצה שהם יעבירו אותי בגלל זה".
איך הגעת ל"מאסטר שף"?
"אשתי החליטה לרשום אותי ל'מאסטר שף' בלי שאדע. קיבלתי הודעה מההפקה שרשמו אותי, ושאני מוזמן להגיע לאודישנים. יש תהליך של מספר אודישנים, שלא משדרים, עד שמגיע שלב האודישן מול שופטי התוכנית. נרשמו לתוכנית בסביבות עשרת אלפים אנשים, אני הייתי מספר חמשת אלפים ומשהו".
מה הרגשת ברגע שנכנסת לחדר השופטים עם המנה שהכנת?
"כשנעמדתי מול השופטים קיבלתי שוק. ראיתי אותם בטלוויזיה במשך שנה שלמה, מיליון פעם בתוך המסך, ופתאום כשראיתי אותם פרונטאלית, זה הרגיש כאילו הפעם הראשונה שראיתי אותם וממש התרגשתי. כל תהליך האודישנים שלפני השופטים בכלל לא הזיז לי, אבל פתאום לראות את אייל שני מול העיניים, חיים כהן ומיכל אנסקי, שהיא תותחית על, זה מדהים.
"זו הייתה גם הפעם ראשונה שהבנתי שיונתן רושפלד בין השופטים. לא ידעתי שהוא שופט. התחלתי לספר להם על עצמי, ועל זה שאני חוקר שריפות. לא הראו את זה בטלוויזיה, אבל אייל שני אמר לי: 'אתה חוקר שריפות שכובו בניגוד לרצונך'. הוא הביא כזה משפט שנחרט לי טוב בזיכרון".
מה עבר לך בראש כשאייל שני נלחם עליך?
"הראו רק קטע קצר בטלוויזיה, אבל הויכוח ביניהם היה הרבה יותר ארוך. אני חושב שהוא גאון. אחרי שהוא התלהב מהמנה שלי והעביר אותי, הרגשתי שעשיתי את שלי, לא משנה מה יגידו השופטים האחרים. יצא לי להכיר אותו טוב יותר גם בשלבים הבאים של התוכנית, וגיליתי שהוא לא סתם עושה הצגה בטלוויזיה, הוא בנאדם מופלא. כל דרך החיים והמחשבה שלו היא אחרת. אני מכיר כל יום עשרות אנשים ולא פגשתי מישהו כמוהו. הוא פשוט חושב בצורה שונה. הוא גם לא שכח אותי. כשנפגשנו עוד פעם אחרי האודישן, הוא אמר שהוא לא ישכח את המנה שלי, והתעניין איך הכנתי אותה".
אתה יכול להבין מה גרם לאייל שני להילחם עליך ככה?
"קודם כל, כנראה שהיא הייתה לו טעימה. דבר שני, הוא הבין שזה משהו שאף אחד לא עשה. רק על המקוריות צריך להעביר מנה כזאת".
איך בחרת מה להכין באודישן?
"כל אחד שמגיע ל'מאסטר שף', חייב להצהיר מראש מה הוא הולך להכין. אני הרי חי בהפתעות, אז החלטתי שאני הולך לדוג. לא יודע מה אני אתפוס. יכול להיות שאני אתפוס פרידה או לוקוס, יכול להיות שאני אתפוס לובסטר. מה שאני אתפוס, אני אחליט אחר כך מה לעשות איתו, אבל יש אצלי יש חוק: לא חוזרים בלי דגים. כמובן שלפעמים כן חוזרים בלי דגים", הוא מחייך. "בסוף תפסתי לוקוס לבן, התקשרתי להפקת התוכנית וסיפרתי על התפיסה, והם התלהבו לשמוע שהצלחתי לתפוס לוקוס לבן".
למה היה חשוב לך לתפוס בעצמך את הדג שהכנת?
"אני לא נוגע בדגים שאני לא תופס. דגים שעולים על המחבת שלי, או שנכנסים לצלחת שלי, זה רק דגים שאני תופס. זאת אומרת שאם יעמידו אותי בבחירה בין להכין בשר לבין להכין דגים, אני אלך על הדגים. דגים שאני אכין, זה רק דגים שאני תופס".
טעמת מהמנה שהכנת?
"אני חייב לטעום כל הזמן, בכל שלב של הכנת המנה. אני אספר אנקדוטה: לדג יש שני צדדים של פילה, ימין ושמאל. לא הראו את זה בטלוויזיה, אבל כשהכנתי את המנה התחלתי עם צד אחד של הפילה ולא הייתי כל כך מרוכז, אז טיגנתי אותו יותר מדי. חששתי מזה, והחלטתי לשים אותו בצד ולהכין במקומו את החצי השני של הפילה. התחלתי מהתחלה את כל תהליך ההכנה. אסור לאף אחד לטעום מהמנה שלך, חוץ מהשופטים. אז לחברים והמשפחה שבאו ללוות אותי, נתתי לטעום מחצי הפילה שלא השתמשתי בו, אפילו שחשבתי שהוא טוגן יותר מדי זמן, הם אמרו שזה יצא 'חבל על הזמן' ושאין מצב שאני לא עובר".
הלוקוס הלבן הפך לדג הזהב שלך באודישן. איפה דגת אותו?
"תפסתי את הדג במקום מאוד מיוחד, בעכו, ליד הצוללת 'שירה', שטבעה במלחמת העולם הראשונה ואיתה חמישים מלחים איטלקיים. דגים מופיעים איפה שיש ברזל, כי הברזל מושך אליו אצות, שמושכות אליהן פלנקטון והם מביאים דגים קטנים וכן הלאה – שרשרת מזון".
מתי התחלת לדוג?
"מגיל אפס הייתי הולך עם סבא שלי לדוג, והתחלתי להתמקצע בזה לפני שבע שנים. קניתי סירה ואחר כך עוד סירה ועוד סירה. קניתי ציוד דיג. הקמנו פורום של חבר'ה שיוצאים ביחד בכל יום חמישי לים לעשרים שעות כדי לדוג. .פעם הייתי יוצא ומתבאס כשלא היינו תופסים דגים. היום אני יוצא בשביל ליהנות עם החבר'ה, בשביל החוויה. אני מחזיק בשיא ישראלי של תפיסת פרידה בדיג פיתיונות מסירה. תפסתי את הפרידה הכי גדולה שצולמה, חמישה קילוגרמים וחצי. זה דג מאוד טעים".
איך אתה מסכם את חווית האודישן שלך?
"זה מרגש להופיע בטלוויזיה, ולדעת שאתה מייצג את כל החבר'ה שלך מחיפה ואת כל הדייגים. ידעתי שאם אני אעשה פדיחה באודישן, אוי ואבוי לי", הוא צוחק. "כשעברתי את האודישן ושמו לי את הסינר של 'מאסטר שף', זו הייתה תחושה ממש כיפית, בעיקר כשראיתי כל כך הרבה אנשים שהיו לפני באודישן, ולא עברו. אמרתי לעצמי: 'ואוו, מה קורה פה?', כי אנשים באמת הכינו שם אוכל מעולה".
סלוצקי לא שרד עד לנבחרת של 14 הראשונים, אבל למרות האכזבה הקטנה הוא מרגיש סיפוק גדול: "אני את שלי עשיתי. השאר בכלל לא משנה. באודישן הצגתי את עצמי ואת דרך המחשבה שלי. ידעתי רק שאם אזכה במקום הראשון, אני אפתח מסעדה, ואם לא - זו הייתה אחלה חוויה. אצלי זה או שאני הכי טוב, או שום דבר".
זה נשמע קיצוני, לא?
"אפשר להיות הנדסאי חשמל ולהחזיק בבישול כתחביב, אבל אי אפשר לעסוק בחשמל כתחביב ולחיות מבישול, אלא אם כן אתה מספר אחד. מסעדות נפתחות ונסגרות היום כמו לחמניות. כל אחד פותח מסעדת שף, מחליט שהוא שף מצליח, משקיע כסף, זמן ואנרגיות, פותח מסעדה ואחרי חודשיים - שלושה המסעדה נסגרת. אני לא יכול לקחת כזה הימור בחיים שלי. יש לי עסק משפחתי שעובד ומצליח, ואני לא רוצה לסכן אותו. אם אני אזכה במקום הראשון, אני אחשוב אולי אני באמת שווה משהו ויש לי סיכוי אמיתי להצליח בתחום. אינה למשל, שזכתה בעונה שעברה, לא פתחה עדיין מסעדה. אלקנה וסמדי בומבה אומנם נהיו מפורסמים ומופיעים בטלוויזיה, אבל וואלה, הם גם לא פותחים מסעדה".
מה הביא אותך להתחיל לבשל?
"הייתי ילד מפתח, שמגיע הביתה וההורים בעבודה, אז צריך להכין משהו לאכול, גם לי וגם לאחים שלי. פתאום נדלקתי על הרעיון והחלטתי שאני רוצה להיכנס למטבח. אמא שלי עיראקית ואצל עיראקים אין כזה דבר שגבר יהיה במטבח. מטבח זה לנשים בלבד, אבל היא אמרה לי, שאם אני רוצה להיכנס למטבח, אין בעיה. היא הביאה לי קערה גדולה של בצלים ואמרה: 'בבקשה, תתחיל לקלף את הבצלים'. אני זוכר את עצמי בתור ילד, יושב עם קערת הבצלים הזאת, ומתחיל לקלף אותם בדמעות. אחרי שסיימתי לקלף אותם, הגשתי את הקערה לאמא שלי בגאווה וקראתי: 'קדימה, מה עוד?'.
אמא שלי לא האמינה למראה עיניה, והיא התחילה לתת לי הוראות לדברים שאני יכול לעשות, כדי לעזור לה בבישולים; קילפתי תפוחי אדמה וסידרתי דברים במטבח, כמו שעושה כל שף מתחיל. ככה התחלתי ללמוד".
מתי הבנת שנולדת למטבח?
"יום אחד, כשהייתי בן 12, לא היה אוכל בבית, והחלטתי להכין משהו בעצמי. נתתי לאמא שלי לטעום והיא אמרה שזה ממש טעים. נתתי לאבא שלי לטעום וגם הוא: 'איזה טעים'. מאז זה התגלגל והפך להיות מאוד ברור, שמאור במטבח כל הזמן. כיום בני המשפחה, כולל אחיותיה של אימי, תמיד מתייעצים איתי לפני שהם מבשלים. זה הגיע למצב שאף אחד לא נכנס למטבח לפני שהוא מתייעץ עם מאור".
אילו חידושים אתה מביא לארוחות המשפחתיות?
"העיראקים אלופים באורז, ויש להם אגדה אורבאנית, לפיה כשמכינים אורז אסור לפתוח את הסיר. בתור ילד, אני זוכר שמי שהיה פותח את הסיר של האורז בזמן שהוא מתבשל, היה חוטף סטירה ליד. 'אוי ואבוי לך שפתחת את הסיר, הלך האורז!', היו צועקים. הייתי צריך לריב עם אחיותיה של אימי, כדי להראות להם שאפשר לפתוח את הסיר, בלי שזה יהרוס את האורז. זה מאוד נחמד לנפץ מיתוסים במטבח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם